החאן - אוכלים

מיכאל גורביץ' בימוי: יעקב שבתאי מאת

יעקב שבתאי מאת אוכלים

מיכאל גורביץ' פרידה קלפהולץ-אברהמי רוני כהן

בימוי: עיצוב במה ותלבושות: תאורה:

משתתפים: (לפי סדר הופעתם)

מלצר, איש בטחון איזבל - אשתו של אחאב אחאב מלך ישראל אליקים - יועץ משפטי שמעי - יועץ המלך נבות היזרעאלי

אריאל וולף נילי רוגל יהויכין פרידלנדר

אריה צ'רנר לירון ברנס יוסי עיני

דקות (ללא הפסקה)

10- משך ההצגה: כשעה ו 2011 במרץ 26 : הצגה ראשונה

2

צוות הפקה: לאה יוחנן, אלכסנדרה אחנוב אביזרים ותלבושות: ששון חזם, מנהל טכני וייצור: עדנה טוויג, מנהלת הפקה: יטלי רוזנזאפט, מיכל יעקבי ייצור אביזרים: ו אהרוני תפאורות בע"מ, ייצור תפאורה: סופי מולדבסקי, עיצוב תסרוקות ואיפור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: יהודה ספקטור, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, עובדי במה: עאסם אל-שריף, מנהל במה: מיכאל אבבו סאונד: יונתן לוי, מרטין קנטור, קונסטנטין רייבסקי, אנה ויסלברג, נעה אלרן, תאורנים: נועם פלג עוזר במאי: www.tll.org.il תמי לנצוט-ליבוביץ הדרכת הליכות ונימוסין: שרון רפאל, אסיסטנטית תפאורה: עמנואל אברהמי צילום פרוייקט הולילנד: גולדפינגר תקשורת ואסטרטגיה יחסי ציבור: נוטלסטודיו, עיצוב תוכנייה: גדי דגון, צילומים: פולי ברינר, עריכת תוכנייה: 3

מלכים א פרק כא א וַיְהִי, אַחַר הַדְבָרִים הָאֵלֶה, כֶרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי, אֲשֶׁר בְיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב, מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.  ב וַיְדַבֵר אַחְאָב אֶל-נָבוֹת לֵאמֹר תְנָה-לִי אֶת-כַרְמְךָ וִיהִי-לִי לְגַן-יָרָק, כִי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵיתִי, וְאֶתְנָה לְךָ תַחְתָיו, כֶרֶם טוֹב מִמֶנּוּ; אִם טוֹב בְעֵינֶיךָ, אֶתְנָה-לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה.  ג וַיֹאמֶר נָבוֹת, אֶל-אַחְאָב:  חָלִילָה לִי מֵיְהוָה, מִתִתִי אֶת-נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ.  ד וַיָבֹא אַחְאָב אֶל-בֵיתוֹ סַר וְזָעֵף, עַל- הַדָבָר אֲשֶׁר-דִבֶר אֵלָיו נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי, וַיֹאמֶר, לֹא-אֶתֵן לְךָ אֶת-נַחֲלַת אֲבוֹתָי; וַיִשְׁכַב, עַל-מִטָתוֹ, וַיַסֵב אֶת-פָנָיו, וְלֹא-אָכַל לָחֶם.  ה וַתָבֹא אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתוֹ; וַתְדַבֵר אֵלָיו, מַה-זֶה רוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ, אֹכֵל לָחֶם.  ו וַיְדַבֵר אֵלֶיהָ, כִי-אֲדַבֵר אֶל-נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְנָה-לִי אֶת-כַרְמְךָ בְכֶסֶף, אוֹ אִם-חָפֵץ אַתָה, אֶתְנָה-לְךָ כֶרֶם תַחְתָיו; וַיֹאמֶר, לֹא-אֶתֵן לְךָ אֶת-כַרְמִי.  ז וַתֹאמֶר אֵלָיו, אִיזֶבֶל אִשְׁתוֹ, אַתָה, עַתָה תַעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל; קוּם אֱכָל-לֶחֶם, וְיִטַב לִבֶךָ--אֲנִי אֶתֵן לְךָ, אֶת-כֶרֶם נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי.  ח וַתִכְתֹב סְפָרִים בְשֵׁם אַחְאָב, וַתַחְתֹם בְחֹתָמוֹ; וַתִשְׁלַח הספרים (סְפָרִים), אֶל-הַזְקֵנִים וְאֶל-הַחֹרִים אֲשֶׁר בְעִירוֹ, הַיֹשְׁבִים, אֶת-נָבוֹת.  ט וַתִכְתֹב בַסְפָרִים, לֵאמֹר:  קִרְאוּ-צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת בְרֹאשׁ הָעָם.  י וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְנֵי-בְלִיַעַל, נֶגְדוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר, בֵרַכְתָ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת.  יא וַיַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְקֵנִים וְהַחֹרִים, אֲשֶׁר הַיֹשְׁבִים בְעִירוֹ, כַאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם, אִיזָבֶל כַאֲשֶׁר כָתוּב בַסְפָרִים, אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם.  יב קָרְאוּ, צוֹם; וְהֹשִׁיבוּ אֶת-נָבוֹת, בְרֹאשׁ הָעָם.  יג וַיָבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְנֵי-בְלִיַעַל, וַיֵשְׁבוּ נֶגְדוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְלִיַעַל אֶת-נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָמֹת.  יד וַיִשְׁלְחוּ, אֶל-אִיזֶבֶל לֵאמֹר:  סֻקַל נָבוֹת, וַיָמֹת.  טו וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל, כִי-סֻקַל נָבוֹת וַיָמֹת; וַתֹאמֶר אִיזֶבֶל אֶל-אַחְאָב, קוּם רֵשׁ אֶת-כֶרֶם נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת-לְךָ בְכֶסֶף כִי אֵין נָבוֹת חַי, כִי-מֵת.  טז וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב, כִי מֵת נָבוֹת; וַיָקָם אַחְאָב, לָרֶדֶת אֶל-כֶרֶם נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתוֹ. יז וַיְהִי, דְבַר-יְהוָה, אֶל-אֵלִיָהוּ הַתִשְׁבִי, לֵאמֹר.  יח קוּם רֵד, לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְשֹׁמְרוֹן; ה ִֵה בְכֶרֶם נָבוֹת, אֲשֶׁר-יָרַד שָׁם לְרִשְׁתוֹ.  יט וְדִבַרְתָ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹה אָמַר יְהוָה, הֲרָצַחְתָ, וְגַם-יָרָשְׁתָ; וְדִבַרְתָ אֵלָיו לֵאמֹר, כֹה אָמַר יְהוָה, בִמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְלָבִים אֶת-דַם נָבוֹת, יָלֹקוּ הַכְלָבִים אֶת-דָמְךָ גַם-אָתָה.  כ וַיֹאמֶר אַחְאָב אֶל-אֵלִיָהוּ, הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי; וַיֹאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶרְךָ, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְעֵינֵי יְהוָה.  כא הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִי אַחֲרֶיךָ; וְהִכְרַתִי לְאַחְאָב מַשְׁתִין בְקִיר, וְעָצוּר וְעָזוּב בְיִשְׂרָאֵל.  כב וְנָתַתִי אֶת-בֵיתְךָ, כְבֵית יָרָבְעָם בֶן-נְבָט, וּכְבֵית בַעְשָׁא בֶן-אֲחִיָה:  אֶל-הַכַעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָ, וַתַחֲטִא אֶת-יִשְׂרָאֵל.  כג וְגַם-לְאִיזֶבֶל דִבֶר יְהוָה, לֵאמֹר:  הַכְלָבִים יֹאכְלוּ אֶת-אִיזֶבֶל, בְחֵל יִזְרְעֶאל.  כד הַמֵת לְאַחְאָב בָעִיר, יֹאכְלוּ הַכְלָבִים; וְהַמֵת, בַשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ, עוֹף הַשָּׂמָיִם.  כה רַק, לֹא-הָיָה כְאַחְאָב, אֲשֶׁר הִתְמַכֵר, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר-הֵסַתָה אֹתוֹ, אִיזֶבֶל אִשְׁתוֹ.  כו וַיַתְעֵב מְאֹד, לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִלֻלִים כְכֹל, אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה, מִפְנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. כז וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת-הַדְבָרִים הָאֵלֶה, וַיִקְרַע בְגָדָיו, וַיָשֶׂם-שַׂק עַל-בְשָׂרוֹ, וַיָצוֹם; וַיִשְׁכַב בַשָּׂק, וַיְהַלֵךְ אַט. כח וַיְהִי, דְבַר-יְהוָה, אֶל-אֵלִיָהוּ הַתִשְׁבִי, לֵאמֹר.  כט הֲרָאִיתָ, כִי-נִכְנַע אַחְאָב מִלְפָנָי; יַעַן כִי-נִכְנַע מִפָנַי, לֹא-אָבִי הָרָעָה בְיָמָיו בִימֵי בְנוֹ, אָבִיא הָרָעָה עַל-בֵיתוֹ.

