החאן - יהודים רעים

מאת ג'ושוע הרמון

ק ו מ ד י ה

תמר קינן בימוי:

רבקה משולח נוסח עברי:

ק ו מ ד י ה

(לפי סדר הופעתם): משתתפים – ג'ונה האבר גל זק – דפנה פייגנבאום כרמל נצר – ליאם האבר איתי שור – מלודי אנה פוגטש

ארנה ברנט שמעוני תפאורה: אור ויינמן תלבושות: מתן פרמינגר תאורה: לירן מזרחי אקשן וקרבות במה: קרן אור גדון מנהלת הפקה: דניאל בגנו עוזר בימאית:

איתי שור

יהודים רעים

2

נכדיו של סבא אהוב, יהודי ניצול שואה, מוצאים את עצמם במפגש משפחתי בלילה שאחרי הלווייתו. ביניהם דפנה היהודייה המסורתית, בן דודה ליאם החילוני, בת זוגו הגויה מלודי, ואחיו הצעיר ג'ונה. עד מהרה נקלעים בני הדודים לעימות חריף סביב השאלות מיהו יהודי טוב? מה טוב בלהיות יהודי? והכי

חשוב: מי יקבל את תליון ה"חי" יקר הערך של סבאל'ה ז"ל? קומדיה עטורת שבחים שזכתה להצלחה רבה בניו יורק ובלונדון.

גל זק, כרמל נצר, איתי שור, אנה פוגטש

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: יעל אילן צילומי במה: רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים:

צוות הפקה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: סופי מולדבסקי, מריה פדייב, עיצוב תסרוקת ואיפור: מלאני קפלן פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל מלבישות: חאלד חמדאן מנהל במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית, עובדי במה: נמרוד מידן יונתן לוי מנהל תאורה: ריינהרד סטו, יצחק סקילי, אביה סגל, תאורנים: דימיטרי לוין

דקות ללא הפסקה 20- משך ההצגה: כשעה ו 2025 בינואר 4 הצגה ראשונה:

תודה לְְ: דפנה קינן וגל ברק ארכיון התיאטרון הקאמרי

איליה סורין מנהל סאונד: יונתן זכרוב טכנאי סאונד: דודי בית מלאכה ייצור תפאורה: תמר קינן עריכה מוזיקלית:

Concord המחזה "יהודים רעים" מוצג על פי הסכם עם מטעם סמואל פרנץ' בע"מ, Theatricals www.concordtheatricals.com

3

תיאטרון החאן

יהודים רעים

4

יהודים רעים מבית טוב תמר קינן, בימוי

באוקטובר, כמו הרבה ישראלים אחרים, היהדות שלי התחילה לתפוס יותר ויותר מקום בתודעה 7- אחרי ה שלי. אני חילונית לחלוטין, ככה חונכתי וגדלתי, אבל תמיד היתה לי זיקה חזקה לתרבות היהודית ממנה הגעתי, לתנועת ההשכלה, לתחיית השפה העברית, לספרות, להגות, לאומנות. תמיד הרגשתי קשר לטראומה הגדולה ביותר של העם היהודי – השואה – ולהשלכות ההיסטוריות והתרבותיות שלה על הזהות הקולקטיבית והאישית שלי. ההלם הגדול שחווינו עם פרוץ המלחמה, וגלי ההדף שהעירו בעולם אנטישמיות מהסוג הישן והמוכר, העירו בי שאלות חדשות: מה זאת אומרת להיות יהודייה היום? מה בין הישראליות שלי ליהדות שלי? האם הזהות היהודית שלי מוגדרת על ידי השנאה של אחרים, או שיש לי בכלל בחירה בעניין? כאשר אודי בן משה, המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, הציע לי לביים הצגה בתיאטרון השנה, היה לי ברור שאני רוצה לעסוק בשאלות הללו, והמחזה “יהודים רעים” של ג’ושוע הרמון ופתאום נשמע כאילו נכתב אתמול. ארבע דמויות 2011- היה בחירה מתבקשת – טקסט שנכתב ב בדירת סטודיו ניו יורקית צפופה, שעה ורבע של מריבה על תליון “חי” של סבא ניצול שואה – וכל השאלות שמטרידות אותנו היום. כל זה ארוז כקומדיה חריפה ומופרעת, כי כמו תמיד, הצחוק מאפשר לגעת באמת הכי כואבת. בחדר החזרות קרה דבר מופלא: ארבעה שחקנים צעירים ומחוננים, שהתחברו לטקסט באופן מיידי והפכו אותו למהומה אמיתית, רלוונטית, נכונה ומלאה ברגעים מביכים, מצחיקים, בלתי אפשריים ועם זאת הגיוניים לחלוטין, שמשקפים בדיוק רב את התחושות הסותרות שמציפות אותנו על בסיס יומיומי. יש לנו את דפנה, ציונית נלהבת עם חבר ישראלי חייל שפגשה ב’תגלית’, שאוכלת כשר ורוצה לעשות עלייה מתישהו (וכן, היא גם בלתי נסבלת רוב הזמן). מולה עומד ליאם, אקדמאי שמתמחה בתרבות יפן, אבל בז לתרבות שממנה הוא בא. יש את מלודי הגויה, שדווקא ממש אוהבת יהודים ובעיקר את ליאם, ויש את ג’ונה, שמנסה להתחמק מהוויכוח, אבל לא ממש נותנים לו. בחדר החזרות צחקנו המון. לפעמים גם בכינו. בתקופה הכי קשה שידענו, מצאנו מפלט בעבודה המשותפת. גילינו את עצמנו בכל אחת מהדמויות – גם בדפנה הלהוטה, גם בליאם הציניקן, גם בג’ונה שרק רוצה שיעזבו אותו בשקט ואפילו במלודי התמימה.

כי להיות יהודי היום זה להתמודד עם כל הסתירות האלה: עם הטראומות שעוברות מדור לדור, עם השאלות הבלתי פתורות על זהות וקיום, עם הצחוק שעוזר לנו לשרוד, ובעיקר – להתווכח עד שיוצא עשן. אני לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל זה כנראה הגורל שלנו, לריב בלי סוף ולהישאר תקועים יחד. כמו משפחה.

