החאן - סיפור פשוט

יותם גוטל עיבוד ובימוי:

שמואל יוסף עגנון עיבוד חדש לרומן מאת

דורי פרנס דרמטורגיה ומוזיקה מקורית: דינה קונסון תפאורה: לירון ספיר תלבושות: רוני כהן תאורה:

פולינה דריידן עיצוב תנועה: קרן אור גדון מנהלת הפקה: אירה אורלוב עוזרת בימאי: שמואל שוחט ייצור מסכות:

(לפי סדר הופעתם): משתתפים בלומה נאכט אנה פוגטש – ברוך מאיר הורביץ, ד"ר לנגזם ארז שפריר – צירל הורביץ עירית פשטן – הירשל הורביץ גל זק – מינה צימליך, לקוחה ניצן לברטובסקי –

יאיר סרי נגן:

אנה פוגטש

סיפור פשוט

2

הירשל הורביץ, בן למשפחה עשירה, נשבה בקסמיה של בלומה נאכט, יתומה ענייה שעובדת בבית משפחתו. אך אימו מתנגדת לקשר בין השניים ומשדכת אותו עם מינה העשירה. החודשים עוברים, אבל הירשל לא מצליח להשתחרר מאהבתו הראשונה, אשר מייסרת אותו ומביאה אותו לכדי טירוף. "סיפור פשוט" הינה אחת מיצירותיו האהובות והמפורסמות ביותר של ש"י עגנון – טקסט מלא פיוט, שנה לפרסום 90 הומור ואהבה – שעולה לראשונה על במת החאן הירושלמי, בעיבוד חדש ומסעיר, לציון המהדורה הראשונה.

עירית פשטן, אנה פוגטש, גל זק, ארז שפריר, ניצן לברטובסקי

צוות הפקה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: סופי מולדבסקי, מריה פדייב עיצוב תסרוקת ואיפור: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, הלבשה ואביזרים: אסף כץ חאלד חמדאן מנהל במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית, עילי בודק עובדי במה: יונתן לוי מנהל תאורה: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין תאורנים:

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: יעל אילן צילומי במה: רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים: תודה לְְ: - צוות בית עגנון ויוסף סאקס, מנהל אגף המחקר - עירית לוריא, על הדרכת הטקסט - הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים - ארכיון תיאטרון "הבימה" - תיאטרון חיפה

איליה סורין מנהל סאונד: יונתן זכרוב טכנאי סאונד: דודי בית מלאכה ייצור תפאורה: ילנה רומננקו תופרת:

ללא הפסקה דקות 35- משך ההצגה: כשעה ו 2025 ביולי 5 הצגה ראשונה:

3

תיאטרון החאן

ניצן לברטובסקי, גל זק

אנה פוגטש, ארז שפריר, עירית פשטן, גל זק

סיפור פשוט

4

אנחנו נשארים עם שגעון שאף פעם לא עבר , ראש החוג לאמנות ד"ר יאיר ליפשיץ , במאי ומעבד ההצגה, לבין יותם גוטל שיחה בין התיאטרון באוניברסיטת תל אביב שנה 90 ההצגה "סיפור פשוט" הינה עיבוד מחודש, נועז ופיוטי של הרומן הגדול של ש"י עגנון, במלאת לפרסום היצירה. ההפקה, ערב של תיאטרון סיפור בהובלת שחקני להקת תיאטרון החאן, מפיחה חיים חדשים בעולמו של עגנון, וממזגת תמות של מתחים דתיים וסוגיות של בריאות הנפש.

***

בואו נתחיל מההתחלה – מה עמד מאחורי הרצון שלך לבחור דווקא ב"סיפור פשוט" ליצירה יאיר: התיאטרונית הזאת?

"סיפור פשוט" הוא ספר יוצא מן הכלל: השירה, השפה, התוכן, והעולם האסוציאטיבי החברתי- יותם: תרבותי שבתוכו הוא פועל. מצאתי כאן חומר שמצד אחד יכול לקסום לקהל, ומצד שני עניין אותי אישית. יש המון קריאות של הספר הזה והמון פרשנויות. אני ביקשתי להתמקד בקונפליקט שבין חדשנות לבין שמרנות – קונפליקט שמעסיק אותי בחיי האישיים, ביצירה שלי ובהקשרי המדינה שבה אני חי. מעניין שבחרת בעגנון, כי לפחות לפי כל העדויות מהספרות שלו, הוא לא אהב תיאטרון וכמעט בכל יאיר: פעם שהוא מתייחס לתיאטרון בספרות שלו זה בזלזול ובבוז. יש אירוניה מתוקה בכך שדווקא עגנון הפך לקלאסיקה בתיאטרון הישראלי. לתיאטרון החאן באופן ספציפי יש היסטוריה ארוכה ומשמעותית עם ), יורם פאלק עם "אסתרליין יקירתי" 1984( " עגנון: ראוי לציין את הבמאים יוסי יזרעאלי עם הפקת "תהילה .)2017( " ) ו"בדמי ימיה 2012( " ), ושיר גולדברג עם "תהילה 2000( " ) ו"כנגן המנגן 1997(

מלבד זאת, עגנון מהווה חלק אינטגרלי מהנוף הירושלמי, בתולדות חייו ומגוריו; ולצד זה גם לקהל המקומי יש קשב מיוחד לשפה שלו ולעולמות שברא ביצירותיו.

העיבוד שלי ממשיך את העיסוק רב השנים של תיאטרון החאן ביצירתו של עגנון, אך מכיוון מעט יותם: אחר. כל דור של יוצרים מבקש, תוך כיבוד שורשיה העמוקים של השפה של עגנון, להפגיש את הספרים שלו עם הכאן ועכשיו האקטואלי.

תהליך העיבוד: מסיפור למחזה

אשמח אם נדבר על תהליך העיבוד מסיפור למחזה, כולל חלוקת קול המספר לדמויות. יאיר:

בכל פעם שלוקחים רומן ומעבדים אותו לבמה, נשאלת השאלה: איזה מנגנון תיאטרוני ימחיש את יותם: הפעולה של הספר באופן שהכי קרוב לליבה של היצירה המקורית?

קודם כל, היה לי ברור שצריך להיות עיבוד עם מעט שחקנים. ההפקה של יוסי יזרעאלי בתיאטרון שחקנים, וזה היה עולם תיאטרוני אחר לגמרי. 20 הייתה ספקטקל רחב יריעה עם 1979 הבימה בשנת בימינו, כשהמגמות הסגנוניות והטעם האומנותי שונים, ביקשתי בראש ובראשונה לקצץ הרבה דמויות מלבבות ומרתקות, במטרה לייצר עיבוד אינטימי לחמישה שחקנים. אמנם כל אחד מגלם דמות אחת

5

תיאטרון החאן

עיקרית שמזוהה איתו, אבל מדי פעם הם משמשים כ"מספרים" ומגישים טקסטים כביכול בגוף שלישי. למה "כביכול"? משום שגם כשהם אומרים את הטקסטים האלה, הם עדיין נמצאים חלקית בדמות שלהם, ויכולים לבטא התייחסות סובייקטיבית של אותה דמות למתרחש. בכך הם מציעים נקודות מבט חדשות על הדילמות הנצחיות של הרומן. זה מעניין, כי מצפייה בהצגה מרגישים שהטקסט לא חולק אקראית למקהלה נטולת זהות, אלא יאיר: רפליקות ספציפיות ניתנו במתכוון לדוברים ספציפיים. זה לקחת את הקול האחד והמאופיין של עגנון ולהפוך אותו לרב-קולי. וזה מתחבר למה שבמחקר הספרותי על עגנון נקרא "המספר המובלע": יש אצל עגנון רגעים יותם: שהמספר הוא מאוד לא ניטרלי. הוא יודע דברים שהוא לא אמור לדעת או מדווח על המתרחש באופן משוחד ואירוני. וכך אנחנו מקבלים פרספקטיבה נוספת על הדמויות. למשל, כשצירל אומרת על מינה והירשל: "חופתם ניכרת בעיר ושמחתם נשמעת והולכת", היא נשמעת כאילו היא מפארת את החתונה. זה טקסט שיכול להיות של המספר, אבל כשזה ניתן לצירל, יש פה פעולת התרברבות על החופה של הבן שלה.

גל זק, ארז שפריר

הסוף השונה: מפיוס לטרגדיה

הרומן המקורי מסתיים בשיחה בין הירשל ומינה אחרי שהבן השני שלהם נולד, על האם אפשר יאיר: להכיל אהבה ליותר מילד אחד. בסיום הרומן, עגנון כותב באירוניה: "אלקים בשמיים יודע שלא נתכוין הירשל אלא לאותו תינוק" והתמונה שנוצרת, גם אם לא מאמינים לה במאה אחוז, היא שהירשל מתפייס עם גורלו, עם המבנה המשפחתי שלו ועם היותו אבא ובעל.

