החאן - מיתה טובה

מיתה טובה שלומית ארנון ויואב בר לב עיבוד לבמה: אודי בן משה בימוי : טל גרניט ושרון מימון על פי סרטם של

(לפי סדר הופעתם): משתתפים – יחזקאל ארז שפריר – מקס אילן חזן – קלרה / עידית כרמית מסילתי אלכסנדר ליסינסקי תפאורה: סבטלנה ברגר תלבושות: יוסף ברדנשווילי מוזיקה: רוני כהן תאורה:

– דובק אריה צ'רנר – ד"ר דניאל ניר רון – עליזה פלורנס בלוך – לבנה עירית פשטן – רפי יוסי עיני

עירית פשטן, פלורנס בלוך

מיתה טובה

2

חבורת דיירים בדיור המוגן "נווה הרים" נקלעת לבעיה: חברם הטוב מאובחן כחולה סופני ומבקש מהם לעזור לו לסיים את חייו ללא סבל. בגיוס כל המוחות החריפים שסביבם הם מצליחים לבנות מכונה להמתת חסד עצמית, ומגשימים את משאלתו. אך העסק משתבש, כאשר עוד ועוד קשישים שומעים על המכונה המדוברת, ובאים לבקש גם לעצמם . "מיתה טובה" קומדיה עצובה על חברות ופרידה, ועל הקו הדק המפריד בין מוסר לאהבה. *בהצגה נעשה שימוש בתחליפי עישון שאינם מזיקים לבריאות (סיגריות צמחיות)

ניר רון, אריה צ'רנר, יוסי עיני, ארז שפריר, פלורנס בלוך

צוות הפקה: יהודית כץ הפקה וניהול הצגה: דניאל אלבו עוזרת בימאי: ששון חזם מנהל טכני וייצור: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקת ואיפור: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, מלבישות: אור שרבליס חאלד חמדאן מנהל במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית עובדי במה: יונתן לוי מנהל תאורה: ריינהרד סטו, יצחק סקילי, אביה סגל, תאורנים: דימיטרי לוין

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: יעל אילן צילומי במה: רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים:

משך ההצגה: כשעה וחצי ללא הפסקה 2024 ביולי 27 הצגה ראשונה:

איליה סורין מנהל סאונד: יונתן זכרוב טכנאי סאונד: סדנת התיאטרון ייצור תפאורה: רואי שוורץ עוזר מלחין ותכנות סאונד:

, על עיצוב התנועה לסצנות נבחרות תודה לְאריאל נ. וולף

3

תיאטרון החאן

"מיתה טובה" – גלגולו של סרט וזכה באהדת הביקורות. הסרט נכתב 2014 יצא לאקרנים בשנת "מיתה טובה" סרט הקולנוע הישראלי ובוים על ידי שרון מימון וטל גרניט, ובין שחקניו ניתן למנות את זאב רווח, לבנה פינקלשטיין, אילן דר, עליזה רוזן ורפי תבור. . יוצריו, כתבו אותו מניסיונם האישי לגביו סבלם של חולים הנוטים למות. 2012 צילומי הסרט החלו בדצמבר ומקבילה 2004- ), מסגרת שנוסדה ב Venice Days( דווח כי הסרט התקבל לתחרות ימי ונציה 2014 ביולי ל"שבועיים של הבמאים" בפסטיבל קאן. : השחקן הראשי הטוב ביותר (זאב רווח) וכן 2014 זכה בארבעה פרסי אופיר בשנת "מיתה טובה" הסרט הצילום, הפסקול (אביב אלדמע) והאיפור הטובים ביותר. בנוסף היה מועמד בקטגוריות הסרט הטוב ביותר, בימוי, עריכה, תסריט, צילום, שחקנית ראשית (לבנה פינקלשטיין), שחקן (אילן דר) ושחקנית משנה (עליזה רוזן).

הסרט התקבל לפסטיבל ונציה, שם זכה בשני פרסים, פרס חביב הקהל ופרס בראיין. הסרט התקבל לפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורונטו, במסגרת התחרות ."Contemporary World Cinema" זכה הסרט בפרס 2014 במהלך שנת הגדול "גולדן ספייק" בפסטיבל ויאדוליד שבספרד. בנוסף באותה שנה זכתה לבנה פינקלשטיין בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה עבור תפקידה בסרט.

סרטי יונייטד קינג מציגים:

זאב רווח - זוכה פרס השחקן הטוב ביותר פרסי אופיר 4 זוכה

פסטיבל חיפה התחרות הרשמית

פסטיבל ונציה פרס חביב הקהל

פסטיבל טורונטו

טל גרניט ושרון מימון סרטם של

זאב רווח רפי תבור אילן דר עליזה רוזן לבנה פינקלשטיין אבי סתת ע. במאי ראשון מיכל קורן ליהוק לאורה שיים הלבשה אורלי רונן איפור אביב אלדמע מעצב פסקול סטפן וון הסה הקלטה אבי בללי מוסיקה ערד שוואט ניהול אומנותי עינת גלזר-זרחין עריכה טובי הוכשטיין צילום טליה קלינהנדלר אסנת הנדלסמן-קרן טנאסיס קאראטאנוס קארל באומגארטנר משה אדרי לאון אדרי יגאל מוגרבי אסתי יעקב-מקלברג חיים מקלברג מפיקים זהבה שקל הפקה בפועל MDM Mitteldeutsche Medienförderung טלוויזיה בלויין YES קרן הקולנוע הישראלי המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים רשת הסרט הופק בסיוע שרון מימון טל גרניט תסריט ובימוי הסרט נתמך ע"י הקרן לעידוד הסרט הישראלי מיסודה של התאחדות ענף הקולנוע בישראל פאי סרטים ותותים הפקות הפקה של

באדיבות המפיק חיים מקלברג

מיתה טובה

4

חיים חדשים טל גרניט ושרון מימון, בימאים ותסריטאים של הסרט המקורי

יצירה שמקבלת חיים חדשים, במדיום שונה, כאילו נולדה מחדש ואנחנו גאים ומתרגשים מאוד שהסיפור שכתבנו פוגש שוב קהל, גורם לו לצחוק ולבכות וגם לחשוב על מה שאנחנו, בדרך כלל, נמנעים מלחשוב עליו: סוף החיים. לכל דבר בחיים יש קורס הכנה: קורס הכנה ללידה, קורס הכנה לכיתה א’, קורס הכנה לפסיכומטרי. רק לדבר אחד אין קורס הכנה – איך להיפרד מהחיים. . הלגה סבלה חודשים 90 הרעיון לסרט נולד בעקבות מותה של הלגה גרוס, שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל ארוכים וחיה על משככי כאבים חזקים. ביום מותה, אנחנו בני המשפחה, ראינו איך המוות משחרר אותה מייסוריה. כמה דקות לאחר מותה, הגיע צוות פראמדיקים שהחל לבצע החייאה ונלחם על חייה כאילו . רגע האבסורד הזה היה הגרעין לסרט. 16 הייתה נערה בת שמחנו להפקיד את הסיפור שלנו בידיים של שלומית ארנון ויואב בר לב, שבכישרונם הפכו את התסריט למחזה ויצקו לו רבדים נוספים, ובידיו האמונות של אודי בן משה, שברא ברגישות על הבמה עולם מצחיק, עצוב וססגוני ביחד עם להקת השחקנים והשחקניות של החאן, שהפיחו חיים חדשים בגיבורים ובגיבורות של הסיפור. לא יכולנו לחלום על נבחרת מפוארת שכזאת.

