החאן - יעקובי ולידנטל

ט

נ

ל

ד

י

ל

ו

י

ב ו

ק

ע י

מחזה עם פזמונים חנוך לוין מאת

אלכס כגן לחנים לפזמונים: | מעין אבן בימוי:

נעם וויס תפאורה: מיכל גלזר תלבושות: אנה בנימין ניהול מוזיקלי, עיבודים:

רותם אלרואי תאורה: מאיה ויטלין תנועה: ריקי בוגטין הדרכה קולית:

יהודית כץ מנהלת הפקה: טל לוי עוזרת בימאי:

(לפי סדר הופעתם): משתתפים ֶנטַַל �ֶֶ – דויד לַַיד שחר נץ – איתמר יעקובי גל זק – רות ש ַַׁחַַש ניצן לברטובסקי

ענבל רוזנהויז / אנה בנימין נגינה:

ניצן לברטובסקי, גל זק, אנה בנימין

יעקובי ולידנטל

2

�" "מחזה עם פזמונים על משולש לא הכי רומנטי: שני גברים חמוצים ואשה חמוצה המחמיצים את החיים — תיאור המחזה במילותיו של חנוך לוין.

איתמר יעקובי ודוד לידנטל, שני חברים ותיקים, שקעו במשך שנים בחיי נוחות קטנים: דג מלוח, תה דלוח ומשחקי לוח, כל ערב על אותה מרפסת. נדמה היה שכך ימשיכו עד אחרית ימיהם — עד שיום אחד קם יעקובי, הורס את החברות ויוצא החוצה כדי להתחיל "לחיות" סוף סוף. בשיטוטיו הקדחתניים ברחובות יעקובי נתקל ברות שחש, פסנתרנית עם חיים קטנים וחלומות גדולים, וכך מסתבך המשולש העגום של יעקובי-שחש-לידנטל במאבק מגוחך ומכמיר לב על כבוד, על אהבה ועל אושר.

המחזה, שנחשב לאחת מהקלאסיקות הגדולות של חנוך לוין וממבשרי שפתו האמנותית הייחודית, נע בין הומור פרוע לבין פיוט עדין, ומחטט כמו בפצע בשאלה אחת נוקבת: איך נעשים מאושרים?

גל זק, ניצן לברטובסקי, שחר נץ

צוות הפקה: ששון חזם מנהל טכני וייצור:

סופי מולדבסקי, מריה פדייב עיצוב תסרוקת ואיפור: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל מלבישות: חאלד חמדאן מנהל במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית עובדי במה: יונתן לוי מנהל תאורה: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין תאורנים:

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: יוסי צבקר צילומי במה: רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים: תודה לְְ: - מולי מלצר, סופר, עורך ומתרגם - ליהיא ענבר, מנהלת העיזבון של חנוך לוין - ארכיון התיאטרון הקאמרי - המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת ת"א - הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים

איליה סורין מנהל סאונד: יונתן זכרוב טכנאי סאונד: דודי בית מלאכה ייצור תפאורה: עמליה יקיר תופרת:

ללא הפסקה דקות 40- משך ההצגה: כשעה ו 2025 בנובמבר 15 הצגה ראשונה:

3

תיאטרון החאן

הכול מוזיקה מעין אבן, בימוי

"כוכבים. מה זה כוכבים? מוזיקה. הכול מוזיקה״. (מתוך המחזה)

המחזה "יעקובי ולידנטל" מספר על אנשים קטנים שחולמים להיות גדולים. כל עוד הם לא זוכים להיות גדולים, הם לכל הפחות דואגים שאחרים יהיו קטנים יותר. זהו הדיוקן של היצור האנושי שמתגלה אלינו: ידיו מושטות אל הכוכבים הנוצצים שלעולם לא יגיע אליהם, ורגליו דורכות על אדם אחר כדי להשאיר אותו תמיד נמוך יותר. במילים היפות ביותר תיאר לוין את הפנים המכוערות ביותר של בני האדם. איך קרה שדווקא מי שניחן בכישרון הפלאי לברוא בעזרת מילים יופי שאין כדוגמתו, בחר לכתוב על הכיעור? מדוע התעקש לכתת מילים עדינות לסכינים גסים שמחטטים בפצעים גדושי המוגלה של המין האנושי? הבדידות, העליבות, האומללות, האלימות, הצער: דווקא מאשפת הנפש הזו, זיקק לוין אמנות גדולה של שירה מרהיבת לב. למה? פתרון אפשרי אחד לתעלומה הזו הוא שהיופי משמש רק כתחבולה. כמו שוטה המלך שיכול היה לומר את האמת המלאה בלי לפחד שיתלו אותו, כך לוין מנצל את כושר היופי וההומור שלו בשביל לחשוף בפנינו את האמת הנוראה של המצב האנושי. שהרי תכלית התיאטרון, כפי שניסח אותה שייקספיר, היא "להניף ראי אל מול הטבע, להראות לַַטוב את הקלסתר שלו, לרֶֶשע את הפרצוף שלו, ולכל הדור את החות ָָם והצורה שלו" ("המלט", בתרגום דורי פרנס). ייתכן שלוין שומר אמונים לשליחות הזו, ובמראה המונפת הוא מראה לנו את המציאות כפי שהיא: משפילה, אכזרית וכואבת. כך, כמו סוס טרויאני, התוכחה נכנסת לתוכנו בלא ידיעתנו, ובעודנו מתפעלים מן הבל היופי של המתנה המרשימה, חיילי האמת פורצים מן הסוס בלי שנשים לב ועושים בנו שפטים. אבל אני דווקא רוצה להציע פתרון אחר: אולי היופי איננו רק אמצעי, אלא בעצם התכלית עצמה. אולי מלאכתו של לוין היא מלאכה אלכימית שהופכת את כל המכוער בעולם ליפה. ממבט ראשון, נדמה שלוין מזהיר אותנו מפני השאיפה הנכזבת והנצחית שלנו ליופי, פן נתפתה לה וניפול בקסמיה, ואז נתבדה ונתפכח ונבין שגורלנו להיוותר תקועים לעד בתהום כיעורנו; אבל אם נאמץ את נקודת המבט הרואה בכתיבה של לוין מאמץ עילאי לתרגם כיעור ליופי, נגלה שהכתיבה במהותה היא תזכורת לכך שהשאיפה ליופי היא כוח חיוני המניע אותנו, ושבכישוף הממיר את הכאב והעלבון של חיינו לכדי יופי, כמוסה אפשרות של גאולה. אולי לוין מפציר בנו להאזין רב קשב לחיינו, שכן אם נקשיב היטב לנגינה הנוגה של חיינו העגומים, נגלה עד כמה היא בעצם יפהפיה. ברוח הזאת השתדלתי לביים את ההצגה: לחגוג את השאיפה ליופי, שהיא גם מגוחכת וגם נפלאה. הפסנתר, המבטא במחזה את הפסגה הנשגבת של האמנות ואת היופי בהתגלמותו, הפך בהצגה לעולם כולו. "הכול מוזיקה". התיאטרון כשלעצמו הוא ההגשמה של התשוקה להיות גדולים מהחיים הקטנים, הוא החשיפה של המוזיקה הססגונית שמתנגנת כל הזמן מבעד לשתיקה המעיקה של הקיום היומיומי. לצורך כך, שאבתי בהנאה השראה מהסרטים האילמים, ממופעי הקברט, ממחזות הזמר, מהומור הסלפסטיק, ממסורת הליצנות: מכל אלו שהשכילו לרקוח תרופה מן הרעל. אבל יותר מכולם, ההשראה החשובה ביותר עבורי הייתה חנוך לוין עצמו.

