החאן - על אם הדרך- אגדה שעוד לא סופרה

על ֵאֵם דרך היצירה יצחק לאור, בימוי ומחזה

כל תהליך עבודה על הצגה הוא הליכה אל הלא נודע. הפעם, בהפקה הייחודית הזו, המשלבת בין שחקני תיאטרון החאן לבין שחקני עמותת שלוה, הלא נודע היה גדול מתמיד. כשנתבקשתי על ידי המנהל האומנותי אודי בן משה והמפיק האומנותי אסף ברזניצקי לקחת על עצמי את הפרויקט הזה – מילאו את ליבי בערבוביה התרגשות, שמחה וגם פחד. הפגישה הראשונה עם שחקני תיאטרון שלוה הייתה מלאה בקסם ובחשש – ובשאלה גדולה: לאן נוכל לקחת את זה? אט אט הכרנו אותם והתוודענו אליהם. שמענו מהם על החלומות שלהם, על התשוקות. חיפשנו את האור המיוחד שיוצא מכל אחד ואחת מהם. בתהליך הכתיבה ניסיתי לחבר לכל אחד מהשחקנים את הדמות שמתחבאת בו בפנים. כך נוצרו הדמויות ונברא עולם, ומתוכו יצאו הסיפור והמחזה. אל המסע הצטרפו שחקני החאן הוותיקים אריה צ'רנר וכרמית מסילתי, שהוסיפו רבות, במקצועיות ובתבונה אנושית, לתהליך והפכו לחלק מאד משמעותי בו. ההצגה עוסקת בפונדק שנמצא על אם הדרך, או אולי בעצם בשוליה. אפשר לדלג מעל הפונדק הזה, לעולם לא להיכנס אליו ולהמשיך בדרכך. אפשר לבקר בו – ולהסתכל עליו ועל יושביו בהתנשאות וברחמים. ויש אולי אפשרות שלישית: להיכנס אליו, לשבת קצת, לשתות משהו, לרקוד, לשיר – להכיר, לשמוע, להיפגש. אני רוצה להאמין שזאת האפשרות שבה בחרנו. יצרנו מעין משל קטן על החברה והחיים, על אנשי המקום ועל אנשים שבאים מבחוץ. ואולי הסיפור הוא לא העיקר, כי עצם העשייה היא המסר. אפשר, ואף ראוי, להיות וליצור ביחד. לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הסיפור המיוחד שראוי שיהיה מסופר. תהליך החזרות היה מאתגר במיוחד, כשבנוסף לכל הקשיים האובייקטיביים, לצערנו פרצה במהלכו מלחמת שמחת תורה, ונוספו גם קושי וכאב, ודאגה לשלום עמנו. עם פגישתנו הראשונה מאז המאורעות ציטטתי ללהקה שורה מתוך שיר הסיום של ההצגה: "בסוף יהיה טוב – ואם זה לא טוב, כנראה שלא הגענו לסוף..." האמונה בטוב והעשייה היצירתית החזיקו אותנו לאורך התקופה המאתגרת הזו. אני רוצה להודות למי שליוו אותי והיו השותפים שלי במשך התהליך הארוך ומלא התלאות: עוזרת הבמאי, הילה קרני, שברגישות ובנועם עזרה לי להוביל את חבורת השחקנים; מלחין ההצגה והנגן שלנו, דניאל טלמור, שנסך יופי אין קץ בהתרחשות הבימתית והוסיף לה עומק; מעצבת התלבושות והתפאורה, גילי עזרן, שנתנה בעין טובה ובעדינות צורה וצבע לחלום הזה; רכזת קבוצת שלוה, שקד אליה, שהייתה אבן מייצבת בספינה שלנו והיוותה אוזן קשבת שתיכללה את כל הצרכים המורכבים; אודי בן משה, המנהל האומנותי של החאן, שנתן מעצותיו החכמות וסייע בכל תהליך היצירה; ואסף ברזניצקי המפיק, אשר ניצח על הכל ביד רמה.

תודה למנכ"ל החאן, מר יורם ברוורמן, ולכל צוות ההנהלה על האמון וההזדמנות.

עם תחילת העבודה על ההצגה הלך לעולמו אבי היקר דן לאור ז"ל, שאהב מאד ספרים, סיפורים ותיאטרון. לצערי הרב הוא לא זוכה לראות את פרי עמלנו, אבל אני מבקש להקדיש את העשייה הזו לזכרו ולעילוי נשמתו.

7

תיאטרון החאן