ארז שפריר, עירית פשטן

5

תיאטרון החאן

פלורנס בלוך, עירית פשטן, ארז שפריר, יוסי עיני

פלורנס בלוך, ניר רון, יוסי עיני

מיתה טובה

6

את החיים אנחנו משפרים, מה עם המוות? דן אריאלי

מחקרים מאששים את מה שכולנו יודעים ומבינים באופן אינטואיטיבי. סופה של החוויה ישפיע משמעותית בסרטים הוליוודיים happy ending על האופן שבו נזכור ונעריך את כולה. זה ההיגיון מאחורי ההקפדה על או על קינוח בתום הארוחה. עיקרון זה — המשמעות העצומה הנודעת לסוף חיובי — משתקף בכל תחומי חיינו, פרט לאחד. המוות. הודות לרפואה המודרנית ולטכנולוגיה, סוף החיים, כמעט באופן גורף, אינו מהווה את שיאם. להפך. זוהי נקודת שפל. אנחנו מתים במיטת בית חולים — דואבים, מבולבלים וחסרי ישע. חווים פחד והשפלה. עוברים הליכים רפואיים מכאיבים ומטלטלים כדי להרוויח עוד כמה ימים. עוד כמה שעות. כך או כך, יכולתנו להשפיע על האופן שבו נסיים את חיינו אפסית. כאמור, חוויית הקץ מעצבת את האופן שבו נתפוש, נזכור ונעריך את חיינו כמכלול. מכאן נגזרת חשיבותם הגדולה של ימינו האחרונים עבורנו ועבור אהובינו. החודש האחרון. אולי אפילו השבוע האחרון. הגענו למצב הזה באופן לא מתוכנן. איש לא היה בונה, במחשבה תחילה, מערכת כמו המערכת הקיימת. מקצועות הבריאות השונים ממוקדים במשך החיים ובתוחלת החיים ולא באיכותם. אנחנו ממעטים לחשוב על המוות, מעדיפים להדחיק ולהתכחש לידיעה. נקודת הסיום של חיינו נקבעה על ציר ההתקדמות של הרפואה והטכנולוגיה, בלי שתוקדש לה מחשבה או תשומת לב, בלי שתיבנה ותתעצב אלטרנטיבה. אני רוצה לקוות שבמאה השנים הבאות נבין את הנזק הזה ואת משמעותו והשלכותיו. נזק אדיר לנו, למשפחתנו, לאיכות החיים שלנו. נזק כלכלי למערכת הציבורית שהעלויות הגבוהות של השבועות האחרונים הללו מושתות עליה. קיימות, כבר עכשיו, דרכים רבות שבהן אפשר לתכנן מחדש את סוף החיים. הוספיס — טיפול תומך בסימפטומים שמעניק שלווה נפשית. פחות החייאות. שימוש בסמים ובתרופות נגד כאבים, לחץ וחרדה. החלטה על הנקודה בזמן שבה איכות החיים הירודה שלנו, כאשר אנחנו נאבקים במוות, אינה מצדיקה את המאמץ ומוטב להקדיש את הזמן הזה ליקירינו. נוכל גם לחשוב כיצד היינו רוצים לבלות את ימינו האחרונים — בחשיבה על ההישגים שלנו, על הדברים שגורמים לנו גאווה ושמחה – במקום להתרכז בפחד ובספירת השעות והימים שנותרו בשעון החול ההולך ואוזל של חיינו. אנחנו יכולים לבנות ולעצב את הדרך שבה אנחנו נפרדים מהעולם — בתנאים שלנו, בכבוד, בשליטה, תוך מזעור הסבל הנפשי והפיזי. מדובר באתגר רב פנים ומורכב — חברתית, פיזית, מוסרית — אך מחובתנו לתת עליו את הדעת ולא להסיט את מבטנו. במאה השנים הבאות יימצאו, בוודאי, דרכים רבות לשפר את חיינו. עלינו למצוא גם את הדרך שבה ראוי למות.

2019 בספטמבר 26 , , פורסם לראשונה באתר הארץ את החיים אנחנו משפרים, מה עם המוות? פרופ' דן אריאלי,

7

תיאטרון החאן

ִזִקנה וחוכמה כרמל שלו

זכינו להגיע לזִקנה. זה הזמן להשלים עם עצמנו, לשמוט את כבלי האגו הנרקיסיסטי, לחבור אל הטבע המופלא של עולם משתנה לנגד עינינו, להוקיר את ייחודנו כבני אנוש ולהיות נאמנים למיטב שבנו. רווחה, אומר אריך פרום, משמעותה לשמוט את המרדף אחר האדרת העצמי, ובו בזמן לחוות את עצמי בתור הישות המיוחדת שהנני, כדי לחבור אל העולם ולהיענות לקריאותיו.

]...[

כרמית מסילתי, אריה צ'רנר

הזדקנות היא תהליך איטי של פרידה מן העולם. אנחנו נפרדים מיכולות גופניות ושכליות, מאטים את הקצב, פורשים מן המרוץ אחר הצלחות והישגים, ונסוגים מקדמת הבמה של החיים אל מאחורי הקלעים. פרידה דווקא מחדדת חוויה, מדגישה את גווניה ואת טעמיה. תחשבו, למשל, על לילה אחרון בחופשה מהנה. כשאני שוהה במקום שאני עומדת לעזוב, אני מציינת לעצמי שזה הערב האחרון במקום ואני רוצה להיפרד ממנו. אני מעניקה תשומת לב בהוקרה לפינת רחוב, לערוגת פרחים, או למוכרת בחנות הלחמים. אני עושה טיול פרידה ונפתחת שוב לדקויות של העושר שחוויתי באותו מקום. למעשה אנחנו כל הזמן נפרדים מהרגע שחלף זה עכשיו, ובכל פרידה יש מוות. זה תהליך נמשך, אנו ממשיכים להיפרד היום כמו שנפרדנו בעבר, ויש בפרידה שחרור שמאפשר להיפתח להבא. אנחנו משווים את עצמנו לצעירים. אני מהירה פחות ממה שהייתי בעבר בהליכה בריצה, בדיבור, אפילו בחשיבה. הקצב של העולם הדיגיטלי לפעמים ממני הלאה. אינני עוקבת אחר זמרים ולהיטים. מזמן לא שמעתי מצעד פזמונים, ייתכן שתופעה זאת עברה מן העולם כמו תסכיתי הרדיו שהייתי מאזינה להם כנערה דרך טרנזיסטור במיטה בלילה. האם אנחנו מרגישים שנשארנו מאחור, וזו טרגדיה? או שאנחנו רואים מה שקורה – כאילו אנו צופים בקרוסלה צבעונית שמתחוללת במחול מרהיב אל מול עינינו, בהודיה שזכינו לחיות כל כך הרבה שנים ולראות עולם מרתק מעבר למה שיכולנו לדמיין – כשידינו עוד נטויה ומי יודע לאן נגיע?

