החאן - משרתם של שני אדונים

אריאל נ. וולף עיבוד ובימוי: | ניסים אלוני נוסח עברי: | קרלו גולדוני קומדיה מאת משרתם של שני אדונים

(לפי סדר הופעתם): משתתפים – ס ְְמ ֶֶרָָלְְדִִינָָה ניצן לברטובסקי – ב ְְּרִִיגֶֶל ָָה, סב ּל, טבח גל זק – פ ַַּנְְט ָָלוֹן ארז שפריר – דוקטור לוֹמ ְְב ָּּארְְדִִי ניר רון – ק ְְל ָָארִִיס ָָה אנה פוגטש – ס ִִיל ְְב ִִיו שחר נץ – ט ְְרוּפַַלְְדִִינו איתי שור – ב ֵֵּא ָָט ְְרִִיס ָָה רַַס ְְפ ּוֹנִִי עירית פשטן – פְְלוֹרִִינְְדו אַַרְְטוֹזִִי יוסי עיני

אירה אורלוב דרמטורגיה: ניב מנור תפאורה: יהל ג'לדטי תלבושות: איתמר גרוס מוזיקה: רוני כהן תאורה: יהודית כץ מנהלת הפקה:

שחר נץ, אנה פוגטש

משרתם של שני אדונים

2

חמישים שנה בדיוק לאחר שעלתה ההפקה המיתולוגית של "משרתם של שני אדונים" בתיאטרון החאן, בהשראת מסורת הקומדיה דל'ארטה, עולה שוב על במת 18- הקומדיה הקלאסית, שכתב גולדוני במאה ה החאן, בתרגומו הגאוני של ניסים אלוני ובגרסה חדשה ופרועה. פנטלון, אביה של קלאריסה, תכנן לחתן את בתו עם שותפו לעסקים פדריקו רספוני. אך לאחר ששמע שרספוני מת בקטטה, הסכים לכך שבתו תתחתן עם אהוב ליבה סילביו. במסיבת האירוסין בין קלאריסה לסילביו, ברגע של חתימת ההסכם בין האוהבים, נכנס אל הבית טרופלדינו המציג עצמו כמשרתו של אותו פדריקו רספוני המת, וטוען שרספוני בעצם חי ומחכה כעת מחוץ לדלת. מרגע זה אנו מתגלגלים לתוך קומדיית טעויות ואירועים שמסתבכים בהנהגתו של המשרת טרופלדינו, המנסה ללהטט במקביל בין האדונים המבולבלים וחושף את האמת המסתתרת מאחורי המסכות שעל פניהם.

איתי שור, ארז שפריר, אנה פוגטש, שחר נץ

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: יעל אילן צילומי במה: רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים:

צוות הפקה: מנהל טכני וייצור: ששון חזם

עיצוב תסרוקת ואיפור: סופי מולדבסקי, מריה פדייב מלבישות: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל מנהל במה: חאלד חמדאן עובדי במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית מנהל תאורה: יונתן לוי תאורנים: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין

תודה לְְ: הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים

מנהל סאונד: איליה סורין טכנאי סאונד: יונתן זכרוב

ארכיון תיאטרון "הבימה" ארכיון התיאטרון הקאמרי

דקות ללא הפסקה 40- משך ההצגה: כשעה ו 2025 במארס 29 הצגה ראשונה:

3

תיאטרון החאן

איתי שור, יוסי עיני

משרתם של שני אדונים

4

מסכת הקיטש של חיינו אריאל נ. וולף, עיבוד ובימוי

המחזאי קרלו גולדוני כתב את הקומדיה הגדולה שלו בתקופת מלחמה: "מראה חיילים נושאי נשק לא היה זר לתיאטרון בוונציה". אם אני מנסה למתוח קו אנושי, חוצה מזן ומקום, בינינו לבין גולדוני, אני יכול להאמין שאולי דווקא מתוך חיים בצל מלחמה וקושי כלכלי התעורר שוב הצורך בכלי של הקומדיה דל'ארטה – צורך לגשר על הפער העמוק בין חווית החיים האותנטית והאנושית של האדם לבין המציאות הלא פשוטה והבלתי אנושית שסובבת אותו. ביכולתה של הקומדיה דל'ארטה להצביע על האבסורדיות שבחיינו, לחשוף שקרים ולהשיל מסכות של חברה, וזאת באמצעות הומור ועין ביקורתית, ומתוך חיבור בלתי אמצעי בין הצופה לשחקן המבצע. היא זמקקת יחסים בין בני אדם ומקרבת לחוויית חיים, דבר שאנחנו כה זקוקים לו בעת מלחמה. גולדוני קיווה שהביקורת החברתית-פוליטית שלו ושניצחונה של האהבה הטהורה שבאדם יחצו את מסך התיאטרון בסיום ההצגה וייטמעו בחיי האזרח האיטלקי, אזרח המנהל מאבק הישרדותי באדונים רודפי בצע וכוח המנהלים את המציאות מעל לראשו. אך בעוד האדם על מורכבויותיו, חולשותיו ורצונותיו כנראה לא השתנה במשך שלוש מאות שנה, והקומדיה האנושית על הישרדות האדם מול מבנה החברה ממשיכה גם היום להצביע על הטרגדיה הגדולה של חיינו החברתיים, האתגר המעניין מבחינתי היה להתבונן בסדר החברתי של ימינו, בו מתקיימים החוקים אותם המחזה מבקש לערער: מול איזה עולם אנחנו ניצבים היום כשאנחנו מבקשים להתנגש חזיתית במוסכמות חברתיות כפי שביקש גולדוני? תחת אילו הקשרים חברתיים-פוליטיים אנחנו מצויים? כאשר נבוא לתיאטרון של גולדוני ונתבונן בעצמנו, מהן המסכות שנזהה היום על פנינו? וכמובן – מי הם האדונים ומי המשרתים בעולם בו אנחנו חיים? תהיה זאת הית ממות לקבוע שזאת אך ורק הצגה על "משחקי אשר כבר פסו מן העולם של ימינו, גם אם היינו רוצים מאוד להאמין שכך הדבר, 18- מעמדות" מהמאה ה שהרי זה פוטר אותנו מכל מיני תחושות לא נעימות לגבי החברה בה אנו חיים. בעולם בו נמחק מעמד הביניים, הפערים הכלכליים מקצינים, ההמון כולו עני או עני יותר (דבר שלא מונע צריכה של אייפון או חיקוי של גוצ'י), עולם שמוצאו של אדם ושמגדרו משפיעים ישירות על חשבון הבנק שלו וקובעים את מעמדו בחברה, עולם שבו השקר מטשטש ומרדים כל אמת – מופיעה בעליזות מסכת תרבות השפע והצריכה, ומאחדת את כולנו לכדי עיסה אחת אסתטית הקובעת שכולנו אדונים. אבל אל תטעו ואל תסתנוורו ממראה של מסכה נוצצת: אם היא נוצצת בעיניכם – כנראה אתם המשרתים. "משרתם של שני אדונים" ממזין אתכם אל התפר בין האדם למסכה. בין האמת לשקר. מציאות בה שולטת המסכה של התרבות הפופולרית. מציאות של צריכה חסרת פרופורציה, עמוסה, גדושה, רווית גירויים ודימויים, משבשת ומערפלת בין מקור לחיקוי, בין קלאסי למודרני, מעתיקה, משכפלת, מציפה רגשנות קלישאתית ומתיקות מלאכותית. גם אם היא נתפסת כמציאות מוג מזת, כנראה זה לעולם לא יתקרב לחוויה של מסכת הקיטש במציאות שמחוץ לתיאטרון. אם נשתחרר ונביט מעבר לכיסוי הפלסטיק הגס, אולי יתגלה לנו הטוהר האנושי אותו מחפש גולדוני כבר שלוש מאות שנה.