4

יהויכין פרידלנדר, נילי רוגל

5

אריה צ'רנר, יהויכין פרידלנדר, לירון ברנס, אריאל וולף, נילי רוגל

סופר משוטט בשבילי תיאטרון

, מציג סוף דבר ו זכרון דברים כלול מחזותיו של יעקב שבתאי, המזוהה היום עם שני הרומאנים הגדולים של הספרות העברית מ פעילות תיאטרונית ענפה ורב-גונית. שבתאי החל את דרכו בתיאטרון הישראלי בסוף שנות השישים, תחילה כמתרגם ולאחר מכן , המחזה הראשון של כתר בראש שכנע שמואל בונים את ההנהלה האמנותית של תיאטרון הקאמרי להעלות את 1969 כמחזאי. בשנת שבתאי. "קראתי והתמוגגתי", כתב בונים בספרו האוטוביוגרפי, "המחזה כתוב בשנינות, בהומור עוקצני. והעברית שבו ממש מרקדת ומפזזת. מחזה על דוד המלך לעת זקנתו. ויש בו, אם תרצו השלכות אקטואליות - מנהיג זקן בא בימים מאיים ללא הרף שאו טו טו הוא עומד לפרוש, אבל כשמגיע לכלל מעשה, נסוג הוא ודבק בכתר". ההצגה שעלתה בבימוי של בונים, מוסיקה של אלכסנדר ארגוב, ובתפקידים הראשיים - אבנר חזקיהו, ודבורה קידר, זכתה להצלחה רבה. ) היא תרגום-עיבוד של 1971 , (התיאטרון העירוני חיפה מנדרגולה כתב שבתאי שמונה מחזות נוספים. הקומדיה 1981- ל 1969 בין נמר חברבורות שכתב מקיוולי, קומדיה רנסאנסית, 'תוך שהיא מציגה דמויות מהחברה האיטלקית בת הזמן. מנדרגולה שבתאי ל (התיאטרון העירוני חיפה, הנבחרים ) העלה תמונות מחיי המתיישבים בשנות העשרים בתל-אביב. 1974 , (התיאטרון העירוני חיפה מאת אריסטופנס העוסקת בסבל שנגרם לאזרחי אתונה ממלחמות הפלפונס ובתשוקה חסרת ארכניים ), עיבוד של הקומדיה ה 1976 ) מבוסס על דמותו של 1978 , (התיאטרון העירוני חיפה דון ז'ואן ושיפל חברו הסיכוי של האזרח ה"קטן" להפסקת הקרבות ולשלום. ) הופך את הקונספירציה של אחאב כנגד נבות למטאפורה על עושק, 1979 , (תיאטרון החאן אוכלים דון ז'ואן כפי שנבנתה בתיאטרון. התבסס על "המעגל" של שניצלר. ברקיע השביעי שחיתות כיבוש ודיכוי בני זמננו. הרווי העלה לבמה את חיי קליגולה בבימוי של ישראל גוריון ולמוסיקה של שלמה גרוניך. 1992 ההפקה עלתה לבמה בפסטיבל עכו בשנת אני, דמותו של הקיסר הרומי העריץ, שחי במאה הראשונה לספירה, דמות היסטורית שהפכה לדמות מפתח בספרו של רוברט גרייבס .)1945 , קליגולה ) ובדרמה של קאמי ( 1934( קלאודיוס נכתב על בסיס סיפור יהודי מהמאה השתיים-עשרה ועלילתו משוטטת בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה. מעשה ירושלמי