2025 ינואר

5

תיאטרון החאן

ניו יורק מיקס אלי ברק

9־ כשצועדים ברחובות מנהטן אי אפשר להתעלם מהמחשבה שמחלחלת אט־אט לראש – כמעט רבע מ מיליון תושבי ניו יורק הם יהודים. בעיר שהיא מרכז העולם במובנים רבים (סליחה, ירושלים), אחד מכל , יהודי… בלתי נתפס. 3 ,2 ,1 – ארבעה אנשים ברחוב הוא יהודי. אז התחלתי לספור ברחובות מנהטן בשבת אנשים מברכים אלו את אלו ב”שבת שלום”, כאילו מדובר מינימום בבני ברק. ולעיתים נדמה שכגודל מספר היהודים בעיר, כך הגיוון של סוגי הקהילות והזרמים. היהדות האורתודוקסית, שבישראל יש לה בלעדיות שלטונית ונוכחות ציבורית כמעט בלבדית, בין שאצל הדתיים ובין שאצל אחוזים בלבד בקרב יהדות ארה”ב. היתר חיים על ציר שנע בין קונסרבטיבים 10 החילונים, היא מיעוט של לרפורמים ואזורים אחרים שבכלל לא שמענו עליהם. הקהילות חזקות ומרשימות. מי שבוחר להשתייך לקהילה יהודית כלשהי – קושר בה את חייו ומשלם לא מעט כסף בשביל זה. חברות בקהילה עולה אלפי דולרים בשנה, ולמרות זאת הביקוש עצום ובחלק מהקהילות יש רשימת המתנה ארוכה להצטרפות. המשמעות של הפרדת דת ומדינה באמריקה היא שהמדינה לא מממנת שום דבר דתי. רוצים בית כנסת? תשלמו. רוצים בית קברות יהודי? תקנו שטח. רוצים לציין אירועים דתיים? תממנו מכיסכם [...]. בניגוד לישראל, למרות ההבדלים הברורים והמחלוקות החדות בין הזרמים השונים, עדיין תמצאו בניו יורק שיח וקשרי חברות בין רבנים ומנהיגים אורתודוקסים לקונסרבטיבים ורפורמים. “אני ביחסים טובים מאוד איתם. אשב איתם באחד על אחד, אבל לא אשב איתם בפורומים של רבנים, כי נקודת המוצא שלי שונה , מהארגונים היהודיים־אורתודוקסיים הגדולים בעולם. “יהדות OU ביסוד”, אמר לנו הרב משה האוור, מנכ”ל ארה”ב בקריסה, אבל האורתודוקסיה בצמיחה”, הוא מוסיף, ואכן מבחינת הנתונים היבשים יש צמיחה במספר האורתודוקסים, יציבות במספר הרפורמים וצניחה גדולה אצל הקונסרבטיבים [...]. אצל האורתודוקסים מדובר באתגר. מה שקיים כאן בארץ באופן מצומצם ביותר, נמצא שם במרכז. החיים במדינה סופר־ליברלית וסופר־שוויונית מצריכים מציאת פתרונות לנושא המגדרי. במרבית בתי הכנסת האורתודוקסיים המחיצה בין עזרת הנשים לעזרת הגברים נמוכה מאוד, משהו בגובה של כחצי גוף, ללא וילון או משהו שמסתיר. בחלקם בית הכנסת מחולק לגמרי חצי־חצי בין הגברים לנשים, והמחיצה חוצה אותו לרוחב [...]. בכל אחד מבתי הכנסת הגדולים ומהמרכזים היהודיים מוצבת בכניסה שמירה קפדנית. הרבה יותר קפדנית אפילו ממה שאנחנו הישראלים רגילים. בג’ואיש סנטר, למשל, יש שני שומרים בכניסה, וחוץ מהם קצין אבטחה עטוי אפוד מגן ומרכז שליטה ומצלמות אבטחה סביב הבניין בכל רגע נתון. החשש הוא שמקומות אלה מסומנים ועלולים להיות יעד למתקפה אנטישמית. עם זאת, כפי שכבר נכתב, היהודים מסתובבים ברחובות העיר בחופשיות ועם סממנים יהודיים מובהקים. אין צורך להסיר כיפה ברחוב, כפי שאולי לעיתים יש צורך במקומות אחרים בעולם. איך שני הצדדים הללו מסתדרים? יכול להיות שהאבטחה קשורה גם מחברי הקהילה, וגם לעובדה 11 , שבה נרצחו 2018־ לטראומה מהמתקפה על בית הכנסת בפיטסבורג ב שהאמריקנים קצת אוהבים אקשן. עוד נושא שמאוד בולט בקהילות במנהטן מכל הזרמים הוא השוויון בין גברים לנשים. אצל הרפורמים והקונסרבטיבים אין בעצם שאלה. יש שוויון מלא, גם בישיבה בתפילות וגם בתפקידים.

יהודים רעים

6

Photo by Zac Ong on Unsplash

אבל סוגיית האנטישמיות לא נעצרת שם. מנהיגי הקהילות הגדולות, מכל הזרמים, פועלים יחד להיאבק בתופעה שמעת לעת מרימה ראש. פדרציית ניו יורק, למשל, סייעה להקמת משמר שכונות באזורים שבהם נמצאות החסידויות הגדולות בברוקלין, לאחר כמה תקריות אנטישמיות באזור [...]. בכל הקהילות, מכל הזרמים והמינים, מוטרדים משאלת הדור הבא. המילה התבוללות מרחפת באוויר. מובן שלא כולם נבהלים מנישואי תערובת. אצל הרפורמים והקונסרבטיבים מקבלים זוגות שאחד מהם אינו יהודי, אבל גם הם שואלים את עצמם אם הילדים שלהם או הנכדים ירגישו איזה קשר ליהדות, או שייטמעו לגמרי בתרבות האמריקנית. כשמתייחסים ליהדות האמריקנית יש קבוצת אוכלוסייה שצריך להתייחס אליה בנפרד, ולשאול מה ניתן ללמוד מהתנהלותה וממאפייניה על שאר הקבוצות, ואולי גם עלינו פה בלבנט. מדובר על קבוצת הישראלים היורדים, ולמי שלא אוהב את המילה הזו – אז הישראלים־אמריקנים. זו קבוצה שונה מכל אלה שסביבה. 90-80־ [...] הנתון אולי הקשה והמטלטל ביותר על הישראלים באמריקה הוא זה: שיעור התבוללות של כ אחוזים בקרב הדור השני והשלישי. זה מספר שכל מי ששומע אותו, נתקף חרדה [...].

