החאן - בוצ'ה - דרמה ירושלמית

°®¢¦ µž °®¢¦ ·« ·¦«©¶¢µ¦ ¡«µ

°®¢¦ µž °®¢¦ ·« ·¦«©¶¢µ¦ ¡«µ  איגור ברזין בימוי: ואדים קשרסקי תפאורה ותלבושות: רוני כהן תאורה: בוריס מלקובסקי מוסיקה: מיכאל גטמן תנועה: משתתפים )לפי סדר כניסתם(: דודו בן זאב ברוך )בוצ ה( - בנו של אליהו עירית פשטן נעמי -בתו של אליהו יהויכין פרידלנדר ניסן - בעלה של נעמי אריה צ רנר אליהו - זקן חרדי, בעל יקב קטן בירושלים דימה רוס הירש - עובד ביקב נועם שנהב לאה - נערה צעירה, בת של שכנים גיא גורביץ משוגע

.1984 - המחזה עלה לראשונה בתיאטרון חיפה ב משך ההצגה: כשעה וחצי )ללא הפסקה( 2017 במרץ 25 : הצגה ראשונה

2

אריה צ רנר

'ה, אחיה של נעמי. ֶ נעמי ובעלה ניסן מתעוררים לפנות בוקר, ומגלים על הספה את בּוּצ לפני עשרים וחמש שנה גרש אותו אליהו אביו מביתו, אחרי שנאף עם אשת איש ונטש את הדת. מאז לא דרכה כף רגלו בבית המשפחה. שתוי על הספה, מספר בוצ'ה לנעמי ולניסן, שחזר בעקבות טלפון קצר, אותו קיבל באישון לילה מאביהם. אליהו חולה, מעורפל מתרופות, אינו מסוגל לאשר או להכחיש את קיום שיחת הטלפון. הגעתו של בוצ'ה מטלטלת את המשפחה, מערערת את חיי הנישואים של ניסן ונעמי, ואפילו מעוררת בהם משבר אמונה. מדוע חוזר בוצ'ה? האם הוא מחפש תיקון? האם הוא מבקש לשוב אל חיקה החם של הדת? האם קשה לו הקרע מאביו? האם הוא מנסה לזכות בחלק מן הירושה, יקב משפחתי, כדי להיחלץ מן המצוקה הכלכלית אליה נקלע בעקבות התמוטטות עסקיו הכושלים?

דודו בן זאב, דימה רוס, יהויכין פרידלנדר

צוות הפקה: עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: סופי מולדבסקי | מנהל טכני וייצור: ששון חזם | מנהלת הפקה: עדנה טוויג תופרת: ולנטינה סטץ | ייצור תפאורה: תיאטרונית | מלבישות: דנה שעובי, פאולה טימונר, יעל ברוך, יסמין כספין עובדי במה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, איתמר מבורך | מנהל במה: עאסם אל-שריף תאורנים: יונתן לוי, מרטין קנטור, עידן הרזון, יצחק סקילי | מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן סאונד: מיכאל אבבו, איתן כהן

קולו של החזן: מיכאל גלוזמן )פלורידה, ארה ב( סיורים בירושלים וייעוץ דת ומגזר: מוטי בר-לב

עוזר במאי: נועם פלג צילומים: ז ראר אלון | תכנייה: פולי ברינר יחסי ציבור: דנה סוחולוצקי - תיאטרון החאן | עיצוב תכנייה: נוטלסטודיו

3

ƒ‡—‰

אני אצליח. אני לא הולכת כמוך אחרי חיים נעמי: קלים, אחרי חלומות של שקר.% מתוך המחזה

– Šƒ‰

°®¢¦ µž °®¢¦

מילדותי בירושלים גדלתי בין שני עולמות, העולם החרדי של אמי ומשפחתה וגם של משפחת אבי, ועולמו המתפקר של אבי, שבשבתות היה יוצא אתי למערות הסנדהרין לעשן שם את הסיגריות שלו, ובדרך היה מודיע לי, ילד בן שמונה או תשע, שאין אלוהים, רק הטבע ישנו. היו שם מתפקרים נוספים, אחד מהם היה אח של דוד נתן, בעלה של דודה שרה שלי, גבר צעיר יפה תואר, דומה לטירון פאואר – זה ידעתי אחר כך – שהתפקר, יצא אל החברה החילונית, גם לחם במלחמת השחרור, ואחר כך חזר אל בית אביו, שהיה איש קשה מאוד. עליו חשבתי כשניגשתי לכתוב את בוצ'ה. ברור היה לי שהקונפליקט בין שני העולמות הוא מרכזי כאן, וגם ידעתי שאני לא רוצה לכתוב מחזה של אידיאות – כאלה היו ויש די והותר – ושהקונפליקט הזה לא יעמוד בחזית המחזה, אלא רק במעמקיו. לכן התחלתי לכתוב רק כשעלה בדעתי רעיון שיחת הטלפון שקיבל בוצ'ה מאבא שלו, כך טען. האם קיבל או לא קיבל, אף אחד לא יודע, גם הוא לא, וגם אני לא, ואולי כל עניין גם זה אולי תירוץ בשביל ְ הטלפון הוא רק תירוץ לבוא להשיג כסף מאביו, ו משהו אחר לגמרי, כלומר תירוץ בתוך תירוץ בתוך תירוץ. הסבך הזה של עולם שאינו ברור אף פעם משך אותי יותר מן הקונפליקט הברור הידוע בין עולם אין כאן שחור דתי וחילוני, ובחשבון אחרון אולי אין הדברים כל כך רחוקים; ולבן, אין צודק וטועה, טוב ורע. לכן גם הנחתי לעצמי להיסחף, ובהנאה רבה, מן הקו המרכזי לצדדים, גם ביחסים עם האבא, למשל בתמונת עישון הסיגריה יחד, וכמובן בדמויות האחרות. עדיין אני רואה את שיא המחזה בתמונת הסיום שלו, כשפועל היקב השיכור מונה לעצמו את שמות ילדיו ומגלה חמישה עשר ילדים, והרי יש לו ארבעה עשר. הוא שב ומונה אותם, והוא מגלה שכלל קודם במניין גם את צירלה, והרי היא מתה עליה השלום, ואם כך, "עכשיו החשבון בסדר... ואני כבר נבהלתי... הוא, יתברך שמו, מחזיר הכול למקומו בשלום, עכשיו הכול בסדר". יותר ויותר למדתי שתחושת החיים העולה מיצירה, החיים על עושרם ווית קונפליקט בהיר ְ ת ַ ומורכבותם והמסתורין שבהם, חשובה לי יותר מה וחד-משמעי. אולי משום כך קרובים ואהובים עלי צ'כוב וגוגול – גם גוגול מורכב ומסתורי בדרכו הפראית המיוחדת – יותר מברכט וגם מאיבסן, עם כל מעלותיהם. אוסיף עוד שבמחזה הזה התקרבתי יותר מאשר בכל מחזה אחר שלי למסורת הספרות העברית של טרם קום המדינה, הקרובה אלי גם בגלל הערכים הספרותיים שלה, שיונקים בעיקרם מאותו מקור של הספרות הרוסית הגדולה, והם נראים לי גם היום רעננים וחדשניים, וגם בגלל הנושא של קרע ומאבק בין ישן וחדש. ספרייתי זו כוללת לדידי גם את שירתו של ביאליק – שהיה אחד הספרים הראשונים – כרך גדול בעטיפת בד ירוקה מעוטרת בזהב – שקנה אבי המתפקר, ושאהבתי לשקוע בו כבר בילדותי.