5

תיאטרון החאן

קוֹמֶֶדְְיָָהדֶֶלְְ'אַרְְט ֶֶה אוסקר ג' ברוקט

Commedia( לצד הדרמה של חצר המלכות והאקדמיה צמח סוג דרמה אחר, שונה מאוד, "קומדיה דל'ארטה מציינת את מקצועיותם של השחקנים, בניגוד לשחקנים החובבנים אשר הציגו את Arte ). המלה dell'arte , או הדרמה המלומדת. הקומדיה דל'ארטה התרכזה בשחקנים, התבססה על אלתור והיה אפשר erudita- ה להתאימה כמעט לכל תנאי המשחק. השחקן היה לב-ליבה של הקומדיה דל'ארטה והגורם החיוני ביותר שבה. הטקסט היה "סצנריו" — תמצית העלילה למחזה, שהתוותה את קוויה הכלליים של העלילה העיקרית ואת תוצאותיה. השחקנים אלתרו את הדיאלוג ופיתחו את ההסתבכויות בהתאם לאילוצים שהסיטואציה הכתיבה. כל אחד מהם נדרש לאלתר ולהשיב לאלתורי חבריו, לשלוט בכל רזי הבימה ולאגור בזיכרונו מונולוגים, שירים, סיפורים מבדחים, משחקי-מילים ותחבולות, שהיו מצויים באוספים אשר נמסרו מדור לדור, ושעליהם נתווספו טקסטים והמצאות בימתיות. סיפורי-העלילה היו קומיים, טרגי-קומיים או פסטורליים-קומיים. השחקנים שגילמו את תפקידי הנאהבים לא לבשו מסכות והקהל ציפה מהם להיות נאים וחביבים. בכל מחזה הופיע תמיד זוג נאהבים אחד ולעתים קרובות נוסף עוד זוג. אף על-פי שהעלילה סבבה לעתים קרובות סביב המכשולים שמנעו מבני הזוג להתחתן, בדרך-כלל לא שימשו הנאהבים עצמם לב העניין. הם סיפקו עילה לעלילה ושימשו אמת-מידה לשיפוטן של יתר הדמויות. הם לבשו בגדים אופנתיים ודיברו לרוב בשפה אלגנטית ופיוטית. הטיפוסים השכיחים ביותר היו שלושה בעלי מקצוע: פ ַַּנְְטַַלוֹנֶֶה, סוחר קשיש; כילַַי, ולעתים קרובות אביה של אחת הנשים הצעירות או מחזרה; דוֹטוֹרֶֶה, פרקליט דקדקן ולעתים קרובות אביו של אחד הגברים הצעירים או מחזרה של אחת הנשים הצעירות; הקַַפִִּיטַַנוֹ, חייל שהתפאר בגבורתו הן בשדה האהבה והן בשדה הקרב, אך בלי יוצא מן הכלל נמצא לבסוף פחדן. לכל אחת מהדמויות הללו היו מסכה ותלבושת משלה, שאותן לבשה בכל המחזות. סדרת דמויות קבועה הופיעה בכל המחזות של הלהקה ואותו שחקן גילם תמיד אותו תפקיד. הדמויות נחלקו לשלוש קטגוריות: נאהבים, בעלי מקצוע ומשרתים.

,)zanni( " התפקידים הקומיים העיקריים היו תפקידי המשרתים, או ה"זַַנִִי אשר אינם בוחלים באף תחבולה כדי לסייע לנאהבים או לבעלי המקצוע או כדי לסכל את תכניותיהם. היו בהם טיפשים וחכמים ולא מן הנמנע שהיו להם מאפיינים גופניים, כמו חוטם גדול או חטוטרת. לכל אחד מהם היתה גם מסכה, תלבושת ואפיון קבוע משלו. המפורסמים מבין הזַַני היו אַַרלֶֶקינו, פּוּלְְצ'ינֶֶלה, ְּבִּרִיגֶֶלָָה וסְְקַַרַַמוּש. כמו כן הופיעו במחזות משרתת אחת או שתיים, אשר ניהלו לעתים קרובות פרשיות-אהבים עם המשרתים. את כל תפקידי הנשים גילמו נשים.

ארלקינו, ציור מאת רוברט ויליאם הונר, 19- אמצע המאה ה

משרתם של שני אדונים

6

אף-על-פי שכל מחזה אולתר, פיתחו השחקנים לאחר מזן סדרת נאומים קומיים מצוחצחים ואמצעי-עזר ) – בדיחות ואפיזודות Lazzi( " אחרים, כדי לשמור על תשומת לב הצופים. לכל להקה היו מספר "לַַצ'י קומיות בדוקות, או מבחר מערכונים קומיים קצרים, אשר הוכנסו להצגה כאשר התאימו לעלילה או כאשר פחתה תשומת ליבו של קהל הצופים.

ובמהרה הפכה 1550 הקומדיה דל'ארטה החלה להתבלט מזן קצר לאחר פופולרית בכל רחבי איטליה. לפני תום המאה הציגוה להקות נודדות נפוצה הקומדיה בכל רחבי 17- בצרפת ובמקומות אחרים. במאה ה .1880- וגוועה באופן סופי ב 1750 אירופה. היא דעכה לאחר הקומדיה דל'ארטה הועלתה בפני כל סוגי הקהל ויצרה ז'נר תיאטרוני ע ממי טהור. שחקני הקומדיה דל'ארטה הרגישו כבביתם הן בשוק 17- ובירידים והן בחצרות-המלוכה. לאחר שהחלו לקום באיטליה במאה ה תיאטרונים ציבוריים, השתמשו הלהקות בתיאטראות בעלי במות קשת הפרוסקניון, וכמו כן נכתבו מחזות אשר ניצלו את כל אפשרויות התפאורה החדשות והפעלולים המיוחדים. כשמונה-מאות סצנריו של קומדיה דל'ארטה נשמרו בידינו. אך היות שהם מכילים רק את ראשי הפרקים של העלילה, קשה לקבל תמונה ברורה של התכונות האמיתיות של הקומדיה דל'ארטה, אף כי כל העדויות מצביעות על דרגת המיומנות הגבוהה של השחקנים. אחרי מלחמת העולם השנייה נוסדה באיטליה להקה בסגנון הקומדיה דל'ארטה ("תיאטרון פיקולו", מילנו), שנתפרסמה עם הצגת מחזהו של גולדוני "משרתם של שני אדונים". בעקבותיה קמו להקות אחרות באיטליה ובפריס. החיוניות הרבה של הקומדיה דל'ארטה השפיעה לא רק על מחזאים ובמאים כמו מולייר, גולדוני, גוֹצי, ז'. קופּוֹ, ל'. ז'וּבֶֶה, כי אם גם על מלחינים וציירים, על מחדשי אמנות הפנטומימה ועל אמנות המשחק של צ'רלי צ'פלין.

1860 , פנטלונה, ציור מאת מוריס סאנד

, בעריכת פרופ’ דן תולדות הדרמה והתיאטרון מתוך: אוסקר ג’ ברוקט, .92 – 90 ’ , עמ 1987 , אוריין, תרגום: מירי קרסין, נלי רכלר, תל אביב יפו: מסדה

7

תיאטרון החאן

אנה פוגטש, ארז שפריר, שחר נץ

איתי שור, גל זק

משרתם של שני אדונים

8

קרלו גולדוני ויצירתו עריכה: רבקה משולח

קומדיות 150 ), בנו של רופא ונציאני, ברח מביה"ס 1793-1707( קרלו גולדוני סולק 18 כדי להצטרף ללהקת שחקנים. בהיותו בן 14 בהיותו בן מן האוניברסיטה בפאביה, כיוון שכתב סאטירה על הגברות (לאחר שסיים את לימודי המשפטים 1734 המקומיות. בשנת ועסק במקצוע בוונציה ובפיזה) הצטרף ללהקה שהציגה את הטרגיקומדיה שלו "בליסאריו". גולדוני חולל שינויים משמעותיים בז'אנר הקרוי קומדיה דל'ארטה ומילא תפקיד חשוב בהתפתחותה של הדרמה המודרנית. מחזותיו, שנכתבו בדיאלקט הוונציאני ובצרפתית, ליבריות לאופרה. 83- טרגדיות ו 10 , קומדיות 150- כוללים יותר מ מחזות חדשים כדי להדגים את 16 לבדה כתב 1750/51 בעונת התיאוריות הדרמטורגיות שלו.

