החאן - כוכבים תועים

תיאטרון יידיש ותיאטרון עברי: הקהל והחלל שמעון לוי

. מכה אנושה הוא 1933 עד 1870- פריחתו המטאורית של התיאטרון היידי ודעיכתו קרו בתוך כשישים שנה, מ ס גפ עם הכחדת מבצעיו וקהליו האירופיים בשואה. בשיאו היה תיאטרון עשיר ומגוון. הוא החל את דרכו וכלל ה גצות פורימשפיל קהילתיות, בהמשך דרמות משכיליות ומקראיות, ומאוחר יותר ה גצות 16- במאה ה “שונד” (קרי קיטש, ה גצות זולות) ומלודרמות, מחזות היסטוריים, דרמות חינוכיות, סאטירות חברתיות נוקבות, ה גצות סוציאליסטיות ופוליטיות לעילא, מחזות חורבן ואפוקליפסה, חיקויים ועיבודים למחזות קלאסיים, מחזות מוזיקליים וקברטים שנונים. תיאטרון היידיש היה תוסס, נייד להפליא ומשוחרר מחללים ייחודיים, ומיליוני יהודים במזרח אירופה ובמערבה, ב פצון אמריקה ובדרומה ואף בארץ ישראל נחשפו אליו. במסתו “הם צוחקים – אני בוכה” שואל דן מירון מדוע יידיש בישראל נחשבת “מצחיקה”. אחרי שחזור מוצלח במיוחד של דז’יגאן ושומאכר, שני גאוני הסאטירה והקומדיה ביידיש, שהועלה ביידישפיל התל אביבי, הגיבה אחת הצופות, שמ צטט בני מר: “זה קיטש, אבל אנחנו מכורים, ואנחנו אוהבים את זה”. העירוב בין צחוק לדמע במ גפשי הקהל עם ה גצות יידיש אינו מקרי. יחסים דו-ערכיים בין הבמה לקהל משקפים עמדה אירונית, ספקנית, המספקת לרגש את מה שמגיע לו, אך איננה מתעלמת משיקולים כלכליים, המודעים היטב לדרישות הקהל ולטעמו. המסאז’ לקהל והמסאז’ החווייתי העובר לעתים קרובות בה גצות ביידיש מבטאים נהייה נוסטלגית חמה ורגשית אחר העולם שחרב, ולא פחות מכך - עמדה ריאליסטית נוקבת, מודעת וקיומית על הנהייה הנוסטלגית הזאת עצמה. בהיעדר החלל והשפה, שהועלו מחדש בתיאטרון העברי, הייתה הדרמה העברית בארץ מכשיר אידיאולוגי ואחר כך תודעתי. בתיאטרון היידיש, האידיאולוגי לא פחות אבל אחרת, הקהל הוא החלל הדרמטי. הקהל הוא גם העבר והעתיד המהוּוְְים באירוע הבימתי, המזמין בה גצות יידיש געגועים לעולם שחרב לצד תקוות משיחיות אירוניות למחצה לעתיד טוב יותר. הרי המשיח הוא תמיד בגדר “יהיה”, עתיד. אם בפאזה המרדנית, המהפכנית והתעמולתית של תיאטרון היידיש, ואם בפאזה המוכרת יותר של השמאלץ ושל ה”שונד”, התיאטרון היידי, גם בה גצותיו האמנותיות-אריסטוקרטיות ביותר, היה קשוב קשב רב לקהליו. רק מי שנכח בה גצה טובה בתיאטרון היידיש יבין שאת השחקנים מחזיקים שם פחות הטקסט והבימוי, התפאורה והמוזיקה, ויותר המגע עם הקהל, חשמל ההשהיה לפני שורת המחץ הקומית. ]...[ ]...[

.51-48 ’ ), עמ 2008( 4 דווקא פרופ’ שמעון לוי, “על דעת המקום ועל דעת הקהל”, פורסם באתר התיאטרון הישראלי, החוג לאמנות התיאטרון, אוניברסיטת תל אביב

18 כוכבים תועים