4

דודו בן זאב, עירית פשטן

5

†–†–ƒ’ ‡˜ ’—Œ

¦´®µ¶´ ª¦ ¢¢ ¬¦£µž µ¢Ÿ¦ ¡Ÿ³¡¡ ¦µ³¢¦ ª¯ ¡¤¦¶ž µ´¦µ¥ £¯¢ž

שיחה משמעותית על תהליך היצירה של ההצגה "בוצ'ה" מאת יוסף בר-יוסף מצריכה בנוסף על נוכחותו של הבמאי איגור ברזין גם את זו של ואדים קשרסקי, מעצב התפאורה והתלבושות. לאתגר שהניח המחזאי יוסף בר-יוסף לפתחם של היוצרים הם נענים בצוותא, כשעבודת הבימוי והחזרות עם השחקנים משולבים בצורה הדוקה עם עבודת עיצוב התפאורה והתלבושות.

קשרסקי, אמן שעבודותיו מוצגות בגלריות ומוזיאונים שונים - בין השאר במוזיאון היהודי בברלין שם מוצגת כרגע עבודת העיצוב שלו עבור ההצגה 'הגולם' - מניח על השולחן חבילת דפים, איורים של התפאורה בתצורות שונות, איתם פותח הבמאי איגור ברזין את יום Story- העבודה עם השחקנים, מראה להם את השלבים השונים של התפתחות הבמה בסצינה שהם עומדים לעבוד עליה. "זה בעצם בסביבה דמויית , כלי עבודה שלקוח מעולם הקולנוע יותר מאשר התיאטרון", מספר קשרסקי ומגולל את הקונספט הבימתי, שבו Board בו מתפתחת העלילה. מוזיאון או גלריה לאמנות מוצבים על הקירות בתוך המסגרות חפצי הריהוט של בית משפחת אביו של בוצ'ה, בוצ'ה נכנס למוזיאון או הגלריה הזו, מתיישב על הספסל ומתבונן במוצגים, ואחר כך מתחיל להוריד אותם מהקירות "בתחילת ההצגה הרהיטים יורדים אחד אחד מהקירות ויוצרים את חלל הבית, והעולם של המשפחה ניעור ולסדר אותם כמו שהוא זוכר שהיו פעם. לחיים". המוטיב הזה של תצורת הרהיטים יתגלה כמהותי בהצגה כולה, ומשמש לחידוד הקונפליקט בין בוצ'ה, חוזר בשאלה שעזב את שנה בשם אהבתו לאלישבע, אשה נשואה וחילונית. עתה, על רקע שיחת טלפון מסתורית שקיבל או לא קיבל מאביו 25 בית אביו לפני החולה, ואחרי שפירק את תא המשפחה החילונית שלו, הוא חוזר לבית אביו בו מתגוררת גם אחותו נעמי ובעלה ניסן, ומסדר מחדש את הדברים כמו פעם, כמו שהוא זוכר אותם. התפאורה של קשרסקי לוקחת חפצים יום-יומיים כמו כיסא או מיטה וחוצה אותם עם מחיצות, הפרדות שמוצאים לעתים תכופות בעולם החרדי. מוצגים אחרים הם של תשמישי קדושה, פאה או תפילין, כולם מוצגים לראווה אך ללא תכלית. מוזיאון ודייריו. למה מוזיאון? ברזין, במאי תיאטרון ותיק ולשעבר המנהל האמנותי של תיאטרון מלינקי, נזכר בשיחה שהתקיימה עוד ברוסיה, לפני שעלה אנשים, נושא השיחה היה 'איפה אתה רוצה לגור כשתעלה לישראל?' אבל למעשה אף אחד 10 או 8 שנה בערך. "ישבנו 27 לארץ, לפני לא ידע על מה הוא מדבר, כי אף אחד מאיתנו מעולם לא היה כאן. אחד אומר 'אני בתל-אביב', אחד אומר 'אני בירושלים...' ומישהו עונה לו 'לא, ירושלים זה בלתי אפשרי'. 'למה?', כי ירושלים זו עיר מוזיאון כזו'. ואיכשהו זה נכנס לי חזק מאוד לראש. כשאני וואדים שנה. אנשים באופן מודע הכניסו את עצמם לבועה 200 ביקרנו במאה שערים כמה פעמים, התחושה הייתה באמת שאנחנו חוזרים בזמן שבה הזמן עצר מלכת. אבל במציאות, הזמן לא עצר, הוא ממשיך לנוע, וכאן נפתח הקונפליקט בין צורה לתוכן. הזמן עובר, העולם נע קדימה, האנשים שחיים בסביבה הזו מתחילים לשאול את עצמם שאלות אבל הם לא יכולים לקבל תשובות, כי הצורה מונעת מהם. האפשרות היחידה שלהם למצוא תשובה – היא לצאת משם. אבל ברגע שאתה יוצא, אתה נתקל במציאות חיצונית שאתה לא מכיר בכלל. אתה כמו ילד שם, כאילו אתה נולד מחדש, ובנקודה הזו אתה עשוי גם לא לקבל את התשובות שאתה מחפש וגם לאבד את מה שהיה לך. זה מה שקרה לבוצ'ה". בעיניו של ברזין ניכרים בצורה ברורה קווי הדימיון בין אורח החיים המסוגר, המיושן של קהילות מסויימות לתיאטרון שהתרוקן מתוכן ממשי, הוא נזכר בטקס שנכח בו ושהותיר עליו רושם מיוחד באחד מביקוריו במחוזות אלה, "מדובר בקבוצת חסידי 'תולדות אהרון', ממוצא הונגרי, מהמחמירים ביותר שיש.