6

פרשת המחזה לא עלה עדיין לבמה. העיזבון של שבתאי מכיל גם סקיצה למחזה עשירי (שהיה בעצם אמור להיות הראשון במספר) מתוך בפרס ראשון על מחזה מקורי מטעם המועצה לתרבות ולאמנות, אך 1964 , הסקיצה זיכתה את שבתאי בשנת חייו של האנס ואלדמאר כתר המחזה מעולם לא נכתב בשלמותו. ששה ממחזותיו עלו לבמה בחייו, כשהוא שותף מלא בתהליך החזרות וההצגה, שניים מהם - - נכנסו לקאנון התיאטרון העברי. נמר חברבורות ו בראש מסוף שנות השישים, שבתאי התחיל לשוטט במרחבי הכתיבה הדרמטית, אך תמיד במקביל לכתיבת הפרוזה, שהיתה תמיד המרכיב אמר: "בסופו של דבר, העניין הגדול שלי הוא בפרוזה. גם עכשיו נמר חברבורות המרכזי ביצירתו. בראיון שנתן למשה דור ערב יציאת כשאני שקוע ראשי ורובי בכתיבת רומאן. אבל גם הפריצוֹת שאני פורץ לתחומי-כתיבה אחרים גורמות לי עונג בנקודה כלשהי. יש ונדמה לי שאני בוגד בפרוזה, אבל הפיתוי גדול מדי - וכמו דג אני עולה בחכה." את הנהייה אחר מסורת התיאטרון, אחר המיתוסים העתיקים ואחר תבניות הדרמה הקלאסית, קיבל שבתאי מאלוני. אלוני הבין, מיד ), שהדרך היחידה שלו להתמודד עם האתגר של הכתיבה הדרמטית היא באמצעות 1953 (תיאטרון הבימה אכזר מכל המלך לאחר "לימוד התיאטרון בתיאטרון" ובחר להפוך לבמאי של מחזותיו. שבתאי הלך בעקבותיו, הוא לא הפך לבמאי אך מצא לו תיאטרון, במאי ושחקנים. בתיאטרון העירוני חיפה של שנות השבעים, תחת ניהולו של עודד קוטלר, נפתח לשבתאי מרחב להתנסות בפרקטיקה כתב את התרגום בהתאם לקונספט ִ היומיומית בתיאטרון, והוא החל לשוטט בשבילי התיאטרון: הוא תרגם, היה מעורב בחזרות וש האמנותי של הבמאי ולסגנון העבודה שלו עם השחקנים. כצופה מעורב היושב יום-יום באולם התיאטרון, למד שבתאי את שפת הבמה באמצעות אנשי המקצוע שפגש על הבמה - השחקנים, המעצבים, המוסיקאים את שפות הבמה - את האופן בו מהווה החומר - גוף השחקן, התלבושת, האביזר, קו צבע, כתם האור, מרכיב הכרחי בקומפוזיציה התיאטרונית וכיצד משפיע השחקן בקולו ובתנועתו במרחב הסצנוגרפי הכולל של ההצגה, על התקבלות הרעיונות המובעים במחזה. שבתאי הוא בעיני דוגמה מרתקת של סופר שנמשך לתיאטרון והתמודד עם האתגרים שמציבים גוף השחקן, מרחב הבמה והמפגש עם הקהל לכל מי שבוחר באמנותו של דיוניסוס. נורית יערי

7

- מחזאי יעקב שבתאי

)1934-1981(

סופר, מחזאי, פזמונאי ומתרגם. נחשב לאחד מכותבי הפרוזה החשובים ביותר של הספרות העברית. בעיר הצעירה תל-אביב 1934 יעקב שבתאי נולד באביב להורים שעלו לארץ כדי לבנות אותה ולהיבנות בה. האב היה איש בנין ב"סולל בונה" והאם - עקרת בית. בביתם שבמעונות עובדים "הוד" בתל-אביב חינכו את שלושת בניהם ברוח ערכי תנועת העבודה. בנעוריו היה יעקב חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", שם הכיר את מי שהייתה לאשתו - עדנה, בת קיבוץ מרחביה. לאחר סיום השירות הצבאי הקימו בני הזוג את ביתם בקיבוץ מרחביה, שם נולדו שתי בנותיהם חמוטל ואורלי, ושם החל יעקב לכתוב פזמונים ומחזות. זכה בפרס ראשון מטעם המועצה לאמנות 1964- ב המסע ולתרבות על שני מחזות שחיבר. אחד משניהם - , מחזה שנון ומצחיק לילדים - יצא המופלא של הקרפד יחד עם איורים של דני קרוון, 1965 לאור כספר בשנת תורגם ויצא לאור בגרמניה, איטליה, 90- ובשנות ה הולנד ועוד ארצות, וזכה להצלחה רבה. עזב יעקב שבתאי את הקיבוץ, 33 - בגיל 1967- ב התיישב עם משפחתו בעיר הולדתו תל-אביב, והקדיש את עצמו לכתיבה. כתיבתו לתיאטרון הצטיינה בחוש קומי מובהק, בברק ובשנינות שטעמם לא פג עד היום. 1981 יעקב שבתאי מת מהתקף-לב בקיץ של שנת . הוא השאיר אחריו עשרה מחזות 47 בהיותו בן מקוריים שכתב; יותר מעשרים מחזות שתרגם או עיבד. עשרות פזמונים שחיבר ותרגם מושמעים עד היום בכל הדוד תחנות הרדיו. בימי חייו פרסם את ספר הסיפורים ,)1977( זכרון דברים ) ואת הרומן 1972( פרץ ממריא יצא סוף דבר רומן פורץ דרכים במקוריות שלו. הרומן ). שני הרומנים נחשבים כיצירות 1984( לאור לאחר מותו מופת של הספרות העברית המודרנית. שניהם תורגמו וממשיכים להיתרגם לשפות רבות ונלמדים בקורסים לספרות באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. נמר חברבורות ) בשני כרכים: 1995( המחזות יצאו לאור . כתר בראש ואחרים ו ואחרים כתר בראש ) תורגם המחזה 2010 לאחרונה (אוקטובר לאיטלקית ויצא לאור במילנו. חוש ההומור, השנינות, החן והברק שאפיינו את אישיותו של יעקב שבתאי בחייו, ממשיכים לחיות על הבמה .21- בישראל גם בעשור השני של המאה ה