קרלו גולדוני. ציור מאת אלסנדרו לונגי, ונציה, 1757 בערך

דמויות שלקוחות מן המציאות החל גולדוני להחליף את הטקסטים המאולתרים של הקומדיה דל'ארטה המסורתית בטקסטים 1738- ב כתובים, מהלך שלא נשא חן בעיני השחקנים הבכירים. הם גם התנגדו לעובדה שבחר לוותר על המסכות שהיו נהוגות בקומדיה דל'ארטה. המחזות החדשים הוציא לאור את המניפסט שלו לרפורמות 1750- של גולדוני הושפעו לא מעט מיצירותיו של מולייר (ב בדרמה). גולדוני מחולל שינוי: במקום קומדיות של אינטריגות ועלילות בלתי מתקבלות על הדעת, הוא מחבר קומדיות של הווי עם דמויות שלקוחות מן המציאות. במקום המסכות, הוא מראה לקהל את פניהם של השחקנים. "משרתם" והצלחות נוספות כתב את אחד ממחזותיו הפופולריים והמוכרים ביותר "משרתם של שני אדונים". אחדות מן 1743- ב התמונות במחזה נשארו בלתי כתובות ונתונות לכושר האלתור של הדמות הראשית, המשרת טרופלדינו. אבל כשהוציא את המחזה לאור, השלים את החסר וכתב את כל הדיאלוגים על פי אלתורי השחקנים. ההצגה נחלה הצלחה גדולה ואחריה באו הצלחות נוספות: "האלמנה התככנית", "האשה הצייתנית", "האביר והגברת" ו"בעלת הבית", או כפי שהוא מוכר בשם "מירנדולינה". גולדוני עוזב את ונציה קינאת המתחרים והתנגדותם של שחקנים ואנשי תיאטרון לשינויים שחולל דחפו אותו לעבור לפאריס. הוא כתב גרסאות צרפתיות למחזותיו וכן יצירות חדשות בצרפתית. למרות שזכה למוניטין רב נתקל גם שם בהתנגדות של אנשי התיאטרון לחידושיו, עד שבסופו של דבר נאלץ לפרוש. לפרנסתו שימש כמורה – הוא לימד את הנסיכות הצרפתיות איטלקית – וחיבר ליבריות עבור האופרה. למרות ההצלחות הרבות במהלך חייו מת בפאריס בעוני (לאחר המהפכה הצרפתית נשללה ממנו הגמלה שקצבו לו). חידושיו של גולדוני סללו את הדרך למחזאי הקומדיות שבאו אחריו, אך לימים היו גם מי שהאשימו אותו במותה של הקומדיה דל'ארטה כאמנות חיה ותוססת. רבים ממחזותיו נשארו ברפרטואר התיאטרון העולמי עד היום.

.8 ’ , עמ 2010 , , התיאטרון הקאמרי משרתם של שני אדונים רבקה משולח, “קרלו גולדוני”, בתוך: תכניית

9

תיאטרון החאן

הקומדיות של גולדוני ו"משרתם של שני אדונים" אמיל פוירשטיין "משרתם של שני אדונים" המחזה סובב על ציר תפקידו הנוצץ של טרופאלדינו, שגולדוני כתב למען המוקיון ארלאצ’יו סאצ’י, בוונציה. הוא אשר ה מזינו לכתוב מחזה זה בשבילו ואף סיפק לו את החומר. עדיין מחזה זה שייך למסורת הקומדיה של "מניה וביה". בדמותו של הסוחר הוונציאני פאנדולפו קל להכיר את פאנטאלונא מן הקומדיה דל'ארטה, בדמותו של הדוקטור לומבארדי את ה“דוטוראֶֶ”. חינו של המחזה – אין דומה לו והוא מבטיח 1924 למחזה מקום קבוע בתכנית ההצגות של העולם כולו. בייחוד הצטיין בבימוי מחזה זה בגרמניה בשנת מאכס ריינהארד. היתה זו תקופה של תחיית יצירותיו של גולדוני. גולדוני מגלה מלוא אמנותו ואת היקף חידושיו ב"משרתם של שני אדונים". מעולם לא כתב קומדיה ה ממצה במידה רבה כל־כך את אפשרויות "הקומדיה דל'ארטה", ועם זאת היא מראה את הדרך החדשה. גולדוני עדיין דבק במסורת ונאמן להוראת ה"קומדיה דל'ארטה", שמספר הדמויות חייב להיות שלוש עשרה. הוא שומר גם על המוטיב הספרדי־הרומנטי (המאהב הורג את אחי אהובתו). הוא דבק גם בטיפוסים מסורתיים אחרים, אולם כשאנו מתבוננים בדמויות של בריגאֶֶלא וטרופאלדינו, בעל בית המרזח והמשרת, רואים אנו שמסגרת הדמויות הללו מלאה תוכן־חיים חדש. שני המשרתים במחזות קודמים היו מתארים משרת עירוני ערמומי ומשרת כפי שנשתקע בעיר. המשרת נהפך לגיבור הקומדיה הע ממית, משום שהוא לעג למעביד והשתמש בסגנון המשחק הע ממי הגס המלא הומור. בעל בית המרזח, דמות ריאליסטית אליבא דגולדוני, שוב אינו המשרת המקובל המצליח בעורמתו והמבצע את זממו על חשבון אדוניו. טרופאלדינו מאחד בקרבו את הקווים האופייניים המסורתיים של שני המשרתים הוותיקים. הוא תמים וערמומי כאחד, ובזכות סגולותיו אלה הוא מצליח להתגבר לא על אדון אחד, אלא על שניים. הוא מצטיין בזריזות ובכושר המצאה. עלילת כל הקומדיה הופקדה בידיו. הסצנה המפורסמת של המערכה השנייה, המתארת את

ארוחת הצהרים, כבר השתחררה מן הסגנון המקובל של “הקומדיה דל'א ַַרטה” שוב אין צורך באקרובטיקה, שכן משתמש הסופר בהצלחה בצילומי רגע מצוינים הלקוחים מחיי יום־יום. הסופר שעלה על דרך החידושים ניהל את מאבקו רק משהגיע לוונציה. שוב לא ראה צורך להילחם בשחקנים, אלא בריאקציה. מטרת המאבק – הקומדיה החדשה. בתקופת מאבק זה, שהתחולל בשנות החמישים, נוצרו יצירותיו הקלאסיות הראשונות, שהבטיחו לו מקום כבוד בין גדולי ספרות העולם. הרפורמה של גולדוני ניצחה ביצירות אלו, אף כי נדמה היה, שהניצחון ביד היריב.

המטרה העיקרית של הקומדיה – מוסר השכל כמיטב מחברי הקומדיה הצרפתית המודרנית ייחס גולדוני חשיבות רבה להתפתחות העלילה. עם זאת הגיע למסקנה, שהעלילה תופסת רק את המקום השני במחזה, והמטרה הראשונה והעיקרית של הקומדיה היא מוסר ההשכל. הוא שמר על אחדות ה מזן, אך לא הקפיד על אחדות המקום. בכך יצר גיוון בשטח העלילה. בכושר המצאה בלתי רגיל הצליח לקבוע לכל מערכה מקום נאה ומעניין ביותר. כאן חייו התוססים של השוק הכפרי, שם אולם־שעשועים, כאן חדר המשחקים של בית הקפה ושם כיכר סאן מארקו. בכל מקום מתוארות הדמויות בריאליזם מובהק. בשטח העלילה היה גולדוני חלש. אולם הסצנות במחזות נובעות זו זמו, ולעולם אין רפיון במתיחות. רמתן של הקומדיות הרומנטיות שכתב נמוכה יותר. את היצירות הללו חיבר בעיקר לשם התחרות ספרותית ביריביו. אך ליבו לא היה שלם עם מחזות אלה, המלאים פאתוס

10 משרתם של שני אדונים

ריקני ורגשנות זמויפת. משביסס את הקומדיה על האופי בלבד או על האופי יותר מאשר על העלילה, נחה דעתו. קומדיות־עלילה כתב בעיקר בימי שהותו בפאריס, כשנאלץ לספק את דרישות התיאטרון האיטלקי שפעל בבירת צרפת. באותו פרק מזן כתב את "המניפה" ואת "משרתם של שני אדונים". הקומדיות הללו אינן נקודת הכובד ביצירתו, כיוון שמעלתן העיקרית בתסבוכת הנרקמת בווירטואוזיות. מזן רב עבד כדי למלא את הרפרטואר. הוא עצמו מתאונן שהמו"לים פרסמו את יצירותיו בלי הסכמתו ואף בלי ידיעתו. באיגרת גולדוני לוולטר מוצאים אנו מעין התנצלות מפיו: “יו סקריבו ּפֶאֶר פאנה”, כלומר “כותב אני תמורת לחם”. פוריותו היתה מופלאה: מסוגל היה לחבר תוך ארבעה־חמישה ימים קומדיה בחרוזים. מספר מחזותיו שהופיעו בדפוס עולה על מאה ושמונים. מובן מאליו, שבפוריות זו הדומה לפוריותו של לופה דה וגה, לא יכלו להיווצר יצירות מופת בלבד. האיטלקים אינם רואים בו קלאסיקן, בעיקר בגלל ליקוייו הלשוניים. יש סבורים, שגולדוני המתורגם עולה על גולדוני במקור. אולם לזכותו יש לציין, שהוא העלה את הקומדיה האיטלקית מדרך ההפרזה לדרך האמת. הוא נזהר מעלילה שאינה מתקבלת על הדעת, הקדים את תקופתו בריאליזם האציל של סגנונו, עמד במאבק מר עם הקומדיה דל'ארטה, אויבת אמנות המשחק. בשל הישגים אלה ראוי