< 8 המשך בעמוד

6

אריה צ רנר, דודו בן זאב, נועם שנהב

אני גם אוהבת מוסיקה. מאוחר בלילה, כבר לא לומדים בשום בית כנסת, אז אני פותחת גלגל%צ. לאה: אתמול שמעתי עד שתיים אולי. הנשמה היא העיקר אבל לא לבד, צריך אחדות הגוף והנשמה. בגלל זה אני משתזפת. על הגג יש רעפים רעועים, אני מזיזה אותם ומשתזפת מיני. אף אחד לא יודע, בחוץ גרביים שחורים ובפנים מיני. זה עושה שגם הגוף יהיה כמו הנשמה. הנה, תראה.% מתוך המחזה

7

, יש לו פחות אנשים סביבו, השני חזק יותר, עם Under-dog אחרי שהאדמו"ר נפטר, שני הבנים שלו התחלקו באדמו"רות. אחד מהם ה-'טיש' בשבת הוא אירוע ענק. האדמו"ר מזמין אליו את הקהילה לחלוק Under-dog משקל רוחני גדול יותר. אבל אפילו אצל ה- באוכל ובתפילות, זה נראה כמו אמפיתיאטרון מבחינה פיזית, ממש תיאטרון. הם לובשים חלוקים מוזהבים עם עיטורים ירוקים מיוחדים, שטריימעלים, והשולחן החשוב ביותר הוא זה שיושבת בו המשפחה. הפרספקטיבה להתפתחות וצמיחה בעולם הזה היא רק דרך חתונה. זה לא כמו אצל הליטאים, שאצלם אם אתה חכם בתורה אתה יכול להתקדם. רק קשרי משפחה. אז בשולחן אחד יושבת המשפחה, ולצידם עוד כמה כיסאות שבהם יושבים האצילים שלהם. כל השאר עומדים. תפילה, ואחר כך מחלקים אוכל. אני הייתי בהלם, אני ושלושה חברים שהיו איתי. אתה רואה רק את הצורה החיצונית, שום תוכן. אני חיכיתי לאיזו התרוממות רוח, משהו, כלום. להיפך. מוטי בר-לב הסביר לנו אחר כך שאם מישהו נצפה שם נכנס לאיזשהו טראנס של ממש, או מתחבר לאיזה 'מקום גבוה', הוא נחשב ביניהם ל-'לא נורמלי', והחברה מתייחסת אליו ככה. התפללת קצת, אכלת, ואתה הולך הביתה. אין שום קשר בין 'מה שלמעלה' ל-'מה שלמטה'. אצל האדמו"ר האחר, הרוחני יותר, שאצלו היו בערך אלף איש, היה עוד יותר משעמם. בטוח שיש גם מקרים יוצאי דופן, אבל תמיד אתה חש באיזשהו דיסוננס. אז אנחנו חילונים, כמובן שאנחנו הולכים 'לראות מוזיאון', אבל בכל זאת אנחנו אנשים חושבים, שקוראים ספרים, ומחפשים תשובות. אנחנו הולכים לשם וחושבים, אולי יכול להיות שיש לכל זה בכל איזשהי הצדקה? אני לא הרגשתי את זה". התכנים של העולם היהודי נשזרים ביד אמן בסיפור המשפחתי שכתב יוסף בר-יוסף, המתייחס בהקדמתו למחזה להשראותיו – צ'כוב וגוגול. ניכר שבר-יוסף הצליח לסגל לעצמו את מיטב הגאונים האלה וליישם אותו במחזותיו שלו, ולא במקרה הוא מוצג לעתים קרובות מאוד ברוסיה. "הוא מתעניין באותם דברים שצ'כוב התעניין בהם – בעולם הפנימי של האדם, באדם הפשוט – אין גיבורים, יש אנטי- גיבורים. הוא עושה טריק דרמטורגי מאוד מעניין", מספר ברזין, "הוא בנה את המחזה כמו מראה. שתי מערכות – המערכה הראשונה נפתחת בתמונה ראשונה קצרה מאוד, ובתמונה שנייה ארוכה שהיא הגוף המרכזי של המערכה. המערכה השנייה נפתחת בתמונה ראשונה ארוכה שהיא עיקר המערכה, ותמונה שנייה קצרה, מעין אפילוג. בהצגה שלנו, למרות שהיא מתקיימת בלי הפסקה בין המערכות, אנחנו שומרים על המבנה היפה הזה שהוא מציע לנו". לאחר שההצגה "הזקנה ועושה הניסים" בבימויו, על פי כתביו של דניאל חארמס זכתה 2003 - החיבור בין ברזין לבר-יוסף נוצר ב לביקורות מצויינות ושבחים רבים. "הוא התקשר אלי ואמר שהוא רוצה שאביים מחזה שלו", נזכר ברזין, "שלח אלי כל הזמן טקסטים ואני אמרתי לו – "יוסף, בשביל הדברים שאתה כותב אני לא יכול לקחת שחקנים צעירים שהם לא בגיל המתאים, הדרמטורגיה שלך היא לא לפרינג'." ברגע שעזבתי את תיאטרון מלינקי, הוא התקשר אלי ואמר "נו, עכשיו אתה כבר יכול לביים מחזה שלי. אין יותר תירוצים!". הטקסט מאוד חכם, מאוד עמוק, ונותן המון אתגרים למשחק. כל הדמויות נמצאות " גם על העומק הרגשי של הדמויות מהרהר ברזין, בוצ'ה נמצא על סף שגעון, הוא שותה הרבה בזמן האחרון, הוא מפוחד, הוא מדוכא. עליות וירידות במצב פסיכו-פיזי מאוד יוצא-דופן. חדות. נעמי, אחותו גם במצב מוזר מאוד. מתוך הדיאלוג שלה עם בעלה ניסן עולה שהיא יצאה מהבית בלילה לשוטט, וזה דבר לא- נורמלי בעולם שלהם – אוזניים לכותל, בכל מקום. ניסן מזכיר כל הזמן את החיוכים המוזרים שלה, וכל זה בא להראות על איזשהו סדק כל הרהיטים שירדו מהקירות פנימי. משהו משמעותי קורס במשפחה הזאת, לא רק אידיאולוגית, אלא ממש בגנים שלהם. בסוף ההצגה, חוזרים למסגרות שמהן באו, אבל זה כבר לא קורה בצורה יפה, גם במוזיאון כבר יש איזו חריקה". הרמה הספרותית הגבוהה מאוד של הטקסט, וזמן החזרות הקצר יחסית העומד לרשות הקבוצה ליצירת ההצגה, מצריכים שימוש בעזרים . "זה עוזר לשחקנים, וגם לנו היוצרים, בגלל שהרמה הקונספטואלית של המוזיאון כל כך משמעותית בהצגה. אנחנו Story-Board כמו ה- מכניסים לתוכה חוקים ששייכים לא רק לתיאטרון דרמטי, אלא גם פוסט-דרמטי. במהלך ההצגה אנחנו מחפשים כל הזמן דרכים לבנות תצורות חדשות של החלל הקטן הזה. כל שינוי על הבמה יוצר משהו אחר לגמרי. זה מתקשר ישירות לקונפליקט בין בוצ'ה לאחרים, כי הוא מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. הדברים שהוא אומר, מה שהוא מספר להם, זה בושה וחרפה. הוא מכניס את כל הטומאה הזו לחיים שלהם, דברים הזויים ממש, וככה הוא מתייחס גם לעולם הפיזי שלהם". "אני חושב שזה מזל גדול שהפעם הראשונה זוהי עבודת הבימוי הראשונה של ברזין בתיאטרון החאן ובתיאטרון הרפרטוארי בכלל. שלי היא דווקא בחאן, שאם יש תיאטרון שהוא קרוב ביותר באידיאולוגיה ובתוכן שלו לפרינג', זה הוא. אני לא מרגיש הבדל ענק, גם מבחינת השחקנים שמביאים איתם את כל-כולם, חיות ורעננות שלא מוצאים בכל תיאטרון רפרטוארי וגם ביחסי במאי ומנהל אמנותי. הליווי של מיקי גורביץ' הפתיע אותי כל כך לטובה".