8

תאורה - רוני כהן מנהל מחלקת התאורה בתיאטרון החאן. מעצב תאורה להצגות בתיאטרונים השונים בארץ. דון קישוט, הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של בין עבודותיו: בתיאטרון החאן: אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, חיל פרשים אנו, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, מצליחים, אותלו, אדמה קדושה, אהובת הדרקון, נסיכה אמריקאית, הקסם הגדול,תעלולי סקפן,סדר עולמי חדש, סוף משחק, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, בתיאטרון הבימה: גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר. אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, בתיאטרון בית ליסין: מבקר המדינה, בגדי המלך. בתיאטרון באר תנאים של חיבה, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת. דלתות נפתחות, נשים לא מציירות, בלדה ספרדית, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, שבע: מעגל הגיר הקווקזי. בתיאטרון הקאמרי: השחף, הביתה הביתה. , האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב . הנסיכה האמריקאית על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ על ההצגה: 2006-7 בשנת - בימוי מיכאל גורביץ' , תל אביב. 1951 יליד בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב, שם הוא מורה כיום. השתלם בלונדון בבימוי ובחינוך. היה במאי בית בתאטרון "הבימה" במשך שש שנים. מלאכים הם לא לנצח, סטניסלבסקי, מסע לכיוון הים, אורפאוס, האבן מחזות שכתב וביים: המרחק (עם דניאל לפין), והשושנים, נוימן - אגדת חיילים, אני יודה ואחותו של הרמטכ"ל בתאטרון צל חולף (עם דניאל לפין), הזעיר בין האהבה לגוף, השינה והאש, מים רבים החאן. חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, פילומנה, בתאטרון הבימה ביים את שלומית, קאוויאר ועדשים, סנג'ר, מלון קטן בצד, הבית ברחוב שינקין, גן ריקי, מלאכת החיים, מקבת, החולה המדומה, הכבש . בתאטרון הקאמרי ביים את חגיגת חורף, מריוס, המכשיפה , אבא של החתן, שידוכים, קרום. 12- הששה עשר, אנטיגונה, דבר מצחיק קרה, הלילה ה מלחמת טרויה לא תהיה, עלילות מקס ומוריס, מרד המתים, אמדאוס בתאטרון חיפה ביים את . בתאטרון בית מהומה רבה על לא דבר (בשיתוף עם "הבימה"). בתאטרון באר שבע ביים את . במסגרת ז'קו (בשיתוף עם תאטרון באר שבע), מים קדושים, התאומים מונציה ליסין ביים את כולם היו בני חוץ תלמידים בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב ביים את עבודות הגמר של מנעמי, שחור היה הלילה, חלום ליל קיץ, הרומן שלי עם גאיה. מילה של משמש כמנהל האמנותי של תיאטרון החאן, בו ביים את מחזותיו 2001 החל ממאי כן ביים את מלחמה על הבית, . אהבה, חיל פרשים אנו, אושר והמצליחים, אהובת הדרקון החיים הם חלום, אותלו, גן הדובדבנים. (בשיתוף תיאטרון הבימה), הקמצן, בגדי המלך מיכאל גורביץ' זכה בפרס פינקל עבור גן ריקי, בפרס מוזאון תל אביב ע"ש ד"ר גמזו, בפרס 2004- , ב צל חולף במסגרת פרס התיאטרון הישראלי עבור 1999 מרגלית ונבחר לבמאי השנה . אושר זכה שוב בפרס בימאי השנה עבור בימוי 2005- , וב הקמצן עבור בימוי .2004 זכה בפרס לנדאו לשנת על עבודות בימוי ועל תרומתו לתיאטרון הישראלי. 2005 זוכה פרס א.מ.ת לשנת www.michaelgurevitch.co.il - עיצוב במה ותלבושות פרידה קלפהולץ-אברהמי מעצבת בארץ 1974 ילידת ירושלים. למדה באקדמיה לאמנויות יפות, פירנצה (איטליה). משנת , משרתם של שני אדונים ובחו"ל. עבודתה הראשונה בארץ עם הבמאי מייקל אלפרדס להצגה קדימה ביתר, ג'ונגל הכרך, וולפונה, רשומון, עלילות והפקות נוספות של תיאטרון החאן, ביניהן עקביה, האם הטובה, הבתולה מלודמיר, שש דמויות מחפשות מחבר, השיבה למדבר, מילה החיים (בשיתוף תיאטרון הבימה), של אהבה, מלחמה על הבית, קריטון, הקמצן, בגדי המלך . הם חלום, שלוש נשים מחכות, הקסם הגדול, סקפן המכשפה, האחים קרמזוב, טייבלע והשד שלה, אירמה, בין עבודותיה בתיאטרון הבימה: בתיאטרון הקאמרי: מעגל הגיר נשים, מלחמה. 8 , אבנים בכיסים, מניין נשים, מותו של סוכן הקווקזי (תפאורה). עיצבה תפאורה ותלבושות בתיאטרון באר שבע, תיאטרון לילדים ע"ש אורנה פורת, תיאטרון חיפה, היידישפיל והאופרה, והפקות נסיוניות לפסטיבלים בינלאומיים איפיגניה באיטליה, סיציליה אוסטריה וגרמניה. עבודתה האחרונה עם אנסמבל הרצליה ל , שגם הוזמנה לפסטיבל בינלאומי לתיאטרון יווני בקפריסין. באוליס

9

- מלצר, איש בטחון אריאל וולף 2010 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, במלגת הצטיינות, בשנת

כוונות טובות. טלויזיה: . התגנבות יחידים קולנוע: הלילה (ליאנדר), תעלולי סקפן שחקן להקת תיאטרון החאן. בימים אלו משחק בהצגות: (אורסינו). השנים-עשר

- אחאב מלך ישראל יהויכין פרידלנדר עלובי בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - החיים, עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה המדומה, נכנע כולם היו בני חוץ מנעמי. ועוד. בתיאטרון בית ליסין - ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס הכפיל, בית הקפה של . בתיאטרון חיפה- המחזמר יוסף וכותונת הפסים בתיאטרון העממי - ועוד. ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: הלילה - ליאור שליין, לשון המראות, ארץ מולדת, מה שנקרא, בטלוויזיה השתתף בסדרות: ועוד. עורך ומגיש תכנית היחיד על מורים זהו זה, החיים זה לא הכל, כל שבת שניה, המסודרים ותלמידים, וניגונים ומעשיות עם כליזמרים. הנסיכה איבון, שיחות אחרי לוויה, אנה שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: גלקתיה, מידה כנגד מידה, הבתולה מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, מילה של אהבה, האשליה, החיים הם חלום, בידרמן (עגנון), אסתרליין יקירתי - הצגת יחיד, עירם של האנשים הקטנים, הקיץ, שימון . והמציתים, נישואים, אותלו, משחיז הסכינים הסיני (שמואל), אושר (מר ז'אק), הקמצן (גרשוני), מלחמה על הבית בימים אלו משחק בהצגות: הקסם הגדול (שחקן, דרקון), אהובת הדרקון , הקץ של העץ (ד"ר פוזניק, ארנון) המצליחים ה ֶ סט ֶ (פ הלילה השנים-עשר (נאג), סוף משחק ט), ְ 'רוֹנ ֵ (ז תעלולי סקפן (ארתורו, גרגוריו), השוטה). - איזבל-אשתו של אחאב נילי רוגל .2007 , בוגרת בית הספר למשחק בהנהלת ניסן נתיב בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בהצגות: אותלו, המצליחים. , היקרה, נישואים תעלולי (אמיליה, רוזה אינטרולי), הקסם הגדול (מריאן), הקמצן בימים אלה משחקת בהצגות: הלילה השנים- שה), ָ (דוני גן הדובדבנים (פמלה, גילה), סדר עולמי חדש ין), ִ ר ֶ ט, נ ֶ ינ ִ ב ְ ר ֶ (ז סקפן (ויולה). עשר