גולדוני להיחשב לאחת הדמויות המפוארות ביותר של הרנסנס האיטלקי השלישי. [...] גולדוני הוא האמן הגדול האחרון של ונציה, אשר גילה את השכבות הע ממיות השואפות לחירות ואשר ידעו לשמור על טוהר מוסרם. [...] סופר הקומדיות הגדול ביותר של איטליה נטש את ונציה מרצונו הטוב שעה שהריאקציה גברה על הדמוקרטיה. הוא עבר לפאריס, אשר בה פעם לב אירופה. שם כתב בזיכרונותיו: "ייתכן שבאחד הימים יגלו באחת הפינות של ספריה מוזנחת את אוסף כתביי. מי היה אותו אדם מוזר, אשר שאף לחידוש התיאטרון בארצו, מי היה האיש אשר העלה על הקרשים או מסר לדפוס מאה וחמישים קומדיות־אופי וקומדיות־עלילה בחרוז ובפרוזה. מי היה האיש אשר זכה לשמונה־עשרה מהדורות של

יצירותיו הבימתיות. איש זה היה בלי ספק עשיר, ומדוע נטש את מולדתו? – בוודאי יעוררו את השאלות האלה. נצטרך להסביר היטב לדורות הבאים, כי רק בצרפת מצא גולדוני את מנוחתו ורק שם ראה ברכה בעמלו…".

, תל אביב: השכלה, תשכ”א. סופרי מופת מתוך: אמיל פוירשטיין, “קרלו גולדוני: משרתם של שני אדונים”, בתוך: הספר המלא מופיע במרשתת ב”פרויקט בן יהודה” – שימוש, הנגשה וחשיפת יצירות עבריות לציבור הרחב. א’ לחוק זכויות יוצרים. 27 השימוש ביצירה נעשה על פי סעיף

11 תיאטרון החאן

יוסי עיני, איתי שור

אנה פוגטש, ניצן לברטובסקי

12 משרתם של שני אדונים

הפקות קודמות של המחזה בישראל "משרתם של שני אדונים" 1945 , הקאמרי, בימוי ותרגום: יוסף מילוא 1964 , תיאטרון חיפה, בימוי ועיבוד: יוסף מילוא 1974 , החאן, בימוי: מייקל אלפ דרס, תרגום ועיבוד: יונתן דובוסרסקי 1993 , הבימה, בימוי: עמרי ניצן, נוסח עברי: ניסים אלוני 2010 , הקאמרי, בימוי: מוני מושונוב, נוסח עברי: ניסים אלוני 2018 , בית ליסין, בימוי: אודי בן משה, נוסח עברי: ניסים אלוני

מימין: שמואל וילוז'ני (טרופלדינו) ורמה מסינגר (סמרלדינה) 1993 הפקת הבימה ארכיון תיאטרון "הבימה" באדיבות צילום: ליהיא לפיד

דרור קרן (טרופלדינו) 2010 הפקת הקאמרי ארכיון התיאטרון הקאמרי באדיבות צילום: יוסי צבקר

13 תיאטרון החאן

– 1975 " "משרתם של שני אדונים ההפקה המיתולוגית של תיאטרון החאן הדס קרמר-שרמן

. בית ברנרדה אלבה מגיע לחאן מייקל אלפרדס, במאי ממוצא יהודי-אנגלי, כדי לביים את 1971 בשנת ההפקה עוררה הדים רבים, בדומה להפקותיו הקודמות בתיאטרון העירוני חיפה, אשר זכו להערכה רבה, בשל שיטת עבודתו עם השחקנים, שהייתה שונה מן המקובל ב מזנו בארץ. [...] ההחלטה למנות את אלפרדס למנהל האמנותי של התיאטרון לא איחרה לבוא. הוא משתקע בירושלים מקבץ אלפרדס חבורה של שבעה שחקנים, אשר 1972 ומתחיל בהקמתה של קבוצת תיאטרון חדשה. בשנת עתידים להוות את גרעינה של "להקת החאן הירושלמי": ששון גבאי, ספי ריבלין, שבתאי קונורטי, רחל שור, נעמי בכר, צביקה הלפרין ואהרון אלמוג. [...] ] מתרחב האנסמבל, ומצטרפים אליו שחקנים נוספים, אשר יעצבו את פני התיאטרון 1973-1974[ בשנים אלו בשנים שתבואנה: דוד זאבי, אבי פניני, אורי אברהמי, רחל הפלר, שפרה מילשטיין, שלמה תרשיש, נטע פלוצקי ומשה אוסם. כמו כן, הוא ממנה את אלכס קלצ'קין ל"במאי בית", את נחמי דרימר לדרמטורג, ואת אילן רונן ל"מחזאי בית" של הלהקה. במקביל הוא דואג להמשך העבודה עם מורים לפיתוח קול, מלחינים וכוריאוגרפים. [...] במהלך מלחמת יום-הכיפורים מביים אלפרדס מערכונים לצ'כוב, נואל קוארד וברנארד שאו, כאשר הוא נאלץ להיעזר במספר מצומצם של שחקנים, אותם בודדים שנותרו בעורף ולא גויסו למילואים. הוא ממתין , ההצגה שהפכה משרתם של שני אדונים בקוצר רוח לשובם של שחקניו שבחזית, בכדי להתחיל בחזרות ל את "להקת החאן הירושלמי" לשם דבר.

מנדרגולה בבחירתו לשוב אל חומרי הקומדיה דל'ארטה העניק אלפרדס לאוהדיו את החגיגה, לה ציפו מימי , שביים כאמור בחיפה. והחמורים

מתוך ראיון שערכתי עם אורי אברהמי: מה הפך את "משרתם של שני אדונים" להצגת הדגל של התיאטרון דאז?

"אלפרדס עבד איתנו על פעולות. מרגע שפעולות אלו היו לנו ברורות, הן שימשו בסיס אורי אברהמי: עליו אלתרנו באופן שונה בכל הצגה, מבלי להיות תלויים בטקסט. האלתורים יכלו להביא לשינויים רבים במיזנסצנה, אך מאחר שהטמענו זה את פעולות זה, יכולנו לשחק בחופשיות מבלי ללכת לאיבוד. האלתורים הם שהחזיקו את ההצגה כל כך חיה ורעננה ואפשרו לנו לשחק במשך שלוש עונות מבלי "להתייבש". זאני ב' היה התפקיד הראשון שלי בחאן. אני ושלמה תרשיש (זאני א') היינו "מח ממים" את הקהל לפני המופע ובמהלכו. קיבלנו את פני הקהל ברחוב, לפני הכניסה לתיאטרון, ושעשענו אותו. במהלך ההצגה היינו עושים קטעי קישור בין התמונות ושומרים על אינטראקציה חיה בינינו לבין הקהל. לשיטתו של אלפרדס, הגוף צריך לתת ביטוי נוכח לטקסט המילולי, עליו להיות אקספרסיבי ולשמור על רמת חיות גבוהה לאורך כל המופע".

14 משרתם של שני אדונים

מימין: נטע פלוצקי (קלאריצ'ה), דוד זאבי (סילביו), ששון גבאי (דוטורה), אבי פניני (פנטלונה) 1975 הפקת החאן ארכיון תיאטרון החאן מתוך צילום: ניר ברקת

ההפקה רצה במשך שלוש שנים, נדדה מחוץ לכתלי תאטרון החאן והרחיקה עד לפסטיבל המבורג, שם נחלה הצלחה גדולה. עם זאת, מספר אילן רונן, הקהל החל לזרום לחאן רק לאחר שהחלו להופיע בתל אביב, מה שמלמד על הדינאמיקה שבין התיאטרון לקהלו הירושלמי. השיווק ה"פיזי" נמצא כדרך היעילה לפרסם את פעילותו של התיאטרון, כאשר אלפרדס מנצל את רוח הקומדיה דל'ארטה בכדי להוציא את ההצגה אל הרחוב ולהפגיש בין השחקנים והקהל בדרכים לא שגרתיות. קטעים מן ההצגה הוצגו בגנים ציבוריים ובחוצות הערים, בעיקר בפסטיבלים ובחגים. היציאה אל מחוץ לתיאטרון אפשרה מפגש חי בין השחקנים לקהלים מגוונים ובמיוחד קהלים שעד אותה עת לא נמנו בין פוקדי תיאטרון החאן.