מיתה טובה

8

הייתי רוצה להזדקן בכבוד, בחן ובחסד. התרבות שבה אני חיה אינה תמיד מהדרת את פניהם של זקניה וזקנותיה, ואני עלולה להיתקל ביחס של זלזול או אינפנטיליזציה מאת אדם זר. אני יודעת שלא נעים לראות את המצוקות של מוגבלות גופנית ושכלית לעת זקנה, ושביום מן הימים גם אני עלולה למצוא את עצמי בחיתולים. ואני שואפת לכבוד עצמי שאינו תלוי בדבר. אני שואפת לכבד את חיי בהתהוותם, כנותנת עדות לחלקת אלוהים קטנה שזכיתי לה. אני מאמצת אותה אל חיקי על עלבונה ועל תפארתה, על חרפתה ועל נחת רוחה. ואם אני כושלת שוב והולכת לאיבוד בנבכי הנפש הדואבת של “אני” קטן – ברגע שאני מתעוררת לכך אני נזכרת לחמול ולמחול. כאשר הגוף משתנה, צער, יגון, כאב, אי-נחת וייאוש עולים בו. התודעה דואבת כאשר הגוף דואב כל עוד אנו מתייחסים לגוף, להנאות ומצוקות החושים, לרעיונות ולתפיסות, לדפוסים הרגשיים והמנטליים, ולמודעות שלנו בתור “שלי”, כאילו הם שייכים “לי” או מוכלים “בי”. תחושת העצמי היא מנגנון תפקודי חשוב ביותר. היא מספקת יציבות והמשכיות בתוך יקום משתנה. עדיין היא ריקה ממהות אינהרנטית. קיים מתח בין התחושה של ממשות יציבה לבין המציאות של עולם בר חלוף. כאשר העולם משתנה למרות ניסיון הסרק שלנו לייצב אותו, אנחנו חווים אי-נחת, זו מצוקה קיומית. האחיזה באשליה של עצמי קבוע, נבדל ובלתי-תלוי מרבה סבל, הגוף והתודעה אינם כחפץ בבעלותי, כי אם מרכיבים במארג מורכב ועדין של תהליך התהוות המותנית על ידי יחסי הגומלין שלנו עם העולם. כמובן, יש עצמי תפקודי שהוא ייחודי והמשכי, אבל אין זו ממשות מהותנית, קבועה ונצחית. תובנה זו משחררת. כך יכול הגוף להיות חולה והתודעה להיות בריאה. אפשר להתייחס אל גוף דואב כאל משהו שאינו שלי, אינו אני ואינו העצמיות שלי. וכשם שאנו מביאים אמפתיה לאדם אחר שסובל, כך אנו מביאים אכפתיות לעצמנו כשהגוף סובל. במקום לשקוע וללכת לאיבוד בתוך מיחושי הגוף, אנו יכולים לאמן את התודעה כך שתתרווח סביב הסבל בטוב לב חומל. ]...[

]...[

הלוואי שאוהב את עצמי כפי שאני, הלוואי שאבטח בצמיחה תודעתית, הלוואי שאכיל סבל ושאפגוש את הבאות בלב פתוח לרווחה.

.141 – 137 ' , עמ 2019 , , פרדס הוצאה לאור בזכות ההזדקנות מתוך: כרמל שלו,

עירית פשטן

9

תיאטרון החאן

אילן חזן, פלורנס בלוך

כרמית מסילתי, ארז שפריר, פלורנס בלוך, עירית פשטן, ניר רון

10 מיתה טובה

ְַי ְָלָה־טֹוֹב, � ַָנַע ְל ְֶזֶה ה ַּל � ִָּכ � ַא ִּת עִם ר ֶֶד ֹוֹם ִז ְִקְָנָה ְצְר ִָה ִלִבְעֹר; ְִקִיַע הָֹוֹר. � וּל ְׁש ְזְע ַ, ְזְע ֶא מ ְַי ְָלָה־טֹוֹב � ַָנַע ְל ְֶזֶה ה ַּל � ִָּכ � ַא ִּת ילן תומ עברית: דרור גרין

ְחֹוֹר, � � ְבֹוִֹנִם,עִםבֹּו ֹוֹמָם, ִצְִדְַק ה ַּׁש � ַם ִאִם ֵי ְֵדְעּו הַּנ � ַּג ְמֹר � ְֹוָֹלָה ִל ְִׁש � ָ הֶָאָרָה ְּג � ִם ָּכ � ְמ ִּל � ִ ֹל הְִצְִלִחּוב � ִּכ ְַי ְָלָה־טֹוֹב. � ִנ ְְִנְעּו ְלְֶזֶההַּל ֵ הַטֹּוֹב, � ִיָמָה ַאַחֲרֹוָֹנָהבֹּו ִֹם ַאְַנ ְֵׁש � ְִנ ְִׁש � ב ֵי ֶהֶם ִל ְִזְהֹר, � ְָּ מַע ֲֵׂש ְֹוֹר ָנ ָֹוֹן ָי � עַ מַה ב ְִקִיַע ה ָֹוֹר. � וּל ְׁש הֵם ֹוֹעֲִקִם ֶא מ ְּׁוּ ִל ְִנ ְֹצֹר, � ֶמ ְיְבַּק � � ֶֶא הַּׁש � ִרְֵא ָאָָדָם ֶׁש � ִּפ ְַצַעַר ַלַעֲבֹר, � ִחּו ָלָה ב � וְּב ְִאִחּוּר הִּנ ְַי ְָלָה־טֹוֹב. � ֹל ִנ ְִָנָעִם ְלְֶזֶההַּל ַ מֹו ָֹם, מ ְֻסְֻנְָוָר ִם ָלָרֹב, ְוְהַּקֹּוְֹדְרִם, ִלְִקְר ְמֶט ֶֹוֹר, � ּוּמֹו ְי ְֹו ֹֹו ִלְִנְֹצֹץ ְּכ ע ֵַנ ִַיִם ְִקִיַע ה ָֹוֹר. � וּל ְׁש ַם הֵם ֶאֶ מ � ְו ְֹוֹעֲִקִם ַּג ְחֹוֹר, � � ִמְרֹוֹמ הַּׁש � ָם ב � ָה, ָאָבִ, ָׁש � ְו ְַא ַָּת ִ ִיְִנ ְֹצֹר. � ִמְעֹו ֶָֹךָ, ִלִב � ְַזַעַף ּד � ָ ב � ָרְֵך ֹו ע ְַָׁש � ֵ, ב � ַק ַּל ְַי ְָלָה־טֹוֹב. � ַָנַע ְל ְֶזֶה ה ַּל � ִָּכ � ַא ִּת ְִקִיַע ה ָֹוֹר. � וּל ְׁש ְזְע ַ, ְזְע ֶא מ

השיר 'אל תיכנע לזה הלילה טוב', בתרגומו של דרור גרין, לקוח מן הספר 'צליל חצוצרות המלאכים – תרגומי שירה והרהורי כפירה' מאת דרור גרין, ספרים, .)drorgreen@gmail.com( 2017 הוצאה לאור

ניר רון, פלורנס בלוך 11 תיאטרון החאן

יוצרים

בימוי אודי בן משה – המנהל האומנותי של תיאטרון החאן. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. עונות בתיאטרון חיפה. 6- עונות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ו 2 שיחק .2012 – 2006 שימש כבימאי הבית של תיאטרון החאן בין השנים

מלמד בימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. מלמד משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.

; בסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א שיץ ביים את ההצגות: בסטודיו למשחק יורם לווינשטיין ; שמוליק של זהרה ; בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער נפוליון חי או מת, יתוש בראש הנפש הטובה מסצ'ואן (פרס במאי השנה והצגת השנה), הרטיטי את ליבי בתיאטרון הקאמרי אורזי המזוודות, בית ספר לנשים, אמא קוראז', כולם (פרס הצגת השנה) מעגל הגיר הקווקזי (פרס במאי השנה), טרטיף, ; בתיאטרון בית ליסין: רוצים לחיות, גם הוא באצילים, כטוב בעיניכם, מהומה רבה על לא דבר, מלון רנדוו ; בתיאטרון הבימה: ההצגה חייבת להיגמר, משרתם של שני אדונים (פרס הקומדיה של השנה), אילוף הסוררת בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי (פרס הקומדיה של השנה), הקיץ, נישואים ; בתיאטרון החאן: ליזיסטרטה הלילה (פרס הקומדיה של השנה), הקסם הגדול, תעלולי סקפן (פרס הצגת השנה), היקרה, הנסיכה האמריקאית הנשים העליזות מוינדזור, נפוליון – חי או מת!, יתוש (פרס הקומדיה של השנה), השנים-עשר, החולה המדומה

. בראש, אנטיגונה, רוחות עליזות, היה שלום, מר הפמן, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי .2017 ; זוכה פרס רבינוביץ 2014 ,2010 ,2008 ; זוכה פרס יוסף מילוא 2008 , זוכה פרס רוזנבלום זוכה במילגת קרן אמריקה-ישראל ע"ש שרגא פרידמן ז"ל.

טל גרניט. צילום: דני שוורצמן

שרון מימון

בימוי ותסריט של טל גרניט ושרון מימון – הסרט המקורי

– תסריטאית ובימאית, בוגרת מצטיינת של ביה"ס סם טל גרניט שפיגל לקולנוע וטלוויזיה וביה"ס לתסריטאות של עידית שחורי. למדה בביה"ס למשחק יורם לוינשטיין.

– תסריטאי ובימאי, בוגר של ביה"ס לקולנוע קמרה שרון מימון (זוכה סקין אובסקורה. כתב ביחד עם גיא נתיב את הסרט הקצר פרס האוסקר האמריקאי לסרט העלילתי הקצר). , תסריט בשיתוף דני כהן-סולל ובימוי סיפור גדול כתב וביים את בשיתוף ארז תדמור (הסרט הפותח של פסטיבל הקולנוע בירושלים, פסטיבל הקולנוע טרייבקה). (פרס חביב הקהל בפסטיבל ונציה, פרס הסרט הטוב 2014 , מיתה טובה כתיבה ובימוי משותפים לגרניט ומימון: (פסטיבל טרייבקה, זוכה שלושה פרסי אופיר); 2018 , הנשף ביותר בפסטיבל ויאדוליד וזוכה ארבעה פרסי אופיר); (פסטיבל סאנדנס); 2013 , חופש גדול (זוכה פרס הדרמה הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים לקולנוע); 2006 , משכנתא (זוכה ציון לשבח בפסטיבל 2023 , צו הרחקה (זוכה פסטיבל ויאדוליד, פסטיבל חיפה ועוד); 2009 להרוג דבורה סוף כתיבה: רונה תמיר – אדפטציה למחזה ' 2023 , סוף טוב קולנוע דרום, פסטיבל הולי שורטס). בימוי משותף: בתי קולנוע בארה"ב. 125- ' של ענת גוב. הופץ ב טוב בכיכובם של איילת זורר 12 , ששודרה בקשת חולי אהבה גרניט ומימון יצרו ביחד עם רונה תמיר את הסדרה ועמוס תמם.

12 מיתה טובה

– עיבוד לבמה שלומית ארנון בר-לב בוגרת הסטודיו למשחק של יורם לווינשטין, מחזאית ובמאית.

(עם ליאת פישמן לני) בתיאטרון בית מלכת היופי של ירושלים, בעלת הבית כתיבה: 70-20 (עם עינת ברנובסקי) בתיאטרון הבימה; החיים על פי אגפא ליסין; עיבוד לסרט אלוף העולם, גרטה (עם ליאת פישמן) בפסטיבל "כאן ועכשיו" של תיאטרון הקאמרי; (עם יואב בר-לב) להוריד את הכלב (עם ליאת פישמן לני בתיאטרון לילדים ולנוער); (עם יואב בר-לב) בתיאטרון הבימה. סיפורי מקלט בתיאטרון גבעתיים;

בתיאטרון אורנה פורת; הרפתקה בחולות, הבחירה, שתי פנים לאמת כתיבה ובימוי: (עם יפעת זנדני) צו הלב, המצחיקה עם העגילים בתיאטרון המדיטק; הסודות של מאי בתיאטרון הארצי. ליקוי ירח בסטודיו למשחק של יורם לווינשטיין; מה באמת קרה, אליס, מוסקבה, מוסקבה, מוסקבה... בימוי: בתיאטרון מופע. ירושלים שלי בתיאטרון הקיבוץ; לא לפני (עם ריקי שולמן) – הוט. כתיבה לתוכניות המערכונים תושב"ע בקרית שמונה תסריט לדרמת טלוויזיה: (קשת). בנות ,)10 (ערוץ הילדים .11 – כאן המופע של קושניר בתיאטרון גבעתיים. להוריד את הכלב משחק: – פרסי הבמה לתיאטרון ילדים ונוער, פרס גרטה פרס המחזה על המצחיקה עם העגילים, זוכת פרס הבימוי על – בפסטיבל "כאן ועכשיו" בקאמרי. למות עלייך , 70-20 הבימוי על קריאות מבוימות עבור

– עיבוד לבמה יואב בר-לב בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, שחקן, מחזאי ובמאי.

נעמי יחד עם שלומית ארנון; להוריד את הכלב, סיפורי מקלט כתב את המחזות: אח אח בום טרח יחד עם עירית קפלן; ונורמה, גאון בכלוב, המכשפה בבית ממול יחד עם חנוך רעים. , האחים 22 טיול לכוכב הגבינה, ביאליק יחד עם נורמן עיסא; רומיאו ויוליה בכיכר (תיאטרון המדיטק), שלושת המוסקטרים ביים את ההצגות: (הפקה על הבמה (תיאטרון המדיטק), המכשפה בבית ממול (תיאטרון החאן), (יחד עם חנוך רעים. תאטרון אורנה פורת) טיול לכוכב הגבינה פרטית),

ארגנטינה, מדמואזל ג'ולי, (תמונע), דמות אב, בומרנג, המלט בין ההצגות בהן שיחק: ינטל, המכוער, סיפור פשוט, ראש משוגע, טיפול בטנגו, עיר הנפט, על הבמה, הקאמבק של בוריס שפילמן, אילוף הסוררת, אב הבית, יתוש בראש, גן ריקי, גטו, ארתורו אוי, אנטיגונה, שבת ראשון שני, . האבן והשושנים, מוף ומוריס רוח צפונית, מלכת היופי של ירושלים, פאודה, שוטרים, הקבר, והארץ הייתה תהו ובוהו, מז"פ עיקרון בטלוויזיה: . , אחת אפס אפס, רמזור, לאהוב את אנה – עונה שנייה ההחלפה, בני ערובה בפסטיבל "כאן ועכשיו" גאון בכלוב בפסטיבל בחיפה. פרס המחזאי עבור 22 ביאליק פרסים: פרס המחזאי עבור בפסטיבל "כאן ועכשיו" בקאמרי. נעמי ונורמה בקאמרי. פרס המחזאי עבור