8

בוצ ה: עצל, עצל, עד מתי תישן?... אדם דואג לאיבוד דמיו אינו דואג לאיבוד ימיו דמיו אינם עוזרים ימיו אינם חוזרים. אני רוצה לישון פתאום.% מתוך המחזה

דודו בן זאב, אריה צ רנר, גיא גורביץ

9

¡£¤« ‘ƒ‡ – ‘ƒ‡ , דור שישי בארץ מצד אביו, הסופר יהושע בר-יוסף 1933- נולד בירושלים ב ז"ל, שמשפחתו חיה בצפת ובירושלים, ודור שמיני ואולי יותר מזה מצד אמו, ציפורה ז"ל, שמשפחתה חיה בחברון ובירושלים העתיקה. למד ב"חדר" וב"בית ספר עממי דתי לבנים". אחר כך בתל אביב המשיך את לימודיו בבית חינוך תיכון, והיה חניך "השומר הצעיר". באוניברסיטה העברית בירושלים למד (. התפרנס 1961) לתואר ראשון פילוסופיה עברית וקבלה וספרות אנגלית בעבודות שונות, בין השאר שרת בצי הסוחר והיה גם קבלן שיפוצים, עיתונאי , שפתיים מלוחות התפרסם קובץ הסיפורים הראשון שלו, 1954- ועורך. ב . מאז כתב טורא עלה בתיאטרון הקאמרי המחזה הראשון שלו 1963- וב במשך ארבעים שנה רק מחזות, וארבעה עשר מהם הוצגו בכל התיאטרונים הרפורטואריים בישראל. רבים ממחזותיו הוצגו ומוצגים - גם בערוצי הטלוויזיה - בהצלחה רבה בעיקר ברוסיה ובמזרח אירופה, גם בברזיל, הודו, הוענק 1974- סקוטלנד. בשנים האחרונות התפרסמו ארבעה רומנים שלו. ב הוענק לו פרס ישראל בתיאטרון. 2003- לו פרס הנשיא שזר למחזאות וב ¦¢«¦ž ‡„– –ƒ€‡~ בוגר האקדמיה הרוסית לאומנויות התיאטרון "גיטיס" במגמת בימוי. עלה זכה 2010- הקים את תיאטרון "מלנקי". ב 1997 . בשנת 1993 לארץ בשנת המוענק ליוצרים ואנשי תרבות מצטיינים, בקטגוריית בימוי פרס לנדאו ב פרס זכה ב 2014- המוענק לאמנים עולים מצטיינים. ב פרס שטרן תיאטרון ו לאמנויות הבמה המוענק לאמנים מצטיינים. רוזנבלום הצגות, וזכה בפרסים רבים, ביניהם פרס הפרינג' 18 ביים בתאטרון מלנקי פרס תיאטרון כהצגת הפרינג' על החטא, ( בשלוש קטגוריות על ההצגה 2007) ( על 2001) ופרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו הזר ( על 2004) הטובה ביותר . קונטרבס זוהי עבודת הבימוי הראשונה של ברזין בתיאטרון הרפרטוארי.

·¢¶¢ž©·¢ ¡µ¢±· ‡•–—• ‹‡~ƒ ברוסיה ברוסטוב על הדון. 1972 יליד

בוגר מכון לאומנות פלסטית ותיאטרון על שם גראקוב ברוסטוב על הדון, למד באקדמיה לאומנות גבוהה, אומנות פלסטית על שם רפין בסנט-פטרסבורג. עלה לארץ. 1992 - ב מעצב תפאורה ותלבושות בישראל ובחו"ל, מציג בגלריות בישראל 2002 - מ ובחו"ל, בימים אלה מציג במוזיאון יהודי בברלין. בתיאטרון מלנקי. נזיר שחור זכה בפרס קיפוד הזהב על עיצוב ההצגה 2013 - ב טוביה החולב זכה בפרס על שם דובוזינסקי על עיצוב ההצגה 2015 - ב בתיאטרון הדרמה הראשון ברוסיה על שם פיודור וולקוב.