אחוזים. רק אצל 70-60־ כצפוי, שיעורי ההתבוללות גבוהים מאוד גם אצל הרפורמים והקונסרבטיבים – כ האורתודוקסים מדובר בשיעורים נמוכים יותר ומתקבלים איכשהו על הדעת.

, השאיר בי, BJ ביקור בערב שבת בבית הכנסת האולטרה־ליברלי “בני ישורון”, המכונה באמריקנית אורתודוקס־שמרן, רושם קשה. “עבודה זרה” ו”אבא, מה עשו לך” היו משפטים שרצו לי בראש.

החוויה מוזרה מאוד. מצד אחד שירים שאני מכיר לגמרי ויכול להצטרף אליהם בקלות, מהצד השני – זה לא שלי בכלל, ואני לא שייך לפה. מה היה שם? חזן וחזנית, כמובן עם מערכת הגברה, שעומדים עם פניהם

7

תיאטרון החאן

לקהל וגבם לארון הקודש הפתוח. בצד תזמורת של שלושת נגנים שמלווה את התפילה. ובשלב מסוים מתחילים לרקוד במעגל גדול, גברים ונשים, ילדות וילדים, כולם יחד. גם חלקים מסוימים בתפילה הם משנים לכאלה שיותר מתאימים בעיניהם לרוח התקופה. ובכל זאת, אחרי הזעזוע וכאב הבטן עולה המחשבה – יש כאן מאות אנשים שבחרו בערב שבת לבוא לבית הכנסת. הם יכלו לצאת לסרט, למסעדה טובה או סתם לרבוץ מול הטלוויזיה. אבל לא, בכל שבוע הם באים לתפילה הזו, לבית הכנסת הזה, וזו מבחינתם שייכות לעם ישראל. אז האם הזרמים הללו, שאין להם כמעט אחיזה פה במדינת ישראל, הם פתרון שניתן לקבל בצד השני של האוקיינוס, ולו בשם שמירה על גחלת יהודית במקום שבו קל מאוד לכבות אותה? המסע בקרב יהדות ארה”ב פותח עיניים ולבבות ומעלה שאלות רבות – עלינו ועליהם – ועל הקשר בינינו, והאם מה שמתאים להם מתאים לנו, ולהפך. ובאופן אישי, מוזר, וגם קצת מצער, לגלות שרק בסוף העשור הרביעי לחיי אני פתאום מגלה חצי עם – אחים שלי. שנה התפצל העם היהודי לשני כיוונים – חלק אחד (וכאמור, קטן מאוד בהתחלה) בחר ללכת 150־ לפני כ מזרחה לפלשתינה, וחלק שני בחר לנדוד מערבה לאמריקה. השאלה הראשונה העולה היא עד כמה שני החלקים האלה, שמהווים כיום את נדבכיו המרכזיים של העם היהודי, ימשיכו להיות מחוברים בדורות הבאים. והשאלה השנייה היא: באבולוציה, כידוע, קיים מנגנון הברירה הטבעית. החלק המוצלח מבחינת יכולת הישרדות והתרבות ממשיך הלאה ומתקיים, ואילו מי שלא – לא. האם הברירה הטבעית תחסל את אחד מזרמי היהדות?

.2023 ביוני 29 , , ישראל היום – מוסף שישבת ניו יורק מיקס: גילינו מחדש את יהדות התפוח הגדול מתוך: אלי ברק,

Photo by Ted Eytan on Flickr

יהודים רעים

8

כרמל נצר, גל זק

איתי שור, אנה פוגטש

9

תיאטרון החאן

באוקטובר 7 יהדות ארה"ב אחרי גילי איזיקוביץ

באוקטובר השנה דווח ב”ניו יורק טיימס” בהבלטה על תופעה, לפיה יהודים בארה”ב, גם חילונים גמורים 7– ב ומי שלא בהכרח גדלו באווירה יהודית או כחלק מקהילה, הפכו מעורבים ומכונסים יותר בקהילותיהם. סטודנטית צעירה המצוטטת בכתבה סיפרה על הפנייה שלה למסגרת חברתית יהודית שבה לא היתה שותפה בעבר, בנימוק שרצתה “לא להצטרך לעמוד על המשמר וכן לאפשר לעצמי לשאול כל שאלה איש ואישה עוברים כעת הליך גיור באמצעות מוסדות 3,000 שהייתי רוצה לשאול”. בכתבה נכתב כי רפורמיים. לרובם שורשים יהודיים, אבל הם אינם יהודיים על פי ההלכה או שמעולם לא עסקו בדת שלהם. ארגון הסטודנטים “הלל” דיווח על שיעור ההשתתפות הגדול ביותר בפעולות הארגון בשנה האחרונה וצעירים החלו פוקדים שיעורי תלמוד במנהטן, רושמים את ילדיהם הצעירים למוסדות חינוך יהודיים ועורכים טקסים דתיים, גם באיחור. הרב אילון בובצ’ק, המצוטט בכתבה, הסביר כי “אנטישמיות הביאה אנשים רבים להכרה שחושדים בהם ושונאים אותם אפילו, על מה שהם ועל הזהות העתיקה שלהם, ולעתים להם עצמם כלל אין מושג מהי אותה זהות ומהם מרכיביה ולכן מוטב שיעיינו בה”. כתבה אחרת, במגזין “אטלנטיק”, סקרה את מקרי האלימות, האיומים וההפחדה האנטישמיים שהגיעו לשיא בשנה החולפת. הסופרת היהודייה דארה הורן סיכמה בעגמומיות כי אירועי אוקטובר יצרו תשתית ולגיטימציה לאלימות אנטישמית. אפשר לראות בכתבות הללו המשך למסמך העמוק שפרסם מעל דפי המגזין מוקדם יותר השנה העיתונאי פרנקלין פויר. באותו הטקסט קורא פויר בדיעבד את ההיסטוריה של העשורים האחרונים, מאז מתקפת בספטמבר, כתקופת מהפך שבה צצה מחדש אנטישמיות. לפי פויר, מה שקורה עכשיו 11 הטרור של בארה”ב הוא קצה קצהו של הר געש שרובו התרומם במשך שנים מתחת לפני הים. הוא סוקר עשרות באוקטובר, אבל גם את מה שקדם להם ולא טופל. 7 מקרים של אלימות כלפי יהודים מיד אחרי 60– פויר משווה את העשורים האחרונים למה שהוא תופש כתור הזהב של היהודים בארה”ב, בשנות ה של המאה הקודמת. הקריירה של ברברה סטרייסנד, לצורך הדוגמה, מגלמת את העידן הזה היטב: 70– וה הכוכבת לא הסתירה את זהותה ולא שינתה את מראה, את שמה או יחסיה עם ישראל (פויר מציין את הראיון שצילמה עם גולדה מאיר בספיישל טלוויזיוני לכבוד ישראל אחרי מלחמת ששת הימים), והתפקיד שהגדיר את הצלחתה היה “ינטל”. “סופו המתקרב של תור הזהב של יהודים באמריקה”, כותרת המאמר הפסקנית של פויר, מתייחסת לעליית האנטישמיות לא מימין כי אם משמאל. קודרת לא פחות מכך המסקנה שלו: אלה זמנים רעים להיות בהם יהודי־אמריקאי. באוקטובר’”, מחייך הסטנדאפיסט האמריקאי יליד ישראל, מודי 7 “אני קורא לתופעה הזאת ‘היהודים של רוזנפלד. “אני רואה אותם בקהל שלי. אלה יהודים שפשוט חיו את חייהם בלי רגש למקור הדתי אפילו אם קוראים להם גולדברג, נגיד. זה לא היה חלק מהעניין שלהם אף פעם. ואז, כשהם ראו מה קרה בישראל וכשהם ראו מה קורה סביבם, נוצרה תחושת דחיפות והם התחברו. זה נס שקרה. אני יודע שיש גם תגובות אחרות, אבל אני נחשף להתגבשות סביב זהות. לסטודנטים שמגיבים בלי להתנצל באוניברסיטאות, לתחושה של גאווה וצדקת הדרך וליותר אנשים שאומרים לי תודה אחרי הופעות” [...].