יעקובי ולידנטל

4

ליצירה של לוין נחשפתי בגיל שלוש-עשרה כשצפיתי בהצגה "אשכבה" עם אמי, ולעולם לא אוכל לשכוח את ההתעלות הרוחנית שחוויתי לנוכח הכוח שבקע מכל רגע ורגע בהצגה: הכוח לראות גם את הבזוי וגם את מכמיר הלב, גם את מה שמעורר זעם וגם את מה שמבקש חמלה, גם את הכיעור וגם את היופי שצפונים בחיים כאן על פני האדמה. עבורי, ההזדמנות לחזור אל "יעקובי ולידנטל", מהמחזות הראשונים שכתב לוין והראשון שביים בעצמו, היא בעצם הזדמנות לומר לחנוך לוין בבהירות תודה רבה על כל מה שהעניק לי, בתקווה שאוכל בעזרתו להעניק את אותה המתנה גם לאחרים.

2025 נובמבר

גל זק, אנה בנימין

5

תיאטרון החאן

גל זק, שחר נץ

ניצן לברטובסקי, אנה בנימין

יעקובי ולידנטל

6

נערת חלומותי

לידנטל: התשימי ידך על מצחי לראות אם יש לי חום? התביטי אל פי הפעור

לבדוק אם גרוני אדום? התדאגי לי? התרצי שאחיה? שאהיה לצידך תמיד? הו, נערת חלומותי, נערת חלומותי האבודים. התזעיקי רופא בלילה כאשר אתעלף לצידך? התהיי זו את שיראה

מבטי האחרון, הדועך? התזכרי אותי? התרצי שאשוב? התבכי על קברי לפעמים? הו, נערת חלומותי, נערת חלומותי האבודים.

מתוך המחזה

גל זק, שחר נץ

7

תיאטרון החאן

חייו ויצירתו חנוך לוין, מולי מלצר

חנוך לוין הוא בלי ספק גדול מחזאי ישראל, ואחד היוצרים החשובים והמגוּונים ביותר בתרבות העברית עד היום. יצירתו, המקיפה כרכים, כוללת מגוון רחב מאוד של ז'אנרים 20- כ ספרותיים – מחזות קומיים וטראגיים, קבּרטים סאטיריים, סיפורים וקטעי פרוזה, שירים ופזמונים, מערכונים, תסכיתי רדיו ותסריטים. בתוך כל המכלול הנרחב הזה יצר לוין עולם משלו, בעל מאפיינים שאי-אפשר לטעות בהם, ושפת כתיבה שאין דומה לה בעברית המודרנית. , בן ש ֵֵני להורים 1943 לוין נולד בתל אביב בשנת . המשפחה 1930- שעזבו את פולין בשנות ה היתה מעוטת אמצעים וגרה בדירה קטנה בדרום העיר. אביו, יהודי דתי, פרנס בקושי את המשפחה עם חנות המכולת שהחזיק. לאחר מות , הוא יצא לעבוד כדי 13 האב, כשחנוך היה כבן לעזור בפרנסת המשפחה, והמשיך את לימודיו בשיעורי ערב. עוד כנער נטש לחלוטין את אורח החיים הדתי, ולאחר שירות בצבא התחיל ללמוד התחיל לפרסם 1965- באוניברסיטת תל אביב. מ שירים בכתבי-עת ספרותיים, וכן כתב קטעים סאטיריים לעיתון סטודנטים. זו היתה התחלה של קריירת כתיבה אינטנסיבית ובלתי פוסקת שנמשכה ממש עד מותו. , שסימנה מיפנה 1967 מלחמת ששת הימים, ביוני בחיי מדינת ישראל, עתידה להיות ציון דרך גם בחייו של לוין. זמן קצר לאחר המלחמה, בהיותו , כתב לוין קברט בשם "א ַַת ואני והמלחמה 24 בן הבאה", שלעג בחריפות לאֶֶוּפוֹריה הישראלית על הניצחון במלחמה וניפץ את המיתוסים של גבורה ושל הקרבה למען המולדת. זה היה אחד הקולות הראשונים בישראל שביקרו בחריפות את הכיבוש ואת מה שהוא מעולל לשני הצדדים. בעקבות הקברט הזה, ושניים נוספים שבאו אחריו, שמו של לוין התחיל להיות מוכר בציבור הישראלי כיוצר מוכשר אבל גם מעורר מחלוקת.

, באדיבות המרכז הישראלי 1979 , צילום: יעקב אגור לתיעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת תל אביב

יעקובי ולידנטל

8

במקביל ליצירת הקברטים התחיל לוין לכתוב מחזות, בהתחלה בעיקר קומדיות, שבהן הצד הקומי מעורב הוא התחיל גם לביים את מחזותיו, 1970- תמיד בביקורת נשכנית על החברה הישראלית. בתחילת שנות ה שכמעט כולם זכו להצלחה רבה ולביקורות משבחות. בשנים האלה הוא פיתח את השפה התיאטרונית המיוחדת לו, ככותב מחזות וכבמאי, והשם לוין התחיל להיות מזוהה בציבור ישראלי עם תיאטרון ייחודי ואיכותי. , העלה לוין בזה אחר זה את המחזות "הוצאה להורג", "יסורי איוב" ו"הזונה 1982 ,1981 ,1979 ואז, בשנים הגדולה מבבל", מחזות שהציגו על הבמה סצנות קשות, אכזריות, שותתות דם, אם כי גם בהם לא נעדר היבט קומי-מקאבּרי. לצד הזעזוע שביטא חלק מהקהל, התערובת המיוחדת של אימה, הומור ופיוט שבמחזות האלה מיקמה את לוין בתודעה הישראלית כיוצר דרמטי מיוחד במינו. אלה היו הראשונים מבין המחזות הגדולים של לוין – טרגדיות, דרמות אנושיות, מחזות מיתולוגיים – העוסקים בנושאים אוניברסליים שחורגים הרבה מעבר למציאות הישראלית או היהודית. מאז המשיך לוין לכתוב ולביים ללא הפסקה גם מחזות רציניים וגם קומדיות – בעירוב מתמיד של הז'אנרים התיאטרוניים – ומעמדו כמחזאי מוביל בישראל (וכבמאי של מחזותיו) הלך והתבסס. בשנים האחרונות לחייו, במיוחד לאחר שהעלה את המחזות "הילד חולם", "ההולכים בחושך" ו"אשכבה", היה כבר ברור שמדובר בתופעה יוצאת-דופן בנוף התרבות הישראלית. , כשאובחנה אצל לוין מחלת הסרטן, הוחלט על הוצאת מהדורה של כל כתביו בדפוס. אז 1997 בשנת התגלה כי לוין מחזיק במגירותיו קרוב לשלושים מחזות שלא היו ידועים קודם. הוא המשיך לכתוב עד ימיו האחרונים, ובבית החולים שבו נפטר עוד התחיל לביים את המחזה "הבכיינים", אבל לא הספיק לסיים. מאז , עוד ועוד ממחזותיו ממשיכים לעלות על הבמה בישראל, לצד הפקות חדשות של מחזותיו 1999- מותו ב המוכרים שהפכו כבר לקלאסיקה. לאחר מותו של לוין התחילה יצירתו להגיע אל הקהל גם בארצות אחרות. מחזותיו תורגמו עד היום ליותר שפות, מספר ההפקות של מחזותיו בעולם מגיע למאות, ומהדורות דפוס של תרגומי יצירותיו בשפות 20- מ שונות הולכות ומתרבות משנה לשנה. העולם מתחיל להכיר את "העולם של חנוך לוין", ואין ספק שהוא הולך ותופס את מקומו בשורה הראשונה של המחזאות העולמית.