סיפור פשוט

6

מהי עמדתך לגבי תהליך הריפוי שהירשל עובר? מדוע בחרת לא לסיים בסוף המפויס של עגנון אלא לעצב סיום הרבה יותר אפל? בסיום הרומן, בדקה התשעים יותם: כמעט, בנו הבכור של הירשל נשלח לכפר ולא חוזר הביתה. מתן הבן הבכור ככופר לקהילה הוא מיתוס שמופיע בהרבה תרבויות, ובמובן הזה הירשל משלם את חובו לחברה. הרגע הזה הוא כואב, מחריד. נוכח הדברים האלה, חשבתי להטעין את הסוף של עגנון במשמעות קודרת: בהתייעצות עם דורי פרנס, הדרמטורג והמלחין שלנו, החלטתי לסיים את ההצגה ב"קוקוריקו" – משחק הפרצופים של הירשל עם בנו השני, שיש בו שרידים של שיגעון. כלומר, אנחנו מסיימים עם שיגעון שאף פעם לא עבר: המשפחה הזאת בעצם לא אוחדה מחדש, והפצע עדיין נשאר שם. מוטיב השיגעון ומשל "ההינדיק" של רבי נחמן מעניין אותי איך הכנסת את משל יאיר: "ההינדיק" של רבי נחמן מברסלב לתוך ההצגה. בסיפור המקורי של רבי נחמן, בן המלך חושב שהוא הינדיק (תרנגול הודו). החכם שמגיע לרפא אותו אומר: "גם אני הינדיק כמוך, אבל אפשר ללבוש בגדים ולהיות הינדיק, ואפשר לאכול ולהיות הינדיק" – עד שהוא מרפא אותו. יש אמביוולנטיות גדולה באופן שרבי נחמן מספר על הריפוי. מה זה אומר "ריפא אותו"? האם בן המלך לא חושב יותר שהוא תרנגול, או שהוא עדיין חושב שהוא תרנגול אבל חוזר להתנהג כמו בן אדם? כלומר האם ריפאו אותו רק חברתית אבל לא זהותית? רבי נחמן לא טורח לענות על השאלה הזו, וביודעין.

מעשה בבן־מלך שנפל בשיגעון על פי סיפורו של רבי נחמן מברסלב

פעם אחת בן־מלך נפל לשגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול־הודו, וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו. והפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן־המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן־המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה. אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם־ההינדיק לבן־ המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף־על־פי־כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן־מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים. ואחרי־כן רמז והשליכו להם מאכלי־אדם מהשולחן, ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו. ואחרי־כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי. והנמשל מובן למבינים.

, מופיע תיקון הלב: סיפורים, חלומות, שיחות מתוך: רבי נחמן מברסלב, בפרויקט בן יהודה.

גל זק, ארז שפריר

7

תיאטרון החאן

ככלל עגנון דן בשאלת השיגעון בהרבה רמות. לאורך הרומן אנו שואלים עצמנו כל הזמן מהו השיגעון ואיפה הוא נמצא? האם בתוך האדם עצמו, בתוך הפרט, בנפש פנימה? או בתוך הקולקטיב, בחברה, בנורמות ובקודים התרבותיים? והאם השיגעון עובר בתורשה, כפי שמסופר ברומן? ה"קוקוריקו" האחרון בהצגה מבשר לנו שהתהום מאיימת להתפרץ בכל רגע. ברומן המקורי, ד"ר לנגזם מספר סיפורים על עיירת הולדתו ש"דומה" לשבוש, עיירתו של הירשל, יותם: ודרכם הוא מאפשר להירשל להירפא ולהחזיר לעצמו תחושת מסוגלות. הוא מרפא אותו במעין תהליך של ביבליותרפיה. ההתרחשויות בסנטוריום, כפי שהן מתוארות ברומן, הן מאתגרות לעיבוד בימתי, אבל המעשייה של רבי נחמן – שאיננה מופיעה ברומן המקורי – הייתה בשבילי פתרון אינטר-טקסטואלי לקושי זה: באמצעותה יכולתי להמחיש את תהליך הריפוי של הירשל בצורה תיאטרונית, ולקיים את המצב הדרמטי של הזהות המפוצלת על הבמה. ככלל, המוטיב של התרנגול הוא מאוד משמעותי בכל הספר, והוספנו לכך רמזים בהצגה: מריטת נוצות התרנגול על ידי צירל, ה"קוקוריקו" שנאמר במסיבת החנוכה במקום "לחיים", או טקס הכפרות המטאפורי שברוך מאיר עורך.

דמויותיהן של מינה ובלומה

בוא נתמקד בדמויות הנשיות הצעירות, מינה ובלומה. שתיהן שונות, אך אנושיות מאוד, ועם שתיהן יאיר: אנו מזדהים. איך אתה רואה את ההבדל והדמיון ביניהן?

קל לחשוב על הספר של עגנון כרומן נעורים בין שני צעירים נאיביים, אבל בלומה היא ממש לא כזו. יותם: למרות גילה הצעיר היא לא ילדה, והספיקה כבר לעבור מסכת חיים קשה ומייסרת. בתחילת הספר אנחנו פוגשים אותה ברגע הכי גרוע בחייה: לאחר שהתייתמה משני הוריה, היא מאבדת את ביתה, נודדת כל הלילה בגשם המזרח אירופאי ומגיעה בשארית כוחותיה, כאוד מוצל מאש, לבית של קרוביה. למרות זאת, הדבר הראשון שצירל עושה הוא להתייחס אליה כאל שפחה בשוק. אז עולה השאלה: כיצד עוד יכולים להזיק לה? הרי היא כבר עברה את הגרוע מכל. ולכן היא לא דמות טראגית; בניגוד לצירל, למשל, שרואה כיצד חטא ההיבריס שלה הוביל את בנה למחוזות הסבל והשיגעון.

סיפור פשוט

8

יתרה מזאת, כאשר בלומה מבינה שהקשר עם הירשל לא מתאפשר והוא נישא לאחרת, היא מוותרת עליו. היא נשארת רציונלית ויציבה, משום שבניגוד להירשל, אין לה את הפריבילגיה "להשתגע מאהבה".

מלחמת רוסיה-יפן . המלחמה פרצה 1905 בספטמבר 5- ל 1904 בפברואר 8 התנהלה בין בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון-מזרח האימפריה הסינית המתפוררת, ובעיקר על חבל מנצ'וריה וחצי האי קוריאה. הקרב הראשון במלחמה היה התקפה של הצי הקיסרי היפני .1904 בפברואר 8- על בסיס הצי הרוסי הקיסרי בפורט ארתור ב המלחמה הסתיימה בניצחון היפנים לאחר תבוסת הצי הרוסי בקרב ) וכניעת המבצר הרוסי פורט ארתור. 1905 במאי 28–27( צושימה .1905 מפלתה של רוסיה הייתה אחד הגורמים לפרוץ מהפכת תבוסתה של רוסיה במלחמה הכתה בהלם את העולם כולו. העובדה שמדינה לא-מערבית הצליחה להביס בשדה הקרב מעצמה גדולה כרוסיה הפיחה רוח חיים בתנועות אנטי-קולוניאליות בעולם כולו. יהודים רבים גויסו לצבא הרוסי ולחמו בקרבות נגד יפן ובהם יוסף טרומפלדור, שהיה קצין בצבא הרוסי והתנדב לשרת במנצ'וריה. טרומפלדור נפצע מרסיסי פגז וזרועו השמאלית נכרתה מעל למרפק, ואף על פי כן חזר להילחם אחרי שהחלים, וזכה לעיטורים רבים על גבורתו. כשנכנעה פורט ארתור נפל טרומפלדור בשבי, ונכלא בערך כשנה במחנות שבויים ביפן. רבים מהמגויסים היהודים ערקו, השתמטו או העדיפו נפילה בשבי היפני. זאב ז'בוטינסקי הגן על החלטת היהודים שלא לקחת חלק במאמץ המלחמתי לטובת משטר הצאר העוין אותם.

ומה לגבי מינה? יאיר:

יותם: מינה מוצגת לרגע כנערה קלת דעת וחומרנית, אבל הרושם הראשוני הזה מאוד מטעה. לאחר שמינה משודכת להירשל, היא משתדלת מאוד שהשידוך יצליח ולא מבינה מדוע שום דבר ממה שהיא עושה לא הולך לה. הבעיה היא שזה לא תלוי בה, אלא בהירשל, דבר שהיא כמובן לא יודעת. יש משהו סיזיפי בניסיונות של מינה להציל את הנישואים שלה – וזה מוסיף לה רובד טראגי מאוד.