10 יהודים רעים

“להמוני יהודים־אמריקאים יש קופות קק”ל, על כל המשתמע. הן היו משהו שכל אחד מכיר והן היו חלק מהתפישה שלהם את עצמם ואת מקום המדינה”, אומר נתנאל שלומוביץ, פרשן “הארץ” לענייני ארה”ב. “זכר השואה היה טרי ומדינת ישראל היתה עוגן בשביל יהודים־אמריקאים. זה הלך ונעלם לתוך המאה , אבל אירועי אוקטובר ועליית האנטישמיות גרמו להמוני יהודים לחשוב כך מחדש על ישראל. ישראל 21– ה נהפכה שוב לגלגל הצלה פוטנציאלי ויש המוני יהודים ששוב מתחברים לרעיון הזה, כפי שלא היה בעבר. הצד השני, והוא לא מבוטל, הוא מיעוט של יהודים שמעלימים כל סממן יהודי כדי להתקבל בשמאל החדש, או מתנכרים לישראל כחלק מהנוכחות שלהם בשמאל. חלק גדול מיהודי ארה”ב נסחפים לכיוון אחר. הם לא רוצים להשתייך לכלל שמרגיש קשור לישראל. הם אולי מיעוט, אבל קולני, ואולי יגדלו בעתיד. הדור הבא הוא המדאיג. ההורים שלהם כבר די מנוכרים לישראל ולהם יש עוד פחות רגש מזה”. דברים דומים אומר גם הסופר הישראלי־אמריקאי רובי נמדר: “במשך דור לקחו יהודי ארה”ב את יהדותם כמובנת מאליה. יהודים־אמריקאים, בעיקר חילונים, לא הרגישו צורך לברר מהי אותה יהדות בשבילם. חלק גדול מהם הם גם פרי נישואי תערובת ולפעמים הקשר ליהדות התגלם בטיולי ‘תגלית’ וזהו. לפעמים באוקטובר לבש צורה מסוימת: ‘אנחנו לא נגד יהודים, אנחנו 7 גם זה לא. גל השנאה שפרץ בגלוי אחרי אנטי־ציונים’, אבל מתחת לפני השטח היתה שם שנאה. אשתי, יהודייה־אמריקאית, אומרת שהיא מעולם של המאה הקודמת כן חווה, אבל היא — לחלוטין לא. 40– לא חוותה אנטישמיות. אביה, שנולד בשנות ה העובדה שהבנות שלנו עברו השנה חוויות איומות באוניברסיטאות זעזעה אותה. בכל מקום האדישות הזהותית הופרה ועכשיו אנשים מגיבים למצב הזה בכל מיני דרכים וצורות” [...]. רוב עולם התרבות, האקדמיה בוודאי, הוא שמאלני ונוטה ליישר קו עם עמדות שמאל. אפשר להתווכח על אנטישמיות כן או לא, אבל על עצם הביקורת הקשה המופנית משמאל נגד ישראל, נגד מדיניותה, נגד ממשלתה ועד כדי ביטולה הרצוי לטובת הצדק ההיסטורי, קשה להתווכח. ובהתחשב בכך, דומה שהדגם החדש של אנשי תרבות יהודיים יותר, הוא אולי פשוט חידוד וכוונון מחודש של זהות. מעין פנייה מהזהות הקודמת וחלקה של ישראל בה, לטובת גרסה אחרת של גלותיות. אפשר לחשוב על כך כפעולה של הנכחה מסוג חדש, אפצלוחעס (ביידיש: להכעיס, לעשות דווקא) ותו לא. יהודיות מופגנת יותר, אבל מנותקת מישראל, כזאת שבה מדינת ישראל אפילו לא נזכרת.

יוצרים יהודים־אמריקאים כבר לא חוששים לעסוק בזהותם היהודית, עם או בלי קשר מתוך: גילי איזיקוביץ, .2024 באוקטובר 23 , , הארץ לישראל

כרמל נצר, גל זק, אנה פוגנטש, איתי שור

11 תיאטרון החאן

כרמל נצר

איתי שור

12 יהודים רעים

13 תיאטרון החאן (כולם בויקימדיה) Eva Rinaldi - , בן סטילר Joan Garvin - , שרה סילברמן David Shankbone - צילומים: לארי דייוויד

הדמויות במחזה

ליאם האבר

, בן דודה של 25 בן דפנה. אמא שלו היא אחות אביה של דפנה. משקפיים עם מסגרת מתכת. לומד לדוקטורט באוניברסיטה של שיקאגו, בחוג ללימודים אסיאתיים. היה על מילגת פולברייט ביפן. ניחן בחוש הומור בערך כמו ספר ספרייה שפג תוקף ההשאלה שלו.