13 תיאטרון החאן

– תפאורה אלכסנדר ליסינסקי נולד ברוסיה. בעל תואר שני באדריכלות. למד עיצוב תפאורה אצל דוד בורובסקי בתאטרון "טגנקה" במוסקבה. .1990- היה מעצב הבית של תאטרון "סוברמנניק" במוסקבה. עלה לארץ ב תפאורות להצגות ברוסיה, ישראל, ארצות הברית, הולנד, 200- עיצב למעלה מ בולגריה, צרפת ואסטוניה. היה מעצב הבית של תאטרון "גשר" בתל אביב-יפו. 2001 – 1995 בין השנים 4( פעמים), פרס הבמה לילדים ונוער 4( בין הפרסים בהם זכה: פרס התיאטרון הישראלי פעמים), פרס מוזיאון תל אביב, פרס בקבדרינלי בפראג, פרס ע"ש לנדאו. ;2023 של יונתן כנען, האופרה הישראלית תיאודור בין יצירותיו החשובות ביותר בשנים האחרונות: העיירה ;2011 , , האופרה של דוניצטי, בוסטון, ארה"ב Maria Padilla ;2013 , מאת שייקספיר, מוסקבה, רוסיה המלט ;2009 , , האופרה של שוסטקוביץ', בוסטון, ארה"ב חוטם ;2010 , מאת תורנטון ויילדר, סנט פטרבורג, רוסיה שלנו .1996 , מאת יהושע סובול, תיאטרון גשר כפר ;2008 , , האופרה של צ'ייקובסקי, נורפולק, ארה"ב אונייגין – תלבושות סבטלנה ברגר בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב (רוסטוב, רוסיה), והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. דרייפוס, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר בין עבודותיה בעיצוב תפאורה: , הסבתות, אנטיגונה, אוי אלוהים, יתוש בראש, חקירה חוזרת בעניין 2022 המדינה מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, העולם האחר, הנשים עליזות מוינדזור, דוד וניה, החולה המדומה, חוקר פרטי, גן הדובדבנים, הנסיכה האמריקאית, אהובת הדירה בתיאטרון החאן; הדרקון, אותלו, המצליחים, נישואים, קיץ, אושר, צל חולף שניות, האפקט, כלוב העליזים, דונה פלור 12- דקות ו 4 , של רוזה, נופים קסומים בתיאטרון באר שבע; נשואה לשניים, גרין מייל, רומיאו ויוליה, רוחות, רק אתמול נולדה לעבור את הקיר, מלך הכלבים, משרתם של שני אדונים, הים הכחול העמוק, עקר בית, מדליה ינטל, בתיאטרון הקאמרי; השיבה, סוס אחד נכנס לבר, עד לא ידע בית ליסין; להרי, החופש של ג'קי בתיאטרון איש הכריות, בתיאטרון גשר; 12- הלילה ה בתיאטרון הבימה; אני לא רפפורט, מקווה, החולה המדומה, קוריולאנוס הכיתה המעופפת, מומו, אמיל והבלשים, יותם ויעלי, ספר בתיאטרון חיפה; מחיר הכבוד, משהו למות בשבילו בתיאטרון לילדים ולנוער באר-שבע. מלכת השלג במדיטק; הג'ונגל גן הדובדבנים, אבודים ביונקרס, עפיפונים, הרולד ומוד, הגיבן מנוטרדם, טירונות בלוז, בין עיצוב תלבושות: בתיאטרון הקאמרי; גם הוא באצילים בתיאטרון גשר; שונאים – סיפור אהבה בתיאטרון באר שבע; חברים איש הכריות, מחיר הכבוד, בתיאטרון הבימה; קוריולאנוס, מירל'ה אפרת, משפחה עליזה, פירורים, ארטון, טנגו אהבה אחרונה, החזן מווילנה, ילדי הצל בתיאטרון חיפה; שלוש מסיבות, אירמה לה דוס, המקום ממנו באתי , הבית הנקי, נער האופניים, 2022 סיפור על אהבה וחושך, רוחות עליזות, הסבתות, מבקר המדינה ביידישפיל; בתיאטרון החאן. דרייפוס ). זוכת פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב אמיל והבלשים ( 2008-2009 זוכת פרס הבמה לילדים ונוער לשנים ), זוכת פרס הבמה לילדים ונוער של עמותת אסיטז', על עיצוב תפאורה להצגה מלך הכלבים ( 2017 תפאורה לשנת .2021 ,) (תיאטרון אורנה פורת אלי

14 מיתה טובה

– מוזיקה יוסף ברדנשווילי קיבל תואר שני בקונסרבטוריון הממלכתי 1973 . בשנת 1948 נולד בגיאורגיה בשנת עלה לישראל. 1995 קיבל תואר דוקטור. בשנת 1976 בטיביליסי ובשנת זמן קצר לאחר עלייתו ארצה הוזמן לשמש מלחין בית של תזמורת סימפונט רעננה, התזמורת הסימפונית ראשון לציון ןהקמרטה הישראלית ירושלים. כיום ברדנשווילי נמנה עם הסגל האקדמי של בית הספר למוזיקה ע"ש בוחמן מהטה באוניברסיטה תל-אביב, באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים וברימון, בית ספר למוזיקה.

(ליברית מסע אל תום האלף יצירות, כולל ארבע אופרות, בהן 100- יוסף ברדנשווילי כתב כ 35 ,20 , יצירות שהוזמנו על ידי האופרה הישראלית לציון הדיבוק (בין שני עולמות) א.ב. יהושע) ו שנים לייסודה. עוד ברשימת יצירותיו: מוזיקה למחול, מוזיקה תזמורתית (סימפוניות, קונצ'רטים) מוזיקה קאמרית, ווקאלית (למקהלה ולקולות) ויצירות לכלי סולו. הצגות תיאטרון. 65- סרטי קולנוע ול 55- כמו כן כתב מוזיקה ל מחוץ לישראל בוצעו יצירותיו בארצות רבות, ביניהן: ארה"ב, גרמניה, אנגליה, יפן, צרפת, ספרד, קנדה, איטליה, פינלנד, רוסיה, הונגריה, גיאורגיה ועוד. לברדנשווילי הוענקו פרסים רבים בארץ הולדתו ובישראל, ביניהם שישה פרסי התיאטרון הישראלי.