10

¡¯¢· Œ†€ Š~‰‡Œ כוראוגרף, רקדן ומנחה לאימפרוביזציה. בוגר בית הספר למחול בת דור, תל אביב. רקד בלהקת בת שבע ובלהקתה של אמנדה מילר - פרייבורג, גרמניה. כוראוגרף עצמאי המציג עבודותיו בארץ ובחו%ל. זוכה בפרסי כוראוגרפיה בתחרויות בינלאומיות בגרמניה ובדנמרק. נתמך ע%י מנהל תרבות וחבר עמותת הכוראוגרפים. החל בפעילות עצמאית ברחבי העולם. הוציא תקליטים רבים, הוזמן לסיורים בעולם, 2000- מאמצע שנות ה זכה להכרה בינלאומית והופיע בפסטיבלים ובסדרות קונצרטים בארץ ובעולם )שיקגו, אמסטרדם, בייג'ין, וינה, פראג, קופנהגן, רוסיה ועוד. בישראל השתתף בפסטיבלים רבים. שהה בפולין, שם פיתח פעילות גדולה בתחומי מוזיקה תיאטרון וקולנוע ושיתף פעולה 2014 - 2009 בין השנים עם המוזיקאים ויוצרים המובילים. ¡´¦®¢« ‡•ƒ•ŠŒ ‡–ƒ מלחין, פסנתרן, מעבד, מפיק ווירטואוז בנגינה על אקורדיון כפתורים – באיאן. נולד באודסה שבאוקראינה. וכן למד הלחנה ותיאוריה של מוסיקה ואלתור. הופיע כפסנתרן ג'אז במוסקווה. 4 החל ללמוד פסנתר בגיל עלה לישראל. 1991 בשנת למד בבה"ס "רימון". שם זכה פעמיים בפרס תחרות "נגן הג'אז של השנה", הופיע בקמפוס עשרות פעמים בהרכבים שונים כולל בהרכבי מורים, וגם בהופעות פומביות רבות מחוץ לביה"ס. זכה בפרס בתחרות בינלאומית לפסנתרני הג'ז על שם באד פאואל וזכה במלגה מלאה לביה"ס ברקלי בבוסטון אך החליט להמשיך בלימודו ובפעילותו בישראל. השתתף בעשרות הפקות תיאטרון בארץ כמלחין, מעבד, מפיק ופסנתרן )גשר, הבימה, יידישפיל, תיאטרון ע"ש אורנה פורת, ביה"ס לתאטרון בית-צבי, תאטרון "מלנקי" ואחרים(. ¡µ¢· ‚‰ ‡Žƒ– הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, בתיאטרון החאן: מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, משחק של אהבה ומזל, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, דוחקי הקץ, האדרת, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, תמונות מחיי הכפר, הדלת ממול, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, בתיאטרון יחזקאל, כנרת כנרת, המחיצה, אדם הוא אדם, עורבים, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ. אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה . בתיאטרון בית ליסין: המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, . בתיאטרון באר שבע: מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, . בתיאטרון הקאמרי: הביתה הביתה . ארגנטינה . בתיאטרון חיפה: ארוחת טעימות על 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב . הנסיכה האמריקאית על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ ההצגה:

11

¡ ׳ ³¢ž ~„  ƒƒ בוגר בית הספר תלמה ילין והסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. לילות הדבש והאימה, הילד חולם, מר השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: סלימר המתוק, זעקי ארץ אהובה, רוקדים בלונסה, מקבת, החייל האמיץ ,1913 : שוויק, סירנו דה ברז'רק, הסירפד של השכן. פרויקט שטרנהיים ,2000 דבורה בארון, ליסיסטרטה בתיאטרון הקאמרי: המאובן, תחתונים. קפה ועוד. בתיאטרון בית ליסין: קוויאר ועדשים, דמוקרטיה, אמא קוראז' - זוכה פרס השחקן המצטיין ערבה, האגם המוזהב, סרט צרפתי, ברנז'ה . יצר יחד עם שמוליק לוי את הצגת היחיד פותחים במה, אמא מאוהבת

פנטיסליאה, הגבול . בתיאטרון נוצר: 1990 , עליה זכה בפרס החממה, פסטיבל עכו שד בתנועה , 1994 דיסאינטגרציה בתיאטרון תמונע: יצר יחד עם אשתו, האמנית זיו פלג בן-זאב את והשיבה. פרויקט אמנות רב תחומי: הצגה, תערוכה וספר שכתבו ביחד על החיים עם איתי, בנם הלוקה .2007 באוטיזם. על הצגת היחיד, בבימויו של שלום שמואלוב, זכה בפרס הפרינג' בקטגוריית המבצע שתי אצבעות מצידון, לא שם זין, תרנגול כפרות, שירת הסירנות. בקולנוע: קצרים וחתול, המקצוען, יחזקאל, אדם הוא אדם. 2 שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: )סטפיאן וורלמוביץ', סגן מנהל הלשכה, משכונאי, מוכר בחנות האדרת בימים אלה משחק בהצגות: )מיסייה לפור(. עורבים )פונדקאי של פונדק הבירית(, הנשים העליזות מוינדזור כפתורים, רופא, גנב(,

¦«¯†—’ ˜‡–‡ בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. אשת האופה, המלאך הכחול, השתתפה בהצגות: בתיאטרון באר שבע - הפסנתר של ברטה, הנסיכה והרועה, חשבון פתוח, מפתח לשניים. בפסטיבל לשבור את הצופן, בית ברנרדה אלבה. בתיאטרון הספרייה - . רחמים ,2010 . פסטיבל תיאטרון קצר יענקלה - 2004 תיאטרון קצר בקטגורית שחקנית משנה 2000 זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל- צל חולף בהצגה

.2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , אביב . 2 מתים לרגע . בטלוויזיה: 2016 , ברש בקולנוע:

שש דמויות מחפשות מחבר, כנגן המנגן, השיבה שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: למדבר, קריפס, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, בגידה, מילה של אהבה, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה, צייד הפרפרים והמוות, בשיתוף תיאטרון הבימה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, שלוש נשים מחכות, בידרמן והמציתים, אדמה קצרים 2 , קדושה, נישואים, סוף משחק, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, הקמצן וחתול, תמונות מחיי הכפר. הנשים העליזות )מריה ואסילייבנה(, דוד וניה )טואנט(, החולה המדומה בימים אלה משחקת בהצגות: )גיזלה(. שיר ישן, רחוק... )מאדאם ויניירון(, עורבים )גב' אליס פורד(, מוינדזור

12

¬®¦–ŽŠ‡–’ ‡‰‡ƒ‚‡ עלובי בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - החיים, עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה המדומה, נכנע . כולם היו בני חוץ מנעמי ועוד. בתיאטרון בית ליסין - ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס הכפיל, בית הקפה של . בתיאטרון חיפה- המחזמר יוסף וכותונת הפסים בתיאטרון העממי - ועוד. ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: לשון המראות, ארץ מולדת, מה שנקרא, - ליאור שליין, הלילה בטלוויזיה השתתף בסדרות: ועוד. עורך ומגיש תכנית זהו זה, החיים זה לא הכל, כל שבת שניה, המסודרים, סברי מרנן

היחיד על מורים ותלמידים, וניגונים ומעשיות עם כליזמרים. הנסיכה איבון, שיחות אחרי לוויה, אנה גלקתיה, מידה כנגד מידה, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: הבתולה מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, אסתרליין יקירתי - הצגת יחיד, מילה של אהבה, האשליה, החיים הם חלום, עירם של האנשים הקטנים, הקיץ, שימון בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, משחיז הסכינים הסיני, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, הקץ של )עגנון(, קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר, 2 , הקסם הגדול, סוף משחק, הלילה השניים-עשר, הקמצן , העץ, אהובת הדרקון הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו. דוד וניה )בראלד(, תהלה, החולה המדומה )אחאב(, אוכלים ט(, ְ 'רוֹנ ֵ )ז תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: )מיסייה עורבים - הצגת יחיד, מתחזקים )פייטלזון(, כנרת כנרת )פרנק פורד(, הנשים העליזות מוינדזור )סרבריאקוב(, )אגאוס, ספונג'(. חלום ליל קיץ ויניירון(,