, בת דודה של 22 בת 1/3 , גוף 2/3 . ליאם וג’ונה שיער ארוך, חום, עבה, צפוף, מתולתל, מקורזל. שיער שסותם את פתח הניקוז של המים אחרי מקלחת אחת. שיער שאתה מוצא על הכריות ובפינות החדר ובמקרר שלך, גם כעבור שישה חודשים אחרי שהראש ממנו צומח השיער ביקר לאחרונה. שיער שאי-אפשר להחליק אותו גם לאחר ארבע שעות עבודה של שלוש סַפָּריות שכל אחת מהן מפעילה שני מייבשי שיער. שיער שצורח: יהודייה. דפנה פייגנבאום

מלודי

, החברה של 24 בת ליאם. בלונדינית מלידה.

שמה סרט בשיער להעצמת החזות

המתוקה. עכברית. היא נראית כמו דמות הבת הגדולה בסיטקום .80- משפחתי משנות ה עובדת בשביל "ארגון ללא מטרות רווח".

ג’ונה האבר

, אחיו הצעיר של 21 בן ליאם, איכשהו תלמיד שנה שנייה באוניברסיטה של וורמונט. פחות דק מאחיו, פחות חכם, יותר שרירים, יותר לב.

תמר קינן , עיבוד: רבקה משולח , נוסח עברי: ג'ושוע הרמון תיאור הדמויות במחזה מאת

14 יהודים רעים

הפקות עבר הוצג בישראל בהפקת תיאטרון הקאמרי. ג’ושוע הרמון מאת “יהודים רעים” המחזה .20.11.2015 : , הצגה ראשונה עמרי ניצן , בימוי: רבקה משולח נוסח עברי:

דנה מיינרט, אולה שור סלקטר, יובל סגל, אודי רוטשילד מימין: ארכיון התיאטרון הקאמרי באדיבות ז’ראר אלון צלם:

הצגת הבכורה העולמית של “יהודים רעים” הופקה בעיר ניו יורק על ידי תיאטרון (מנהל אומנותי: טוד היימס, הנהלה: הרולד וולפרט, ג’וליה ס. לוי) Roundabout Theatre 30- , במרכז הרולד ומרים סטיינברג לתיאטרון, ב Roundabout Underground- כחלק מ .2012 באוקטובר מחויב להפיק תיאטרון באיכות הגבוהה ביותר עם האומנים הטובים Roundabout תיאטרון ביותר, תוך שיתוף סיפורים נצחיים והנגשתם לכל הקהלים. כעמותה ללא מטרת רווח הפועלת בעיר ניו יורק, תיאטרון זה מפיק מדי עונה הצגות ומחזות זמר קלאסיים; יצירות מקוריות של מחזאים ותיקים וחדשים; פרויקטים חינוכיים שמעשירים את חיי הילדים 1965- והמבוגרים; ותכניות הסברה המטפחות ומערבות את כל הקהלים. התיאטרון שנוסד ב שנה, 20 מציג בחמשת אולמות הבית ובסיורים בכל רחבי ארה”ב. מאז שעבר לברודווי לפני מועמדויות לפרס דסק הדרמה 174 , מועמדויות לפרס הטוני 181 הפקות התיאטרון קיבלו מועמדויות של מעגל המבקרים הזרים. 195- ו

מידע נוסף על היעדים, ההיסטוריה ומגוון התוכניות של התיאטרון ניתן למצוא באתר roundabouttheatre.org

15 תיאטרון החאן

, מחזה ג'ושוע הרמון בוגר בית הספר לאמנויות הבמה ג’וליארד בניו יורק. בין Bad Jews, Significant Other, Admissions, : מחזותיו . הוא ושרה Skintight, and Prayer for the French Republic The Bedwetter סילברמן כתבו יחד את הטקסט למחזמר על סמך ספר זיכרונותיה. מחזותיו הופקו בברודווי ובווסט ,Roundabout Theatre Company- אנד; מחוץ לברודווי ב תיאטרון לינקולן סנטר, מועדון התיאטרון של מנהטן ותיאטרון Geffen Playhouse,- אטלנטיק; ברחבי ארה”ב בין היתר ב Speakeasy, Studio Theatre, Theater Wit, About Face, ; ובמדינות שונות. Actor’s Express, and The Magic