חנוך לוין היה נשוי שלוש פעמים, ונולדו לו ארבעה ילדים משלוש נשותיו.

hanochlevin.com , מתוך אתר חנוך לוין

9

תיאטרון החאן

שחר נץ

גל זק

10 יעקובי ולידנטל

אל תביישוני

יעקובי: אל תביישיני, אל תשפיליני, ליטוף, מבט עיניים רך, מילה אחת של יחס אנושי, זרקי לי עצם ואני שלך.

יעקובי: אל תביישוני, אל תשפילוני, אל תדכאוני לעפר, גם אם כבודי הוא די גמיש – ללא כבוד בכלל הן אי אפשר. שחש ולידנטל: אל תביישוהו, אל תשפילוהו, תנו לגבר האומלל קצת משמעות; מאוד כבד עליו משא הגבריות.

שחש ולידנטל: אל תביישוהו, אל תשפילוהו, תנו לגבר האומלל קצת משמעות; מאוד כבד עליו משא הגבריות.

מתוך המחזה

גל זק, ניצן לברטובסקי

11 תיאטרון החאן

ההומור בכתיבה של חנוך לוין חיים קפלן

ההומור המשובח של לוין הוא אחד המאפיינים הבולטים בכתיבתו. בתחילת דרכו, בקברטים הסאטיריים, ההומור שפך אור נבואי על הבעיות הבלתי-פתירות בהוויה הישראלית. בקומדיות המשפחתיות, כמו , ההומור מאפשר ללוין להמחיש עד כמה מכאיב הפער "חפץ", "קרום" ו"מלאכת החיים" "יעקובי ולידנטל", בין הכמיהה והפנטזיה לגבי יחסים לבין מימושם במציאות. , על כן שפתו מדויקת ותמציתית והוא נהנה מחופש אסוציאטיבי פרוע, משורר של תיאטרון לוין הוא מצירופים יצירתיים וממשחק באפשרויות. בעזרת הצחוק הוא מפתה את הצופה לפגוש את המודחק והמוכחש. אלה תכנים כבדי משקל ומרתיעים, אותם לוין יודע להלביש במחלצות משעשעות: הסופיות והזמניות של קיומנו, היעדר משמעות, אשליית חופש הבחירה. ההומור של לוין אכזרי ומשפיל, ובעזרתו הוא תולש מסכות וחושף כיעור ועליבות שהוסוו מעבר לפסאדה. כך הוא מנפץ אשליות, מפוגג רומנטיקה כקרש הצלה "יעקובי ולידנטל" וחושף מניעים אנושיים נסתרים – כמו ההיאחזות בזוגיות, שמוצגת במחזה נואש ולא כביטוי לאהבה. כתיבתו של לוין חתרנית, והבוטות היא אמצעי מובהק לחתור אל האמת, להציב את הנפש האנושית בעירום מלא ובאור בוהק, להנכיח מיניות ותוקפנות בביטוי הגולמי שלהן. מכאן התרכזותו בגופניות עצמה, ללא הפילטרים של המעטפת התרבותית, הבורגנית. כך הוא מחייב את הצופה להתבונן היטב בטבע האנושי. התקריב מעורר רתיעה והוא מושג בין השאר בעזרת פיצול מפתיע בין הדמות לבין חלקי הגוף כמו שדיים וישבן. השפה של תיאטרון האבסורד מאפשרת זאת, בהיותה משוחררת מחוקי ההיגיון, כשהדמויות המגוחכות והדו-ממדיות הן קריקטורה של המצב האנושי. כמו בקריקטורה, הן מדגישות ומבליטות בקווים מעטים את מה שהיוצר בוחר להדגיש. שלה, לא בה, בישבן , יעקובי רואה לראשונה את רות שחש ומתעניין "יעקובי ולידנטל" בתחילת המחזה ובכך מפריד בינה לבין ישבנה. היא כלל אינה מתקוממת ''סליחה, את הגברת של הישבן הזה?'' באומרו: (ה ֶֶל ְְח ֵֵם של אנגלית ויידיש), ב ּיג תוּח ֶֶס על ההפרדה. להיפך, היא מעצימה אותה, מספרת שכינויו של הישבן . אחרי חתונתם, כשיעקובי מתקשה ''הוא הרי תמיד מושך למטה, ואילו אני רוצה למעלה...'' ומתלוננת עליו: ''חשק! חשק! תראה, אני לא אמשיך לעמוד כאן ולקרוא להימשך לאשתו, הוא פונה אל החשק האבוד: לך כמו אידיוט שתמלא אותי! או שאתה בא או שאתה לא בא. אתה לא בא? לא צריך, אני מצידי מפסיק . הוא אינו בעל החשק אלא נתין שלו. לרצות" בעזרת ההומור לוין הופך סצנה טעונה רגשית – עזיבת יעקובי והפצרות רות שחש שיישאר – למצחיקה מאוד. משנכזבו תחנוניה למנוע את עזיבתו, היא מנסה לפתות אותו בעזרת הגוף שלה. אבל זה אינו פיתוי ''תראה איתמר, מיני לגבר מבוגר אלא הזמנה לילד לשחק, להשתעשע בשדיים ובישבן שלה כבצעצועים: היא פונה אליו כמו שפונים לילד קטן. כך, מבעד לצחוק, נחשף הצד האינפנטילי של מה יש פה לדודה''? יעקובי, מי שנהנה לחזר ולהשיג את מבוקשו לעורר את קנאתו של לידנטל, שאף הוא חושק בשחש, אך נכשל בכינון יחסים בוגרים היכולים להכיל אכזבה ותסכול. הצופה צוחק במבוכה, חש אשמה על כך שהוא מתמוגג ממוכנות האישה להחפיץ כך את אברי גופה, ובכך נותן בעקיפין יד להשפלה. לחלופין, הצופה יכול לחוש עצמו קרבן כשהוא מבין שהמחזאי כותב אליו ועליו, כשהדמויות המגוחכות על הבמה הן רק אמצעי להגיע אל נפשו ולטלטל אותו. לכן ההומור של לוין אינו משחרר אלא חונק. אינו מעניק פורקן אלא מחייב לחשיבה.

.2021 , , הוצאת פרדס חנוך לוין: תיאטרון הנפש העירומה במבט פסיכואנליטי הוא העורך של הספר חיים קפלן

12 יעקובי ולידנטל

ניבול הפה גרשון שקד

מתברר, שלוין נזקק לטכניקות קומיות שונות, כש"ניבול הפה" הוא אולי האמצעי הקומי הדומיננטי במחזה זה כמו בחלק גדול של מחזותיו.