המציאות הישראלית והשתקפותה בהצגה

ברומן ובהצגה מסופר על מלחמת יאיר: רוסיה-יפן, שמנסים לגייס אליה את הצעירים, כולל את יהודי העיירה, והם מנסים להשתמט. אירוע זה בולט על רקע המציאות בת ימינו – מלחמת עזה וסוגיית השוויון בנטל. כיצד הסוגיה על שליחת הילד לצבא הצאר מהדהדת בהצגה את המציאות בת ימינו?

היה לי ברור שאירועים אלה יהיו מאוד טעונים וחריפים בהצגה, משום שהטקסט העגנוני מצטלב יותם: באופן ישיר עם המציאות שלנו.

אנחנו חיים במדינה שבה יש מאבק אלים ואגרסיבי בין מסורת ושמרנות שעלולות עם הזמן "להתבלות", לבין חדשנות וקִִדמה ששוכחות את העבר. הרומן מדבר בדיוק על הקונפליקט הזה מבלי לספק תשובה פשוטה. מי שגדל בחינוך החילוני, צמח בחברה שבמובן מסוים אִִייְְנַַה את המסורת שלו, ולכן למשל ארון הספרים היהודי, הלחנים המסורתיים והמנהגים האורתודוקסיים – רבים מהם מופיעים בהצגה – זרים לו. מצד שני אנחנו חיים בחברה שנאבקת לקיים ערכים ליברליים. ברמה הראשונה המחזה מדבר עלינו. אבל מצד שני, בעוד שהעולם הבדיוני מתאר חברת מיעוט יאיר: הבורחת מצבא הצאר, אנחנו בישראל מהווים חברת רוב, הצבא הוא שלנו והמיעוט שבורח מהצבא – הוא בתוכנו.

9

תיאטרון החאן

אני חושב שכל ישראלי שקורא את "סיפור פשוט" שמח שהירשל מקבל פטור מצבא הצאר. אבל השאלה מסתבכת נוכח המקבילה הישראלית: מה זה אומר מאבק על המסורת כתרבות מיעוט מול מאבק על המסורת כשהיא מטעם המדינה והרוב? כל יחסי הכוחות משתנים. לאורך מאות שנים היהודים נתפסו כתרבות חלשה שלא נלחמת, או נמנעת ביודעין מקונפליקט צבאי. ואילו בכאן ועכשיו הישראלי, הפכנו לחברה מיליטריסטית שאוחזת בנשק.

עיצוב מסכות: לירון ספיר. ייצור מסכות: שמואל שוחט

האלמנטים האמנותיים: מוזיקה ומסכות

אחד הגורמים שבאופן הכי אגרסיבי דוחקים את הירשל לכיוון השיגעון הוא הקהילה והמנהגים יותם: שלה. לכן המוזיקה בהצגה, בעיקר בסצנות של חגיגת חנוכה והחתונה, היא מוזיקה מסורתית של הקהילה, שהפעולה שלה היא לזעזע את הירשל. דורי פרנס ואני בחרנו שירים משלושה סוגים: שירים שכולם מכירים, שירים שהמגזר הדתי מכיר, ושירים מוכרים פחות. שאלנו שירים מן המקורות – ניגונים חסידיים ("ארבע בבות", "הנשמה יורדת"), ולצידם את "ישיש עלייך", "מעוז צור" ועוד – ויצרנו להם עיבוד סוחף ואפל, שמתווה את הדרך להתקף של הירשל ביער.

10 סיפור פשוט

המסכות קשורות לדימויים החזותיים של השיגעון וההשתגעות, אבל הן באות לידי ביטוי בצורה מאוד עדינה: הסוס עובר מאחורי הבמה פעם אחת ולא חוזר, והשחקנית עוטה את מסכת השד בחצי אור וחולפת ברקע. כך נוצרים אוברטונים – טונים עיליים של השיגעון.

מעניין לציין שכבר בעיבודים קודמים של עגנון בחאן תמיד בחרו להשתמש באלמנטים מסוגננים כמו יאיר: מסכות (למשל ב"בדמי ימיה") או בובות (למשל ב"תהילה").

אני חושב שיש משהו באופי יותם: הכתיבה של עגנון, רוויית הדימויים והרבדים, שמזמין את השפה הזו. ככלל, בסוגה הזו שנקראת תיאטרון סיפור, שאלת ייצוג המושאים שבהם הרומן עוסק מאפשרת עבודה עם דימויים חזותיים מגוונים. לדעתי, השפה המילולית היא גם יאיר: כוח המשיכה וגם מלכודת דבש אצל עגנון: אנחנו מיד נתקעים ב"הוא כותב

ניגונים חסידיים סוגה מוזיקלית השייכת למוזיקה היהודית והדתית. המונח כולל ניגונים ושירים שהושרו בתנועת החסידות, בה יוחס למוזיקה תפקיד חשוב בעבודת השם, וכן שירים בסגנון זה שהולחנו כיום. שירים וניגונים אלו מלווים את התפילות ומושרים גם בטישים, התוועדויות, חתונות, סעודות מצווה ומועדים נוספים. מקורות המוזיקה החסידית מיוחסים למקורות קדומים כמו שירת הלויים בבית המקדש והושפעו גם מהמוזיקה האירופאית.

עגנונית", ואז איכשהו זה מרחיק אותנו מעוד מרכיבים ביצירה שלו. כשעוברים לתיאטרון, השאלה היא מה עומד אל מול השפה, כדי שההצגה לא תהפוך אך ורק למפגן של עגנונית. במובן מסוים, עגנון מחייב בימאים לחשיבה מחדש על תיאטרליות, כדי להסיט את מרכז הכובד מהעברית הפיוטית שלו. אני בחרתי כאמור בעיבוד פונקציונלי ומינימליסטי. בעזרת תפאורה צנועה אך אקספרסיבית מאוד, יותם: הבמה הופכת למרחב מודולארי של דימויים וזיכרונות. כולנו הרגשנו שבאופן הזה, דימויי העומק שקיימים ברומן מובלטים מאוד.

ערך והביא לדפוס: אסף ברזניצקי

11 תיאטרון החאן

גל זק, עירית שפטן, ניצן לברטובסקי, ארז שפריר

12 סיפור פשוט

גל זק, ניצן לברטובסקי

ׁמוּּא ֵֵל יוֹֹס ֵֵף (ש"י) ע ַַגְְנוֹֹן �ְׁ ש 1970 בפבר אור 17 , – י"א באדר א' תש"ל 1887 ב אגוסוט 8 , י"ח באב תרמ"ז

גדול הסופרים העבריים בעת החדשה. וחתן פרס ישראל לספרות. 1966 חתן פרס נובל לספרות לשנת , בשם 1887 נולד בבוצ'אץ' שבגליציה (כיום אוקראינה) בשנת שמואל יוסף צ'צ'קס. בן בכור לבית משפחת צ'צ'קס. אביו שלום מרדכי צ'צ'קס היה סוחר פרוות ורב, ואמו אסתר ילדה אחריו עוד בן ושלוש בנות. את 15 עגנון למד ב"חדר" מגיל שלוש עד גיל תשע, פרסם בגיל יצירתו הראשונה ביידיש (פואמה על חיי המקובל יוסף דה לה ריינה), ושנה לאחר מכן פרסם את שירו הראשון בעברית, "גיבור קטן". לאחר שפרסם בנעוריו עוד יצירות בכתבי עת ושימש כעורך .1908- בעיתונים שונים, החליט עגנון לעלות לארץ ישראל ב