¢¡¦© –Ž–œ” ‚‡–~ אגדות מיערות בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: לבנון, השיגעון הגדול, הבודדים, סרק סרק בקולנוע השתתף בסרטים: וינה, חלום ליל קיץ. זינזאנה, פלורנטין, הפוך, מעצר בית, החברה הטובים, ועוד. בטלוויזיה השתתף בסדרות: , אניגמה, תנוחי, אמא ואבאז 2 השמינייה, מעורב ירושלמי, הפיג'מות, פצועים בראש, ניו יורק ועוד. אילומינטוס, גימפל תם, אגדת חורף, נופלים שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: בפח, אבא אובו, יובל, רופא בעל כורחו, אביב מתעורר, מי תהום, ינתי פרזי, לאונס ולנה, מה שבלב, האשה הגדולה מן החלומות, אהבה שיגעון תמונות שיקספיריות, סיפור אהבה מוזר,

אתה קולט אותי?!, לס מואה ט'מה, עלילות עקביה, ירושליימה, הלילה וההר, דון קישוט, האשה המופלאה שבתוכנו, יש מלחמה בחוץ, צוואתו של כלב, הא..הא.., קילר ג'ו, אנה גלקתיה, )הפקה ישראלית - פלשתינית(, רומיאו ויוליה החתונה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו, המצליחים, סוף משחק, אושר, הנסיכה האמריקאית, מלחמה על הבית, אהובת הדרקון, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, גברים, הקמצן, הצוענים של יפו, המקצוען, יחזקאל. הנשים העליזות מוינדזור )דוד וניה(, דוד וניה )אליקים(, אוכלים )ארגנט(, תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: )אנטון(. שיר ישן, רחוק... )מיסייה טסייה(, עורבים )הכומר אבאנס(, .2009 . זוכה בפרס שחקן השנה בתפקיד ראשי בפרס התיאטרון הישראלי 2007 זוכה פרס קלצ'קין

13

¶µ¦¡ ƒ– ‚Œ‡ הצטרף 1998 - מרוסיה. ב 1992 - עלה ב לתיאטרון מלנקי . קיבל פרס קיפוד הזהב על 2005 בשנת מאת אלבר הזר תפקיד מר מרסו, בהצגה קמי. שיחק בתיאטרון הבימה ו ידיישפיל . , וסרטה של המשרד השתתף בסידרה . סיפור על אהבה וחושך נטלי פורטמן ¡© ‚Ž— ‹ƒŽ בוגרת הסטודיו לביטוי בימתי הדרך. זמרת יוצרת בוגרת קונסבטוריון רמת השרון. הוראות הפעלה, בתיאטרון הבימה: תזמורת על תנאי, בתיאטרון גבעתיים: אלמה. בתיאטרון קרוב: . להתבגר, כבודו, פול מון בטלוויזיה: אנגרי בירדס, רוק דוגס, היפה דיבוב: והחיה. ¯Ÿ¢¶« œ“‡–ƒ€ ~‡€ בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב, תל אביב. התגנבות יחידים, ילד טוב קולנוע: . בתולות, סבנה . טלויזיה: ירושלים הגמדים מתחת תיאטרון חיפה: אלעזר ב . זוכה פרס השחקן פסטיבל לשמיכות . תיאטרון 2014 חיפה להצגות ילדים . בבל האינקובטור: הברון\ המדען ב מסע של יום תיאטרון תמונע: אדמונד ב . ארוך אל תוך הלילה שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף אדם הוא אדם. בהצגה: הנשים בימים אלה משחק בהצגות: )פיסטול, רוברט(, העליזות מוינדזור שיר ישן, רחוק... )מרדכי(, כנרת כנרת )דמטריוס(. חלום ליל קיץ )גיא(,

14

יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן

15

כשפגשתי את בוצ'ה צפו ועלו בי עשרות דמויות מחיי היום יום שלי שללא היסוס הייתי מצביע על הבוצ'ה שבהם, שחי איתם מאז שהם פרקו את עול התורה והמצוות. אם אהיה כן, הרי שגם בתוכי ישנו איזה בוצ'ה שבימים של חולשה מגיח ואומר את דברו, ובימים של כוח ואונים אני מחזיק בעורפו לבל יקום לערער את הסדר המהוגן שכביכול יצרתי לעצמי. אם בתחילת דרכו היוצא בשאלה עובר תהליך ערכי ועמוק מאין כמותו, ואולי הוא מעין לוחם חופש שנלחם בעד ה"אני האישי" שלו שמבקש להיפרד מה"אני הקולקטיבי" שבעצם חי את חייו במקומו, הרי שבסופו של תהליך כשהיוצא מקבל את ה"אני" שלו, עיתים שמדובר ב"אני" ריק מאד, ב"אני" שפרק כל עול, כל דרך וכל מחוייבות, אפילו מוסרית בסיסית. יוצא בשאלה שעבר את האימה הגדולה של לראות את עצמו בעירום מוחלט, ה"אני" האפל כמו שהוא בלי מסיכה, כבר לא מחויב לכלום, אין צווים ואין חוקים, ואם הוא פירק סולם ערכים של חברה אחת ללא קושי הוא יכול לפרק סולם ערכים של חברה אחרת, הוא פלנקטון ופלנקטון מסתחרר לכל כיוון. אבל אם הייתי הולך רחוק יותר ומחפש את שורשי הציניות של היוצא בשאלה או לצורך העניין בוצ'ה, הייתי מגלה אותם דווקא ברה אשר לדעתי היא פחות ֶ בחברה החרדית שהוא גדל בה. ח דתית והרבה יותר אתנית, מנהגיה ואורחות חייה החומריים יונקים מקליפה דתית שאין בה כמעט מהרוחניות הטהורה. בוצ'ה הוא ציניקן שיודע שהכל נגמר בלא כלום ולכן אכול ושתה כי מחר נמות, אבל אליהו אביו הגוסס ציניקן לא פחות, ואם חשבנו שבוצ'ה הוא חסר עכבות וסנטימנטים, הרי שבהמשך המחזה אביו מתגלה כסוחר ממולח וחסר מוסר לא פחות ממנו. אליהו האב רוצה מבוצ'ה את כרטיס הכניסה לחיי הנצח ולא איכפת לו באיזה מחיר הוא יקבל אותו, לא איכפת לו חיי כחש ורמייה, חיים שלמים נוראיים, אבל העיקר שהוא יקבל את מה שהוא חפץ. במבט רוחני שקריו של האב אליהו גדולים יותר משל הבן, שכן בוצ'ה אין לו עניין בחיי רוח בכלל, גם שאלות תיאלוגיות כבר לא מעניינות אותו, כמו שאנחנו רואים במפגש שלו עם לאה, אבל האב שמנהל סחר ומכר בחפצי שמיים, האב שרוצה לקנות לו חיי נצח במחיר של מס שפתיים הוא השיילוק הקריקלי שמנהל עם אלוהיו עסקאות טיעון על חיי הנצח שלו. Š~— ‹‡~”ƒ‡ ˜ƒ–‡…Š ˆ– ˆ– ƒ‡~ ž© µž ¦¥¢«