כרמל נצר, אנה פוגטש

16 יהודים רעים

מתוך ההקדמה למחזה "יהודים רעים" ג'ושוע הרמון

לפני “יהודים רעים”, ההרצה הארוכה ביותר של מחזה שלי נמשכה שלושה לילות, בתיאטרון ההאנגר באית’קה, ניו יורק, במרחב שנקרא “הטריז” שנועד לאומנים צעירים. היום, חמש שנים אחרי כתיבת הטיוטה הראשונה של “יהודים רעים”, המחזה כבר הופק ברחבי העולם. יש דפנות דרום אפריקאיות וליאמים קנדים, מלודיס ישראליות וג’ונות אוסטרליים. המעבר מהרצה של שלושה לילות בפינה של לובי – להפקות שעולות בו זמנית במספר אזורי זמן, מרגיש מוזר בלשון המעטה. זה אפילו מוזר יותר כי כתבתי את המחזה לעצמי, באלמוניות מוחלטת, בלי שום תחושה שהוא אי פעם יופק. חשבתי על הכותרת כשהייתי בקולג’, והתחלתי לרשום הערות על הדמויות. כשאני , שמה של דפנה פייגנבאום בוהה בי. מאיפה 2005- מעיין במחברת שלי באותן הערות ראשוניות מ היא הגיעה? אני לא יודע. שנה אחר כך הייתי בחזרה בניו יורק, בנסיעה ברכבת התחתית, ופתאום . מאיפה זה בא? שוב, אני לא יודע. Summertime הבנתי שמלודי צריכה לשיר שש שנים חלפו. עבדתי בעבודות יומיות ועבודות חלקיות, והלכתי ללימודי תואר שני, שם כתבתי , אחרי שהבנתי שמחזה אחר שכתבתי לא ראוי מספיק, התיישבתי 2011- מחזות אחרים. לבסוף ב מיואש לנסות לכתוב טיוטה של המחזה הזה. לא היה לי מה להפסיד. [...] כאשר סיימתי את הטיוטה הראשונה, הייתי משוכנע שזה הדבר הגרוע ביותר שכתבתי אי פעם. בנסיעה לשדה התעופה על כדי לטוס חזרה לניו יורק לקריאה הראשונה של המחזה, התקשרתי לחבר ותוך כדי I-75 כביש התקף חרדה התחלתי לצרוח: “אני רמאי! אני כישלון!”. היום זה זיכרון מתוק. פחות מתוק הוא הזיכרון של הצורך לשנות שורת דיאלוג במהלך החזרות לבכורה בלונדון. לקראת סוף המחזה דפנה אומרת: “עכשיו כשקל יותר להיות יהודי מאשר אי פעם בהיסטוריה, עכשיו כשזה הכי בטוח, אולי כולנו צריכים להפסיק?”. אבל הבכורה בלונדון הגיעה מיד אחרי הפיגועים במערכת העיתון שרלי הבדו ובסופרמרקט הכשר בפריז, בהם ארבעה יהודים נרצחו. 2015 בינואר הרפליקה נשמעה שקרית. זה כבר לא הרגיש בטוח להיות יהודי. אני מרגיש קרוב מאוד למחזה הזה, לא רק מפני שכתבתי אותו, או כי זה המחזה הראשון שלי שבאמת יצא לעולם, אלא משום שלמרות היותו בדיוני הוא מגיע ממקום מאוד עמוק בתוכי. במהלך כתיבת המחזה לא הייתי מודע לשאלות שאיתן התמודדתי, אבל במבט לאחור אני רואה בבהירות רבה יותר את הסוגיות שניסיתי להבין ושכנראה אמשיך לנסות להבין בשארית חיי: מדוע נולדתי יהודי? מה הערך של היהדות היום? מה קורה כשמישהו שנולד יהודי מתרחק מהדת ובוחר לא להעביר אותה לדור הבא? מה המשמעות של צפייה במשהו הולך ונכחד?

באנגלית "יהודים רעים" מתוך ההקדמה לגרסה המודפסת של

17 תיאטרון החאן

יוצרים

בימוי – תמר קינן .1998 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב בת"א עברה לתיאטרון הקאמרי, שם 2001- ). ב 1998-2001( התחילה כשחקנית בתיאטרון גשר .2019 שיחקה באופן קבוע ובתפקידים רבים ובולטים עד שנת עבודותיה כבמאית: מאת אלכסי משחק החיים ). בתיאטרון בית ליסין: 2022( הבית הנקי בתיאטרון החאן: ,)2021( מאת כריסטופר דמוס בראון לילה לבן ). בתיאטרון הקאמרי: 2024( מישליק מאת עירית קפלן ויואב בר- נעמי ונורמה ,)2023( מאת גור קורן מה קרה לעולם? מאת מרים קוץ (קריאה מבוימת) במסגרת פסטיבל כאן ועכשיו בבושקות ,)2024( לב מאת להיות ד"ר רות ). בתיאטרון חיפה: 2023( מאת נעם גיל שוסטרמן ). בתיאטרון הבימה: 2018( מאת דייויד הוראן ואיזולט גולדן שיעור ). בתיאטרון באר שבע: 2024( מארק סן ג'רמיין בכיכובה של חנה לסלאו מאת הני ישעיהו קופפרברג הורמונאלי ,)2017( מאת שי שבתאי, במסגרת פרויקט המחזאים באנג'י ). בצוותא: 2022( גידול ושמו ), ו- 2019( מאת חנן פלד ביעור חמץ ,)2018( מאת שי שבתאי עד הסוף ,)2017( בפסטיבל תיאטרון קצר זכתה בפרס הראשון בפסטיבל צו קריאה בצוותא על הקריאה המבוימת 2016 ). בשנת 2021( מאת אורן דיקמן בועז מאת עומר תדמור ובכיכובה של טלי שרון. גימל מאת דורון נאמן. בפסטיבל תיאטרונטו: מים עמוקים של המחזה מאת דניס קלי. אחרי הסוף בתיאטרון הבית: האחרונה ) ואת 2020( מאת ה-וורדרוב אנסמבל בסטודיו ניסן נתיב ת"א , סקס בעולם המחר 1972 בנוסף ביימה את )2022( מאת ה-וורדרוב אנסמבל בסטודיו יורם לוינשטיין בת"א לבית פליקן .) מה קרה לעולם? ( 2023 ) ולשנת לילה לבן ( 2022 זוכת שני פרסי מילוא לבמאית מצטיינת - לשנת היתה המנהלת האמנותית של צוותא ב' – הבמה העצמאית, ומנהלת אמנותית שותפה של 2021-2024 בין השנים פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. – נוסח עברי רבקה משולח ילידת תל אביב. בוגרת החוגים לספרות עברית ולתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. מחזות עבור כל התיאטרונים בישראל. בין עבודותיה: תיאטרון הבימה: 120 תרגמה מעל (עם מ.ר.א.ה), העז או מי זאת סילביה?, אנה קרנינה, ביקור הגברת הזקנה, משהו טוב ; סיפור אהבה בשלושה פרקים (עם ת. הקאמרי), הדה גבלר, חשמלית ושמה תשוקה אמא מלכה, לילה ; תיאטרון חיפה: מגנוליות מפלדה, בעקבות הזמן האבוד בית צבי: מעגל הגיר הקווקזי, ימי שלישי (עם אנסמבל הרצליה); תיאטרון הקאמרי: טוב אמא ; יהודים רעים, אנה (עם ת. חיפה) וניה סוניה מאשה ושפיץ (עם ת. חיפה), עם מורי . עבודות נשים לא מציירות, אפריל הקסום, נורה, בית ברנרדה אלבה תיאטרון באר שבע: סיפור אהבה (עם ת. הספריה); תיאטרון תהל: מסיבת יום הולדת, המסיבה של אביגיל תיאטרון: מחזות). 3 מתוך 2( קצרים של סתיו . מ.ר.א.ה: נישואים, גן הדובדבנים, דוד וניה ; תיאטרון החאן: בשלושה פרקים שלוש נשים גבוהות, מאסטר – הפרס ע"ש עדה בן נחום על 1997 . – הפרס ע"ש חנה וגוטליב רוזנבלום 1990 : פרסים . דמוקרטיה – פרס מתרגמת השנה על 2005 . – הפרס לתרגומי מופת ע"ש שאול טשרניחובסקי 2004 . קלאס, המנצח . אנה קרנינה – פרס מתרגמת השנה על 2008 העז, או מי זאת סילביה? – הפרס ע"ש עדה בן נחום על 2006

