החאן - דרייפוס - קומדיה מרגשת

הצליחה האגודה להשיג תמיכה של העירייה בתיאטרון העירוני. האגודה ביצעה פעולות תרבות הקשורות לתאטרון: הוצאה לאור של מאמר שכתב שחקן ותיק על שיילוק ושייקספיר, חגיגות לשחקנים ותיקים, יזימת כינוס ארצי של אגודות למען תיאטרון יהודי ואף יזימת הקמתו של אולם לתיאטרון היהודי בעיר. פעלו בווילנה שני תיאטראות: "אזאזל", שנחנך בהופעה מוצלחת של אופרה יהודית, ו"פאלאס", 1928- ב ששינה את שמו לשם הפולני "נובושצ'י". עוד פעלו בעיר תיאטרון לילדים ותיאטרון הבובות "מיידים" 35 התארגן התיאטרון הקאמרי "דווקא" ובו 1933- – תיאטרון הבובות היהודי הקבוע היחיד בפולין. ב פעילים. כל שנה הציג התיאטרון תכנית אמנותית. בתחילת שנות השלושים פעל בעיר "תיאטרון וילנאי צעיר" שכלל שתי קבוצות חובבים. על יד הסתדרות "תרבות" הוקמה "הבימה העברית" שהעלתה הצגות מאת דוד פינסקי, יצחק קצנלסון, שלום אש וי' ד' ברקוביץ. אחרי הצגתו של ברקוביץ שרו צעירים את "התקווה". לאחר שנפסקה פעילות "הבימה העברית" פעלו חוגים דרמטיים ליד הסמינריון העברי למורים, ליד הגימנסיה העברית ובארגוני נוער ציוני. נתן השראה להקמת סטודיו לתאטרון חובבים - "הסטודיו 1926- ביקור תיאטרון "הבימה" ממוסקווה ב הדרמטי העברי"- ששחקניו באו מקרב תלמידי הגימנסיה העברית, סטודנטים, חברי החוג הדרמטי של "השומר הצעיר" וחובבי תיאטרון אחרים. מספר שחקנים מהתיאטרון הפולני "רדוטה" סייעו לתיאטרון בהתנדבות. תומכי התיאטרון התארגנו ב"אגודת התיאטרון העברי". "הסטודיו הדרמטי העברי" הציג בווילנה ובערים רבות בפולין הצגות בעלות תוכן כללי ויהודי ואף שידר מספר תסכיתים ברדיו וילנה. לאחר הפסקת פעילותו של הסטודיו פעלו תלמידיו כשחקנים וכמארגני הצגות של בתי ספר עבריים ותנועות נוער. בעשור שלפני מלחמת העולם השניה הופיעו בעיר להקות רבות, בהן "די יידישע נאציאנאלע בינע" ("הבימה הלאומית היהודית"), להקת "אופרטה" מוורשה, "אררטי" מלודז', להקת א' סאמברג, "יידישע 1937 באנדע", "יהודי באלאגאן" של מ' ברודרזון, "יונג טעאטער" ("התיאטרון הצעיר") מוורשה, שבשנת מאוחר יותר עבר לווילנה תחת השם "ניי טעאטער" ("תיאטרון חדש"), וכן אופרטות ושחקנים ידועים. הצגות לילדים. 18 הצגות, מהן 20- הציג "ניי טעאטער" בווילנה יותר מ 1938-1939 בשנים

מתוך אתר יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה

זולא לא יכול לשיר קצת במקום לדבר את כל הַ"אני מאשים" הזה שלו? אַהְרוֹן:

אדוני, הַ"אני-מאשים-הזה-שלו" זה מכתב פומבי לנשיא צרפת. מכתב מוֹרִיס: נגד האנטישמיות. מכתב היסטורי!

אני יודע, היסטורי, היסטורי, אבל ארוך מדי. תאמין לי, יותר מדי מילים. אַהְרוֹן:

צריך איזה שיר קטן שיישאר לצופים בראש, זה מה שאנחנו צריכים…

(מתוך המחזה)

13 תיאטרון החאן