יהויכין פרידלנדר, נועם שנהב

16

אלא שדרכיהם נבדלו; האב מעולם לא פתח שער ולכן לעולם הוא לא ייכנס אל הגן, בוצ'ה פתח אלפי שערים, אין מחסום שהוא לא פרץ, דמותו היא אנטי-תזה לגבולות ויישוב דעת, אבל דווקא בשל כך הוא הכי קרוב למה שמכונה החוויה הטרנסצדנטלית, דווקא הוא ליבו פתוח לכל מפגש ואפילו למפגש של נאמנות לעצמו וחוויית אינטימיות של נאמנות. אם אני אצא לרגע מהפרט אל הכלל הרי שלא אגזים באמירתי שלא ראיתי חברה שהאינטימיות בה עם הזולת כל כך פגומה כמו בחברת היוצאים בשאלה, ההליכה על הקצה, הגילוי הכמעט מיסטי שהכל הבל הבלים, תהליכי חברות קלוקלים - כל אלה מביאים חלק ניכר מהיוצאים בשאלה להיות חיות בודדות שזולתן הוא אינסטרומנט עם תאריך תפוגה. וכאן באה נעמי אל אחיה, המאהב הגדול, בתביעה, אתה הרגת את אלוהים ותחתיו הכתרת את אלת האהבה, אולם גם זה היה מצגת שווא כי ברגע שכילית אל אחד, כילית את כל האלים כולם, אינך יודע לאהוב, או גרוע מכך, אינך רוצה לאהוב, שכן אהבה כרוכה בהתמסרות לאחר ואתה הרי הבטחת לעצמך לפרוק כל התמסרות. כולם מצפים לגאולה, כל אחד לפי הבנתו מהי גאולה, אלא שגאולה זו מסוכלת על בסיס יום יומי כי היא מבקשת להתיר את הכלוא ממערכת קשריו והרגליו שהפכו למשהו אימננטי בתוכו. נעמי מבקשת להיגאל על ידי העיוור אך המחיר שהיא תצטרך לשלם לא מבטיח שהיא תיגאל, אליהו רוצה להיגאל גאולת נצח בקדיש של בנו, לאה רוצה להמיר את חיי הכחש שלה במדע ובהוכחות ניצחות על מקורו של האדם, אבל דווקא בוצ'ה שאינו רוצה להיגאל, ויתירה מכך, הוא המכחיש הגדול של הגאולה, הוא הקרוב מכולם אל היעד הנכסף, דמות האב שבתוכו מתה עם כל כזביה הנאלחים ואז הוא חווה אינטימיות חסרת מחיצות עם האמת שבתוכו. הוא מוותר על הכל, על המהוגנות, על הרווחים הכלכליים, על יחסי משפחה, אבל אז חווה את ה"אני" שלו שב אליו כמו שהוא ביקש בתחילת דרכו. האם בוצ'ה נגאל? לא בטוח !! ייתכן שכמה רגעים לאחר החוויה הוא יחזור אל חייו המפותלים והנכלוליים, הוא יבקש את חלקו קדיש של אביו. אבל בעידן שלנו גם ַ בירושה ויספר לכולם שהוא ה רגעי גאולה חולפים אסור לזלזל בהם.

17 עירית פשטן, דודו בן זאב

ƒ~  ‡–‡—Œ

, לאה גולדברג משירי הבן האובד מתוך 1973 , , הוצאת ספרית פועלים 2 כתבים, כרך

18

אתה הרסת לי את הבית הזה. אז כשהלכת לשם, אל הבית ההוא, נעמי: הרסת לי את הבית הזה. לא היה אכפת לי, כי היה לי הבית ההוא שלך שם. עכשיו הרסת לי גם את הבית ההוא, שם. אתה בגדת באהבה. בן אדם מוכרח לבגוד במשהו, לא? אז בגדתי באבא, עכשיו אני בוגד באהבה. בוצ ה: אני כזה, לא אוהב לשים את כל הביצים בסל אחד. אהבה, איזו בדיחה! כאן שום דבר לא הולך לאיבוד, גם אהבה לא. את עוד קוראת את הרומנים שלך, הה? מתחת למזרון. זאת לא חוכמה, שימי את האהבה על המזרון, אז נראה.% מתוך המחזה

19

20

נוח לי, נוח. כן, שום צוואה, שום יקב, לא בשביל זה באתי. בוצ ה: זה היה סתם תירוץ, פשוט בשביל לבוא אליך ככה, לשכב לידך, נוח לי, נוח.% מתוך המחזה

21 דודו בן זאב, אריה צ רנר, יהויכין פרידלנדר

Set and Costume Design: Vadim Keshersky Lighting Design: Roni Cohen Music: Boris Malkovsky Choreography: Michael Getman Actors (in order of appearence): David Ben Zeev - Butcheh Irit Pashtan - Naomi Yehoyachin Friedlander - Nissan Arie Tcherner - (OL\DKX Dima Ross - Hirsch by Yosef Bar-Yosef Directed by: Igor Berezin Butcheh

1DRPL DQG KHU KXVEDQG 1LVVDQ ZDNH XS RQH PRUQLQJ WR ÀQG 1DRPL V EURWKHU Butcheh on the sofa. 7ZHQW\ ÀYH \HDUV HDUOLHU %XWFKHK ZDV EDQLVKHG E\ KLV IDWKHU (OL\DKX DIWHU FRPPLWWLQJ DGXOWHU\ ZLWK DQRWKHU PDQ V ZLIH DQG DEDQGRQLQJ WKH UHOLJLRXV OLIH Since then he has not stepped foot in the family home. While drunk on the sofa, Butcheh tells Naomi and Nissan that he has returned due WR D EULHI SKRQH FDOO IURP KLV IDWKHU ZKLFK KH UHFHLYHG LQ WKH PLGGOH RI WKH QLJKW (OL\DKX ZKR LV VLFN GHOXVLRQDO GXH WR PHGLFDWLRQ LV QRW DEOH WR FRQÀUP RU GHQ\ that this phone call took place. %XWFKHK V DUULYDO VKDNHV WKH IDPLO\ GHVWDELOL]HV 1DRPL DQG 1LVVDQV PDUULDJH DQG HYHQ SURYRNHV LQ WKHP D FULVLV RI IDLWK Why has Butcheh returned? Is he seeking amendment? Is he interested in returning to the embracing bosom of religion? Is the estrangement from his father hard on KLP" ,V KH KRSLQJ WR UHFHLYH SDUW RI WKH LQKHULWDQFH ² D IDPLO\ ZLQHU\ ² LQ RUGHU WR IUHH KLPVHOI IURP WKH ÀQDQFLDO GLIÀFXOWLHV ZKLFK KDYH DIÁLFWHG KLP VLQFH WKH collapse of his failing businesses?