– תאורה רוני כהן אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה בין ההצגות להן עיצב תאורה: בתיאטרון החאן: האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, הֶַּדֶבֶר, חתונה , נער האופניים, נוף 1970 בשעת מגפה, הסבתות, היה שלום מר הפמן, בתחילת קיץ ועוד. לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, דרייפוס, ביבר הזכוכית

מרציפנים, אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, . בתיאטרון בית ליסין: מבקר המדינה, בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל . בתיאטרון באר שבע: ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם . בתיאטרון הקאמרי: הקסום, השחף, הביתה הביתה . בתיאטרון רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו . ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם חיפה: האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

15 תיאטרון החאן

משתתפים

יחזקאל ארז שפריר – 1986-( בימאי, שחקן ומעצב תנועה לתיאטרון. בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב ), למד בבתי הספר למחול של "בת-דור" ו"ביכורי-העיתים". 89 בארץ . הצגות ילדים ונוער: הדלת ממול, אוי אלוהים, דרייפוס בימוי: תיאטרון החאן: תתחילי (פרס הבימוי בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים בתיאטרון חיפה), טיק תק סדר מוכרח להיות, כמו . פסטיבל מחזות קצרים בצוותא: לחייך, קוביות של שוקולד (פרס הבמה לבימוי וכוריאוגרפיה להצגות מוף ומוריס . תיאטרון המדיטק: אצל צ'כוב . להוריד את הכלב . תיאטרון גבעתיים: הקץ של העץ ילדים ונוער), . זבובים בחופשה, בארץ טיק-תק, האבטיח, מוף ומוריס עיצוב תנועה: הצגות הילדים .)2003 (פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תנועה לשנת עוץ לי גוץ לי התיאטרון הקאמרי:

. תיאטרון מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו משחק: תיאטרון חיפה: בויטרה, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיקון חצות, . תיאטרון הקאמרי: הופס והופלה הבימה: (פרס ע"ש רוזנבלום, עיריית תל רצח, הלילה השניים עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, פעורי-פה שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה, חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים אביב). קולנוע וטלוויזיה: . באוויר, החיים זה לא הכול, כבודו הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים . שיחק בהצגות: 2005 שחקן להקת תיאטרון החאן משנת (זכה בפרס התיאטרון הסיני, המצליחים, הקסם הגדול, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים עשר חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, דוחקי הקץ, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים הישראלי לתפקיד משנה), של יפו, אדם הוא אדם, החולה המדומה, הנשים העליזות מווינדזור, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, יתוש בראש, אנטיגונה, נפוליון – חי או מת!, חתונה בשעת מגפה, , היה שלום מר הפמן, נוף לים, 2022 תעלולי סקפן, הסבתות, מבקר המדינה . כיום משחק בהצגות: הבית הנקי . עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי

– לבנה עירית פשטן בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, – 1995 ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. שיחקה בתיאטרון באר שבע בין השנים . ברש . בקולנוע: 2010 ,2004 , בתיאטרון הספריה ובפסטיבל תיאטרון קצר בשנים 1999 2000 . זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת 11 – כאן , האמת 2 מתים לרגע בטלוויזיה: . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה צל חולף בקטגורית שחקנית משנה בהצגה .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , מטעם עיריית ת"א

בגידה, לוקאס הפחד שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין ההצגות בהן השתתפה: צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, בשיתוף תיאטרון הבימה, קצרים וחתול, הנשים העליזות מוינדזור, 2 , נישואים, סוף משחק, הלילה השנים-עשר, הקמצן נוף לים, ועוד. בימים אלה משחקת בהצגות בדמי ימיה, פונדק הרוחות, רוחות עליזות, נתן החכם, הבית הנקי . , ביבר הזכוכית 2022 מבקר המדינה

16 מיתה טובה

– עליזה פלורנס בלוך מפריז. בוגרת מגמת משחק באוניברסיטת תל 1988 - ילידת צרפת. עלתה לארץ ב .1992 אביב שיחקה בתיאטרון חיפה, הבימה, הקאמרי ובית ליסין. שנים. 24 של חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי, מזה אשכבה בין השאר משחקת בהצגה מילה של אהבה, האשליה, מלחמה שיחקה בתיאטרון החאן בהצגות רבות, ביניהן: על הבית, הקמצן, אושר, הזמרת קירחת יותר, מאכינל, המצליחים, שלוש נשים . החיים זה לא הכל . הופיעה בטלוויזיה במספר סדרות, בהן מחכות אבנים, מסעות ג'יימס בארץ הקודש, המילים בקולנוע השתתפה בכמה סרטים, בהם ועוד. הטובות היום חיה בין תל אביב לפריז, בה היא מופיעה עם הצגה על האומנית קמיל קלודל. – ד"ר דניאל ניר רון 1990 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שיחק בתיאטרון הקאמרי, בפסטיבל עכו . זוכה פרס הבמה לילדים ונוער כשחקן השנה בתפקיד מפתח הלב ובהצגת היחיד ; זוכה פרס תיאטרון החאן 2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 , קץ של העץ משנה ב .2016 , ע"ש מיכה שגריר על מצוינות אמנותית

לוקאס, הכלה צייד הפרפרים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות רבות, בהן: , מילה של אהבה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, בשיתוף תיאטרון הבימה והמוות המצליחים, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, הלילה השנים-עשר, המחיצה, פילוקטטס, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, פונדק הרוחות, אנטיגונה, רוחות ועוד. עליזות, ה ֶַּדֶבֶר, נתן החכם , נוף לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו 2022 הזהו אדם?, הסבתות, מבקר המדינה כיום משחק בהצגות: . אוי, דרייפוס – רפי יוסי עיני על 2007 בוגר בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. זוכה פרס התיאטרון הישראלי . זכה במלגות ע"ש: ירון ירושלמי, עדה בן-נחום, קרן אותלו תפקיד יאגו בהצגה אמריקה ישראל. אנחנו לא כאלה, נוימן, גנרל שוורצפוט במדבר סהרה, עשרים פלוס, ספי, טלוויזיה: בית לחם, מפריח היונים, הבן דוד, העיר . קולנוע: הדיפלומטים, המיוחדת, כבודו מנדראגולה, . תיאטרון הבימה: ילדי העגלות, רימון בין לבבות . פסטיבל חיפה: הטובה . , מעגל הגיר הקווקזי, מלחמת אחים, מריוס 22 מילכוד מילה של אהבה, הקמצן, אושר, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: מאכינל, האשליה, חטא, אותלו, מלחמה על הבית, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, הצוענים של יפו, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הסבתות, מבקר המדינה . כיום משחק בהצגות: הפרקליט, אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה . , נער האופניים, דרייפוס 2022

