החאן - חלום ליל קיץ - קומדיה מאת ויליאם שייקספיר

— †•† ‚Œ ƒ•…—  ƒ˜‰—

•ƒ– –†‡’ ) "אפשר להתייחס לכל חלל ריק כאל במה עירומה. אדם חוצה חלל ריק, ובה בשעה אדם אחר צופה בו, זה כל מה שנחוץ כדי שתיווצר התרחשות תיאטרלית. אך בכל זאת, כשאנו מדברים על תיאטרון – אין אנו מתכוונים בדיוק לזה. מסכים אדומים, פנסי תאורה, צחוק, חשכה, כל אלה משולבים באופן מטעה בתוך דימוי מסובך ושרויים תחת מילת גג כוללנית – תיאטרון... ---- במחזותיו של שקספיר, אנו שומעים ואף קוראים – "שחקו מה שכתוב בטקסט." אבל מה כתוב? מילות צופן מסוימות על נייר. המלים של שקספיר הן פרוטוקול של המלים שרצה שידוברו, מלים שאמרו אנשים בטון מסוים עם השהיות ושתיקות מתאימות, בקצב ותנועה, בסגנון דיבור, שהוא עצמו חלק ממשמעותן של המלים. מלה אינה מתחילה כמלה – למעשה היא תוצר סופי, שתחילתו בדחף שמכתיב את הצורך בביטוי. תהליך כזה מתרחש אצל כותב הדרמה וחוזר בעבור המחזאי ואחר-כך גם בעבור השחקן, המלה ומתרחש אצל השחקן. ייתכן, ששניהם מודעים רק למלים, אבל גם כותבים מסוימים מנסים להעביר את כוונותיהם המדויקות היא רק חלק קטן ונראה לעין מתוך תרכובת כבירה ונסתרת. שדווקא המחזאים הטובים ביותר בהוראות הבמה ובהסברים שליד הטקס, אך עובדה היא, ככל שהדבר נראה אבסורד, הם מכירים בעובדה, שהכוונות נוספות יהיו בוודאי חסרות כל ערך שימושי. הם מכירים מסבירים את עצמם הכי פחות. בכך שהדרך היחידה למצוא את השביל האמיתי והגיית המלה הוא באמצעות תהליך המקביל לתהליך היצירה המקורי. אי אפשר לעקוף או לפשט את התהליך הזה... ---- שקספיר ניחן ביכולת לכתוב מחזות המשלבים רמות שונות של תודעה. עניין זה גרם לו להצליח במקום שבו נכשלו כל קודמיו וכל ממשיכיו. התכונות המהותיות של סגנונו הן שאפשרו לו ליצור את השילוב הזה. היה זה המרקם המחוספס והשילוב הנודע בין ניגודים – תכונות, שבתנאים אחרים היו עלולות להיחשב כחוסר היגיון... ---- אנו מבלבלים באופן חסר-תקווה את האהבה עם הסקס, . ייתכן שאנו רוצים קסם, אך אנו מחליפים אותו בהוקוס פוקוס את היופי עם האסתטיקה. רק אם נצליח ליצור מושגים חדשים, נוכל להרחיב את אופקי המציאות. אנו זקוקים ליופי כזה, שיהיה מסוגל לשכנע אותנו. הצורך שלנו בחוויה המגית, שמעניק התיאטרון – הוא נואש. אנו רוצים לחוות אותה ישירות, באופן שישנה את התפישות המוצקות ביותר, שיש לנו אודות המציאות... ---- בעבר היה לתיאטרון קסם: קסם שהתקשר לחג מקודש או לקסם הפנסים שנדלקו על הבמה. כיום, העוסקים בו אינם שעבודתנו איננה מעשה רמייה, נהנים מאמון רב. כדי לרכוש את אמונו ותשומת-לבו של הקהל, אנו חייבים להוכיח, עלינו להסיר את הכובע בפני הקהל ולהראות לו, שאין בתוכו שפן. רק אז נוכל להתחיל." וכי אין אנו מסתירים דבר. ----

ייקספיר עבורי הוא פיסת פחם בוער אשר מעניק לנו את האור והחום "ש שאנו מבקשים. פחם בערב קר, כשאני זקוק לחימום ואני שם אותו בתוך האש, והוא ממלא את ייעודו. ב"חלום ליל קיץ" שאלנו את עצמנו שוב ושוב: מה זה קסם? מה המשמעות המציאותית של כישופי-פיות בתוך ההצגה? לא בתור מוסכמה מובנית מאליה, אלא בדבר שיש בו תוקף של מציאות חיה. המילה "פיה" מלאה במטענים ובהקשרים, ובעיקר באסוציאציות מתות. אבל עמוק-עמוק, רחוק-רחוק, רוחשים בתוכה מושגים ורעיונות חיים ונושמים. אם אני מצליח לגעת בהם – אזי הפחם בוער עכשיו." מתוך ראיון עם פיטר ברוק "כמובן, כל עבודה כרוכה בחשיבה, ובכך אני מתכוון להשוואה, לעיון, לעשיית משגים, לבחינה נוספת, להטלת ספק ולהתחלה מחדש. הצייר והסופר גם הם במאי התיאטרון צריך לחשוף את עושים זאת, אך בינם לבין עצמם בחדרם. חוסר הביטחון שלו בפני הלהקה, אך כתגמול מתפתח המדיום שלו מתוך הפסל אומר, שהאפשרויות שמתגלמות בחומר דיאלוג בלתי פוסק ופורה. מקדמות את יצירתו; החומר החי של השחקן הוא הדיבור, התחושה והחיפוש המתמיד. עבודת השחקן היא חשיבה בקול רם, שגם מציגה את עצמה." פיטר ברוק, החלל הריק, מתוך 1991 , מאנגלית: איתן בלום ויוסף אל-דרור, הוצאת אור-עם

ניר ירון