הוא התגורר ביפו ובשכונת נווה צדק ופרסם את סיפורו הראשון בעברית – "עגונות", עליו חתם לראשונה בשם העט הספרותי לשם משפחתו הרשמי). לאחר ארבע 1924 "עגנון" (שהפך משנת שנים נסע לגרמניה שם התוודע למו"ל שלמה זלמן שוקן, לימים פטרונו והמוציא לאור הבלעדי של כתביו; ונישא לאסתר (אלזה) מרכס, בתו של בנקאי יהודי מקניגסברג. נולדה בתם הבכורה, אמונה, ושנה לאחר מכן נולד הבן שלום מרדכי, לימים חמדת. 1921- ב את בית המגורים של משפחתו ואת ספרייתו, החליט עגנון לחזור 1924- בעקבות שריפה גדולה שכילתה ב לארץ ישראל ולהתגורר בירושלים, וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליו רעייתו וילדיו. גם רעידת אדמה לכתובת קבע – בית עגנון 1931- ) ופוגרומים (מאורעות תרפ"ט) טלטלו את חיי המשפחה, שעברה ב 1927( בתלפיות, שם התגורר עגנון עד סוף חייו. שמואל יוסף עגנון במשך עשרות שנות יצירה פרסם עגנון מאות סיפורי מופת בהוצאת שוקן שהוקמה במיוחד עבורו, את הרומנים הגדולים של הספרות העברית במאה העשרים וכן ספרי כינוס וזיכרון רבים. של המאה שעברה, זיכו אותו במהרה בהכרה 30- ספריו, שהחלו לצאת בהוצאת שוקן החל משנות ה ), פרס ישראל 1945( ), פרס אוסישקין 1935( רחבה, הן בארץ והן בעולם, ובפרסים רבים, בהם פרס ביאליק עם המשוררת היהודייה-גרמנייה נלי זק"ש. 1966- ) ופרס נובל לספרות שאותו חלק ב 1954( , בבית החולים ע"ש הרצפלד בגדרה, לאחר שסבל משבץ מוחי. הוא 83 , כשהוא בן 1970 עגנון נפטר בשנת הובא למנוחות בהלוויה ממלכתית שנערכה בהר הזיתים. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. בין יצירותיו הנודעות: "הכנסת כלה", "תמול שלשום", "סיפור פשוט", "תהִִלה", "שירה", "עידו ועינם", "האדונית והרוכל", "פרנהיים", "הרופא וגרושתו", "והיה העקוב למישור" ו"בדמי ימיה". בסיפוריו עוסק עגנון במתח ובקיטוב של הקיום היהודי המודרני, תוך התבוננות מעמיקה בנפש האדם, בכתיבה, במעשה האמנות ובמציאות המשתנה. לשונו רבת הרבדים, השואבת משפת חכמים, סגנונו המלוטש והאירוניה וההומור הידועים של עגנון מייחדים את כתיבתו ומעניקים לו את מקומו הבולט בספרות העברית ובתרבות היהודית המתחדשת.

13 תיאטרון החאן

סיפור קצר ארוך דן לאור

, השני בסדר הרומנים של עגנון, ובו גולל את עולמה 1935- "סיפור פשוט" הופיע לראשונה כספר עצמאי ב והעשרים תוך סימון מתוחכם של הליך המעבר מחברה 19- החברתי של העיר שבוש במפנה המאות ה מסורתית לחברה מודרנית. המשבר העומד במרכז הרומן, שעיקרו המאבק בין נישואי שידוכין לנישואי בחירה ושבגינו גיבור הרומן, הירשל הורביץ, מתפרק לרסיסים והופך ל"משוגע", משמש בידי המחבר, כמו ברומנים רבים אחרים, כמדיום שדרכו הוא מאיר את המתחים, השינויים והלחצים שבהם נמצאת החברה בת־זמנו. "סיפור פשוט" היה באחת לאחד מן הדיונים המעניינים והמאתגרים ביותר בכתבי עגנון בנושאים כמו משפחה, הורות, זוגיות, אהבה ונישואים, תוך בחינת הקשר שבין ערכים חברתיים לצרכים האישיים והאינטימיים ביותר של הפרט הפועל בתוך החברה. כל זה תוך הפגנת בקיאות בנפש האדם והתמצאות מעוררת השתאות בממצאים של התיאוריות הפסיכולוגיות החדשות ביותר לזמנו. מדוע אם כך בחר עגנון לשלול את מעמדו של "סיפור פשוט" כרומן עצמאי ולשלב אותו בקובץ סיפורים, ובכך לגרום לו במובן מסוים לפיחות־ערך? סביר להניח כי החלטה זו נבעה משיקולים של מו"לות, שכן כרכים. 11 הכוונה היתה לעשות את המהדורה ליותר קומפקטית, לאחר שהמהדורה הקודמת התפרשה על אך לא רק זה. ישנם איתותים ברורים לכך שעל־אף האיכויות הניכרות בעליל של הרומן וההכרה שזכה לה עגנון לא היה שבע־רצון מהתוצר המוגמר. ביטוי לכך ניתן בשורות האחרונות של הספר: "תם מעשה הירשל ומעשה מינה, אבל מעשי בלומה לא תמו. כל מה שעבר עליה על בלומה נאכט הוא ספר בפני עצמו. אף ענין גציל שטיין שהזכרנו כלאחד יד, וכן שאר כל המשוקעים בסיפורנו הפשוט, כמה דיו נשפוך וכמה קולמוסים נשבר לכתוב את מעשיהם. אלקים בשמים יודע אימתי". שיגר עגנון מכתב לרעו דב שטוק (סדן) ובו קבל כי 1935 זאת ועוד: עם הופעת הספר בתחילת אוקטובר חרף ההשקעה העצומה בספר אין הוא עומד בציפיות שלו עצמו: "סיפור פשוט זה שהריתי שמונה עשרה שנה וכתבתיו בין פורענויות ופורענויות ובין כל מיני תחלואים אינו מניח את דעתי. דומני שכל פסוק ופסוק שבו מבקש פסוקים שבינתיים. עכשיו אני עצוב מאוד ואני מהלך כבעולם התוהו ומדבר עם עצמי מה שהירשל היה צריך לדבר וכו' ואפילו הכוכבים ברקיע והתולעים שבאדמה מתגרים בי ואומרים אילו נתת לבך עלינו קודם היה הירשל שלך ואתה מחברו נאים יותר". ואם אמנם כך, הרי שהסבת מעמדו של "סיפור פשוט" מזה של רומן לזה של "סיפור קצר ארוך" עשויה לייצר פרופורציה בין הציפיות שהוא מעורר בתוקף היותו רומן האמון על המסורת של רומן המשפחה האירופי רחב היריעה ("בית בודנברוק" למשל) לבין מה שהוא באמת.

2022 באוגוסט 10 , , הארץ מחרוזת של מעשיות בבחור אחד שהלך לבו אחרי האהבה וכו’ מתוך: פרופ’ דן לאור,

14 סיפור פשוט

, מאת שמואל יוסף עגנון, תרגום ליידיש: אליעזר רובינשטיין, הוצאת "דער א פשוטע מעשה איורים מאת יוסל ברגנר, מתוך . באדיבות משפחת ברגנר. 1958 , קוואל" ניו יורק

, איור מאת הארי לנגבהיים, צבעי מים, גואש וטוש, באדיבות האמן סיפור פשוט

15 תיאטרון החאן

ארז שפריר, עירית פשטן

עירית פשטן, אנה פוגטש

16 סיפור פשוט

הפרטי והפרטיקולרי לעומת הכללי והטיפוסי בצירוף 'סיפור פשוט' זיוה שמיר ) אינו פשוט כל עיקר, וכי עגנון הכתיר במתכוון 1935( ' ידוע אמנם לכול כי הרומאן הקצר 'סיפור פשוט בכותרת מתגרה ומתחכמת, שהנסתר בה רב על הנגלה; ואף על פי שהדברים לכאורה ידועים זה מכבר, דומה שיש עדיין מקום להרחיב ולדרוש בפניה המרובים של כותרת פרובוקטיבית זו, שהיא מחוכמת, מעניינת ומורכבת הרבה מעבר למצופה ולגלוי לעין. לא זו בלבד שהיא לוכדת בהיעלם אחד עניינים רבים ומגוונים, שרק חלק מהם נדון עד כה בביקורת ובמחקר, אלא שמכל עניין ועניין המסתעף ממנה, עולים ומתגלים לעיני הקורא והפרשן, בעת ובעונה אחת, דבר והיפוכו. כך, למשל, עשויה הכותרת לטעת בלב קוראיה ופרשניה את ההשקפה, כי את הסיפור הזה ראוי לקרוא כפשוטו – בלא רמז, דרש וסוד. לשון אחר, שראוי לקרוא את תולדות בית הורביץ ואת סיפור אהבתו של הירשל הורביץ לבלומה נאכט כסיפור אינדיווידואלי וליטרלי; כ"פשט", ולא כאלגוריה, שטיבה שהיא פונה באמצעות המקרה הפרטי אל הכללי והמוכלל, אל הקולקטיבי והאידאי. אולם, גם משמעות הפוכה לחלוטין, שגורה וידועה פחות מקודמתה, יש לצירוף "סיפור פשוט", והיא: "סיפור נפוץ", סיפור שפשט ונתפשט בכל התפוצות ובכל התקופות, ואשר לא נתייחד לגורלו של הפרט. לפיכך, אותה כותרת עצמה אף עשויה לרמוז, שתולדות בית הורביץ הן כתולדותיהם של בתים רבים בישראל ובעמים, וכי גם סיפור האהבה חסר-הסיכוי של הירשל לבלומה, אין לראותו כעניין אינדיווידואלי גרידא, כי אם כעניין טיפוסי וכללי, שהיה, הווה ויהיה בכל דור ובכל אתר. מן העיון המדוקדק עולה, בין היתר, שהסיפור, למרות היותו, כדברי מלכה שקד על כמה מסיפורי המשפחה הנודעים בספרות ישראל ובספרות העולם, סיפור לוקוצנטרי מובהק (המרוכז במקום אחד), הריהו למעשה גם סיפור קוסמופוליטי ואוניברסלי, החובק זרועות עולם. אמנם, זירת ההתרחשות שלו ממוקדת לכאורה בעיר שבוש הבינונית בגודלה (כידוע שיבוש של בוצ'ץ', שם עיר-הולדתו של עגנון), ובכפר הקטן מאליקרוביק, הסמוך לה והמשמש לה כעין פרוור מגורים נאה. אולם, עיר גליצאית זו – נקודה ממצעת ומתווכת בין העיירה המזרח-אירופית, שממנה יצאה בלומה היתומה אל קרוביה העשירים, לבין למברג, וינה וברלין המעטירות, בירות התרבות המערבית, שאליהן נשואות פניהם של מתעשרים חדשים כברוך מאיר הורביץ וגדליה צימליך – מתוארת כמרכז העולם. אפילו נידחי בניה, היוצאים לכרכי הים שבמערב אירופה ובאמריקה, מתגעגעים אליה ואף חוזרים אליה. עיר זו, על זיווגיה ואורחות-חייה, המתוקנים בגלוי והמשובשים בסמוי, הריהי כמיקרוקוסמוס המכיל בתוכו את הקוסמוס כולו, על אורותיו וצלליו, על כלליו וחוקיו ועל סילופיהם. יתר על כן, הסיפור המתרחש בעיר שבוש איננו אך ורק סיפור המלכד, מבחינת ממד המרחב, את הפרטי והכללי, את הלוקאלי ואת האוניברסלי; הוא אף מקיף, מבחינת ממד הזמן, ולו גם בחטף וברמז, דורות רבים, ומביא בכפיפה אחת את "הישן נושן" ואת המודרני. [...] ) מבחינת תכניו ורעיונותיו או מבחינת דרכי עיצובו, אך simple( "סיפור פשוט" איננו, אם כן, סיפור פשוט ) לכל הכיוונים, מן המעגל האישי הצר ועד למעגל הלאומי והאוניברסלי. expansive( הוא פשוט ומתפשט חרף ממדיו המוגבלים (לפנינו רומן קצר, קומפקטי למדי, ולא סאגה משפחתית המשתרעת על פני מאות ואלפי עמודים), הוא מכיל, כבקליפת אגוז, את כל העניינים המהותיים בתולדות עם ישראל ובתולדות האנושות בדורות האחרונים, ועניינים אלה מתפשטים והולכים לאין קץ, ואין גבול להיקפם. מבעד לפשטות – על “סיפור מתוך: פרופ’ זיוה שמיר, “שבעים פנים לפשטות – עיון נוסף ב’סיפור פשוט’”, בתוך: , ערכו: זיוה שמיר, דן לאור, עוזי שביט, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, פשוט” של ש”י עגנון בראי הביקורת .191 – 189 ’ , עמ 1996

