החאן - כוכבים תועים

כמו “אב רוחני” שלנו. יש בשירים, בפולקלור, בתבניות הדיבור שנשמרו ועברו דרך הסבים והסבתות שלנו, נוכחות של תרבות מן העבר, שאנחנו לא תמיד מודעים לה ולמקורותיה.

יידיש על הבמה הישראלית השאלה איך להציב את שפת היידיש על הבמה היא שאלה גדולה. מכיוון שהה גצה מלווה להקת יותם: תיאטרון שמשחקת ומסתובבת בין כפרים שונים, אחד הדברים שרציתי לעשות הוא להציג את שירי הלהקה בשפת המקור, כלומר ביידיש, במעברים שבין המערכות ללא כתוביות תרגום. השירים לא נרטיביים ואינם מקדמים את העלילה; התפקיד הבימתי שלהם הוא בעיקר להעביר אותנו בזמן, שכן בין מערכה למערכה חולפות מספר שנים. חשבתי שמהסיבות הללו, אפשר יהיה לקבל את השירים ישירות בשפה שבה הם נכתבו וללא כתוביות – וכך לתת מקום מיוחד ליידיש בקטעים המוסיקאליים. אבל בה גצות ההרצה הצופים שאלו: “למה אין כתוביות?” ואנחנו בחרנו להיענות להם ולהקרין את תמצית השירים כחלק מהווידאו ארט. יש עוד היבט מעניין מבחינת השפה במחזה: הרבה מתבניות הדיבור העבריות שמופיעות בה גצה – רותי: קללות מסוימות, מבני מש טפ אופייניים – מסגירות בבירור את המקור היידי שלהן, גם אם לא תמיד נדע להצביע עליו במדויק. הקהל מגיב אליהן בעוצמה כי הן מוכרות לו; לא כי הוא דובר יידיש, אלא כי הסבים והסבתות שלנו דיברו בתבניות האלה בעצמם ובלי משים הן הפכו לחלק מהעברית שלנו. לדוגמא, הקללה מפיו של הוצמך: “שיבלע מטרייה ושהיא תפתח לו ביציאה”. מבט אנכרוניסטי: קהל ישראלי מול תרבות גלותית להעלות את שלום עליכם? 2026־ השאלה ששבה ועלתה בחדר החזרות היא: מה זה אומר היום ב יותם: יצאנו מנקודת הנחה שהשחקנים שלנו והרוב המכריע של הצופים לא בילו אף פעם משך זמן משמעותי במזרח אירופה ואינם דוברי יידיש. בעבר היו כמובן הפקות של דור המייסדים של תיאטרון הבימה, שהעלה עדיין היה קהל 80- וה 70- ערבים מיצירת שלום עליכם עם שחקנים שהגיעו בעצמם מרוסיה; וגם בשנות ה

5

תיאטרון החאן