10

- שמעי-יועץ המלך לירון ברנס . במהלך לימודיו זכה במלגת קרן שרת. 2001 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב במסגרת פסטיבל עכו ובמסגרת הפסטיבל הבינלאומי בליון, ג'שה פנילה דקי השתתף בהצגה בתיאטרון 2003 שזכתה בפרס הצגת השנה לשנת נוימן אגדת חיילים צרפת. שיחק בהצגה ספור של קיץ, עץ לימון, איים אבודים. הפרינג'. בקולנוע: אולי הפעם, אגדת דשא, סרוגים, קוויקי, החיים זה לא הכל, שירות חדרים, חטופים, בטלוויזיה: הכל דבש, חשופים. מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, בגידה, חטא, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: בעלי המתוק ואשתי , עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, נישואים בידרמן והמציתים. , היקרה (אלוף, שומר בכנסת, מתנחל, ווליד חמודי), מלחמה על הבית בימים אלו משחק בהצגות: הקסם הגדול (המנהל, נוסע בשדה התעופה), המצליחים (אושר), אושר (ואלר), הקמצן (יאשה), גן הדובדבנים (ניקולאס), סדר עולמי חדש ינו, המפקח המשטרתי), ִ (מארינו ד'אלבּ (סר אנדרו אגיצ'יק). הלילה השנים-עשר בתיאטרון תמונע. מר קולפרט על תפקידו בהצגה 2010 זוכה בפרס קיפוד הזהב .2000 זוכה במילגת קרן שרת לשנת - נבות היזרעאלי יוסי עיני . זכה במלגות ע"ש: ירון ירושלמי, עדה בן-נחום, קרן 1995 ," בוגר בית הספר למשחק "בית צבי המחזמר. ב"קבוצת מריוס, הברווזון אמריקה ישראל. השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: . מלחמת אחים , מופע אימפרוביזציה, 22 מנדראגולה, מילכוד הצעירים של תיאטרון הבימה": : עם הצגה זו הופיע בפסטיבל למחזות גרמניים, פראג. בפסטיבל חיפה מעגל הגיר הקווקזי אנחנו לא כאלה, . בטלוויזיה השתתף בהפקות: ילדי העגלות, רימון בין לבבות להצגות ילדים: נוימן, גנרל שוורצפוט במדבר סהרה, עשרים פלוס, ספי, הדיפלומטים. חטא, מילה של אהבה, האשליה, מאכינל, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: החיים הם חלום, בעלי המתוק ואשתי היקרה, אותלו. (זאהי, אישה מפגינה, חייל זר תאילנדי, מוכר מלחמה על הבית בימים אלו משחק בהצגות: ה, רוברטו ָ נ ֶ (ג'רבאזיו פּ הקסם הגדול ,)3 (ד"ר עיני, גבר אושר (לה-פלש), הקמצן דגים), סדר עולמי חדש (קפיטן מיגל מיגרס), הנסיכה האמריקאית רוּלי), ְ ט ְ מאלייאנו, אורסטה אינ (לופכין). גן הדובדבנים (טרי, ניקי), . אותלו בהצגה יאגו - שחקן בתפקיד משנה על תפקיד 2007 זוכה פרס התיאטרון הישראלי הקמצן (אלוף, אישה מפגינה, חייל זר אפריקני), מלחמה על הבית בימים אלו משחק בהצגות: אהובת (אריה צ'רנר, נוסע בשדה התעופה, דנינו), המצליחים (המפקד), אושר (הרפגון), (המלך בוניפאציוס ויקטור-פליקס, שחקן), הנסיכה האמריקאית (מחזר, דרקון), הדרקון (פסטה). הלילה השנים-עשר אם), ָ (ה סוף משחק (ארגנט), סקפן תעלולי .2009 . זוכה בפרס שחקן השנה בפרס התיאטרון הישראלי 2007 זוכה פרס קלצ'קין - אליקים-יועץ משפטי אריה צ'רנר אגדות מיערות בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: לבנון, השיגעון הגדול, הבודדים, סרק סרק . בקולנוע השתתף בסרטים: וינה, חלום ליל קיץ זינזאנה, פלורנטין, קפה פריז, איצ'ה, בלש בירושלים, ועוד. בטלוויזיה השתתף בסדרות: ועוד. הפוך, מעצר בית, החברה הטובים, השמינייה, מעורב ירושלמי, הפיג'מות אילומינטוס, גימפל תם, אגדת חורף, נופלים שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: בפח, אבא אובו, יובל, רופא בעל כורחו, אביב מתעורר, מי תהום, ינתי פרזי, לאונס ולנה, מה שבלב, האשה הגדולה מן החלומות, אהבה שיגעון תמונות שיקספיריות, סיפור אהבה מוזר, אתה קולט אותי?!, לס מואה ט'מה, עלילות עקביה, ירושליימה, הלילה וההר, דון קישוט, יש מלחמה בחוץ, (הפקה ישראלית - פלשתינית), האשה המופלאה שבתוכנו, רומיאו ויוליה צוואתו של כלב, הא..הא.., קילר ג'ו, אנה גלקתיה, החתונה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו.

11

יוסי עיני

תוך הצעת חוק-יסוד: "זכויות מ האדם והאזרח", שהוגשה לכנסת ישראל ותלויה ועומדת בפניה: 1973 בשנת : "כל אדם זכאי להגנה כדין על 3 סעיף חייו, גופו, נפשו, כבודו ושמו-הטוב". : "כל אדם זכאי להגנה כדין על קנייניו; 9 סעיף אין מפקיעים נכס ואין מוציאים אותו מרשות בעליו או מחזיקו ואין מטילים הגבלה על השליטה או השימוש בו אלא לשם טובת הכלל, לפי חוק, בהליכים שנקבעו בחוק ותמורת פיצוי נאות, זולת אם שלל או הגביל החוק את הפיצוי."

ל פי נתונים רשמיים של מדינת ישראל אשר התפרסמו ע מהקרקעות שעליהן שולטות כיום 40%- , עולה כי כ 2006- ב ההתנחלויות נמצאות בבעלות פרטית פלסטינית. יתר האדמות שעליהן נמצאות ההתנחלויות הן ברובן קרקעות שהוכרזו כאדמות מדינה. פירסם חיים לוינסון כי "בצעד 2011 במרץ 8 בעיתון "הארץ" מיום חסר תקדים התחייבה המדינה, בתצהיר חתום על ידי מזכיר מאחזים שנבנו באופן 2011- הממשלה צבי האוזר, לפנות עוד ב בלתי חוקי על קרקע פלסטינית פרטית בגדה. התצהיר שהגיש האוזר הוא צעד חסר תקדים, שכן אף ממשלה ישראלית לא פינתה עד כה מאחז בלתי חוקי בשלמותו".'