17 תיאטרון החאן

השיגעון, המוּדעוּת והתמימות רות נצר

כגיבור כושל, המסע הממשי היחיד של הירשל בפועל, אל מחוץ לעירו, הוא אל בית-המשוגעים. אבל אפילו אז אין זה מסעו שלו. הוא נלקח לשם על ידי הוריו חפויי הראש. המסע הפנימי אל מחוזות הנפש הבלתי מודעת מתרחש אצלו על כורחו בשיגעון עצמו. והשיגעון שלו הוא עצמו התפוררות ולא מסע של התחדשות. כפי שנראה בהמשך, סופו של השיגעון הוא אמנם הטלאת הנפש משבריה, אבל לא תיקון של התחדשות ושינוי אישיות פנימי אמיתי לקראת מהות אקטיבית שבוחרת את חייה. השיגעון מתרחש ביער. היער, המקום בו הירשל ודודו השתגעו, הוא מחוץ לטריטוריה אנושית וסדר חברתי. הוא אחד מסמלי הקיום שבטרם תודעה, כלומר "הלא-מודע", ועל כן מסמל את החופש האמיתי של הנשמה: "לא כל לילה מרעיש בעל הדמיונות של היער. פעמים האילנות עומדים ושותקים והחמה נינוחית עליהם, וצפרים מצייצות ועשבים ופטריות מעלים ריח טוב ודוד אחי אמו שוכב לו ומביט לפניו שמח שהוא יחידי לעצמו ואין לו דבר עם בני-אדם [...] לא כשאר בני-אדם שבדו להם בתים וחנויות ולקוחות ונשים" (עמ' רב). זו הסיבה שר"נ [רבי נחמן] מברסלב קרא לתלמידיו לצאת ליער, שאמר עליו "וזה היער אין לו סוף", להתבודדות עם קונם. וכך גם השיגעון יכול להפוך למקום של רשות להיות העצמי האמיתי (בפרט כשמדובר בחברה של הדחקות חזקות, עכבות מיניות, חברתיות ודתיות). בניסוח של רות אלמוג, בספרה "שורשי אוויר": "השיגעון הוא חכמת היחיד". ר"נ מברסלב שיצא ונכנס בשערי השיגעון – המאניה דיפרסיה, עיגן את חוויותיו במיתוס הקבלי, לפיו הכניסה לאפלה (הדיכאון) היא לצורך עלייה, כתנועת 'רצוא ושוב' של החיות במעשה המרכבה, כשתפקיד הירידה לגאול את הניצוצות האלוהיים שנפלו לאפלת הקליפות. המיתוס הקבלי חופף למיתוסים אחרים, לפיהם הגיבור יורד אל השאול ונלחם במפלצת האימה כדי לגאול את האוצר. ההכרה במיתוס הקבלי מעניקה משמעות לחוויה הקשה וההרסנית של השיגעון ומאפשרת מוצא. בתרבות הברסלבית השיגעון מהווה מעלה גבוהה. הירשל עצמו אינו מעוגן באמונה הדתית. הוא חי חיים דתיים שגרתיים מבלי לתת דעתו על משמעות האמונה. הוא אדם נטול מודעות ורפלקציה נפשית. אינו מנסה להבין את גורלו ואת משמעות האירועים שמתרחשים בו. זו הסיבה, לדעתי, שאינו יכול להפיק משמעות מהשיגעון, ואינו יכול לחוות את הסבל כירידה לצורך עלייה. בתוך סבל השיגעון הוא חווה את מעמקי הרגש והכאב, הוא חי באמת את עצמו המקורי-אמיתי כשהוא כואב את געגועיו אל בלומה, ואת ייסורי היעלמותה, וסובל עד שיגעון. עם זאת, השיגעון עצמו אינו מאפשר לו להתעשר מתהליכים ראשוניים של השראה, שירה ורוחניות דתית, ואין אמונה במשמעות הבוראת עולם של נפילתו. הירשל הוא בחור פשוט ("סיפור פשוט") וחלש. רק בעל תעצומות נפש או ענק אמונה ואינדיבידואל מלכתחילה, כמו ר"נ יוכל להרגיש משמעות גואלת בכל התקף של דיכאון. בחור פשוט יהיה נמק ביגונו ללא נחמה. ]...[

]...[

18 סיפור פשוט

הירשל חוזר לעירו ומעדיף את אוצר הממון של אמו שהוא הביטחון שמעניק היש הביתי הקיים. [...] הירשל לחלוטין לא מודע לאופן שאמו טווה סביבו קורי חנק. הוא מאשים את בלומה שאין לה עניין לתת מטוּבה, ולא מאשים את עצמו שאין בו אומץ לפעול למימוש רצונו כנגד הוריו, ואף לא לומר בקול פעם אחת את רצונו. הוא מרשה לעצמו הזיות מוות ישירות ובלתי ישירות כלפי אשתו, אולם אין בו שום כעסים ותוקפנות כנגד הוריו. החשש היחיד מכבלי מוות שהוא מבטא, מועתק מהוריו אל ד"ר לנגזם. כשהירשל מחלים הוא חושש שהרופא לא ישחרר אותו: "שמא עצור אני, שמא לא אצא מכאן עד שאמות, ואפילו אחרי מותי עצור אהיה, כמעשה שאירע בכפר מאליקרוביק שמצאו שלדו של אדם שלול בשלשלאות של ברזל במרתפו של אכר. סימן לדבר שאני עצור" (ע"מ, רל"ח). מודעות זו, אף על פי שהיא מותקת מהוריו אל הרופא, מאפשרת לו לרצות לחזור לחיים, והיא סמוכה להחלטתו של הרופא להחזירו לביתו. ההתנגדות לרופא המאשפז היא סממן של החלמה. את ההתנגדות הזו הירשל לא יישם כלפי הוריו בשובו לחיי הנישואין והחנוונות שהוריו הכינו לו.

