החאן - בתחילת קיץ 1970

פשטות מור פרנק, עיבוד ובימוי

הפגישה הראשונה והאחרונה שלי איתו. עיניים נוצצות פותחות לי את הדלת. "מי את?" "מור, בימאית מתיאטרון החאן, קבענו שאבוא אליך לדבר על העיבוד שלי לסיפור שלך, 'בתחילת קיץ ."'1970 העיניים נוצצות עוד יותר. "אני כל כך שלם עם הסיפור הזה, אני שמח שנותנים לו במה, שמחזירים אותו לתודעה. אם יש סיפור שלא הייתי נוגע בו, שלא הייתי משנה בו פסיק, זה הסיפור. בואי, תיכנסי, מזל שהספקת לפגוש אותי, אני תיכף לא אהיה כאן", הוא אומר ומביט למעלה, "מתי הקריאה הראשונה"? "באמצע יולי", אני עונה. "כבר אביט עליכם מלמעלה", הוא אומר בחיוך רחב והעיניים עדיין נוצצות. הוא מוביל אותי אל סלון ביתו. חלונות ענק משקיפים מביתו שבגבעתיים על כל תל אביב. ביום טוב אפשר לראות את הים. והיום יום טוב. אנחנו מתיישבים. אני מנסה לתאר במילים רועדות מה אני מדמיינת על הבמה, איך אני רוצה לגעת במילים

היפות שלו בלי שירגישו שנגעתי. ועדיין, לקחת נובלה של עמודים, לברור מתוכם את הציר הדרמטי ולצמצם את 59 שני השליש הנותרים, זה תמיד מהלך מורכב וכואב, כמה עדינה שלא אהיה...

"אני נותן לך יד חופשית בעיבוד", הוא מבין ומרגיע, "תעשי בסיפור הזה כבשלך. זו היצירה שלך שמתבססת על שלי. וזה יהיה רלוונטי היום כפי שהיה רלוונטי כשכתבתי אותו, מבחינה פוליטית וחברתית. הכי חשוב שתשמרי על פשטות". "אני מאוד מאמינה בפשטות. אני לא אוהבת גימיקים בתיאטרון. מה שמעניין אותי זה מילים ואנשים". הוא נראה מרוצה. "ומי הולך לשחק בהצגה?" "כיני, יהויכין פרידלנדר" "אה, יופי, שחקן טוב, יש לו קול טוב. אבל הוא לא צעיר מדי?" "יופי של שחקן", אני מסכימה איתו, ומוסיפה "וכבר לא צעיר כל כך..." הוא קם ממקומו, הולך להביא לי עותק של ספרו החדש, "הבת היחידה", וכותב לי בו הקדשה: "למור, באיחולי הצלחה לעיבוד של ', א.ב. יהושע". 1970 'בתחילת קיץ כמה חודשים אחר כך מבקשים משנינו ראיון משותף בעיתון, לרגל תחילת החזרות להצגה. בתשע בבוקר, בדיוק בזמן שאני אמורה

1970 בתחילת קיץ

4