17 תיאטרון החאן

– קלרה / עידית כרמית מסילתי בוגרת בית צבי, תל אביב. זוכת מלגות ע"ש: משה זעירי, ירון ירושלמי, עדה בן נחום, קרן אמריקה ישראל. החיים זה לא הכל, רמזור, המלון של פיני, דאנסטורי, פמת"א, שעת טלוויזיה: וביום השלישי, התחלפות, את לי לילה, אנטנה, הבן-דוד, ארץ ועוד. קולנוע: אפס . פצועה, לרוץ על החול, דבי היתה פה, מופע טוטל ויאמר וילך, וישתחו תפקידים בולטים בתיאטראות: הקאמרי – אנסמבל עיתים: . סוחרים , פסטיבל תיאטרון קצר: וירא החיים הם חלום, המצליחים, שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחקה בהצגות: סדר עולמי חדש, אהובת הדרקון, חוקר פרטי, הדלת ממול, החולה המדומה, כנרת כנרת, חלום . ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, חתונה בשעת מגפה, הבית הנקי – הפקה מקורית של תיאטרון החאן , על אם הדרך 2022 נער האופניים, מבקר המדינה כיום משחקת בהצגות: . דרייפוס וארגון שלוה, – דובק אריה צ’רנר . זוכה פרס התיאטרון הישראלי כשחקן השנה, 2007 בוגר בית צבי. זוכה פרס קלצ'קין . זוכה 2020 בפרס הראשון בפסטיבל שיקגו הרפתקה בשחקים . זכה עם הסרט 2009 .2021 אות הוקרה בפסטיבל הבין לאומי להצגות ילדים פוקסטרוט, מכתוּב, לבנון, השיגעון הגדול, חתונה מנייר, מבצע חמניה, קולנוע: זינזאנה, פלורנטין, הפוך, השמינייה, ועוד. טלוויזיה: הבודדים, קריוקי, ארוגם ביי מעורב ירושלמי, הפיג'מות, פצועים בראש, אמא ואבאז, המלכות, חטופים, פרודים, ועוד. בתיאטרון באר שבע: סקיי, קופה ראשית, אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו . אגדות מיערות וינה, חלום ליל קיץ אותלו, דוד וניה, הנסיכה שחקן ותיק בלהקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: ועוד. כיום משחק האמריקאית, הקמצן, סוף משחק, חתונה בשעת מגפה, אוי אלוהים, סיפור על אהבה וחושך – , נער האופניים, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, על אם הדרך 2022 תעלולי סקפן, מבקר המדינה בהצגות: . דרייפוס הפקה מקורית של תיאטרון החאן וארגון שלוה, – מקס אילן חזן ). לאחר שנתיים בתיאטרון 1987( שחקן, מחזאי, במאי. בוגר ביה"ס למשחק בית-צבי מאת חנוך לוין ולתיאטרון הילד חולם החאן, עבר לתיאטרון הבימה, שם שיחק בהצגה של אלעד קידר ובכיכובו המנון בית ליסין. שיחק בסרטים ובסדרות רבים, ביניהם – הסרט הישראלי הראשון שזכה במסגרת סינפונדסיון בפסטיבל קאן. שיחק יותר שוזס על פי מאיר שלו, כימים אחדים מעשור בתיאטרון מיקרו בירושלים, בהצגות: על פי רומאן גארי ועוד הפקות רבות. חרדתו של המלך סלומון מאת חנוך לוין, ובז'ז'ינה (תיאטרונטו), אני עוד אוציא את השיגעון הזה החוצה כתב מחזות רבים, בין השאר: המלאכים של (תיאטרון החאן), יש מלחמה בחוץ (התיאטרון הקצר), משחקי ילדים (תיאטרון מיקרו). משחק היום בתיאטרון תמונע בתל-אביב, יהודית, עיר שמיים, המלך הראשון בתיאטרון אספקלריא ובקבוצת התיאו-טרון בירושלים.

18 מיתה טובה

יוסי עיני, ניר רון, ארז שפריר

אריה צ'רנר

19 תיאטרון החאן

מוות חברתי ומוות ביולוגי בתרבויות שונות חיים חזן

בחברתנו, בניגוד לחברות אחרות, קודם מוות חברתי למוות הביולוגי. האדם מתחיל לאבד את תפקידיו החברתיים וחלק ניכר מזהותו התרבותית בטרם הגיעו חייו לסיומם הביולוגי. החלל שנוצר בין מותו החברתי של האדם לבין מות גופו מתפרש על פני מספר שנים ניכר. הכללה זו היא פשטנית למדי וככל הכללה היא אינה חלה על כל בני-האדם, אבל היא ראויה להיות נתפשת כבעלת תוקף, דהיינו כאחד המרכיבים היסודיים של התרבות, שבה אנו חיים.

]...[

היחס לשני סוגי המוות בא לידי ביטוי בשלושה מישורים. המישור הראשון הוא ההכנה לקראת המוות; המישור השני הוא העברת האדם למציאות אחרת, כלומר העברתו מחייו הביולוגיים על פני האדמה אל החיים שלאחר כליון גופו; המישור השלישי הוא הזיקה בין החיים לבין המתים. בכל שלושת המישורים הללו ניכר הבדל יסודי ועמוק בין היחס אל תופעת המוות בתרבות שלנו לבין היחס הקיים בתרבויות אחרות.

]...[

המישור הראשון הוא ההכנה לקראת המוות. באזורים מסוימים, באינדונזיה למשל, אדם נחשב לגווע . תוחלת החיים הממוצעת בחברה זו היא הרבה יותר קצרה מאשר בחברתנו, אך יש כאלה 40 החל מגיל , הוא מתחיל להכין את עצמו 40 המאריכים ימים הרבה מעבר לגיל זה. מכל מקום, כאשר אדם מגיע לגיל לקראת מותו. האסקימוסים באלסקה נהגו לקבוע בעצמם את יום מותם. לפני אותו מועד נהגו לספר את תולדות-חייהם לבני המשפחה, להתפלל, להדריך את בני השבט באותם עניינים שהם ראו כחשובים, ואז נטשו את השבט כדי למות בערבות השלג. בפולינזיה, כאשר זקן הופך להיות מאדם עצמאי לאדם תשוש שאינו יכול לעמוד עוד ברשות עצמו, נהגו (היום אין עושים כך יותר) להמיתו ולאכול את בשרו כדי להפיק ממנו את חכמתו, וכל זאת – כדי שלא יהפך למכשף. מת שלא עבר תהליך זה הפך להיות ליישות מנודה, מסוכנת ומאיימת הנתונה לשליטתם של כוחות הרע. גם בקרב שבטי הקֹויָאק בצפון סיביר היה האדם קובע לעצמו את יום מותו. בדרך כלל בנו הבכור היה המוציא לפועל של גזר-הדין. ההריגה נעשתה בטקס רב-משתתפים שבו נטל האדם הזקן חלק. באחד השלבים של הטקס היה הבן קם על אביו בגרזן והורגו. בקרב שבטי הדינקה מאיזור הנילוס העליון היו נוהגים לקבור את הכוהנים בעודם חיים. קבורה זו נעשתה ביוזמתם של הכוהנים עצמם ובהשתתפות עם רב. הם האמינו שרק קבורה כזאת יכולה לשמור על נשמתו של האדם ולהעבירה לבטח לעולם האבות. תכלית הטקס שהיה כרוך בקבורה היתה להעביר את האדם מעולם החיים אל עולם המתים, כאשר הגבול בין שני העולמות הוא דק מאוד. עניין זה מובילנו אל המישור השני של המעבר מעולם החיים אל עולם המתים. מעבר זה מתבטא במיגוון תופעות טכסיות שעל חלק מהן אנחנו יודעים ולגבי חלקן העדויות מטושטשות. ידועה התופעה של קבורת חפצי המת יחד אתו. בחברות מסוימות נהגו לקבור יחד עם המת גם יצורים חיים כגון עבדים או בעלי-חיים שהיו שייכים למשק ביתו. גם המנהג של שריפת האלמנה בהודו הוא עדות לסוג כזה של העברת עולמו של האדם, כפי שהיה בחייו, אל הארץ הבלתי נודעת שאליה הוא הולך.

20 מיתה טובה

בחברות רבות, למשל בחברות אינדונזיות מסוימות, קיים המנהג של קבורה ארעית המקדים במספר חודשים את הקבורה הסופית. בין שתי הקבורות הנפטר נחשב עדיין לחלק מן הקהילה. אשתו אינה רשאית, אם נותרה בחיים, להינשא לגבר אחר. ילדיו חייבים בכבודו, רכושו עדיין נחשב לקניינו. הנפטר ממשיך לחיות את חייו החברתיים כאילו לא מת, למרות שהנוכחות הפיסית שלו, כמובן, אינה קיימת עוד. הקבורה הסופית הדחויה מאפשרת, על פי אמונתם, מעבר הדרגתי מחיים למוות הן עבור החברה החיה והן למת עצמו.