]...[

הקיום נטול המודעות של גיבורי עגנון מבוטא בסמלים הארכיטיפיים הרבים של הקיום הראשוני הטרום מודע: אוכל, חיות, ים, צמחי הים, הלבנה, בנות הים, הטביעה, התהום, היער, הלילה, השינה, השכחה העיוורון, השיגעון. יתירה מזו, היסודות הלא-מודעים, שהם ממלכת האם הגדולה והאישה בכלל, הם המושכים את הגיבור העגנוני בחבלי קסם. הוא נאחז ביסוד הרגרסיבי שבהם כדי לברוח ממחויבות החיים, אבל גם מבקש להעשיר את נשמתו בחיבור אל היסוד היצירתי, העמוק והמפרה שבהם, כמי שהוא מבקש להעשיר את נשמתו במפגש עם הקיום של החלום-שירה.

]...[

עגנון נמשך אל העולם התמים של העבר, אבל בסיפוריו הוא מתאר את אובדן הדרך הבלתי-נמנע של התמימים בהווה הבלתי-תמים. התמימים הם אלו שאינם רואים ואינם מבינים, משום שאינם מודעים לכוחות הצל שפועלים בעולם סביבם ובתוכם הם – האינטרסנטיות, מאבקי הכוח והשליטה, תככנות, עורמה, ניצול, אגוצנטריות, צביעות ורכושנות. היעדר מודעות הופך אנטי-גיבורים אלה לקורבנות חסרי אונים, שאינם יכולים להבין את העולם סביבם ולגבש עמדה מתאימה. , השלם ושברו – מיתוס, ספרות, שירה: כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגיית המעמקים של יונג מתוך: רות נצר, פרק י”א: ש”י עגנון – השיגעון ושירת הקבצנים הסומים – עוד מבט פסיכולוגי על “סיפור פשוט”, ירושלים: כרמל, .215 – 211 ’ , עמ 2009

19 תיאטרון החאן

התאהבותו של הירשל בבלומה אריאל הירשפלד

"עד שלא הגיע הירשל לפרקו מצא לפניו את בלומה. זו בלומה שהיתה בבחינת תאומתו" (עמ' ע"ו). הירשל ה"מגיע לפרקו", שטוף במיניות המציפה אותו וממלאה אותו במצוקה, ולאורך שני עמודים בפתיחת הפרק החמישי פורש המספר את תכניה העזים של המיניות בתודעתו של הירשל, ומנכיח באופן מפורט ומעניין ביותר את הפיתויים הסקסואליים הפזורים בעיר אירופית כבוצ'אץ' על סף המאה העשרים – סוגי הנשים, הבוהמייניות והפרוצות, הריחות והאסוציאציות התרבותיות הכרוכות בכך. הירשל עסוק בכך בלי הרף, אך הבושה עוצרת אותו מלהתקרב לפיתויים אלה בעצמו. המשפט הפותח את הפרק [...] רומז לכך שבלומה פשוט הייתה שם מולו ברגע ההתעוררות המינית העזה הזאת, והיא זו שקלטה אותה. ההערה על היותה "בבחינת תאומתו" היא מצד אחד גנאלוגית (בלומה הייתה מעין אחות במערכת הזיווג המשפחתית) ומצד שני איכותית: מה שקורה לו, להירשל, קורה גם לה, בשל ההקבלה הגמורה ביניהם, קרבתם וגילם. גם היא הגיעה לפרקה ומצאה לפניה את הירשל, אלא שהמספר אינו פורש בפנינו את תכניה של ההתעוררות המינית בתודעתה, כשם שהוא נמנע מחשיפת תודעתה (מלבד רמזים ספורים) גם בהמשך הסיפור. בכך הוא יוצר את אחת החידות המרכזיות בסיפור פשוט. תיאור ההתאהבות בפתיחת הפרק החמישי הוא מן הדפים המעודנים והמעמיקים ביותר שנוצרו בספרות העברית סביב נושא האהבה. מן המשפט "בלומה פורחת כשושנת העמקים", המפעיל את סמליותו של שמה עם דמות האהובה בשיר השירים, פורס המספר מניפה אדירה של דימויי יופי ומעברי חושים ואסוציאציות הבונים את מושג האהבה (בתרבות ובתודעת הגיבור כאחד). אבל מהלך הרצף (הקישור ותנועת האסוציאציה של הסיפור) עובר לסירוגין בין דימויי האהבה המופלאים והנאצלים (כמו "גופה נושא את עצמו כצפור המעופפת, עיניך נתת בה ואי אתה רואה אלא את צלה"), לבין מחשבות (כמו "הירשל יושב בינו לבין עצמו ומצייר כנגדו כל מיני נשים שנבראו להנאתם של בני אדם"). והפער בין ספ ֵֵרות היופי לבין המאוויים המיניים הגופניים מעלה שאלות מטרידות על משמעותם של דימויי האהבה ומהותה. האם האהבה היא אמנם ספֵֵרה נבדלת, הקיימת בפני עצמה ומשגיבה את כוחות היצר והופכת אותם יפים באמת; או שהיא מעין היפוך והיתר שיוצרת התודעה, מתוך כוחם של הבושה וציוויי המוסר והאסתטיקה הבורגניים, לכוחות היצר הנתפסים בה כמכוערים, ברוח דבריו של יאגו ב"אותלו" השקספירי: "האהבה היא רק חשק מסעיר ורצון מתיר" (בתרגומו של ט' כרמי). עגנון אינו פותר את השאלה הזאת אלא מזרים הלאה את הסיפור, ומתוך כך עולה תשובה אחרת, מעניינת עשרת מונים: דמותה של בלומה גוברת על דימויי הפורקן הפרוצים ומתעלת את כוחות התשוקה ומעייני הנפש אליה, והיא, על שום עידונה ותומה, מרוממת את התשוקה ומאירה אותה ב"אור מופלא": "אלף שנים יכול היה לעמוד ולהגות, כל שעה ושעה נגלתה לו דמות דיוקנה חמודה משהיתה קודם לכן, כשעיניה מבהיקות באור מופלא ושערה מרתת וזורח" (עמ' ע"ט).

.2011 , , תל אביב: אחוזת בית לקרוא את ש”י עגנון מתוך: פרופ’ אריאל הירשפלד,

20 סיפור פשוט

אנה פוגטש, ניצן לברטובסקי, עירית פשטן, גל זק, ארז שפריר

גל זק, אנה פוגטש

בישראל "סיפור פשוט" הפקות קודמות של המחזה 1979 , , גרסת הצגה ובימוי: יוסי יזרעאלי . תיאטרון הבימה 1 2002 , , עיבוד ובימוי: יורם פאלק . תיאטרון יידישפיל 2 2009 , , עיבוד: שלמה ניצן ויצחק גורמזאנו גורן, בימוי: דניאלה מיכאלי . תיאטרון חיפה 3 2016 , , מחזה: שחר פנקס, בימוי: שיר גולדברג . תיאטרון הבימה 4

מימין: משה בקר (הירשל), יעל פרל (בלומה) , באדיבות ארכיון תיאטרון "הבימה". צילום: יעקב אגור 1979 הפקת תיאטרון הבימה

מימין: יואב דונט (הירשל), דניאלה וירצר (בלומה) , באדיבות תיאטרון חיפה, 2009 הפקת תיאטרון חיפה צילום: כפיר בולוטין

מימין: שפי מרציאנו (הירשל), שלומי ברטונוב, דנה ידלין (בלומה), נמרוד דגן , באדיבות ארכיון תיאטרון 2016 הפקת תיאטרון הבימה "הבימה". צילום: ז'ראר אלון

22 סיפור פשוט

"כמה גר עו האדם. ישן כדי שיקום, קם כדי שיישן, ובין קימה לשינה וסרים צרות ויי ופעגים עולבונות." סיפור פשוט מתוך הרומן מאת ש"י עגנון, הוצאת שוקן כל הזכויות שמורות © להוצאת שוקן

ארז שפריר, עירית פשטן, גל זק

23 תיאטרון החאן

יוצרים

עיבוד ובימוי יותם גוטל – דרמטורג הבית של תיאטרון החאן. 2019 במאי, כותב, מאז

בעל תואר שני בפילוסופיה, תואר ראשון במשחק ותואר שני בבימוי תיאטרון. מלמד באוניברסיטת תל אביב, במגמה לתיאטרון בתיכון תלמה ילין וכן בקאמרי אקדמי. ,)2025 (על פי עגנון, תיאטרון החאן סיפור פשוט נוטה לביים עיבודים פרי עטו, למשל: (על פי דיראס, הכאב ,)2024 (על פי טוקרצ'וק, תיאטרון תמונע על עצמות המתים .)2020 (על פי ברכט, תיאטרון תמונע פאצר , צל"ש) ו- 2022 פסטיבל עכו

עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, הדֶּּבר, במצפון נקי, הכלה האנגלייה בין תרגומיו: )Pollesch( בבימוי רנה פולש Mein Gott, Herr Pfarrer ליווה את ההפקה 2023 ועוד. בשנת בתיאטרון הפולקסבינה שבברלין, במסגרת שהות אמן ארוכה מטעם מכון גתה, וכן לימד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת גתה בפרנקפורט. , בהזמנת פסטיבל ברכט הבינלאומי באאוגסבורג. עיר מדבר ביים סרט קצר בשם 2022 בשנת על פי שלום עליכם בתיאטרון החאן. כמו כן, בתיאטרון הבימה כוכבים תועים עתיד לביים ולתרגם את 2026 בשנת . פעולות פשוטות עתיד לעלות מחזה מקורי ראשון שלו בשם דרמטורגיה ומוזיקה מקורית דורי פרנס – איש תיאטרון הן מצד הצלילים והן מצד המלים. תרגם מחזות רבים – קלאסיים, , שייקספיר ושות' מודרניים ומוזיקליים – לכל התיאטראות בארץ. הקים את האתר .Shakespeare.co.il . הכולל למעלה משלושים מתרגומיו למחזות שייקספיר ובני דורו זכה מספר פעמים בפרס התיאטרון על תרגומיו, וכן בפרס עדה בן-נחום לתרגום מחזות ובפרס לנדאו של מפעל הפיס על מכלול פעילותו. זוכה פרס על יצירתיות . ערך והביא לדפוס מחזות מאת נסים אלוני 2024 בשפה העברית ע"ש מאיר אריאל שלא ראו אור בימי חייו של המחזאי. , ריצ'רד השלישי כתב מוזיקה להצגות רבות בארץ ובחו"ל. לאחרונה , שבו הלחין את המשורר (החאן). בין יצירותיו המוזיקליות: האלבום דרייפוס (גשר), נשמות – צריף קטן ); שירי המשוררת היידית אנה מרגולין בביצוע אולה שור; 2021( שירי חזי לסקלי, בביצוע זמרים שונים לפי שירי יעקב שטיינברג. מחולות – שירים של פדריקו גרסיה לורקה; ו משורר בניו יורק שירי לאה גולדברג לילדים; שעת הלחין גם משירי אבות ישורון, נתן זך, דוד אבידן, ו.ה. אודן, שייקספיר ואחרים. העלה ערב משיריו בשם , בביצוע יפתח מזרחי. הקולות תפאורה דינה קונסון – מעצבת במה ותלבושות לתיאטרון ומעצבת גרפית.

בוגרת תואר ראשון ושני במגמת עיצוב תיאטרון בפקולטה לאמנויות, באוניברסיטת תל מלמדת במסלול לעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת 2016 אביב. החל משנת בבימוי עידן שוורץ; שבי לצידי תל אביב. בין עבודותיה האחרונות: חלל ותלבושות ל אי שם , בבימוי עירא אבנרי; הלוואי שהיית אשה [ברכט], אנטיגונה חלל ותלבושות ל , קרום, משתפי פעולה בבימוי יעל קרמסקי, אנסמבל פספורט; בסימן הלוטוס , 23 בבימוי שלמה פלסנר, אנסמבל כאן ועוד. מדיאה, הרוכבים אל הים בבימוי אלון טיראן; שימשה כמעצבת הבית של אנסמבל פספורט. 2023 – 2014 בשנים

24 סיפור פשוט

תלבושות לירון ספיר – בעלת תואר שני בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת תל אביב, בהצטיינות .2020 לשנת

בבימוי יעל קרמסקי, אנסמבל חלום ליל קיץ עיצבה תלבושות להפקות שונות: בבימוי מתן אמסלם בבית הספר אל נקמות פספורט, במוזיאון תל אביב לאמנות; בבימוי מתן אמסלם באוניברסיטת תל באתי לעולם בעיניים פקוחות למשחק גודמן; בבימוי יעל קרמסקי, אנסמבל פספורט, מוזיאון תל אביב נופל מחוץ לזמן אביב; בבימוי דודו כולם רוצים לחיות בבימוי מתן אמסלם בפסטיבל עכו; עור לגויים לאמנות; בבימוי נועם פורטר וטל גרוץ הנסיכה אסטריד באוכנר בבית הספר הדרך לביטוי בימתי; בבימוי מרינה המכוער בבימוי דורית ניתאי בתיאטרון קרוב; הייתי והנני ו המבול בתיאטרון תמונע; בבימוי אמיר זלוטר באוניברסיטת תל אביב ובצוותא. חושך מטומטם כץ באוניברסיטת תל אביב; בבימויו של מתן אמסלם. עור לגויים על ההצגה 2023 זוכת פרס עיצוב התלבושות בפסטיבל עכו לשנת תאורה רוני כהן – אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה בין ההצגות להן עיצב תאורה: בתיאטרון החאן: האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, ה ֶַַּדֶֶבֶר, חתונה , נער האופניים, נוף 1970 בשעת מגפה, הסבתות, היה שלום מר הפמן, בתחילת קיץ לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, דרייפוס, ביבר הזכוכית, מיתה טובה, הורים יקרים, ועוד. משרתם של שני אדונים מרציפנים, אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, . בתיאטרון בית ליסין: מבקר המדינה, בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל . בתיאטרון באר שבע: ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם . בתיאטרון הקאמרי: הקסום, השחף, הביתה הביתה . בתיאטרון רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו . ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם חיפה: האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

עיצוב תנועה פולינה דריידן – כוריאוגרפית מקצועית, בוגרת בית הספר למחול של מוריס בז'אר בלוזאן, שווייץ. , בפסטיבל 2022–2018 שימשה ככוריאוגרפית בתיאטרון מרינסקי בשנים MusicAeterna , ובלהקת המחול 2017 של דיאנה וישנבה בשנת Context .2022 של תיאודור קורנציס בשנת Fulcro כיום כוריאוגרפית בתיאטרון גשר ובקבוצת התיאטרון העצמאית בישראל.

25 תיאטרון החאן

משתתפים

– הירשל הורביץ גל זק .2022 , בוגר בהצטיינות של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי

זכה במלגות רבות במהלך לימודיו, ביניהן: מקום ראשון בגמר תחרות פסטיבל הקומדיה ע"ש ספי ריבלין, פרס צבי קליר על הצטיינות לאורך שלוש שנות הלימוד, זוכה תחרות קרן גוזמן, זוכה תחרות "סנו" ועוד. , תסריטאי: סייד קשוע, במאי: גורי אלפי (כאן חינוכית). מדרסה טלוויזיה: מאת ובבימוי ארין צימרמן. CBN – סרט בהפקת Oracles of God קולנוע: (אנסמבל גונז', במאי ויוצר: גון הלוי) היא, מיכאל – שם זמני תיאטרון:

. עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, נוף לים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות . דרייפוס, ביבר הזכוכית, יהודים רעים, משרתם של שני אדונים כיום משחק בהצגות: *** "אבקש להקדיש את עבודת המשחק שלי בהצגה זו לרוית בר אוריין, זכרה לברכה, שעזרה לי מאוד בהבנת הסיפור הפשוט הלא פשוט".

– בלומה נאכט אנה פוגטש .2023 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב שירות בתיאטרון צה"ל. . שמיים אדומים, הדבר הגדול המיוחד טלוויזיה: תעלולי סקפן, היה שלום מר הפמן, שחקנית להקת תיאטרון החאן. משחקת בהצגות . ביבר הזכוכית, יהודים רעים, משרתם של שני אדונים

– מינה צימליך, לקוחה ניצן לברטובסקי בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.

, שלטון (נטפליקס) The Greenhouse Academy , קטמנדו, פצועים בראש טלוויזיה: . בקולנוע: הצללים, משפחה טובה, רון, לצבי יש בעיה, ילדות סכסכניות, סברי מרנן . תיאטרון יפו: ארץ פוק, הדה גאבלר, הדייר חיימוביץ' . תיאטרון הבית: שש פעמים . נראתה לאחרונה . תיאטרון אורנה פורת: שלוש אחיות . תיאטרון תמונע: ההודאה . אהבת הדסה . תיאטרון השעה: ילדת הקשת בענן תיאטרון הקיבוץ: עורבים, נפוליאון – חי או מת! פונדק שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בהצגות: הרוחות, טייבלה והשד, ה ֶַַּדֶֶבֶר, רוחות עליזות, חתונה בשעת מגפה, עלייתו הנמנעת של תעלולי סקפן, הסבתות, היה שלום מר . כיום משחקת בהצגות: 2022 ארתורו אוי, מבקר המדינה . הפמן, נער האופניים, דרייפוס, הורים יקרים, משרתם של שני אדונים

26 סיפור פשוט

– צירל הורביץ עירית פשטן בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, – 1995 ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. שיחקה בתיאטרון באר שבע בין השנים . ברש . בקולנוע: 2010 ,2004 , בתיאטרון הספריה ובפסטיבל תיאטרון קצר בשנים 1999 2000 . זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת 11 – כאן , האמת 2 מתים לרגע בטלוויזיה: . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה צל חולף בקטגורית שחקנית משנה בהצגה .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , מטעם עיריית ת"א