12

המטבחון של איזבל

מרים יחיל-וקס מאת

פוליטיקה היא אמנות האפשרי, אך כל פוליטיקאי חושק בבלתי אפשרי. מי הם אלה המאפשרים לראשון בין שווים את הבלתי אפשרי? כיצד הם עושים את מבוקשו בלי ללכלך את הידיים? הידיים אותן ידיים מקדמת דנא ועד היום, הלכלוך אותו לכלוך, הפוליטיקאי אותו פוליטיקאי, ואין חדש תחת השמש: בארמון המלך מקימים 'מטבחון'. מזמינים אליו את נציג התומכים בשלטון - נגיד יועץ בכיר, ואת נציג הצדק האוביקטיבי– יועץ משפטי, למשל. שניהם מינויים פוליטיים כמובן, יועצים מטעם. עצם ההזמנה היא כבוד כה גדול שהמוזמנים יחטאו בחוסר נימוס אם יסרבו לתת את שירותיהם הטובים לפטרוניהם, שלא לדבר על סיכון כסאותיהם ב'מטבחון' הנחשק אליו שאפו להגיע משחר עסקנותם. ואולי גם סיכון הוילה והוולבו. ובעצם, מדוע שלא יעזרו לממלכה בשעת צרתה? מה בסך הכל נדרש מן היועצים הנכבדים? לא לצאת למלחמה בלתי מנומקת, חלילה, לא לתת יד למהלך מדיני שיביא שלום, רחמנא ליצלן. הם מתבקשים בסך הכל למצוא ניסוח חוקי גמיש שיאפשר ל'ראש' לאכול עוגה שהוא חושק בה וגם להשאיר אותה שלמה. על ה'מטבחון' מושלת העזר-כנגד הראש, מלכה דיסקרטית ומעשית שיודעת בדיוק על אילו נימים לפרוט אצל משרתיה. היא פונה אל אהבתו העצמית של היועץ הבכיר אותה היא מכנה טובת הממלכה, ואל אהבת השררה של היועץ המשפטי שמתרצה, אם כי לאחר היסוס מה, להכשיר את השרץ כדי לא לאבד את הכסא. וכך, בשיתוף פעולה הרמוני בין המינויים הפוליטיים במטבח המלך, נעשה רצון השליטים. שם המלכה, איזבל. שם המלך, אחאב. שם הקורבן, נבות. הנושא, כרם. המלך שרוי בדיכאון ואינו ממלא את תפקידו בגלל האובססיה להשיג את כרם נבות. "ותכתוב [איזבל] בספרים לאמור קראו-צום והושיבו את נבות בראש העם והושיבו שנים אנשים בני-בליעל נגדו ויעידוהו לאמור ברכת אלוהים ומלך והוציאוהו וסקלוהו וימות." פרשת נבות היא אחד הסיפורים התנ"כיים החד-משמעיים והידועים ביותר. כל ילד מכיר את התוכחה שמטיח אליהו הנביא באחאב "הרצחת וגם ירשת?". המשפט הידוע - שהוכנס להצגה על ידי הבמאי - בולט בהעדרו אצל שבתאי שבחר להתרחק מן הקלישאות שדבקו במקור ולהאיר את הסיפור באור שונה. הסופר התנ"כי כותב כתסריטאי מיומן שיודע בדיוק איזה מסר הוא רוצה להעביר. הוא נותן את הבמה לגיבורים הפושעים - המלכה המחטיאה והמלך שחטא דבק בו בעקבות המעשה, ומצביע על מהות החטא: פגיעה בחוקי-היסוד של חלוקת הנחלות, דבר הכרוך במקרה הנוכחי ברצח, לפי סדר זה. לכן נבות הקורבן מוזכר בתנ"ך אך אינו מופיע בעצמו כדמות מוחשית. גם "בני-הבלייעל" המעידים נגד נבות הם אך כלים מופשטים בידי איזבל שמעשיה הם שמעניינים את הסופר, ואין להם אפילו הנוכחות הפונקציונלית שנותן שיקספיר לצמדי הרוצחים שלו (המוצגים תמיד כרוצח א' ורוצח ב'). הם נזכרים בהכללה בלבד כטיפוסים שליליים מן הסוג שאפשר לקנות בכסף כדי שיעשו את העבודה המלוכלכת עבור משפחת הפשע השלטת. שבתאי, בראייה מפוכחת ובהומור חריף, מתעניין דווקא בנוכחים הנפקדים הללו, נבות וצמד בני הבלייעל, והוא מציב את שלושתם בלב הדרמה האירונית. נבות הוא במקור בעל שם וכרם נחשק הגובל בארמון, את בני הבלייעל הערטילאיים שבתאי ממציא ומעצב ברוח תפיסתו את הסיפור ורצונו לשאול דווקא את השאלות שלא ענינו את הסופר התנ"כי: כיצד נעשה המעשה, מי עשה אותו ולמי הוא נעשה? איך בדיוק נראה מהלך פוליטי מן הסוג שמסתיים ברצח כפעולה מדינית מוצדקת ואפילו חיונית? "החוק והצדק . נפתולי החוק והצדק במחזה ליר הורגים יותר אנשים מכל הפושעים בעולם גם יחד," כתב המחזאי האנגלי אדוארד בונד במחזהו שלפנינו, כפי שהם יוצאים ממוחם המתרפס של היועץ שמעי והמשפטן אליקים, תופסים את מרכז הדרמה של שבתאי. אליבא דה במוקדם או במאוחר כל פוליטיקאי, יהא ציניקן מעשי או משפטן נקי, מוכר את נשמתו ואת מצפונו תמורת כסאו. ועם אוכלים הפוליטיקאים הללו - לאחר שמצאו את הניסוח הדרוש להוצאתו להורג - מעמת שבתאי את נבות והמחזה הופך באחת מסטירה עוקצנית לדרמה טרגית. שבתאי מעורר לחיים מבדחים ומזעזעים את הקלישאה "הרצחת וגם ירשת?" ומציג רגע גורלי בחיי חצר מלכות ישראל אוכלים ב ההיא, במושגים של מטבחון שלטוני ישראלי בן זמננו, על ניקיון כפיו המדומה ותיחמוניו הממשיים. כיצד הופכת תחושת השליחות למען המולדת לתאוות כח חסרת מעצורים? מהו הרגע שבו המוסרי נכנע לכדאי? אוכלים. הכל. האכילה כמשל.