ב"ניבול הפה" טמון ייחודו של לוין. הוא מממש במהופך כמה מן ההנחות של פרויד בספרו "הבדיחה ויחסה אל הבלתי מודע". פרויד טוען ש"אחד מן המרכיבים העיקריים של הליבידו היא התשוקה לחשוף את המיניות". ההנחה הבסיסית של פרויד היא, שהבדיחה היא מתן רישיון חברתי לנבל את הפה כדי להתגבר על הדחקות ומעצורים. הרשות נתונה לדובר לחשוף מיניות כשהוא מכסה עליה בטכניקות של ריכוז ומיצוי, הסטה, לשון נופל על לשון ודו-משמעות (שיש קרבה ביניהן לבין הטכניקות של החלום). לוין שובר את הכלים ואינו משחק לפי הכללים: ניבול הפה שלו הוא ישיר. הוא אינו נזקק לאותם מסווי-הסטה מתוחכמים כדי להסתיר את המיניות של גיבוריו, אלא מפתיע את הנמען (קהל הצופים ה"תרבותי") בחישופם הישיר. האגרסיה האנטי-נשית שלו, המגלה את שנאתו לאישה ההרסנית, היא ישירה וחסרת מעצורים: הוא חושף אותה בדברים שלה על עצמה ובדברי הגיבורים עליה, כשם שאינו חוסך שבטו מן הגברים המסורסים המקיפים אותה, המגלים בציבור את המיניות האינפנטילית שלהם. גם הם אינם נזקקים לדרכי עקיפין מדחיקות, כדי שמיניותם תוכל לבוא בחברה הטובה. המיניות מועברת במישרין לקהל הצופים (החברה הטובה) וזה נהנה מן החשיפה הבלתי אמצעית המלווה בבדיחות הדעת. לשם בדיחות הדעת הלשונית או ה"מעשית" נזקק לוין לעתים לתחבולות הטכניות השונות של הדחקה, הסטה, ריכוז וכל כיוצא באלה האופייניים לבדיחות ולחלומות, אך בדרך כלל הוא מסתדר יפה גם בלעדיהן. אליבא דלוין, נשתגרה הבדיחה "הגסה המעודנת" הנזקקת להדחקה כדי לבוא בקהל, ויש לטפל בנמען בדרך של טיפול-זעזוע ישיר. כפי שכבר נאמר, דווקא הטיפול בזעזוע ישיר ממעט את הגורם הפורנוגרפי. חשיפה ישירה מגרה קהל "אינטליגנטי" פחות מטכניקה המגלה טפח ומכסה טפחיים. מידת החישוף האופיינית לדיאלוג, ללשון ולשאר המרכיבים אמנם מאפיינת את הקומדיה של לוין; ברם לאחר שנחשפו הדמויות הן עומדות בודדות, עירומות ועלובות בפני קהל הנמענים, ונותרות על הבמה כגופות נטולות נשמה, שביקשו קב של אשליית-אושר (כל אחת לפי דרכה) ונשארו מחוסרי אשליות. החיים נתפסים כהחמצה, כבדיחה מרה של תת-גיבורים מתוסכלים, המוכנים להעניק את עצמם במתנה לנישואיו של אחר ולו רק כדי לזכות בפיסת אושר מדומה. יש להם איזו כמיהה מעורפלת לאושר, אך איש מהם אינו יודע כיצד לממש כמיהה זאת. כל מה שנותר בידיהם הוא יחס גופני גס וחסר משמעות (שבתהליך הדרמטי הם לומדים להכיר את חוסר המשמעות שלו), המשמש תחליף לאהבה. תת-גיבוריו של לוין לא בגרו לאהוב ולפיכך עליהם להמשיך את החיים הפסיביים של תינוקות המצפים שהאושר יינתן להם ושאינם יכולים לקבל אותו, משום שמתברר שהאֵֵם שממנה הם מצפים להנקה והזנה אינה רוצה להניקם, אלא לבלוע אותם. ]...[

על סיפורים ומחזות: פרקים מתוך: פרופ' גרשון שקד, "מקברט למחזה פאנק: 'יעקובי ולידנטל', מאת ח. לוין", בתוך: .239-238 ' , עמ 1992 , , ירושלים: הוצאת כתר ביסודות הסיפור והמחזה

13 תיאטרון החאן

קומדיית הייסורים של חנוך לוין חיים נגיד

מה היא קומדיית ייסורים? מונח זה מסמן ז'אנר הטווה שני חוטי עלילה, טרגי וקומי, לחוט עלילתי חדש, שאינו לא זה ולא זה, אלא שילוב דיאלקטי של שניהם.

קומדיית הייסורים היא מחזה שפעולתו מונעת בידי דמות המהווה שילוב של גיבור טרגי ולץ קומי: מין לץ עגום או מורד חסר הירואיות, המודע להיעדר התוחלת שבמחאתו ולגיחוכה העלוב.

]...[

הקומדיה היא נקודת ההתחלה של כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין. אל הרצינות וכובד הראש של הטרגי הוא שואף מאז חרג מן הז'אנר הסאטירי. אך למעשה, לוין לא הסתפק אפילו בביכורי יצירתו, בצחוק הקומי או בצער הטרגי. אין אצלו לעולם קומדיה טהורה, ובוודאי שלא טרגדיה במשמעות המסורתית: לא בשירו הראשון, לא במערכונים הסאטיריים ולא בפזמונים. הצירוף הייחודי של חתונה והלוויה, של מין עם שאינו מינו, הולם התחלות אלו, כשם שהוא אופייני לכלל כתיבתו. תבנית הכלאיים של הטרגי והקומי יצרה את הגרוטסקה, וזו השרתה על יצירתו את אווירת הניכור, שהיא חווית היסוד ונקודת המוצא של כתיבתו.

]...[

"יעקובי ולידנטל", המחזה השלישי של לוין, נפתח בפארודיה אירונית על האקטים ההרואיים של הגיבורים הטרגיים, ונמשך כפארודיה על פארסה משפחתית. הדמויות העלובות מתאמצות להיראות הרואיות, טרגיות או רומנטיות, הן מדברות על הידידות, על זכותן לחיים, נוקטות מחוות של חיזור חצרני, שעה שכל הוויתן אומרת אפסות ושיממון. מבחינת השפה הבימתית שלו, "יעקובי ולידנטל" נבדל מאוד מקודמיו. כפי שהראה גרשון שקד, המחזה ערוך במתכונת קברטית, והוא שילוב של פזמונים וקטעי מעבר המכוונים אל הקהל יותר מאשר אל הדמויות שעל הבמה. [...] אלא שיותר משהוא קברט, "יעקובי ולידנטל" הוא פארודיה על קברט. השחקנים אינם ]aside[ שרים לקהל ומדברים אליו במונולוגים או בדיבורי אגב, אלא ל"עצמם". כל המחזה אינו אלא היצד אחד גדול, שבמהלכו מתרחשת חשיפה המגלה את יצריהן הכמוסים ואת עולמם האנוכי והילדותי של הדמויות.

]...[

כפארודיה על הטרגדיה, המחזה מכיל שלושה אקטים טרגיים חיצוניים: מרד, התאבדות ורצח.