18 יהודים רעים

– תפאורה ארנה ברנט שמעוני בוגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שני בתרפיה באמנות באוניברסיטת לסלי. בוגרת מגמת עיצוב במה ותלבושות לתיאטרון וקולנוע בסמינר הקיבוצים. שליחותו של הממונה על משאבי אנוש עבודות עיצוב לתיאטרון: תיאטרון הקאמרי: (תלבושות), איש הגשם (תלבושות), 51 פוטוגרף (תפאורה), טרמפולינה (תלבושות), ברטוד ואגנס, (תלבושות). תיאטרון הבימה: חוקים לחיים (תפאורה), מיקי מציל עד (תלבושות). תאטרון באר שבע: אני לא רפפורט, מרציפנים, שמו הולך לפניו (תפאורה). פסטיבל פרפר נחמד (תלבושות). תאטרון אורנה פורת: שהמוות יפגיש בינינו (תפאורה ותלבושות). פסטיבל חיפה הבינלאומי ביעור חמץ (חלל ותלבושות). צוותא: רעב עכו: (תפאורה ותלבושות). מנחם מנדל (במה ותלבושות). יידישפיל: בלונה (תפאורה), מדף הספרים להצגות ילדים: (תלבושות). תיאטרון פיפטי פיפטי פיפטי, הבשורה, מאז ולעולם (תפאורה ותלבושות), דינה תיאטרון דימונה: הנידפים (תלבושות). תיאטרון נוצר: הדבר, נתן החכם (במה ותלבושות). תיאטרון החאן: מאחורי העיניים חיפה: RE MEMBER (חלל ותלבושות). סמינר הקיבוצים: הדהוד (תלבושות). תמונע: טראסק :2017 (תפאורה). חג המחזמר שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, טנגו, אחרונה, פולין ארץ ירוקה (תפאורה), אורז כחול (חלל ותלבושות), (תלבושות). קיץ אחרון (תפאורה). בית ספר למשחק גודמן: בית בובות (תלבושות). אוניברסיטת תל אביב: – תלבושות אור ויינמן מעצבת ובמאית תיאטרון. בוגרת לימודי בימוי והוראת תיאטרון בביה"ס לאומנויות הבמה ״סמינר הקיבוצים. בין עבודותיה: , הצגת ילדים בתיאטרון משקפיים – בימוי ועיצוב תלבושות. אחרי הסופה יוצר ומעצב תאורה להפקות תיאטרון ומחול בפסטיבלים ובתיאטראות שונים. .)2012( בוגר תואר ראשון בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב אור עבודה (במסגרת פסטיבל א־ז'אנר), ויהי חושך בין יצירותיו לתיאטרון: תמונע: (במסגרת פסטיבל אינטימדאנס). רינגו, שלום לך ארץ, בואו נפתח את זה, עיצוב תאורה לתיאטרון: בתיאטרון הקאמרי: הבן של מושיקו הגדול, מה קרה לעולם, איש הגשם, כוח עליון, הציפור הכחולה. הבית הנקי. בתיאטרון החאן: שוסטרמן, שמו הולך לפניו, אוכלים. בתיאטרון הבימה: פסטיבל אנפרייד, לשחרר את נחמה. תיאטרון חיפה: משחק החיים. בתיאטרון בית ליסין: ,)2021 ,2019 ,2015 ,2013( (נאוה צוקרמן). כמו כן, עיצב תאורה לפסטיבל עכו קשרי רוח ישראל: ,2014( ), תיאטרונטו 2021 ,2019( ), פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים 2016-2024( פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא ), תיאטרון תמונע, צוותא, תיאטרון יפו, תיאטרון אורנה פורת, תיאטרון ארצי לנוער, תיאטרון לילדים ונוער 2022 ,2017 באר שבע, תיאטרון הנפש, תיאטרון הספרייה, ניסן נתיב, סמינר הקיבוצים, גודמן, יורם לוינשטיין, בית צבי. משמש כמנהל טכני ומורה לתאורה במגמת התיאטרון בתיכון אלון ברמת השרון. 2013 משנת 19 תיאטרון החאן , פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא – בימוי ועיצוב. מאיה מתה , צוותא – עיצוב תנועה, תפאורה ותלבושות. מיץ מיץ לימונדה , מרכז ענב – עיצוב תנועה. מדיאה מופע מוזיקלי , פסטיבל תמונע – עיצוב תפאורה ותלבושות. איכס תראי – תאורה מתן פרמינגר

– אקשן וקרבות במה לירן מזרחי שחקן וזמר, פעלולן וכוריאוגרף אקשן וקרבות במה.

בוגר בית ספר למשחק גודמן, שיחק ומשחק בתיאטראות רבים בארץ (הבימה, אפס תיאטרון באר-שבע, בית ליסין, תיאטרון השעה וכו'). בין ההצגות הבולטות: ועוד. ביחסי אנוש, קזבלן, הגברת הראשונה, די כבר עם השקרים שלך אחד למיליון, מותק בנוסף שיחק בפרסומות והתארח בתכניות, סרטים וסדרות כמו: ועוד. כמו כן מלמד ומדריך קרבות במה בתיאטראות ובבתי ספר בול באמצע, מינכן למשחק רבים (הבימה, הקאמרי, החאן, בית לסין, אורנה פורת, התיאטרון הארצי, בית צבי, יורם לוינשטיין, אימפרו, גודמן ועוד). בין ההפקות הבולטות בהן ביים והדריך אקשן (בית ציפורלה, אינטימיות (התיאטרון הארצי), הלהקה (הבימה), אני לא רפפורט וקרבות במה: (גודמן) ועוד. גולאבי גאנג (אימפרו), אלנבי (יורם לוינשטיין), 12- הלילה ה (צוותא), יואל ליסין), (בבימויו של רפי ניב), אחים בדם תפקידים והישגים בולטים: בביה"ס גודמן כיכב בתפקידים ראשיים במחזמר – משיריו של מאנוס הדרך לאי שם מאת ניסים אלוני (בבימויו של יאיר שרמן), בהצגה המוזיקלית בגדי המלך בהצגה (בבימויה של מאיה ניצן). זכה במקום הראשון בתחרות גשם שוטף חג'ידאקיס (בבימויו של יוני אילת), ובהצגה מונולוגים חברתיים, היה חלק מאנסמבל פנטומימה וליצנות, וזכה במקום הראשון בפסטיבל הפנטומימה והליצנות .)2017( הבינלאומי באודסה, אוקראינה בהכשרתו קורסים מגוונים למשחק: משחק מול מצלמה של רותי דייכס, סדנת צ'בק, סדנת משחק עם גל זייד, סדנת משחק עם יובל שפרמן ועוד.