]...[

המישור השלישי הוא תחום היחסים עם עולם המתים. התופעה הבולטת ביותר בהקשר זה היא פולחן האבות. עולם המתים נחשב לעולם מקביל לעולם החיים ואינו מנותק ממנו. החיים מתקשרים אל עולם המתים באמצעות תפילות וקרבנות בעזרתם מקווים להפיק רוב טובה. לעומת זאת כאשר אין יוצרים קשר או כאשר עושים מעשים העלולים לפגוע ברוחותיהם של האבות הקדומים, הרי שלפי אמונתם קרן השפע נפסקת, ועל ראש הסוגדים שסרחו תחול קללה חמורה. האמונה בפולחן-האבות קיימת בחברות רבות, ואיזכורים שלה מצויים אף במיגזרים שונים של החברה שלנו. מעניין שהאדם שנתפש כקרוב ביותר אל עולם המתים הוא דווקא הזקן: קירבתו אל אותו עולם הופכת אותו למישהו בעל כוחות וסגולות על טבעיים. באופן פרדוכסלי דווקא האדם העומד למות זוכה לדימוי של כוח, עוצמה והשפעה, משום שהוא עתיד להיכנס אל אותו תחום קיום שהוא מקור העוצמה וההשפעה. זוהי אחת הסיבות התרבותיות שבגללן מעמדו של האדם הזקן בחלק מן החברות הפשוטות איתן ממעמדו של האדם הזקן בחברתנו. הקשר עם רוחות האבות הקדומים בחברות מסוימות הוא אמיץ ביותר. בגאבון למשל, ראש השבט נושא עמו סלסלה עם גולגולות אבות השבט המתים. שם מאמינים שבזמן נדודי השבט מלווים אותו רוחות המתים בכל מקום. ניסיונות ההנצחה השונים הנעשים בחברתנו הם עדות לכך שהגבול התרבותי בין החיים הארציים לבין עולם המתים, שהוא כביכול בלתי עביר, בעצם איננו ברור וחותך. הדוגמאות הפשוטות והחריפות ביותר לניסיונות ההנצחה הן צילומים, אנדרטאות, ספרי זכרון וכו’. הבחנות מעודכנות יותר תחשופנה צורות הנצחה מורכבות ומוסוות החבויות בהתנהגות יומיומית של בני אדם. אחת החוויות הקשות ביותר לקשישים היא מותו של בן-זוג. היא כרוכה בהתנסות קשה של בדידות. בדידות איננה זהה לבידוד. אנשים לא מעטים אינם חשים אי-נוחות בהיותם בודדים, להיפך, מצב של בידוד עשוי להיות עבורם מצב רצוי. מצב של בדידות, לעומת זאת, גורם להלך נפש של דיכאון ומועקה שמקורם הוא הכמיהה לקשר עם אנשים שאינם עוד בין החיים. אלה אינם קיימים עוד מבחינה פיסית בעולמו של האדם, אבל מבחינת חברתית-נפשית מהווים עדיין את מרכז עולמו. מכיוון שקשר כזה במונחים של החברה שלנו נדון להיות חד-צדדי, הרי שהתיסכול הכרוך במצב הבדידות הוא ביטוי לרצון הנצחה והֶתְמֵד שאינו בא על סיפוקו. ]...[

, סדרת "אוניברסיטה משודרת", גלי צה"ל / הוצאה לאור - משרד הבטחון, הזיקנה כתופעה חברתית מתוך: חיים חזן, .95 – 91 ' , עמ 1984

21 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, גורי זילכה, יעל חקלאי-קאופמן, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: מיכה טל, מיכל לקס, מרים סלע, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, תמר אלקן מאושר, פלורנס בלוך, שלו גלבר, עֹפר גרינברג, יואב היימן, אילן חזן, יוסי ירום, אנה פוגטש, ישראל פניאל, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, בר שדה, יעל שטולמן צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנֹוש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אברה לוין; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל תאורה: יונתן לוי; תאורנים: ריינהרד סטו, יצחק סקילי, אביה סגל, דימיטרי לוין; מנהל סאונד: איליה סורין; טכנאי קול: יונתן זכרוב; מנהל במה: חאלד חמדאן; עובדי במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, אור שרבליס; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; קופאיות: תמר בניטה, גאיה בן עמי, נעמי ישראל, הדס קייך, הדר רנד; מח' מנויים: בת-אל מרציאנו (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, ישראל גושן, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: רותם נהיר; דיילים: שקד אבנת, צרויה אייקין, רוני ארנולד, רווית אשכנזי, שירה בן בסה הלר, עדי גיתאי, שירה הר, דניאל רשף, נעמי שרמן. אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

שוחרים /// אבי בלשניקוב, שמעון ברזילי, דברה ולואיס גרבר, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר

עמיתים /// יעל ורמי ארז, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זהר ג'ינאו, דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, שי ומיכל ליפשיץ, ורדה שיפר, ענת פורת, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, אריאל אלין, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, יוסי לוי, עופר והילה לוי, רינה ואיתן לוי, חבצלת לורברבוים, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, רות ומיכאל סלע, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, אבי קוסטליץ, צבי רביב, ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, תמר שילה, אריאל שנהר, יהודה שפירא, אורי שרף

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

The Farewell Party Based on the film by Tal Granit and Sharon Maymon

Adapted for the stage by Shlomit Arnon and Yoav Barlev Directed by Udi Ben Moshe

Set Design: Alexander Lisiynsky Costume Design: Svetlana Breger Music: Josef Bardanshvili Lighting Design: Roni Cohen CAST (In order of appearance) Erez Shafrir – Yehezkel Ilan Hazan – Max Carmit Mesilati – Klara / Idit Arie Tcherner – Dubek Nir Ron – Dr. Daniel

Florence Bloch – Aliza Irit Pashtan – Levana Yossi Eini – Raffi

A group of residents at the Neve Harim retirement home is faced with a dilemma. A dear friend is diagnosed with a terminal illness and pleads with them to help him achieve a peaceful end. Harnessing all the sharp minds around them, they manage to construct a machine for self euthanasia that would help him fulfill his wish. But the scheme takes an unexpected turn, as more and more elderly people learn about the machine, and approach them seeking a "good death" for themselves as well. A bittersweet comedy about friendships and farewells, and the thin line between morality and love.

Production Manager: Judit Katz Assistant Director: Danielle Albo Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting Manager: Jonathan levy Sound Designer: Elya Sorin

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography: Moshe Nachumovich – www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre English Translation: Yaniv Farkas

Running time: about 90 minutes, no intermission Premiere: July 27 th , 2024

23 תיאטרון החאן

מ ה ע , ח ה שיע ה קל, הח ם. הגיע ילה, חר ן יום. הר ם ע ה, צופות הע ם העֵבר הה . ב מע חרן ר ה. ע מעט, ע מעט, ע מעט. , מתוך ההולכים בחושך חנוך לוין, – ההולכים בחושך 7 בתוך: מחזות ואחרים, עריכה: מולי מלצר, ע מח מ ה זיעה

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999 ספרי סימן קריאה,

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)

אריה צ'רנר