תיאטרון – כתב עת לתיאטרון עכשווי, מתוך: הדס קרמר-שרמן, “החאן: משנות השישים ועד ה מזן הזה”, בתוך: .8 – 6 ’ , עמ 2007 , סתיו 21 בעריכת ד”ר חיים נגיד ופרופ’ גד קינר, גיליון

15 תיאטרון החאן

Pop-Art פופ-ארט ד"ר דוד גורביץ וד"ר דן ערב

דימוי ומעטפת, אריזה ומדיה, שכפול וציטוט – אלה היו חלק מן המאפיינים האסתטיים והתרבותיים של . הפופ-ארט מבליט את הזיקה בין היצירה 20- הזרם האמנותי שנוסד בסוף שנות החמישים של המאה ה לבין התרבות הפופולרית ומוצרי הצריכה האופייניים לה: מכוניות, בגדים, מגזינים, פרסומת, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקת פופ, כלי בית וכן הלאה. בעולם של צריכה ותקשורת מתפקדת אמנות הפופ כתזכורת אירונית: המציאות החומרית והרוחנית היא חלק בלתי נפרד מפעולת השוק. בהתבוננות לאחור, תנועת הפופ-ארט, ששאבה מתוך ההיסטוריה של האמנות שלפניה (תנועת הדאדא, ה"רדי מייד" של דושאן) בישרה גם על האמנות שהופיעה אחריה: הפוסטמודרניזם של שנות השמונים והדילמות האסתטיות שהוא מעלה. ), הת ממש Alloway( הביטוי "פופ-ארט", שטבע בראשית שנות החמישים מבקר האמנות הבריטי לורנס אלוויי ,)Hamilton( באסתטיקה חדשה וייחודית שהופיעה בעבודותיהם של האמנים האנגלים ריצ'רד המילטון ,)Lichtenstein( ) ושל האמנים האמריקאים רוי ליכטנשטיין Blake( ) ופיטר בלייק Hokney( דיוויד הוקני ). תנועת הפופ הציגה עמדה Johns( ) וג'ספר ג'ונס Oldenburg( ), קלאס אולדנבורג Warhol( אנדי וורהול ביקורתית ואפילו סרקסטית ביחס לכושרה של האמנות להגיע אל הנשגב או לפעול במסגרת אסתטיקה רוחנית הנגזרת ממנו, כפי שביקש לעשות הזרם האמנותי הקודם – האקספרסיוניזם המופשט. הפופ-ארט הוריד את הנשגב לרחובות – שם ניתן היה להבחין בסדרה של מוצרי צריכה המשווקים בשיטות דומות: התרבות הוצגה כפעילות העוסקת בניכוס של רעיונות ומוצרים. Lippard, 1970( תרבות הפופ התאימה את עצמה לסביבתה וייצרה דימויים הקשורים לתרבות ההמונים ) – מן החפץ הסתמי כגון קופסאות שימורי מרק קמפבל (וורהול) וקציצת המבורגר Livingstone, 1990 מפלצתית (קלאס אולדנבורג) ועד בקבוקי קוקה קולה סדרתיים (וורהול) – הסתמי והמובן מאליו הפכו מושא לגיטימי לייצוג. תהליך דומה הוחל גם על גיבוריה של התרבות הפופולרית: גיבורי הקומיקס (רוי ליכטנשטיין) כספיידרמן או בטמן, כוכבי קולנוע כמרילין מונרו ועוד. הקטלוג הלא-היררכי של התרבות הציג אובייקטים פופולריים ובנאליים ברמה של איקונות תרבותיות הנסחרות בשוק הדימויים (ע"ע איקונולוגיה). אמנות הפופ הסיטה את הדגש מן התוצר האמנותי המוגמר, ה"אוריגינל", אל היצירה המשועתקת, המהווה מעין תזכורת ליצירה המקורית. מול תפיסות המדברות על אותנטיות וחד-פעמיות של היצירה, הציגו אמני הפופ אובייקטים שאיבדו זה מכבר את ההילה הפולחנית שלהם והפכו לסדרות ייצור אנונימיות וסתמיות. טשטוש הגבולות בין גבוה לנמוך, בין תרבות "נעלה" לבין כוחות השוק; הפיכת הבנאלי והיומיומי לאמנות מוזאלית; הדגש על פני השטח של האובייקט ואופן אריזתו – כל אלה היו מאפיינים בולטים של , גם הפופ-ארט שאף 20- ). כמו הדאדא, בראשית המאה ה Storey, 1997( האסתטיקה האוונגרדית החדשה לבזות את הבורגני ולהציגו באוזלת ידו. בשני המקרים ביקשה אמנות זו להתריס כנגד המעמד הנעלה, המאובן והמוזיאלי של היצירה. הפופ-ארט ביקש להחזירה אל החיים. יסוד חשוב באסטרטגיה החדשה היה הציטוט: התוצר האמנותי אינו מתבסס על נאמנות לטבע, אלא על "ציטוט" החפץ המופיע כאובייקט אנונימי נטול ערכים (ע"ע רדי-מייד). אמני הפופ אדישים למושגים כגון "מקוריות" או "מגע ידו של האמן", ונמנעים מביטויים של מעורבות רגשית ביצירה ("אני רוצה להיות מכונה" היא אמרתו הידועה של אנדי וורהול). הדימוי עובר עיבוד ומוצג במשטחי צבע סטריליים, לא אישיים. חיקוי הטכנולוגיות התעשייתיות, תוך עבודה על דגמים קיימים בסימטריה ובצבעוניות מלאכותית, מדגיש את הפן המנוכר של הסגנון.

16 משרתם של שני אדונים

בפרספקטיבה היסטורית אפשר לתהות על הישגיה של אמנות הפופ. אין ספק כי ב מזנה הציגה אמנות זו עמדה ביקורתית נוקבת מול קפיטליזם נהנתני העסוק בהגדרת קיומו באמצעות צריכה גרגרנית וראוותנית של חפצים, אנשים ודימויים (ע"ע פנאי). היה זה ניסיון להכות את האויב בכליו שלו, להציג לו מעין מראה היפר-ריאליסטית של עצמיותו: מבעד למראה השתקף הפרצוף חסר הרוחניות של הצרכן. הישג נוסף של הפופ-ארט קשור לעובדה שהוא השכיל להפוך חפצים ודמויות לאייקונים אירוניים: מרילין מונרו, ג'ון קנדי, הוט-דוג, אלביס פרסלי, הכיסא החשמלי: הקטלוג המסחרי ש"מכיל הכול" הפך לאסטרטגיה אמנותית מרכזית. קטלוג זה הציג את המציאות כאוסף של דימויים וייצוגים תוך טשטוש ה ממד ההיררכי של האובייקטים. הישג שלישי קשור לביקורת דמות האדם. הפופ-ארט הציג את הסובייקטיביות שלנו כאריזה שאין מאחוריה דבר; באופן סרקסטי הובלט אופיים של "האנשים החלולים" כגיבורי דורנו. בנוסף, ראוי להצביע על חשיבותה של התופעה בהקשר לתולדות האמנות בדורות הבאים. לא נתקשה ליצור קישור בין הפופ-ארט לבין זרמים ביקורתיים דומים שהמשיכו לעסוק בשאלת השעתוק, השכפול והתרוקנות הדימוי, ). דוגמה מובהקת לשיתוף הפעולה בין אמנות הפופ לבין 125-99 :2000 , כגון הפוסטמודרניזם (ריינהרט .)LaChapelle, 1999( זרמים פוסטמודרניים עכשוויים היא עבודתו של הצלם האמריקאי דיוויד לה-שאפל

shutterstock : . צילום 1962 , דיפטיכון מרילין (מונרו), יצירתו של אנדי וורהול

הערה אחרונה ראוי להקדיש לאופיו הפרדוקסלי והציני של הסגנון. אמנות זו השתמשה באסטרטגיה שהיתה בעת ובעונה אחת ביקורתית כלפי התרבות הפופולרית וגם "חנפנית" לטעם המקובל ולדימויים החביבים עליו. היתה זו בעת ובעונה אחת הן תנועה פופוליסטית ששיווקה אמנות מובנת, קלה לעיכול, לקהל הרחב והן תנועה אוונגרדית שירקה בפרצופו של אותו קהל והוקיעה אותו כמי שנהנה מדימויים מוכרים. האם יש לראות באסטרטגיה שיווקית זו אמירה ביקורתית על אי-יכולתה של האמנות בימינו לייצג משהו שהוא מעבר לפרדוקס הפרשני, או שזהו ביטוי לערמומיות מסחרית שלא עומד מאחוריה דבר זולת הרצון למכור? אולי יש כאן רצון להציב את האמן עצמו כאייקון תרבותי: כוכב תקשורת המככב בטורי המכירות? התבססותה של הדילמה בתוך סדר היום האמנותי לאורך חמישים השנים האחרונות היא עדות להצלחתה של אמנות הפופ. בתרבות המדיה והפרסומת של ההווה, בפולחן המפורסמים והמפורסמות, בדומיננטיות של הדימויים בימינו – בכל אלה יש לראות חזרה לדילמות תרבותיות אקטואליות שאותן הציגה בשעתה אמנות הפופ בהצלחה כה רבה (ע"ע פופ ; סלבריטי ; גיבור תרבות).

, במרשתת. “אנציקלופדיה של הרעיונות” מתוך ד”ר דוד גורביץ וד”ר דן ערב,

17 תיאטרון החאן

עירית פשטן, אנה פוגטש

אנה פוגטש, שחר נץ, ארז שפריר, עירית פשטן, יוסי עיני, גל זק, ניצן לברטובסקי

18 משרתם של שני אדונים

יוצרים

עיבוד ובימוי אריאל נ. וולף – בימאי, שחקן ומעצב תנועה לתיאטרון. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב , מורה למשחק 2019 – 2010 . שחקן בלהקת תיאטרון החאן בין השנים 2010 , בהצטיינות ובימוי בבית ספר לאומנויות הבמה סמינר הקיבוצים, דרמטורג לעבודות מחול. (זוכת מפלצת הזיכרון , תיאטרון הבימה: ביבר הזכוכית עבודות בימוי: תיאטרון החאן: בכורה – עיבוד ), תיאטרון באר שבע: 2021 פרס הצגת השנה בפסטיבל תיאטרונטו . האגם, אדיפוס (במסגרת ניהול קבוצת הצעירים), תיאטרון תמונע: לשלוש אחיות , פסטיבל בורגהר קינג (במסגרת תמיכת משרד התרבות לתיאטרון עצמאי), טריפטיכון . תיאורמה , תיאטרון הקוביה: הליוגבלוס עכו: (זוכה פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תנועה חלום ליל קיץ עיצוב תנועה: תיאטרון החאן: רקוויאם של מוצרט, מצבי . האופרה הישראלית: נפוליון – חי או מת!, פונדק הרוחות, טייבלה והשד ,)2017 לשנת כולם היו בניי, אחד משלנו, בימינו לא יוצאים לדו קרב, זורבה היווני, (ת מזורת המהפכה). תיאטרון באר שבע: רוח מהומה רבה על לא . התיאטרון הקאמרי: רווקים ורווקות . תיאטרון גשר: 1942 מצדה . תיאטרון הבימה: דרך השלום . עיצוב תנועה משרתם של שני אדונים, ברוכים הבאים לגיהינום . תיאטרון בית ליסין: דבר, מי שלא נולד הפסיד (סרטיו של נדב לפיד). הברך, מיומנו של צלם חתונות לקולנוע: הלילה השניים עשר, תעלולי סקפן, אוכלים, חוקר פרטי, משחק כשחקן בלהקת תיאטרון החאן שיחק בהצגות: אהבה ומזל, החולה המדומה, הנשים העליזות מווינדזור, הצוענים של יפו, פונדק הרוחות, כנרת כנרת, חלום ועוד. ליל קיץ, נפוליון – חי או מת! אלוני לחם בגבעתי במלחמת העצמאות, ובאותה תקופה פרסם סיפורים קצרים. . המשורר החייל והאיכר זכה בפרס מטעם עיתון הארץ על סיפורו הקצר 1950- ב , ואלוני זכה בפרס אכזר מכל המלך עלה בתיאטרון הבימה מחזהו 28 כשהיה בן על-שם נחום צמח עבור המחזה העברי המקורי הטוב ביותר לאותה שנה. הוא למד באוניברסיטה העברית ואחר-כך השתלם בפאריס. עם שובו ארצה, היה אלוני בימאי ובו ארבעה הינשוף יצא לאור ספרו 1957- וחבר בוועדת הרפרטואר בתיאטרון הבימה. ב סיפורים קצרים. כמו כן תרגם מחזות עבור תיאטראות שונים. כתב לגשש החיוור פ מזונים ומערכונים, כתב תוכניות בידור שונות, ותרגם פ מזונים ליוסי בנאי, לרבקה מיכאלי, לאילי גורליצקי עזב אלוני את הבימה, וייסד יחד 1963- בתיאטרון הבימה. ב בגדי המלך עלתה ההפקה 1961- ולשמעון ישראלי. ב עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות", בו הוא עצמו שימש כמחזאי, כבימאי וכמנהל אמנותי. ההפקה העלה תיאטרון בימות של יעקב אגמון 1967- . ב הנסיכה האמריקאית הראשונה שעלתה ב"תיאטרון העונות" הייתה בפרס ישראל לתיאטרון. 1996- זכה אלוני בפרס ביאליק, וב 1983- . ב הכלה וצייד הפרפרים את .1998 ניסים אלוני נפטר בשנת ,)1967( הכלה וצייד הפרפרים ,)1963( הנסיכה האמריקאית ,)1961( בגדי המלך ,)1953( אכזר מכל המלך ממחזותיו: . הינשוף, שמיל, להיות אופה ). מסיפוריו: 1975( אדי קינג ,)1971( הצוענים של יפו ,)1970( נפוליון – חי או מת! , חקירה חוזרת בעניין מותו מאת מולייר , החולה המדומה מאת שייקספיר הנשים העליזות מוינדזור מתרגומיו: מאת דריו פו. המוזר של אנרכיסט מפוקפק נוסח עברי ניסים אלוני – בתל-אביב. 1926 - ניסים אלוני נולד ב

19 תיאטרון החאן

– דרמטורגיה אירה אורלוב דרמטורגית, פרפורמרית ומתרגמת.

" עם התמחות בכתיבה Fundamental Culturology" בעלת תואר ראשון במסלול ). שופטת Institute of Modern Knowledge, Minsk( ובמחקר בתחום התיאטרון ."Lubimovka" ולקטורית בתחרות הבינלאומית למחזאות עכשווית בשפה הרוסית בורגהר קינג, האגם (תיאטרון החאן), ביבר הזכוכית בין הפרויקטים בהם נטלה חלק: – בימוי: ז'אן דארק / האדם המיותר, אבות ובנים, לוליטה – בימוי: אריאל נ. וולף; – בימוי: אמיר י. וולף; ועוד. משפט חוזר ו הנודדים יחזקאל לזרוב; שותפה להקמה וניהול של "המעבדה הבינלאומית למחזאות עכשווית" בבלארוס, פסטיבלי תיאטרון רבים בארץ ובחו"ל, ערבי הקראה מבוימת של מחזאות זרה, תערוכות פרפורמנס ואמנות פלסטית. – תפאורה ניב מנור בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. מעצב תפאורה לתיאטרון ולאופרה. בית בובות, שמו הולך לפניו, שידוך, לאופולדשטאט, קב"ן, גבעת בין עבודותיו: חלפון אינה עונה, מי מפחד מווירג'יניה וולף?, לבד בברלין, יחסים מסוכנים, אני סבתא שלך, פיקוח נפש, מחוברים לחיים, קרום, (תיאטרון הבימה); יהוא עד שהמוות יפגיש ביננו, חתונה מאוחרת, (תיאטרון הקאמרי); שורת המקהלה אוסלו, (תיאטרון באר שבע); אמא, שמש ומולדת, דרך השלום, ארוחה עם אידיוט רודף (תיאטרון בית ליסין); משחקים בחצר האחורית, תפוחים מן המדבר, זוג, טריאז' נבוקו, טוסקה, אורפיאו (תיאטרון ארצי); שיקגו (תיאטרון גשר); העפיפונים, חוות החיות (האופרה הישראלית). ואאורידיצ'ה, מאדאם באטרפליי, החטיפה מההרמון, חליל הקסם, סינדרלה

– תלבושות יהל ג'לדטי בוגרת סמינר הקיבוצים במסלול לעיצוב במה ותלבושות. על עיצוב התלבושות להצגה זו:

" היא עבודת קולאז' הלוקחת השראה מעולמות משרתם של שני אדונים העבודה על " הפופ. אריאל הבמאי ואני בחרנו להישען על רעיון המסכה בקומדיה דל'ארטה ולהביא אותה לימינו. העבודה מתמקדת באייקונים מעולם הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, ובעזרתם – ותוך שימוש בצבעים עזים, טקסטורות ועיוותים – יוצרת עבורנו דמויות חדשות אך מוכרות.

20 משרתם של שני אדונים

– מוזיקה איתמר גרוס פסנתרן, מלחין, מנהל מוזיקלי ומעבד.

בעל תואר ראשון במוזיקה בהצטיינות יתרה של המכללה האקדמית אונו. גדל ולמד מוזיקה בעמק יזרעאל, שירת בת מזורת חיל האוויר כפסנתרן ומעבד. ניגן, הקליט והיה שותף ביצירתם של אומנים רבים כגון: יוני רכטר, אתי אנקרי, נורית גלרון, הגרובטרון, להקת הדורבנים, ת מזורת הג׳אז הישראלית, הת מזורת הפילהרמונית הישראלית ועוד. . פולוספוט זוכה מענק מפעל הפיס לתרבות על יצירתו המקורית בין יצירותיו המקוריות לתיאטרון ומחול: . התיאטרון הדלת ממול, הסבתות, ביבר הזכוכית, הורים יקרים תיאטרון החאן: להעיר אריות, פיקוח נפש, אני סבתא שלך, מי שלא נולד – מפסיד, בני אדם, לילה טוב הקאמרי: שלוש . תיאטרון באר־שבע: איש עומד מאחורי אישה יושבת . הבימה: יומן חוף ברייטון . תיאטרון בית ליסין: אמא . תיאטרון אוריג'ין . באלט סקפינו, רוטרדאם: בונבון . באלט מינכן: בזמן שהגחליליות נעלמו . תיאטרון ענבל: אחיות הרון הלא נכון, הרפתקה . תיאטרון אורנה פורת: הנידפים . תיאטרון נוצר: איי לאב מאמה ג'וזף גרגור, סלובקיה: . פסטיבל חיפה החולד הקטן, כלב חתולה ואיש . התיאטרון לילדים ולנוער באר־שבע: בזמן, קוביות של שוקולד השחף, רוברטו צוקו, . סמינר הקיבוצים: פפפפפפפ . פסטיבל עכו: דב מצב רוח טוב הבינלאומי להצגות ילדים: איפיגניה . ניסן נתיב: המתלבט . בית צבי: הנערות ההולכות בשנתן, ההולכים בחושך, אקווס, אדוארד השני ועוד. באוליס – תאורה רוני כהן אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה בין ההצגות להן עיצב תאורה: בתיאטרון החאן: האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, הַַדֶֶּבֶֶר, חתונה , נער האופניים, נוף 1970 בשעת מגפה, הסבתות, היה שלום מר הפמן, בתחילת קיץ ועוד. לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, דרייפוס, ביבר הזכוכית, מיתה טובה, הורים יקרים מרציפנים, אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, . בתיאטרון בית ליסין: מבקר המדינה, בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל . בתיאטרון באר שבע: ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם . בתיאטרון הקאמרי: הקסום, השחף, הביתה הביתה . בתיאטרון רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו . ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם חיפה: האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

21 תיאטרון החאן

משתתפים

– טרופלדינו איתי שור וציון לשבח 2005 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה מלגת קרן שרת .2012 בפסטיבל חיפה , מקימי, 2 דאוס, דני הוליווד . בטלוויזיה: בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע: . תפקידיו הבולטים בתיאטראות: הקאמרי: , עולם הבובות של גלי 3 חסמב"ה דור יש ילדים זיג זג, פצפונת . אורנה פורת: אימא קוראז' וילדיה, כולם רוצים לחיות . המכשפה בבית ממול . תיאטרון המדיטק: שבע בשבע . צוותא: ואנטון

הנשים העליזות מוינדזור, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: הפרקליט, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, האיש שחשב שאשתו היא כובע, . כיום 2022 אנטיגונה, טייבלה והשד, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה, מבקר המדינה תעלולי סקפן, תקלה טכנית, היה שלום מר הפמן, נער האופניים, דרייפוס, ביבר הזכוכית, משחק בהצגות: . יהודים רעים – באטריסה רספוני עירית פשטן

בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, – 1995 ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. שיחקה בתיאטרון באר שבע בין השנים . ברש . בקולנוע: 2010 ,2004 , בתיאטרון הספריה ובפסטיבל תיאטרון קצר בשנים 1999 2000 . זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת 11 – כאן האמת , 2 מתים לרגע בטלוויזיה: . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה צל חולף בקטגורית שחקנית משנה בהצגה .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , מטעם עיריית ת"א

בגידה, לוקאס הפחדן שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין ההצגות בהן השתתפה: צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, בשיתוף תיאטרון הבימה, קצרים וחתול, הנשים העליזות מוינדזור, 2 , נישואים, סוף משחק, הלילה השנים-עשר, הקמצן ועוד. בימים אלה 2022 בדמי ימיה, פונדק הרוחות, רוחות עליזות, נתן החכם, הבית הנקי, נוף לים, מבקר המדינה . ביבר הזכוכית, מיתה טובה משחקת בהצגות – פלורינדו ארטוזי יוסי עיני על 2007 בוגר בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. זוכה פרס התיאטרון הישראלי . זכה במלגות ע"ש: ירון ירושלמי, עדה בן-נחום, קרן אותלו תפקיד יאגו בהצגה אמריקה ישראל. אנחנו לא כאלה, נוימן, גנרל שוורצפוט במדבר סהרה, עשרים פלוס, ספי, טלוויזיה: בית לחם, מפריח היונים, הבן דוד, העיר . קולנוע: הדיפלומטים, המיוחדת, כבודו מנדראגולה, . תיאטרון הבימה: ילדי העגלות, רימון בין לבבות . פסטיבל חיפה: הטובה . , מעגל הגיר הקווקזי, מלחמת אחים, מריוס, הערב אימפרוביזציה 22 מילכוד מילה של אהבה, הקמצן, אושר, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: מאכינל, האשליה, חטא, אותלו, מלחמה על הבית, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, אדם הוא אדם, בעלי המתוק ואשתי היקרה, הצוענים של יפו, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה, מבקר . הסבתות, נער האופניים, דרייפוס, מיתה טובה . כיום משחק בהצגות: 2022 המדינה

22 משרתם של שני אדונים

– פנטלון ארז שפריר 1986-( בימאי, שחקן ומעצב תנועה לתיאטרון. בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב ), למד בבתי הספר למחול של "בת-דור" ו"ביכורי-העיתים". 89 (פרס הבימוי בפסטיבל הבינלאומי להצגות בארץ טיק תק בימוי: הצגות ילדים ונוער: . פסטיבל מחזות קצרים תתחילי לחייך, קוביות של שוקולד ילדים בתיאטרון חיפה), (פרס מוף ומוריס . תיאטרון המדיטק: סדר מוכרח להיות, כמו אצל צ'כוב בצוותא: . תיאטרון גבעתיים: הקץ של העץ הבמה לבימוי וכוריאוגרפיה להצגות ילדים ונוער), . הדלת ממול, אוי אלוהים, דרייפוס, הורים יקרים . תיאטרון החאן: להוריד את הכלב . הצגות הילדים זבובים בחופשה, בארץ טיק-תק, האבטיח , מוף ומוריס עיצוב תנועה: .)2003 (פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תנועה לשנת עוץ לי גוץ לי התיאטרון הקאמרי:

. תיאטרון מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו משחק: תיאטרון חיפה: בויטרה, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיקון חצות, . תיאטרון הקאמרי: הופס והופלה הבימה: (פרס ע"ש רוזנבלום, עיריית תל רצח, הלילה השניים עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, פעורי-פה שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה, חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים אביב). קולנוע וטלוויזיה: הקיץ, נישואים, . שיחק בהצגות: 2005 . שחקן להקת תיאטרון החאן משנת באוויר, החיים זה לא הכול, כבודו בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים הסיני, המצליחים, הקסם הגדול, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה , חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, דוחקי הקץ, (זכה בפרס התיאטרון הישראלי לתפקיד משנה) השנים עשר הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם, החולה המדומה, הנשים העליזות מווינדזור, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, יתוש בראש, אנטיגונה, נפוליון , נוף לים. 2022 – חי או מת!, חתונה בשעת מגפה, הבית הנקי, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה . כיום משחק בהצגות: תעלולי סקפן, הסבתות, היה שלום מר הפמן, מיתה טובה

– סילביו שחר נץ בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל . שיחק שלבים 10- איך להיות מאושרים ב על ההצגה 2018 הצגות יחיד תיאטרונטו ניים דרופ, לא מכניסה את זה הביתה, שתמות ב"תיאטרון הבית" ביצירות: .2024 שעלתה בבכורה בפסטיבל ישראל שורה . מ שחק בתיאטרון תמונע בהצגה אמן כנרת כנרת, פונדק הרוחות, אוי שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות: אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, טייבלה והשד, חתונה בשעת . כיום משחק 2022 מגפה, נתן החכם, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה . תעלולי סקפן, נער האופניים, דרייפוס, הורים יקרים בהצגות: – קלאריסה אנה פוגטש .2023 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב שירות בתיאטרון צה"ל. . שמיים אדומים, הדבר הגדול המיוחד טלוויזיה: תעלולי סקפן, ביבר הזכוכית, שחקנית להקת תיאטרון החאן. משחקת בהצגות . יהודים רעים

23 תיאטרון החאן

– בריגלה, סבל, טבח גל זק .2022 , בוגר בהצטיינות של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי

זכה במלגות רבות במהלך לימודיו, ביניהן: מקום ראשון בגמר תחרות פסטיבל הקומדיה ע"ש ספי ריבלין, פרס צבי קליר על הצטיינות לאורך שלוש שנות הלימוד, זוכה תחרות קרן גו מזן, זוכה תחרות "סנו" ועוד. , תסריטאי: סייד קשוע, במאי: גורי אלפי (כאן חינוכית). מדרסה טלוויזיה: מאת ובבימוי ארין צימרמן. CBN – סרט בהפקת Oracles of god קולנוע: (אנסמבל גונז' במאי ויוצר: גון הלוי) היא, מיכאל – שם זמני תיאטרון: . עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, נוף לים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות . דרייפוס, ביבר הזכוכית, יהודים רעים כיום משחק בהצגות:

– סמרלדינה ניצן לברטובסקי בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.

, שלטון (נטפליקס) The Greenhouse Academy , קטמנדו, פצועים בראש טלוויזיה: . בקולנוע: הצללים, משפחה טובה, רון, לצבי יש בעיה, ילדות סכסכניות, סברי מרנן . תיאטרון יפו: ארץ פוק, הדה גאבלר, הדייר חיימוביץ' . תיאטרון הבית: שש פעמים . נראתה לאחרונה . תיאטרון אורנה פורת: שלוש אחיות . תיאטרון תמונע: ההודאה . אהבת הדסה . תיאטרון השעה: ילדת הקשת בענן תיאטרון הקיבוץ: עורבים, נפוליאון – חי או מת! פונדק שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בהצגות: הרוחות, טייבלה והשד, ה ַַד ֶֶּב ֶֶר, רוחות עליזות, חתונה בשעת מגפה, עלייתו הנמנעת של תעלולי סקפן, הסבתות, היה שלום מר . כיום משחקת בהצגות: 2022 ארתורו אוי, מבקר המדינה הפמן, נער האופניים, דרייפוס, הורים יקרים. – דוקטור לומבארדי ניר רון 1990 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שיחק בתיאטרון הקאמרי, בפסטיבל עכו . זוכה פרס הבמה לילדים ונוער כשחקן השנה בתפקיד מפתח הלב ובהצגת היחיד ; זוכה פרס תיאטרון החאן 2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 , בקץ של העץ משנה .2016 , ע"ש מיכה שגריר על מצוינות אמנותית לוקאס, הכלה צייד הפרפרים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות רבות, בהן: מילה של אהבה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, בשיתוף תיאטרון הבימה, והמוות המצליחים, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, הלילה השנים-עשר, המחיצה, פילוקטטס, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, פונדק הרוחות, אנטיגונה, רוחות ועוד. , נוף לים 2022 עליזות, ה ַַד ֶֶּבֶֶר, נתן החכם, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה אם זה אדם, הסבתות, דרייפוס, מיתה טובה, הורים יקרים. כיום משחק בהצגות:

24 משרתם של שני אדונים

עירית פשטן

25 תיאטרון החאן

גל זק, ארז שפריר, ניר רון, אנה פוגטש, שחר נץ

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, גורי זילכה, יעל חקלאי-קאופמן, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: מיכה טל, מיכל לקס, מרים סלע, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, אנה פוגטש, עירית פשטן, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, יפתח אופיר, תמר אלקן מאושר, פלורנס בלוך, יואב היימן, אילן חזן, כרמל נצר, עוז סלוק, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר, בר שדה, יעל שטולמן צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ו זמכירת התיאטרון: נעמה אנוֹש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אברה לוין; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל תאורה: יונתן לוי; תאורנים: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין; מנהל סאונד: איליה סורין; טכנאי קול: יונתן זכרוב; מנהל במה: חאלד חמדאן; עובדי במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי, מריה פדייב; קופאיות: תמר בניטה, גאיה בן עמי, נעמי ישראל, הדס קייך, הדר רנד; מח' מנויים: מאי אלרן (אחראית משמרת), רחל אנקרי, שירה ביטון, נאוה ברנר, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: רותם נהיר; דיילים: רוני ארנולד, רווית אשכנזי, עדי גיתאי, יעלה טורניאנסקי, יותם מגן סופר, שחר מוצפי, דניאל רשף, נעמי שרמן. אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מו מזנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומו מזנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

שוחרים /// אבי בלשניקוב, דברה ולואיס גרבר, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר

עמיתים /// יעל ורמי ארז, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זהר ג'ינאו, דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, שי ומיכל ליפשיץ, ורדה שיפר, ענת פורת, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אבר זמון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, חנה ארנון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, חיים בן שמעון, סוניה ו מזיר בקל, רמי בר גיורא, יצחק בריק, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, זמל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, עופר והילה לוי, חבצלת לורברבוים, חיים לי-רן, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דליה קובל, דב קולני, דליה קרני, צבי רביב, ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, תמר שילה, אריאל שנהר, יהודה שפירא, אורי שרף

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

The Servant of Two Masters A Comedy by Carlo Goldoni Translated into Hebrew by Nissim Aloni Directed by Ariel N. Wolf

Dramaturgy: Ira Orlov Set Design: Niv Manor Costume Design: Yahal Jaldety Music: Itamar Gross Lighting Design: Roni Cohen Production Manager: Judit Katz

CAST (in alphabetical order) Yossi Eini – Florindo Aretusi Nitsan Levartovsky – Smeraldina Shachar Netz – Silvio Irit Pashtan – Beatrice Rasponi Anna Pugatch – Clarice Nir Ron – Dr. Lombardi Erez Shafrir – Pantalone Itay Szor – Truffaldino Gal Zak – Brighella, Porter, Cook

Fifty years after the legendary production of The Servant of Two Masters was staged at the Khan Theater, this classic comedy written by Goldoni in the 18th century, inspired by the tradition of Commedia dell'Arte, is back on the Khan stage, in Nissim Aloni's brilliant translation into Hebrew and in a new and wild version. Clarice's father Pantalone has been planning to marry off his daughter to his business partner, Federico Rasponi. After hearing that Rasponi died in a brawl, he agrees that his daughter marry her beloved Silvio. During their engagement party, just as the agreement between the lovers is being finalized, Truffaldino enters the house. He presents himself as the servant of the supposedly deceased Federico Rasponi, claiming that Rasponi is actually alive and waiting just outside the door. From here, we are swept into a comedy of errors and entangled events, led by Truffaldino, who juggles between his two confused masters while revealing the truths hidden behind their masks.

Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting Manager: Jonathan levy Sound Manager: Elya Sorin

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography: Moshe Nachumovich – www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre

Running time: about 100 minutes (no intermission) Premiere: March 29 th , 2025

27 תיאטרון החאן

מתוך הפרולוג להצגה עיבוד: אריאל נ. וולף

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)