שיתוף פעולה בין סטודנטים בשני מוסדות אקדמיים שונים - תלמידי הקורס "זכויות אדם והחברה הישראלית" בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בהנחיית ד"ר דפנה גולן ועו"ד סמי ארשיד, ותלמידי הקורס "דימוי ומציאות" במחלקה לצילום באקדמיה בצלאל בהנחיית מיקי קרצמן וחן שפירא. הצילומים מהווים תיעוד רב עוצמה לעוול המתקשר ישירות עם האמירה הנוקבת של ההצגה "אוכלים". התערוכה התאפשרה בסיועה האדיב של הקרן לירושלים. תודה מיוחדת: פרופ' ארנון צוקרמן, פרופ' יערה בר-און, מיקי קרצמן - בצלאל, דני מימרן, אייל שר - הקרן לירושלים. בערבי ההצגה "אוכלים" תוצג בחצר החאן תערוכת הצילומים דימוי ומציאות צילומים מִשֵיח ג'ראח

13

הציג תיאטרון "החאן" בירושלים את הבכורה 1979 קיץ של שנת ב - מחזהו האחרון של יעקב שבתאי, שלקח את פרשת כרם אוכלים של נבות היזרעאלי כמשל שמעבר למקום ולזמן. העלה תיטרון "גשר" את המחזה מחדש, ועתה באביב 1998 בחורף של הוא חוזר אל ביתו הראשון - אל במת "החאן" - ועדיין 2011 של שנת הוא מדבר אלינו, כאילו נכתב על הזמנים האלה ועל המקומות האלה של חיינו היום. - מכריזה איזבל מלכתו של אחאב מלך "הממלכה שוקעת מיום ליום" "בינתיים הכל כרגיל, השמש זורחת. אבל זה ישראל בקטע הפתיחה. לא יימשך עוד הרבה זמן... הממלכה מתפוררת ואיפה המלך?" המלך עסוק מדי מכדי למלא את תפקידו - עסוק באיזו חלקת-כרם קטנה הסמוכה לארמון, שלמרבית הצער היא קניינו ונחלת אבותיו של איזה איכר, אחד בשם נבות היזרעאלי. האם אין זה מזכיר לנו את המצב והעניינים שבהם עסוקים כל-כך ראש ממשלתנו ושר בטחוננו? - מקטר "זה מזמזם לי במוח. זה רובץ לי בחזה. זה חותך לי בקיבה" המלך. "אם אתה רוצה משהו - קח אותו ואל תצפה לשום אהבה או הבנה או - מלמדת אותו איזבל את תורת השלטון. היא גם תפרש לו לרחמים" "זה לא הכרם - זה הכתר! אם לא תיקח, ייקחו ממך!" ברשימות העבודה שלו תיאר יעקב שבתאי את חלוקת התפקידים ביניהם כך: "היחס שבין אחאב ואיזבל הוא במידת-מה כמו היחס שבין מקבת וליידי מקבת. הוא רוצה בכרם, אך נרתע ופוחד... אבל לא מתוך כבוד לחוקים או למוסר, אלא מפחד העונש וכיו"ב. איזבל היא השטן. היא הכוח המניע של הפרגמאטיזם והרשע; היא ביטוי לתשוקה האפלה השוכנת בקרבו. אין לה סייגים או רתיעה..." ואכן אין לה לאיזבל לא רתיעה ולא גבול בציניות, בצביעות ובדורסנות שבעזרתן היא מטילה אימה על מייצגי החוק והמוסר - היועץ שמעי והכהן אליקים כשהיא מאביסה אותם במאכלים ליד שולחן המלך ומצליחה להפוך אותם לשותפי-פשע שלה. וכך ניתח המחזאי ברשימותיו את סוד הצלחתה: "הפחד, האופורטיניזם, הרלאטיביזם המוסרי, הפרגמאטיזם והיחס המעריץ למדינה ולכוח - הם ביסוד כל העיוותים, השקרים, הניוון, מעשי העוולה וההתעללות". הוא מחזה על שרירותו של השלטון, ועל הנחרצות, האטימות אוכלים והדורסנות שבעזרתן מנכסים לעצמם העומדים בראשו את כל תאוות ליבם. בבואו לכתוב את המחזה הזה הגדיר זאת יעקב שבתאי לעצמו ברשימת הערות קצרות: "כוחה של התאווה. כוחו של השלטון, וכוחם של הנחרצות והתוקפנות... כלומר, לתוקפנות ולאלימות, לנחרצות ולחוסר-הפקפוק - יש כוח שכנוע עצום. כוח להביא בני אדם לזנוח את השקפותיהם והגיונם ולהאמין בדברים חסרי שחר, מוטעים, שקריים, זרים להם ובלתי-הגיוניים לחלוטין." כשאנחנו יושבים כצופים באולם התיאטרון, רואים ושומעים את האופן הציני והאבסורדי שבו דורסת מכונת השלטון את היחיד שבמקרה מוצא את עצמו עומד מולה, אנחנו מבינים שלא על ארמון אחאב, הניצב מעל עמק יזרעאל, מדבר המחזה, כי אם על המציאות שבה חיים אנחנו. ואם נעז להביט בה ישירות, ניווכח לראות שרק במקרה ואולי הודות למזל - חמדנות השלטון שאף פעם לא די לה, פנתה בשעה זו למקום אחר. עדנה שבתאי - יום הולדתו של יעקב שבתאי 2011 במרץ 8 . תל-אביב. ג' באדר ב' תשע"א