בגידה, לוקאס הפחדן שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין ההצגות בהן השתתפה: בשיתוף תיאטרון הבימה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, קצרים וחתול, הנשים העליזות מוינדזור, 2 , נישואים, סוף משחק, הלילה השנים-עשר, הקמצן ועוד. בימים אלה 2022 בדמי ימיה, פונדק הרוחות, רוחות עליזות, נתן החכם, הבית הנקי, נוף לים, מבקר המדינה . ביבר הזכוכית, מיתה טובה, משרתם של שני אדונים משחקת בהצגות

– ברוך מאיר הורביץ, ד"ר לנגזם ארז שפריר 1986-( בימאי, שחקן ומעצב תנועה לתיאטרון. בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב ), למד בבתי הספר למחול של "בת-דור" ו"ביכורי-העיתים". 89 (פרס הבימוי בפסטיבל הבינלאומי להצגות בארץ טיק תק בימוי: הצגות ילדים ונוער: . פסטיבל מחזות קצרים תתחילי לחייך, קוביות של שוקולד ילדים בתיאטרון חיפה), (פרס מוף ומוריס . תיאטרון המדיטק: סדר מוכרח להיות, כמו אצל צ'כוב בצוותא: . תיאטרון גבעתיים: הקץ של העץ הבמה לבימוי וכוריאוגרפיה להצגות ילדים ונוער), . הדלת ממול, אוי אלוהים, דרייפוס, הורים יקרים . תיאטרון החאן: להוריד את הכלב . הצגות הילדים זבובים בחופשה, בארץ טיק-תק, האבטיח, מוף ומוריס עיצוב תנועה: .)2003 (פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תנועה לשנת עוץ לי גוץ לי התיאטרון הקאמרי: משחק:

. תיאטרון הבימה: מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו תיאטרון חיפה: בויטרה, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיקון חצות, רצח, . תיאטרון הקאמרי: הופס והופלה (פרס ע"ש רוזנבלום, עיריית תל אביב). הלילה השניים עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, פעורי-פה שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה, חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים באוויר, קולנוע וטלוויזיה: . החיים זה לא הכול, כבודו הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים . שיחק בהצגות: 2005 שחקן להקת תיאטרון החאן משנת (זכה בפרס התיאטרון הסיני, המצליחים, הקסם הגדול, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים עשר חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, דוחקי הקץ, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים הישראלי לתפקיד משנה), של יפו, אדם הוא אדם, החולה המדומה, הנשים העליזות מווינדזור, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, יתוש בראש, אנטיגונה, נפוליון – חי או מת!, חתונה בשעת מגפה, תעלולי סקפן, . כיום משחק בהצגות: , נוף לים 2022 הבית הנקי, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה . הסבתות, היה שלום מר הפמן, מיתה טובה, משרתם של שני אדונים

27 תיאטרון החאן

– פסנתר יאיר סרי יוצר, מבצע, מעבד ואיש חינוך. למד בביה"ס למוסיקה רימון ובאקדמיה למוסיקה בירושלים. , מחזמר שחיבר עם עמרי הכהן כסאות מוזיקליים הלחין, ניגן וניהל מוזיקלית את .)2025 (הקאמרי על , השתתף עם יוסי מר-חיים ביצירת המוסיקה והניהול המוזיקלי להצגה 2024- ב בבימוי יותם גוטל. עצמות המתים

איפה הים בין ההצגות והסרטים הרבים שהלחין, ניהל מוזיקלית והנחה: מדוע הרגתי את – זוכת פרס אסיטז' להצגת השנה לילדים ונוער), 2015 , (מדיטק Lord of , חלום ליל קיץ, מוסררה, כטוב בעיניכם, מתחשבנת ,)2014 (זוכת תיאטרונטו אמא שלי .)2014 (טרייבקה המעצר ,)2012 (טולוז Milezim ,)2014 (סירקיוז the Flies , ובימים אלה עובד על אלבום שירים חדש (מתוכו יצא "שיר") ועל אלבום Silent Music הוציא את האלבום 2020- ב לילדים (מתוכו יצא "בדיוק סגרנו את המטבח"). הנחה וניצח על מקהלת הנוער הירושלמית, המשלבת פלסטיניות.ים וישראליות.ים, ביצירות בערבית, עברית ועוד. ) ובמקומות שונים ובעולם. ניצח 2017( הוזמן לנצח וללוות בעיבודיו את המקהלה בקונצרט במטה האו"ם בז'נבה מאת דוד גרוסמן, ללחניהם של ברי סחרוף, שאנן סטריט ויוני רכטר, יש מצב על המקהלה בהקלטת הפואמה בהשתתפותם. מלווה ומנחה סטודנטיות.ים בהגשת שירה ובעבודת אנסמבל במוסדות רבים, ביניהם אוני' סירקיוז, ניסן נתיב, בית צבי, הקאמרי ואוניברסיטת ת"א.

סקיצות לתלבושות בעיצוב לירון ספיר

28 סיפור פשוט

ארז שפריר, עירית פשטן, גל זק

גל זק, אנה פוגטש, עירית פשטן

29 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, גורי זילכה, מיכה טל, ניצן לוי, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: מיכל לקס, מרים סלע, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, ניצן לוי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, אנה פוגטש, עירית פשטן, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, יפתח אופיר, תמר אלקן מאושר, פלורנס בלוך, יואב היימן, אילן חזן, כרמל נצר, עוז סלוק, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר, בר שדה, יעל שטולמן צוות תיאטרון החאן: חשב ומנהל אדמיניסטרטיבי: דרור קסטל; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנוֹש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אברה לוין; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל תאורה: יונתן לוי; תאורנים: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין; מנהל סאונד: איליה סורין; טכנאי קול: יונתן זכרוב; מנהל במה: חאלד חמדאן; עובדי במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית, עילי בודק; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, אסף כץ; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי, מריה פדייב; קופאיות: אילנית בן ברוך, גאיה בן עמי, נעמי ישראל; מח' מנויים: מאי אלרן (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: רותם נהיר; דיילים: רוני ארנולד, רווית אשכנזי, יעלה טורניאנסקי, שחר מוצפי, אורי פרידמן, מעיין ספיר, נעמי שרמן. אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות, נא לפנות לנעמה אנוֹש, רכזת אגודת הידידים יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

שוחרים /// אבי בלשניקוב, דברה ולואיס גרבר, ג'ואנה ואברהם קושניר

עמיתים /// יעל ורמי ארז, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זהר ג'ינאו, טובה הרצל, דן זיסקינד, רות חשין, ורדה שיפר, ענת פורת, שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, עדנה אלעזר, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, חנה ארנון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, יצחק בריק, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', רענן דינור, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, עופר והילה לוי, חבצלת לורברבוים, חיים לי-רן, איציק ליפצין, שי ומיכל ליפשיץ, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דליה קובל, דב קולני, דליה קרני, יהודית קרפ, צבי רביב, רונית ושלמה רבינוביץ', ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, עודדה שטיינברג, תמר שילה, אריאל שנהר, יהודה שפירא, אורי שרף

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

A Simple Tale A new adaptation of the novel by Shmuel Yosef Agnon Adapted and directed by Yotam Gotal

CAST (in alphabetical order) Anna Pugatch – Blume Nacht Erez Shafrir – Boruch Meir Hurvitz, Dr. Langsam

Irit Pashtan – Tsirl Hurvitz Gal Zak – Hirshl Hurvitz Nitsan Levartovsky – Mina Ziemlich

Instrumentalist: Yair Seri

Dramaturgy and Music: Dori Parnes Set Design: Dina Konson

Costume Design: Liron Sapir Lighting Design: Roni Cohen

Movement Designer: Polina Dreyden Production Manager: Keren Or Gadon Assistant Director: Ira Orlov Fabrication of masks: Shmuel shohat

Hirshl Hurvitz, the son of a wealthy family, falls under the spell of Blume Nacht, a poor orphan who works in his family's household. However, his mother opposes their relationship and arranges a match for him with the wealthy Mina. Months go by, but Hirshl cannot free himself from his first love, which torments him and drives him to the brink of madness. "A Simple Tale" is one of S.Y. Agnon’s most beloved and famous works — a text full of poetry, humor, and love — now brought to the stage of the Khan Theater in Jerusalem for the first time, in a new and stirring adaptation, marking 90 years since the publication of the original edition.

Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting Manager: Jonathan levy Sound Manager: Elya Sorin

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography: Moshe Nachumovich – www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre

Running time: about 95 minutes (no intermission) Premiere: July 5 th , 2025

31 תיאטרון החאן

עירית פשטן, ארז שפריר, גל זק

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)