Noam Shenhav - Leah Guy Gurevich - Lunatic

Production Staff: Production Director: Edna Twig 3URGXFWLRQ DQG 7HFKQLFDO 6XSHUYLVRU Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen Assistant Director: Noam Peleg

3URJUDP (GLWRU Poli Brinner Photography: Gerard Alon Program Design: Nutelstudio Public Relations: Dana Sukholutsky, The Jerusalem Khan Theatre

22

The performance lasts about 1 hour and 30 min. (without intermission)

Premiere: March 25th 2017

אגודת ידידי תיאטרונ החאנ: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. dana@khan.co.il להתקשרות: נשמח לצרף ידידים נוספים.

מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי: | דני וייס מנכ"ל: יגאל בן אריה, עמוס אונגר - יו"ר, חברי הועד המנהל: עינב בר, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, שרה ליסובסקי, ינון עוז-ארי, יון פדר, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, אילן רומן, ניסן רז, יהודית שלוי, אורי שרף הלל שטיינברגר - יו"ר חברי ועדת ביקורת: בני בן צבי, אלי פלג, יוסי שובל

פרופ' נורית יערי יועצת אמנותית: ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית: שיר גולדברג : בימאית בית שחקני להקת תיאטרונ החאנ:

יורם זיו ומיה גילון ציפי זרנקין ויואב איגרא נחמה חסון שרה ושלמה חסון נעמי ואבי חפץ דליה טלמור איטה ילין נאוה וחיים יפה עמליה כהן רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון ויאן גונווג אברהם וחבצלת לורברבוים יפה ליבוביץ' הלה וחיים לי-רן מדלן מומצוגלו דינה ושלמה מור יוסף זאב ואורנה מחנאי הני מיטלמן רות מירון לינסיה מצנר רחל מרין עמיתימ רונית ואפי אברמזון שרה אהרנסון מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רוז ואליהו בן טובים אראלה ומרדכי בר-און בברלי וניר ברקת נורית ואהל וגבריאל הרמן

אורה ויעקב אחימאיר אורי ועדנה ארבל בתיה ארטמן עליזה אשד רות בורמן דורית ויחזקאל ביניש מירלה ושרון במברגר ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון נטע בן פורת סוניה וזמיר בקל נעה וישראל בר גיל רות ברמן חביבה וחזי ברקלי תמי גוטמן רות גילאי דינה ויורם גרינשפן דפנה גרנות דגנית וטל דיליאן נעמי וינד מירה וינשטין אילנה ויורם וקשלק שוחרימ נירה וישראל ברטל דברה ולואיס גרבר רות חשין נירית צ'רננסקי ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס גאולה ואליעזר שמואלי ידידימ

רחל ויהודה וייס דן זיסקינד רנה ומאיר חת ארנה ואדוארד כהן רפי מרון תחיה ואברהם סנפירי לסלי סבה וורדה שיפר שלומית ופלג רדי אליס שלוי

נטלי אליעזרוב, דודו בן זאב, גיא גורביץ', יואב היימן, אריאל וולף, יעל טוקר, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון,

איתי שור, ארז שפריר שחקנימ להצגה:

תמר אלקן, אדי אלתרמן, ליאור בלאוס, נמרוד ברגמן, לירון ברנס, דניאל גל, יהב גל, אוהד ובר, ניצן לברטובסקי, רן לשם, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, גאיה שליטא-כץ צוות תיאטרונ החאנ: מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיני טרטיבית: רוני כהן; מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; עוזרת אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוצ ומחלקה חינוכית: מנהלת יח י ציבור פולי ברינר; מנהל אמנותי ועורכת תכניות: עוזרת שירה אוחיון; מנהלת מכירות: דנה סוחולוצקי; ואירועימ: עדנה ניהול הפקה: נוֹש; ֶ נעמה א מנכ"ל ומזכירת התיאטרונ: רכזת מנויימ: מרינה ברייטר; הנהלת חשבונות: טוויג, שקד לוי; עידן הרזון, תאורנימ: עסאם אל-שריף; מנהל במה: קרן ברק; מיכאל אבבו, איתן כהן; טכנאי קול: יונתן לוי, מרטין קנטור; הלבשה אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, חאלד חמדאן; עובדי במה: סופי מולדבסקי; איפור, פיאות ותפירה: דנה שעובי; ואביזרימ: מור היימן, מזל בן-זקרי, קופאימ: שני אבנר; אחראית קופה: אסיה מח׳ טלמרקטינג: מיכל תמרי, שושי קורמן, דניאל גבריאל; אליאור הימן, בת אל אלפסי, קרן יניב, קרן ניר, )אחראית(, יופה הדסה דקל, ספיר כץ, הילה דייטש, לירז אנג ל בן דהאן, אליעזר הלוטובסקי, רון ופריק, הגר אלון, נמרוד שורץ, ירין זיו, ניצן שי; עמית ימין, עמית וינברגר, הילה )אחראי(, אורי פישר דיילימ: קסטל, דנה פיטרמן, אילת קגן, אלעד לוטרבך, אלכס ימפולסקי, עובד קטיה נובק, סיון בוכהיים, נעם אבידן, דניאל אילביצקי; מחמוד גית הבית: עו"ד עמי פולמן יועצ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנימ:

אסתר נרקיס שמחה סיגן תחיה והרי ספיר שרה עצמון

עליזה ודניאל פאר יונה ואריה פינסון ענת ואלכס פינסטרבוש לינה פישר ברוריה פרסבורגר נעמי ודוד קאסוטו יהודית קרפ שילה וצבי רביב ציפי ואילן רומן )יו"ר( זיוה רותם ברטה רג ואן אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר יהודה שפירא

אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

23

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

9354102 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל