החאן - אנטיגונה

עמדה ושאלה – למה? מרינה קיגל

שנאמה בוועידת האקלים באו"ם, לא יורד 16- כבר שבוע ימים ששמה של גרטה טונברי, המתבגרת בת ה מהכותרות. הנאוםשלה הפך למגה ויראלי, הבעותהפניםשלה הפכו לממים, ומומחי רפואה ופסיכיאטריה אבחנו אותה בשידור חי - אף על פי שהיא לא הסתירה כלום מאף אחד. אז למה גרטה כל כך מעצבנת אחרים (ובעיקר גברים?), בואו ננסה לעשות סדר.

הקטע של גרטה טונברי הוא שהיא מנפצת חלומות. ואנחנו לא מדברים רק על חלומות ש"הכל בסדר עם האקלים בעולם ושלא מצפה לנו אסון אקולוגי", אלא גם חלומות על איך ילדה בת צריכה להיראות ולהתנהג. 16 גרטה, כמו שבטח שמתם לב, שוברת את כל השבלונות. במקום להתעסק בטלפון, סלפי או צלילה לקורות חייהם של אריאנה גרנדה ואד שירן; ובמקום לחלום על שמיניסט חתיך או להתערב עם החברות שלה מי תהיה הראשונה שתצא איתו – היא עומדת שם על הבמה ומטיחה באנשים מילים, או אפילו יותר גרוע – היא מטיחה בהם דעה. בסופו של דבר, גרטה מייצגת פער בין-דורי – אבל עם טוויסט. מרד נעורים במלוא מובן המילה, אבל במקום כאוס הורמונלי רגיל, היא מתבררת להיות יותר בוגרת מאיתנו. אפשר לא להסכים איתה, אפשר להמשיך לחיות בשאננות, ואפשר לגחך על

, ויקיפדיה Anders Hellberg : צילום

הדרמטיות שלה. כי הרי כולנו התרגלנו לראות סביבנו טינייג'רים זועפים שתקועים במסך ומתקשרים עם העולם באמצעות משיכות כתף ואימוג'י. אנחנו נרטון על זה עד אינסוף, נגיד "הדור הזה" בצקצוק שפתיים, ואז, כשניתקל ב"דור הזה" פנים אל מול פנים, נירתע בגועל. גרטה טונברי לא צריכה את האישור שלנו, היא לא צריכה את האישור של אף אחד, והיא מעצבנת בדיוק כמו שז'אן ד'ארק עצבנה פעם את הכנסייה, וכמו שרוזה פארקס עצבנה פעם את האוכלוסייה הלבנה. אישה שקמה נגד הבניה חברתית. וזה, ככל הנראה, הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות בעולם שלנו. "היא דיברה אמת, כשהשקר היה סוג השיח הנפוץ ביותר; היא הייתה כנה, כשלכנות כבר לא היה ערך; היא עמדה בהבטחות שלה, כשלא ציפו לכך מאף אחד... היא הייתה מלאת חמלה, כשהאכזריות הייתה חוקית... היא הייתה איתנה בדעתה בעידן של חוסר אמונה מוחלט ולעג... היא הייתה מלאת תעוזה, כשהתקווה והאומץ היו מילים שנעלמו מלב האומה..." מרק טווין כתב את זה על ז'אן ד'ארק, העלמה מאורליאן, כמה מאות שנים אחרי הוצאתה להורג בעוון שנה? אם נחיה, נראה. 200-300 כפירה. האם יהיה מי שיכתוב משהו דומה על גרטה בעוד

mako גברים עמדה ושאלה – למה? מרינה קיגל, מתוך

2019 בספטמבר 27 ,

20 אנטיגונה