מקור "הטרגדיה" של לידנטל הוא הרגשת השיממון. הרגשה זו מחוללת בו שרשרת של הפעלות, המתוארות : השיממון מוליד את הצער על השיממון, וזה מוליד את הכאב על הצער, המולידים את 12 בפיו בתמונה ההשפלה העצמית, הגורמת לבושה ויוצרת שנאה עצמית, ומוליכה בסוף לניסיון התאבדות, המתכווץ לממדי חתך זעיר באצבע. ההתאבדות – פארודיה על ההתאבדות ההירואית – מתורגמת עד מהרה למחווה רומנטית, שבאמצעותה מבקש המחזר לידנטל להביע את עוצם אהבתו לגבירת לבבו, רות שחש, בסצינת חלון רומנטית.

14 יעקובי ולידנטל

ידידו של לידנטל, איתמר יעקובי, חש כמוהו מדוכא וכבול בחייו העלובים. כדי להתעלות מעליהם, אחת ולתמיד הוא מחליט לנתק את קשריו עם לידנטל. בכך הוא נוקט כביכול עמדה הירואית של גיבור טרגי [...] יעקובי אינו עומד אף במרי טריוויאלי זה, והוא חוזר בו די במהרה. מה גם שמעולם לא היתה ידידות של ממש בינו לבין לידנטל, וממילא אין כמעט מה להרוס. שלא לדבר על המרכיב ההירואי השלישי של כל טרגדיה ראויה לשמה – הרצח. מבצעת אותו רות שחש בכרים שלה, לאחר החתונה. כרים אלה אינם מעניקים לה את הנוחיות הרצויה, ולפיכך היא דוקרת אותם במסרגה. [...] אלא שרות שחש המתחזה לפסנתרנית ומכנה את עצמה ביג תוחס, רחוקה ממדיאה כשם שהמשולש הרומנטי שהיא יוצרת עם שתי הנמושות השכונתיות, יעקובי ולידנטל, רחוק מן האהבה הרומנטית. ומכאן אל המישור הקומי. "יעקובי ולידנטל" הוא פארודיה על הפארסה המסורתית של המשולש הרומנטי: הבעל, האישה והמאהב. המשולש מתהפך: המאהב – נדחה בלעג, ואילו הבעל מקורב. יתר על כן, המחזר הדחוי נהנה לגחך את עצמו עד עפר, שעה שהוא מציע את עצמו כשי כלולות לזוג המעורר את קנאתו. [...] הוא יהפוך לחפץ, לאביזר בר-שימוש.

]...[

טקס החתונה אינו סיומו של המחזה כבכל קומדיה, הוא רק נקודת המהפך במהלך העלילה; תפנית שממנה והלאה יחזור המצב וידרדר לקדמותו. שום דבר לא ישתפר. להיפך. השכונה העלובה תהיה עלובה יותר, ודייריה יהיו שקועים עמוק עוד יותר בשיממונם ובסיאובם הנפשי.

.80 – 62 ' , עמ 1998 , , הוצאת אור-עם צחוק וצמרמורת מתוך: ד"ר חיים נגיד,

גל זק, ניצן לברטובסקי, אנה בנימין, שחר נץ

15 תיאטרון החאן

כשהייתי צעיר לימים

יעקובי: כשהייתי צעיר לימים, מזמן, הייתי יוצא בלילות אל הגן, שורק לי שירים ועובר וחולף על זונות קשות-יום וגברים מרי-לב,

והייתי הולך לי בודד וחופשי לתקוע נודות כאוות נפשי, נודות עליזים לאוויר הצונן כמו נקודות של חן.

השנים חלפו, ונדמה, לחינם, נעורי, הלילות והגן כבר אינם, ואני כבר איני מטייל לבדי, ואישה משלבת ידה בידי, ואינני שורק ואינני חופשי לתקוע נודות כאוות נפשי, נודות עליזים לאוויר הצונן כמו נקודות של חן.

מתוך המחזה

גל זק

16 יעקובי ולידנטל

שחר נץ, ניצן לברטובסקי

ניצן לברטובסקי

17 תיאטרון החאן

העולם הלוויני: אין כבוד בלי השפלה מנחם פרי

לוין הוא אחד היוצרים המקוריים והייחודיים בספרות העשורים האחרונים, גם מעבר לגבולות התיאטרון העברי. במחזותיו חוקק לוין עולם מיוחד: הוא הפשיט מן הקיום האנושי מרכיבים בסיסיים, והרכיב מהם עולם חדש, בעל עקרונות אכזריים בבהירותם ומפותחים באופן מסקני ונועז. בעולם זה נובר לוין שוב ושוב כבמשימה של מיפוי, ובמרכזו עומד רצונו של האדם לא ַַשש את משמעות קיומו, לגונן על תדמיותיו בעיני הזולת, להידחק אל מקומו הרצוי על חשבונם של כל האחרים, ואף לשלם כל מחיר כדי לשמר בדל-חלום, אפילו מחוּסר סיכוי. הקיום האנושי בנוי על "חוק כלים שלובים": מה שמושג במקום אחד, מושג במחיר ח ֶֶס ֶֶר במקום אחר: אין כבוד בלי השפלה; אין כוח בלי חולשה; אין עונג בלי סבל. החיים הם משחק כוחות אנוכי של חטוף ככל יכולתך, שבו מה שמרוויח האחד הוא על חשבונו של האחר, וההיררכיה, לרוב, יחסית ומתנדנדת. בתוך הפגנת התדמיות, ברגע כלשהו של "הארה", יודעת הדמות הלווינית גם את האמת על חייה, אבל גיבוריו של לוין – בעצם, חולמים נואשים ונהנתנים בכל מחיר – אינם מוותרים לעולם, וגם על עברי פי-פחת יזקקו שארית עונג מחרפה, וחלום מייסורים.

זהו קרנבל של פירוק, ושל הרכבה מחדש במקומות "אסורים", תוך עירטול העמדות הפנים העֶֶרכיות. העולם מופחת למנגנונים "האמיתיים" שלו, ונשפט לאור מערכת ערכים תובענית, העומדת ברקע.

, עריכה: פרופ' מנחם פרי, תל אביב: ספרי סימן קריאה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סוחרי גומי ואחרים מתוך: חנוך לוין, , כריכה אחורית. 1988

שחר נץ, גל זק

18 יעקובי ולידנטל

בישראל "יעקובי ולידנטל" הפקות קודמות של המחזה

)1980 : (חידוש 1972 , בימוי: חנוך לוין התיאטרון הקאמרי ו"צוותא", .1 יוסף כרמון , לידנטל: אלברט כהן , יעקובי: זהרירה חריפאי שחש: עלתה ההצגה במסגרת מסע הופעות בלונדון, בעברית ובאנגלית, 1980 * הצגה זו היתה עבודת הבימוי הראשונה של לוין. בשנת וכן בפסטיבל הפרינג' באדינבורג, בו זכתה בפרס. בהמשך הוצגה בניו-יורק, בפרנקפורט ובסופיה. 2003 , בימוי: יוסף כרמון הקאמרי, .2 דרור קרן , לידנטל: רמי ברוך , יעקובי: תיקי דיין שחש: 2017 , בימוי: יונתן אסתרקין הקאמרי, .3 דוד שאול , לידנטל: ערן מור , יעקובי: כנרת לימוני שחש:

מימין: דוד שאול, כנרת לימוני, ערן מור . באדיבות ארכיון התיאטרון 2017 , הפקת התיאטרון הקאמרי הקאמרי. צילום: שלומית כרמלי

מימין: זהרירה חריפאי, אלברט כהן, יוסף כרמון 1972 , הפקת התיאטרון הקאמרי באדיבות ארכיון התיאטרון הקאמרי והמרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה, אוניברסיטת תל אביב צילום: יעקב אגור

19 תיאטרון החאן

הבטיחי לי

יעקובי: הבטיחי לי שאת נפלאה, שחש: אני מבטיחה, מבטיחה לך. יעקובי: שאני גבר הראוי לקנאה, שחש: אני מבטיחה, מבטיחה לך.