משתתפים

– ליאם איתי שור וציון לשבח 2005 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה מלגת קרן שרת .2012 בפסטיבל חיפה , מקימי, 2 דאוס, דני הוליווד . בטלוויזיה: בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע: אימא קוראז' וילדיה, . בתיאטרון: הקאמרי: , עולם הבובות של גלי 3 חסמב"ה דור שבע . צוותא: יש ילדים זיג זג, פצפונת ואנטון . אורנה פורת: כולם רוצים לחיות . המכשפה בבית ממול . תיאטרון המדיטק: בשבע

הנשים העליזות מוינדזור, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: הפרקליט, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, האיש שחשב שאשתו היא כובע, כיום משחק בהצגות: אנטיגונה, טייבלה והשד, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה. , היה שלום מר הפמן, נער האופניים, דרייפוס, ביבר הזכוכית. 2022 תעלולי סקפן, תקלה טכנית, מבקר המדינה

20 יהודים רעים

– דפנה כרמל נצר שחקנית וקומיקאית. בוגרת מסלול המשחק בסמינר הקיבוצים. שחקנית באנסמבל ציפורלה. . בלוגה בלוז, קופה ראשית (בימוי: אבי נשר), גן קופים קולנוע וטלוויזיה: . כרמל נצר לא סטנדאפ , בירה ונזכירה יוצרת המופעים

– ג'ונה גל זק .2022 , בוגר בהצטיינות של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי

זכה במלגות רבות במהלך לימודיו, ביניהן: מקום ראשון בגמר תחרות פסטיבל הקומדיה ע"ש ספי ריבלין, פרס צבי קליר על הצטיינות לאורך שלוש שנות הלימוד, זוכה תחרות קרן גוזמן, זוכה תחרות "סנו" ועוד. תסריטאי: סייד קשוע, במאי: גורי אלפי (כאן חינוכית). מדרסה טלוויזיה: , במאי: נועם שמואל ילדי בית העץ (אנסמבל גונז'), היא, מיכאל – שם זמני תיאטרון: (תיאטרון המדיטק). . כיום משחק עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי שחקן להקת תיאטרון החאן. שיחק בהצגה נוף לים, דרייפוס, ביבר הזכוכית. בהצגות:

– מלודי אנה פוגטש .2023 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב שירות בתיאטרון צה"ל. . שמיים אדומים, הדבר הגדול המיוחד טלוויזיה: שחקנית להקת תיאטרון החאן. . תעלולי סקפן, ביבר הזכוכית משחקת בהצגות

21 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, גורי זילכה, יעל חקלאי-קאופמן, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: מיכה טל, מיכל לקס, מרים סלע, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, אנה פוגטש, עירית פשטן, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, יפתח אופיר, תמר אלקן מאושר, פלורנס בלוך, שלו גלבר, יואב היימן, אילן חזן, יוסי ירום, כרמל נצר, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, אריה צ'רנר, בר שדה, יעל שטולמן צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנוֹש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אברה לוין; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל תאורה: יונתן לוי; תאורנים: ריינהרד סטו, יצחק סקילי, אביה סגל, דימיטרי לוין; מנהל סאונד: איליה סורין; טכנאי קול: יונתן זכרוב; מנהל במה: חאלד חמדאן; עובדי במה: אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית, נמרוד מידן; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, אור שרבליס; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי, מריה פדייב, מלאני קפלן; קופאיות: תמר בניטה, גאיה בן עמי, נעמי ישראל, הדס קייך, הדר רנד; מח' מנויים: מאי אלרן (אחראית משמרת), רחל אנקרי, שירה ביטון, נאוה ברנר, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: רותם נהיר; דיילים: רוני ארנולד, רווית אשכנזי, שירה בן בסה הלר, עדי גיתאי, יעלה טורניאנסקי, שחר מוצפי, דניאל רשף, נעמי שרמן. אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

שוחרים /// אבי בלשניקוב, דברה ולואיס גרבר, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר

עמיתים /// יעל ורמי ארז, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זהר ג'ינאו, דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, שי ומיכל ליפשיץ, ורדה שיפר, ענת פורת, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, אריאל אלין, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, חנה ארנון, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, יצחק בריק, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, עופר והילה לוי, רינה ואיתן לוי, חבצלת לורברבוים, חיים לי-רן, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דליה קובל, דב קולני, צבי רביב, ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, תמר שילה, אריאל שנהר, יהודה שפירא, אורי שרף

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

Bad Jews by Joshua Harmon

Translated by Rivka Meshulach Directed by Tamar Keenan Set Design: Orna Behrendt Shimony Costume Design: Or wainman Lighting Design: Matan Preminger Fight Choreography: Liran Mizrahi Production Manager: Keren Or Gadon Assistant Director: Daniel Bagno

CAST Carmel Netzer Anna Pugatch Itay Szor Gal Zak

The grandchildren of a beloved grandfather, a Jewish Holocaust survivor, come together for a family gathering on the night following his funeral. Among them are Daphna, the traditional Jew; Her cousin Liam, who is secular; his non-Jewish girlfriend Melody and his younger brother Jonah. As tensions rise, the cousins are drawn into a heated debate over some big questions: Who is a "good" Jew? What is good about being Jewish? And most crucially: who will inherit Grandpa’s priceless "Chai" pendant? A witty, critically acclaimed comedy that merited great success in New York and London.

Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting Manager: Jonathan levy Sound Manager: Elya Sorin

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography: Moshe Nachumovich – www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre

Running time: about 80 minutes, no intermission Premiere: January 4 th , 2025

"Bad Jews" is presented by arrangement with Concord Theatricals on behalf of Samuel French Inc., www.concordtheatricals.com

23 תיאטרון החאן

איתי שור, אנה פוגטש

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)