החאן - בוצ'ה - דרמה ירושלמית

, יש לו פחות אנשים סביבו, השני חזק יותר, עם Under-dog אחרי שהאדמו"ר נפטר, שני הבנים שלו התחלקו באדמו"רות. אחד מהם ה-'טיש' בשבת הוא אירוע ענק. האדמו"ר מזמין אליו את הקהילה לחלוק Under-dog משקל רוחני גדול יותר. אבל אפילו אצל ה- באוכל ובתפילות, זה נראה כמו אמפיתיאטרון מבחינה פיזית, ממש תיאטרון. הם לובשים חלוקים מוזהבים עם עיטורים ירוקים מיוחדים, שטריימעלים, והשולחן החשוב ביותר הוא זה שיושבת בו המשפחה. הפרספקטיבה להתפתחות וצמיחה בעולם הזה היא רק דרך חתונה. זה לא כמו אצל הליטאים, שאצלם אם אתה חכם בתורה אתה יכול להתקדם. רק קשרי משפחה. אז בשולחן אחד יושבת המשפחה, ולצידם עוד כמה כיסאות שבהם יושבים האצילים שלהם. כל השאר עומדים. תפילה, ואחר כך מחלקים אוכל. אני הייתי בהלם, אני ושלושה חברים שהיו איתי. אתה רואה רק את הצורה החיצונית, שום תוכן. אני חיכיתי לאיזו התרוממות רוח, משהו, כלום. להיפך. מוטי בר-לב הסביר לנו אחר כך שאם מישהו נצפה שם נכנס לאיזשהו טראנס של ממש, או מתחבר לאיזה 'מקום גבוה', הוא נחשב ביניהם ל-'לא נורמלי', והחברה מתייחסת אליו ככה. התפללת קצת, אכלת, ואתה הולך הביתה. אין שום קשר בין 'מה שלמעלה' ל-'מה שלמטה'. אצל האדמו"ר האחר, הרוחני יותר, שאצלו היו בערך אלף איש, היה עוד יותר משעמם. בטוח שיש גם מקרים יוצאי דופן, אבל תמיד אתה חש באיזשהו דיסוננס. אז אנחנו חילונים, כמובן שאנחנו הולכים 'לראות מוזיאון', אבל בכל זאת אנחנו אנשים חושבים, שקוראים ספרים, ומחפשים תשובות. אנחנו הולכים לשם וחושבים, אולי יכול להיות שיש לכל זה בכל איזשהי הצדקה? אני לא הרגשתי את זה". התכנים של העולם היהודי נשזרים ביד אמן בסיפור המשפחתי שכתב יוסף בר-יוסף, המתייחס בהקדמתו למחזה להשראותיו – צ'כוב וגוגול. ניכר שבר-יוסף הצליח לסגל לעצמו את מיטב הגאונים האלה וליישם אותו במחזותיו שלו, ולא במקרה הוא מוצג לעתים קרובות מאוד ברוסיה. "הוא מתעניין באותם דברים שצ'כוב התעניין בהם – בעולם הפנימי של האדם, באדם הפשוט – אין גיבורים, יש אנטי- גיבורים. הוא עושה טריק דרמטורגי מאוד מעניין", מספר ברזין, "הוא בנה את המחזה כמו מראה. שתי מערכות – המערכה הראשונה נפתחת בתמונה ראשונה קצרה מאוד, ובתמונה שנייה ארוכה שהיא הגוף המרכזי של המערכה. המערכה השנייה נפתחת בתמונה ראשונה ארוכה שהיא עיקר המערכה, ותמונה שנייה קצרה, מעין אפילוג. בהצגה שלנו, למרות שהיא מתקיימת בלי הפסקה בין המערכות, אנחנו שומרים על המבנה היפה הזה שהוא מציע לנו". לאחר שההצגה "הזקנה ועושה הניסים" בבימויו, על פי כתביו של דניאל חארמס זכתה 2003 - החיבור בין ברזין לבר-יוסף נוצר ב לביקורות מצויינות ושבחים רבים. "הוא התקשר אלי ואמר שהוא רוצה שאביים מחזה שלו", נזכר ברזין, "שלח אלי כל הזמן טקסטים ואני אמרתי לו – "יוסף, בשביל הדברים שאתה כותב אני לא יכול לקחת שחקנים צעירים שהם לא בגיל המתאים, הדרמטורגיה שלך היא לא לפרינג'." ברגע שעזבתי את תיאטרון מלינקי, הוא התקשר אלי ואמר "נו, עכשיו אתה כבר יכול לביים מחזה שלי. אין יותר תירוצים!". הטקסט מאוד חכם, מאוד עמוק, ונותן המון אתגרים למשחק. כל הדמויות נמצאות " גם על העומק הרגשי של הדמויות מהרהר ברזין, בוצ'ה נמצא על סף שגעון, הוא שותה הרבה בזמן האחרון, הוא מפוחד, הוא מדוכא. עליות וירידות במצב פסיכו-פיזי מאוד יוצא-דופן. חדות. נעמי, אחותו גם במצב מוזר מאוד. מתוך הדיאלוג שלה עם בעלה ניסן עולה שהיא יצאה מהבית בלילה לשוטט, וזה דבר לא- נורמלי בעולם שלהם – אוזניים לכותל, בכל מקום. ניסן מזכיר כל הזמן את החיוכים המוזרים שלה, וכל זה בא להראות על איזשהו סדק כל הרהיטים שירדו מהקירות פנימי. משהו משמעותי קורס במשפחה הזאת, לא רק אידיאולוגית, אלא ממש בגנים שלהם. בסוף ההצגה, חוזרים למסגרות שמהן באו, אבל זה כבר לא קורה בצורה יפה, גם במוזיאון כבר יש איזו חריקה". הרמה הספרותית הגבוהה מאוד של הטקסט, וזמן החזרות הקצר יחסית העומד לרשות הקבוצה ליצירת ההצגה, מצריכים שימוש בעזרים . "זה עוזר לשחקנים, וגם לנו היוצרים, בגלל שהרמה הקונספטואלית של המוזיאון כל כך משמעותית בהצגה. אנחנו Story-Board כמו ה- מכניסים לתוכה חוקים ששייכים לא רק לתיאטרון דרמטי, אלא גם פוסט-דרמטי. במהלך ההצגה אנחנו מחפשים כל הזמן דרכים לבנות תצורות חדשות של החלל הקטן הזה. כל שינוי על הבמה יוצר משהו אחר לגמרי. זה מתקשר ישירות לקונפליקט בין בוצ'ה לאחרים, כי הוא מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. הדברים שהוא אומר, מה שהוא מספר להם, זה בושה וחרפה. הוא מכניס את כל הטומאה הזו לחיים שלהם, דברים הזויים ממש, וככה הוא מתייחס גם לעולם הפיזי שלהם". "אני חושב שזה מזל גדול שהפעם הראשונה זוהי עבודת הבימוי הראשונה של ברזין בתיאטרון החאן ובתיאטרון הרפרטוארי בכלל. שלי היא דווקא בחאן, שאם יש תיאטרון שהוא קרוב ביותר באידיאולוגיה ובתוכן שלו לפרינג', זה הוא. אני לא מרגיש הבדל ענק, גם מבחינת השחקנים שמביאים איתם את כל-כולם, חיות ורעננות שלא מוצאים בכל תיאטרון רפרטוארי וגם ביחסי במאי ומנהל אמנותי. הליווי של מיקי גורביץ' הפתיע אותי כל כך לטובה".

8