החאן - כוכבים תועים

היהודים שסולקו מתיאטרונים אחרים נאלצו לשחק 20- בו ברומנית. בד בבד פעלו מתחילת המאה ה בארצות הברית, בעיקר בניו יורק, תיאטרונים דוברי יידיש רבים. פרק יוצא דופן בתולדות תיאטרון היידיש הוא תקופת מלחמת העולם השנייה, שבה שחקנים וזמרים יהודים שהושמו בטגאות שיחקו בפני אנשי ה טגו ביידיש בתוך ה פציפות והמצוקה. ישנו תיעוד של תיאטרונים כאלה בטגאות וילנה, .)Peschel, 2014( לודז’, ורשה וטרזין בראשית דרכו של תיאטרון היידיש באירופה הוא עורר התנגדות בקרב משכילים יהודים לא רק בגלל מלחמת השפות בין יידיש לעברית, אלא גם משום שלתיאטרון היידי הייתה תדמית מקצועית ירודה. האינטליגנציה היהודית ראתה בהגצות היידיש תרבות נמוכה, פולקלור בזוי וזול וכינתה אותן ), כשם Schund , “שונד” (מגרמנית: פסולת מסריחה Sandrow,( שכינו סוגים מסוימים של ספרות יידיש ]...[ .)1996 ההגירה והשואה שמו קץ לחיי תיאטרון היידיש התוססים באירופה. [...]

ורבים אחרים תפסו מקום נכבד בחייהם של המוני יהודי אירופה, בייחוד בקרב שכבות העמלים ובעלי המלאכה, הידידים המושבעים של תיאטרון היידיש על ידי 1890- ), צולם בלונדון ב 1908 – 1840( אברהם גולדפאדן ידידו פרקוף.

הפופולרי מראשית הופעתו. להקות היידיש העלו גם הגצות מן הרפרטואר האירופי הקלסי בתרגום ליידיש. מבני קבע עבור ההגצות החלו לקום בערים בעלות אוכלוסייה יהודית ניכרת: בעיר למברג בגליציה (לבוב הפולנית, וכיום לביב באוקראינה) נוסד תיאטרון יידיש במבנה קבע עוד , ופעל בו במשך שנים. 1889- ב בעיר וילנה בליטא הוקמה הלהקה הווילנאית ופעלה בהצלחה רבה עד מלחמת העולם השנייה, אם כי רוב הזמן בוורשה. במוסקווה )Goset( הציג תיאטרון גוסט רפרטואר יידיש עשיר בין שתי מלחמות העולם, ואף המשיך

תווית ה”שונד” רדפה את תיאטרון היידיש לכל אורך הדרך, הן בגולה הן במדינת ישראל, אף שהפעילות התיאטרונית הייתה מגוונת ונרחבת, וניכרה בה כל הקשת שבין “שונד” לבין תיאטרון אומנותי מקצועי ג“בוה”. שלום עליכם הנציח את עולם להקות תיאטרון היידיש הנודדות בסוף המאה בספרו המונומנטלי 19- ה .)1910/1909( כוכבים תועים חרף היותו נציג מובהק של רוח ההשכלה תיאר באהבה גדולה, בחריפות, בכאב ובהומור נוקב את שקיעתו של השטעטל היהודי, ואת להקות תיאטרון היידיש

בתיכון ממוריאל, "הניצחון הגדול" כרזה לקומדיה ,1938 , בוסטון ספריית הקונגרס האמריקני

שפקדו עיירות אלה כרוחות רפאים נודדות. הוא הנציח את התחרות בין הלהקות ואת התחבולות והיצרים, את המסעות המפרכים ואת הקהל הנלהב

בכך בימי מלחמת העולם השנייה. תיאטרון ברשאום ) פעל בבוקרשט בזמן המלחמה, אך Baraseum( השלטונות אסרו לקיים הופעות ביידיש, והשחקנים

11 תיאטרון החאן