יעקובי: הבטיחי לי ששנינו, את ואני זה הדבר הכי נכון והכי הגיוני. שחש: אני מבטיחה, מבטיחה לך, מה עוד אתה רוצה?

יעקובי: מה אני רוצה, אין לי מושג, זה הלב שאינו נותן מנוחה. שחש: הצבעים שלי דהו, הקסם פג, ואני נעשית נמוכה, נמוכה.

שניהם: זוהי השקיעה למטה, כשסביב נעשה חשוך ועל הפה המסריח עוד תלוי מין חצי חיוך.

מתוך המחזה

גל זק, ניצן לברטובסקי

20 יעקובי ולידנטל

יוצרים

בימוי מעין אבן – משמש כדרמטורג הבית של תיאטרון החאן. 2025 במאי, כותב. החל משנת

בוגר לימודי בימוי בסמינר הקיבוצים. סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית במכללת רופין. מרצה לכתיבה בלימודי בימוי בסמינר הקיבוצים. זוכה פרס קרן רבינוביץ לאמנויות לתיאטרון חתונה מאוחרת על עיבוד הסרט 2024 למחזאי השנה ע"ש ענת גוב לשנת (ההצגה הסוף על 2021 הבימה ולתיאטרון באר שבע. זוכה פרס במאי השנה בקיפוד הזהב זכתה בנוסף בפרס ההצגה הנבחרת, פרס השחקן ופרס שחקן המשנה), ופרס ההצגה הנבחרת על הנסיכה אבנר. השתתף במסלול להכשרת במאים "נקודת קצה" בניהול אבי גיבסון 2020- ב בראל ובתוכנית לפיתוח מחזות "נקודת פתיחה". (הבימה ותיאטרון באר שבע, חתונה מאוחרת (צוותא, כתיבה ובימוי), עיבוד לסרט הסוף מבין עבודותיו בתיאטרון: (תיאטרון הבית, דור בא בניו דלהי, בימוי למחזה של חנוך לוין), National School of Drama( אשכבה כתיבה) (סמינר הקיבוצים, עיבוד ובימוי למחזה של ויליאם רומיאו ויוליה , כתיבה ובימוי), 4 (הבימה עימות כתיבה ומשחק), (פסטיבל אהבה " של נתן אלתרמן, פסטיבל עכו), משפט פיתגורס (עיבוד ובימוי על פי המחזה " פ.י.ת שייקספיר), (תיאטרון תמונע, הנסיכה אבנר " מאת שרה קיין), אהבתה של פדרה נקודת קצה, עיבוד ובימוי על פי המחזה " (פסטיבל תיאטרונטו, כתיבה), ועוד. שלבים 10- איך להיות מאושרים ב כתיבה ובימוי), לחנים לפזמונים אלכס כגן – אלכס כגן וחנוך לוין הכירו בשירותם הצבאי, שם בילו ביחד חודשיים וחצי. תוך כדי הקורס, התפתחו ביניהם יחסי חברות קרובים. אלכס כגן הביא אתו אקורדיון והיה מנגן אחרי השיעורים לעצמו. באחד הימים, חנוך לוין שמע נגינה ונכנס לחדר שבו אלכס ניגן. כל השאר היסטוריה. בקורס הקשר הייתה חיילת מקסימה שחנוך ואלכס התאהבו בה, אך מתוך כבוד אחד לשני, אפשרו אחד לשני להמשיך בחיזוריהם. לבסוף החיילת ויתרה על . יעקובי ולידנטל שניהם, וזה הבסיס למחזה בעקבות מפגש זה ומתוך הבנה הדדית עמוקה, שיתפו השניים פעולה בעבודותיהם התיאטרליות את ואני לאחר שחרורם: חנוך לוין כתב וביים ואלכס כגן הלחין מוזיקה לעבודותיו, כגון הקברטים (זוכה פרס מלחין השנה של יעקובי ולידנטל , ומחזות כמו קטשופ ו והמלחמה הבאה שיץ, פופר, נעורי המועצה הציבורית לתרבות ואמנות – משרד החינוך והתרבות), בבימויו של דן וולמן. בעקבות הצלחות פלוך ועוד. כמו כן, שיתפו פעולה בסרט ורדל'ה אלה, כתב אלכס כגן מוזיקה גם למחזאים ולבמאים בתיאטראות בארץ ובחו"ל, ביניהם ) כטוב בעיניכם ), פיטר ג'יימס ( גטו ), יהושע סובול ( שעיר אחד לעזאזל ניסים אלוני ( , מיכאל שלי ועוד. אלכס כגן השתלב היטב גם באומנות הקולנוע וחיבר מוזיקה לסרטים 1982- ועוד. ב מישל עזרא ספרא ובניו , לסדרת הטלוויזיה על חבל דק ו אבו אל בנאת עבר אלכס כגן לגרמניה, שם השתלב בעשייה תיאטרלית ואופראית. כתב מוזיקה – פרס ראשון במערב גרמניה) יעקובי וליידנטל, גטו, קברט קורט וויל לתיאטרון ( האלפים הלוהטים ועוד), מחזות מודרניים ( מי מפחד מווירג'יניה וולף, ביבר הזכוכית ועוד. ביים קלאסיקות ידועות ( ועוד). תוך כדי שהותו בחו"ל, הפיק וביים בארץ הפקות אופרה כגון הדוב, שאלה של אמון ועוד) ואופרות קאמריות ( שירי שוברט, שירי ועוד. כמו כן ביים הפקות מוזיקליות בהיבט תיאטרלי ( טוסקה, לה ווילי, יומנה של אנה פרנק ועוד). נפילה בשידור חי, איזה עולם נפלא ועוד) ותיאטרון ( מאהלר אלכס כגן וחנוך לוין בצבא. תמונה מהאלבום הפרטי

21 תיאטרון החאן

תפאורה נעם וויס – מעצב תפאורה ותלבושות לתיאטרון ולמיצגי אומנות. בוגר המסלול לעיצוב במה בסמינר הקיבוצים והוראת העיצוב. זוכה מלגת שטרנפלד למעצבים מבטיחים. .2023 הציג בתערוכת הסטודנטים הבינלאומית לעיצוב במה בפראג

בבימוי דורי אנגל ולהצגה אורזי המזוודות עבודות בתיאטרון: עיצוב תפאורה ותלבושות ל בבימוי מעין אבן. בראשית בא רע ול רומיאו ויוליה בבימוי תומר גת. עיצוב תפאורה ל mix&match – מיצג אומנות להשבת החטופים בכיכר החטופים. תמונת מצב מחוץ לתיאטרון: חבר בצוות שטנצ – תכנון וביצוע מיצגי אומנות לאירועים ופסטיבלים. 2018 מאז

תלבושות מיכל גלזר – מעצבת תלבושות, תפאורה ואביזרים. בוגרת המסלול לעיצוב תפאורה ותלבושות במכללת סמינר הקיבוצים וזוכת מלגת ההצטיינות ע"ש משה שטרנפלד. יוצרת לתיאטרון ולטלוויזיה, ומעצבת עבור מגוון רחב של הפקות תיאטרון. לצד עבודתה הבימתית עוסקת גם בעבודות ארט וסטיילינג לקמפיינים ולתוכן דיגיטלי.

