החאן - היה שלום, מר הפמן

היחס ליהודי צרפת: אנטישמיות לצד אהדה וחמלה רנה פוזננסקי גילויי האהדה של השכנים, החברים והעמיתים הלא-יהודים [...] עוררו התרגשות ביהודים. ליתר דיוק ולעתים קרובות יותר, דווקא היעדר השינויים ביחסי היום-יום הוא שעורר התרגשות. התמיכה התחיקתית המופשטת באנטישמיות לא מנעה אהדה בתחום האישי כלפי קרבנותיה, אנשים שבהם התחככו מדי יום ביומו. הצרפתים הוסיפו אפוא לקנות בחנויות ששלט צהוב התנוסס בחזיתן, אף שמן הראוי לציין שהיו גם לא מעט צרפתים שניצלו את חיסולן של החנויות האלה לתועלתם האישית. שכן מדיניות הנידוי יושמה ללא פשרות, בייחוד כשאנשים פרטיים הם שהפיקו ממנה רווחים. מכל מקום, שום גינוי לא נשמע בפומבי. אבל אין ספק שהיהודים שאבו עידוד מן העובדה שהחקיקה הזאת היתה בדרך כלל חסרת משמעות בקשרים הפרטיים שבין אדם לחברו, וברוב המקרים לא קלקלה יחסים אישיים שנקשרו בחיי היום-יום. לפיכך היו יהודים רבים שחדלו לראות את ההשלכות של ההבדל הזה בין המעשה הפוליטי שנועד לפגוע בהם ובין האהדה האישית שהקיפה אותם. מסך העשן שיצרה הנורמליות היחסית של חיי היום-יום הצליח אולי להקהות את השפעותיהם של צעדים מסוימים, אבל הוא יצר גם אשליה כוזבת של ביטחון. וגם אחר כך – אחרי קבלת חוק היהודים השני – התחילו להישמע קולות הסתייגות, אמנם 1941 באביב דיסקרטיים, במעמדים פרטיים ולא פומביים ולעתים קרובות מתוך שימוש בלשון זהירה, למשל בקרב הבזיק איזה פרץ של מודעות בדעת הקהל – הטלאי 1942 הרשויות הרוחניות ובחוגי הרזיסטאנס. בקיץ הצהוב, המצוד של אצטדיון החורף ואחר-כך גם ממדי המצודים שנערכו באזור הדרום – כל אלה עוררו גל המוני של זעם ועלבון – הגרמנים הוכיחו את הברבריות באזור הצפון, והנה לגרמנים האלה מוסרת צרפת המכונה "חופשית" את היהודים שהתמקמו תחת כנפיה המגנות. בגל המודעות הזה היתה חשיבות רבה לרצף – קודם אצטדיון החורף בבירה הכבושה ואחר כך אזור הדרום. הרצף הזה הוא שיצר בתודעת האנשים את הזיהוי – את הגילוי האכזרי המוחשי של שיתוף הפעולה בין ממשלת וישי ובין הכובש. זאת ועוד, את מקומם של חוקים ערטילאיים תפסו עתה סצנות נוקבות של משפחות הנעקרות מבתיהן, ילדים המופרדים מהוריהם – מראות ביעותים שרק מעטים נותרו אדישים להם. זה היה הבזק של מודעות מפני שהיה קצר טווח מכמה היבטים, בייחוד מבחינת הביטוי הפומבי שניתן לתחושות הזעם והעלבון. אבל התנועה האנושית הספונטנית הזאת צברה עוצמה ועומק ברגע שניתנה לה לגיטימיות על ידי ההתערבות – והפעם היתה זו התערבות פומבית וחד-משמעית – של אחדים מן האישים הבולטים ביותר בחוגי הכמורה, וברגע שזכתה לעידוד, הן של הקולות שנשמעו מלונדון והן של אלה שעלו מקרב שורות הרזיסטאנס.

,1999 , תרגמה מצרפתית: עדה פלדור, הוצאת יד ושם, ירושלים, תש"ס 1945 – 1939 להיות יהודי בצרפת רנה פוזננסקי, .617 – 616 ' עמ

היה שלום, מר הפמן

8