ניהול מוזיקלי, עיבודים ונגינה אנה בנימין – , גדלה בתל אביב ולמדה בתיכון לאומנויות על שם תלמה ילין. 1996 אנה בנימין, ילידת שחקנית באנסמבל "צעירי הקאמרי דור חדש" בתיאטרון הקאמרי. ) בפסנתר, באקדמיה למוזיקה ע"ש בוכמן B.Mus( בוגרת תואר ראשון בביצוע מוזיקלי מהטה, אוניברסיטת תל אביב. לאחר לימודיה באקדמיה למוזיקה המשיכה את דרכה בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין.

מאת ענת גוב בבימוי משה נאור עקר בית , אחרי סיום לימודיה, החלה לשחק בהצגה 2025- ב , על חייו ויצירתו של לאונרד (תאטרון חיפה בשיתוף התאטרון הארצי). שותפה למופע המוזיקלי לאונרד כהן, מאת ובבימויה של נאוה צוקרמן (תיאטרון תמונע). מצולקות מאת ובבימויה של ורוניקה ניקול טטלבאום ו בתים מאת ובבימויו של אייל חלפון, ברנינג מן שיחקה בסרטים מאת ובבימויה של ויקטוריה אוצ'יל. .2019- ו 2018 זוכת המקום הראשון בתחרות הקאמרית ע"ש בוכמן מהטה בשנים .2014- ו 2012 זוכת מלגות "קרן שרת" בשנים

22 יעקובי ולידנטל

תאורה רותם אלרואי – במופעי תיאטרון ומחול בתיאטרון תמונע, הזירה הבין 2010 מעצב תאורה וטכנאי משנת תחומית, תיאטרון הבית, תיאטרון צוותא, תיאטרון החנות, תיאטרון הסמטה, תיאטרון יפו, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון באר שבע, תיאטרון הפרינג' באר שבע, תיאטרון חיפה, תיאטרון הבימה, תיאטרון החאן, אוניברסיטת תל אביב, סמינר הקיבוצים, אוניברסיטת חיפה, ניסן נתיב תל אביב, גודמן – בי"ס למשחק בנגב, בי"ס בית צבי לאמנויות הבמה, תיאטרון הקרון, תיאטרון המדיטק, התיאטרון הארצי לנוער, מרכז כלים לכוריאוגרפיה, מרכז סוזן דלל, פסטיבל הרמת מסך, פסטיבל ישראל, פסטיבל הבובות בי-ם, פסטיבל הבובות בחולון, פסטיבל אינטימדאנס, פסטיבל א-ז'אנר, פסטיבל כלים, פסטיבל עכו, פסטיבל תיאטרונטו פסטיבל בין שמיים לארץ, פסטיבל מחול שלם, קבוצת תיאטרון רות קנר, ובהפקות עצמאיות שונות ברחבי הארץ.

תנועה מאיה ויטלין – כוריאוגרפית, מעצבת תנועה ומורה לתנועה לשחקנים.

בוגרת מסלול להכשרת רקדנים געתון ומסלול מצוינות של להקת בת שבע. בוגרת בית ספר למשחק גודמן ובעלת תואר ראשון בבימוי מסמינר הקיבוצים. ובפרויקטים של סוזן דלל. DDC שימשה כרקדנית וכוריאוגרפית בלהקת מעצבת תנועה בתיאטרון החאן, תיאטרון באר שבע, תיאטרון חיפה, הבימה ובתי ספר למשחק.

הקסם בבימוי מעין אבן, מסיבה בבימוי שחף ברגר, אבהות בבימוי תמר קינן, שיעור בין עבודותיה: בבימוי גמא פריד, חלום ליל קיץ מסצ'ואן בבימוי טל ברנר, הנפש הטובה בבימוי אמיר וולף, הגדול בבימוי שריף בבימוי סבטה עזריאל, הכיתה שלנו בבימוי אילאיל סמל, המקום בו השמיים נגמרים , 451 פרנהייט בבימוי אלמה דישי ועוד. מתחילים בבימוי יונתן בק, אורזי מזוודות תומר אלדובי,

הדרכה קולית ריקי בוגטין – זמרת ומורה לפיתוח קול והגשת שיר. למדה שירה קלאסית באקדמיה בירושלים ובלונדון, אצל רחל הוכמן. עברה התמחות בהוראת פיתוח קול אצל natural canta ושירה בסגנון רחל הוכמן ובנוסף בשיטתה של ג'ו אסטיל בלונדון. קיבלה מלגה מהשגרירות הבריטית להשתלמויות בלונדון. בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים ולימודי דרמה תראפיה בתל חי. עבדה כמורה שנה בבי"ס למשחק יורם לוינשטיין, שם הקימה את המחלקה הווקאלית. 21 בכירה במשך כיום מלמדת באוניברסיטת תל אביב ובתיכון לאומנויות תלמה ילין במגמות התיאטרון. אצבע – צעירי תיאטרון הבימה, 22 מנדרגולה, מילכוד בין עבודותיה בהדרכה קולית בתיאטרון: – התיאטרון פשוט לאהוב, מקום רחוק בעיר זרה – תיאטרון גשר, האמן ומרגריטה – תיאטרון באר-שבע, אלוהים – בתיאטרון נפוליאון – חי או מת!, טייבלה והשד – סטודיו יורם לוינשטיין, שיקגו, קומפני, מתגלגלים הקאמרי, – בתיאטרון הארצי. שיקגו – בתיאטרון בית לסין, אפס ביחסי אנוש, אינטימיות, בלוז לחופש הגדול החאן,

23 תיאטרון החאן

משתתפים

ֶנט ַַל �ֶֶ דויד לַַיד שחר נץ – בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל הצגות . שלבים 10- איך להיות מאושרים ב על ההצגה 2018 יחיד תיאטרונטו . ניים דרופ, לא מכניסה את זה הביתה, שתמות אמן שיחק ב"תיאטרון הבית" ביצירות: . על 2024 שעלתה בבכורה בפסטיבל ישראל שורה משחק בתיאטרון תמונע בהצגה תפקידו בה זכה בפרס קיפוד הזהב בקטגוריית שחקן השנה. כנרת כנרת, פונדק הרוחות, אוי אלוהים, האיש שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות: שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, טייבלה והשד, חתונה בשעת מגפה, נתן החכם, עלייתו .2022 הנמנעת של ארתורו אוי, מבקר המדינה תעלולי סקפן, נער האופניים, דרייפוס, הורים יקרים, משרתם של שני אדונים. כיום משחק בהצגות:

איתמר יעקובי גל זק – .2022 , בוגר בהצטיינות של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי

זכה במלגות רבות במהלך לימודיו, ביניהן: מקום ראשון בגמר תחרות פסטיבל הקומדיה ע"ש ספי ריבלין, פרס צבי קליר על הצטיינות לאורך שלוש שנות הלימוד, זוכה תחרות קרן גוזמן, זוכה תחרות "סנו" ועוד. , תסריטאי: סייד קשוע, במאי: גורי אלפי (כאן חינוכית). מדרסה טלוויזיה: מאת ובבימוי ארין צימרמן. CBN – סרט בהפקת Oracles of God קולנוע: (אנסמבל גונז', במאי ויוצר: גון הלוי) היא, מיכאל – שם זמני תיאטרון: . עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, נוף לים שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגות דרייפוס, ביבר הזכוכית, יהודים רעים, משרתם של שני אדונים, סיפור פשוט. כיום משחק בהצגות:

24 יעקובי ולידנטל

רות ש ַַׁח ַַש ניצן לברטובסקי – בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.

שלטון (נטפליקס), The Greenhouse Academy , קטמנדו, פצועים בראש טלוויזיה: . בקולנוע: הצללים, משפחה טובה, רון, לצבי יש בעיה, ילדות סכסכניות, סברי מרנן . תיאטרון יפו: ארץ פוק, הדה גאבלר, הדייר חיימוביץ' . תיאטרון הבית: שש פעמים . תיאטרון נראתה לאחרונה . תיאטרון אורנה פורת: שלוש אחיות . תיאטרון תמונע: ההודאה . אהבת הדסה . תיאטרון השעה: ילדת הקשת בענן הקיבוץ:

עורבים, נפוליאון – חי או מת! פונדק הרוחות, שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בהצגות: טייבלה והשד, הַַד ֶֶּבֶֶר, רוחות עליזות, חתונה בשעת מגפה, היה שלום מר הפמן, עלייתו הנמנעת .2022 של ארתורו אוי, מבקר המדינה תעלולי סקפן, הסבתות, נער האופניים, דרייפוס, הורים יקרים, משרתם של שני אדונים, כיום משחקת בהצגות: סיפור פשוט. נגינה ענבל רוזנהויז – מלחינה, מעבדת, פסנתרנית ומנצחת. בוגרת בית ספר למוזיקה רימון ובעלת תואר ראשון במוזיקה מהקריה האקדמית אונו. בתיאטרון הקאמרי עם תזמורת המהפכה. החבדניקים מנצחת על המחזמר עם תזמורת המהפכה. אדבר איתך עיבדה ותזמרה לפרויקט , לו הלב שלי בחר ו התשמע קולי, הפרח בגני פסנתרנית במספר רב של מחזות זמר, לרבות , שרץ בתיאטרון הקאמרי. הפונדק עשתה גם ניהול מוזיקלי בתיאטרון העברי. פסנתרנית במחזמר מנצחת בסימפונט רעננה, מובילה את פרויקט קרניבנד אשר מעלה מופעי מחווה ליצירות של אומנים כמו אבבא, קווין, לאונרד כהן ועוד רבים, ומעבדת לסדרת המופעים של השנה הנוכחית. כתבה עיבודים וניצחה על מופע של להקת "ליילי" עם תזמורת סימפונט רעננה במועדון הבארבי. תנצח על מופע תזמורת סימפונט רעננה עם היוצר ניר כנען במועדון הבארבי. .2026 מובילה בניצוח את פרויקט פעמה לשנת

25 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, גורי זילכה, מיכה טל, ניצן לוי, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: מיכל לקס, מרים סלע, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, ניצן לוי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, אנה פוגטש, עירית פשטן, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, יפתח אופיר, תמר אלקן מאושר, פלורנס בלוך, שירי גולן, יואב היימן, אילן חזן, כרמל נצר, עוז סלוק, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר, בר שדה, יעל שטולמן צוות תיאטרון החאן: חשב ומנהל אדמיניסטרטיבי: דרור קסטל; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנוֹש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אברה לוין; דרמטורג: מעין אבן; מנהל תאורה: יונתן לוי; תאורנים: ריינהרד סטו, אביה סגל, דימיטרי לוין; מנהל סאונד: איליה סורין; טכנאי קול: יונתן זכרוב; מנהל במה: חאלד חמדאן; עובדי במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי, מריה פדייב; קופאיות: אילנית בן ברוך, גאיה בן עמי, נעמי ישראל; מח' מנויים: מאי אלרן (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: רותם נהיר; דיילים: רווית אשכנזי, יעלה טורניאנסקי, יעל נווה, אליענה פנספורקר, נועם רון-רביב, נעמי שרמן. אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות, נא לפנות לנעמה אנוֹש, רכזת אגודת הידידים יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

שוחרים /// אבי בלשניקוב, דברה ולואיס גרבר, ורדה שיפר

עמיתים /// יעל ורמי ארז, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זהר ג'ינאו, טובה הרצל, דן זיסקינד, רות חשין, ענת פורת, שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, עדנה אלעזר, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, חנה ארנון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, יצחק בריק, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', רענן דינור, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, עופר והילה לוי, חבצלת לורברבוים, חיים לי-רן, איציק ליפצין, שי ומיכל ליפשיץ, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דליה קובל, דב קולני, דליה קרני, יהודית קרפ, צבי רביב, רונית ושלמה רבינוביץ', ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, עודדה שטיינברג, תמר שילה, אריאל שנהר, יהודה שפירא, אורי שרף

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

Yaacobi and Leidental A Play with Songs by Hanoch Levin Directed by Maayan Even

Original Music: Alex Kagan Set Design: Noam Weiss Costume Design: Michal Glazer Musical Direction, Arrangement, and Performance: Anna Benjamin

CAST: Shachar Netz – David Leidental Gal Zak – Itamar Yaacobi Nitsan Levartovsky – Ruth Shakhash

Instrumentalist: Inbal Rosenhouse

Lighting Design: Rotem Elroy Movement Design: Maya Witlin Vocal Coach: Rebecca Bogatin

“A play with songs about a not-so romantic triangle: two grumpy men and a grumpy woman who are letting life pass them by.” Hanoch Levin

Production Manager: Judit Katz Assistant Director: Tal Levy

Itamar Yaacobi and David Leidental, two lifelong friends, have spent years living a life of small comforts: pickled herring, weak tea, and board games, every evening on the same balcony. It seems they will continue this way until the end of their days, until one day Yaacobi decides to end the friendship and finally start “living.”

In his frantic wanderings through the city streets, Yaacobi meets Ruth Shakhash — a pianist with a modest life and big dreams.

Thus begins the tragicomic triangle of Yaacobi–Shakhash–Leidental: a ridiculous and touching struggle for dignity, love and happiness.

Considered one of Hanoch Levin’s great classics and an early expression of his distinctive artistic voice, the play moves between wild humor and gentle poetry, and like picking at a wound it constantly presents the piercing question: How does one become happy?

Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting Manager: Jonathan levy Sound Manager: Elya Sorin

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yossi Zwecker Poster Photography: Moshe Nachumovich – www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre

Running time: about 100 minutes (no intermission) Premiere: November 15 th , 2025

27 תיאטרון החאן

אה, מי יודע, מי יודע יעקובי: מה כדאי לנו ומה לא כדאי לנו? ואם מישהו יודע, אולי הוא טועה? לידנטל:

מתוך המחזה

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)