"אוכלים" מחזהו האחרון של יעקב שבתאי

יהויכין פרידלנדר, נילי רוגל

14

15

מאת יעקב שבתאי בתיאטרון החאן, אוכלים צגת המחזה ה בעונת תשל"ט-תש"ם, חוזרת ומעלה את אחד המוטיבים המקובלים במחזה העברי-מקראי - פרשת כרם נבות היזרעאלי - (מלכים א' כ"א). לא במקרה העסיקה הפרשה מחזאים רבים, מאחר והיא אוצרת בתוכה מתח דרמתי רב. דמויותיהם של איזבל, אחאב, אליהו ואלישע יש בהן כדי לגרות את דמיונו של המחזאי ולהציע כר נרחב של אינטרפרטאציה ספרותית ורעיונית. פרשת- נבות, כדוגמת פרשת דוד ובת-שבע וכבשת-הרש, היא מסוג הפרשיות החד-פעמיות במקרא שבהן טמון קונפליקט עקרוני בבעיות של שלטון, מוסר, נבואה ומלוכה - כך שכל מחזאי, בדרכו ובתקופתו, מפרש את האירועים מזווית שונה וחדשה ומאיר את הנושא מנקודת-ראות נוספת. רוב המחזות המעלים את הנושא הם, לא במקרה, מחזות רעיוניים-פוליטיים, וניתן בהם ביטוי לא רק לדרך הראייה של המחזאי את התקופה, אלא גם, ובעיקר, לבעיות האקטואליות של תקופתו. ,)1845-1771( הנושא מופיע לראשונה במחזהו של שלום הכהן ). פרשת-נבות היא במחזה זה 1800( מעשה נבות היזרעאלי העיקר, והכל מתרחש, למעשה, סביבה. נבות מופיע אצל הכהן כעובד-אדמה נאמן, ברוח השירה והדרמה הפסטוראלית של ספרות-ההשכלה. המחבר הולך, בדרך כלל, בעקבות ספר מלכים. אולם אחאב של הכהן מבין את סירובו של נבות ומצדיק אותו בנימוקים קונסטיטוציוניים של המאה הי"ח, בדבר זכויותיהם וחובותיהם של נתינים ושליטים. גם מלך חייב לציית לחוק. איזבל דוחה את נימוקיו של אחאב. אין היא מוכנה לוותר על כרם- נבות. גם לה עקרונות משלה: החוק נועד לנתינים ולא לשליט. המלך הוא מעל החוק ואין הוא חייב דין-וחשבון לאיש. אם הנתין חוטא, יש להענישו. אבל מעמד השליטים, אין מי שיתבע אותו לדין. שום שיקול מוסרי אינו מחייב את השליט. רצונו השרירותי או הקאפריזי הוא החוק. אולם לאיזבל יש נימוק נוסף בעל משמעות פוליטית-מעשית: פרשת-נבות היא מבחן כוח פומבי לאחאב. סירובו של נבות למלך עלול להתפרש כזילזול בסמכותו וכסימן-של-חולשה. הליבראליות המוגזמת של אחאב יש בה כדי להמעיט את ערכו כשליט. הניגוד בין אחאב לאיזבל בפרשה זו הוא, למעשה, ניגוד של שתי תפישות פוליטיות: מדינת-חוק מול מדינת-כוח, כפי שבאו לביטוי בדורות של הכהן, ולמעשה - במשך מאות שנים של מאבקים פוליטיים באירופה. המחזה המקראי של ספרות-ההשכלה לא הוסיף לטפל בנושא כרם-נבות, ולאחר פרק-זמן ארוך למדי מופיע נושא זה אצל כמה מחזאים עבריים במאה הנוכחית. גם כאן הגישה היא מוסרית- איזבל דתית ומוסרית-פוליטית. המחזה הראשון בתקופה זו הוא .)1963-1874( ) מאת הסופר היהודי-צרפתי אדמונד פלג 1910( אצל פלג - היוזמה לרכישת כרם-נבות היא מלכתחילה של איזבל, ואילו אחאב אינו מופיע כלל במחזה. איזבל הצליחה להשליט את עבודת-הבעל-והאשרה, אך נותרו עדיין שרידים של עבודת ה'. אחד מהם הוא כרם-נבות, המשמש מקום-התכנסות לעובדי ה' ומקום-מיסתור לאליהו הנביא, אויבה. איזבל רוצה לשרוף את הכרם ולבנות על חורבותיו מקדש לאשרה ולבעל. נבות מסרב, ואף מגן בגאווה ובאומץ על אמונתו - לרוגזה ולמורת רוחה של איזבל. זו מנסה לפתות את יהוא לרצוח את נבות. נבות עצמו אינו נסקל, כמו במקרא, אלא נרצח על-ידי עבדי-איזבל בעת אקסטאזה של פולחן-העשתורת, כשהרצח מקבל משמעות אלילית-ריטואלית מובהקת. כרם נבות עמד, איפוא, אצל פלג במוקד של קונפליקט בין נבואה לאלילות.

לפרשת כרם-נבות

במחזה המקראי בן-עמי פיינגולד מאת

16

יוסי עיני, נילי רוגל, יהויכין פרידלנדר, לירון ברנס, אריה צ'רנר

17

מאת צור וירושלים החשוב מבין המחזות המוזכרים הוא, ללא ספק, ). פרשת-נבות עצמה אינה נידונה במחזה זה 1933( מתתיהו שוהם בפירוט. המחזאי מניח מראש שהקורא מכיר את הפרשה המקראית, ומתרכז בעיקר בהשלכותיה של הפרשה על תודעתם ומעשיהם של הגיבורים. הפרשה משמשת להם מיבחן-אופי - על האתוס הפוליטי- מוסרי ועל כושר-העמידה על ערכים ועקרונות מול פיתוי של חיי- שעה. איזבל של שוהם מגלה בפרשת-נבות את האידיאולוגיה הפוליטית שלה: פולחן הכוח והעריצות. ויתור לנבות אינו רק צעד טאקטי מסוכן, אלא גם התכחשות לאמונתה... רצח-נבות הוא גם הזדמנות לנקום באליהו - היריב האידיאולוגי שלה ונציגה המובהק של האמונה האנטי-"צורית". האידיאולוגיה שלה מורכבת משני יסודות: "דם ואהבים" - היצר האירוטי והעריצות הפוליטית. מאת אלחנן שיצר. תפישת אחאב אחד המחזות הפחות ידועים הוא מוטיב כרם-נבות בו היא אחת המקוריות ביותר. בניגוד למחזות שקדמו לו, אין מחזהו של שיצר מתיימר להשקיף על הקונפליקט צור- של אחאב ירושלים מנקודת ראות היסטורית-ואידיאית-עקרונית. שיצר הוא מחזה פוליטי מובהק, והפרשנות שהוא נותן למניעיה של איזבל בפרשת-הכרם היא פוליטית רציונאלית. איזבל רואה בנבות יריב פוליטי לאחאב, ומי שמסכן את הכתר. הוא הבחין במה שלא הבחינו מחזאים אחרים: איזבל מנסה להעמיד את אחאב על הסכנות הטמונות (מבחינת השלטון) ביחס סלחני למורדים פוטנציאליים, ובשלטון שאינו יודע להפגין סמכות. גישתה היא מקיאווליסטית במובהק: שלטון הוא מקצוע חסר סנטימנטים; אין בו מקום ל"רפיון- רוח", אלא ל"עוז ותחבולות". המטרה מקדשת כל אמצעי, לרבות שימוש ציני בחוק כדי להצדיק רצח משפטי. אחאב - דוגמת ה"אחאבים" האחרים שבמחזות הנדונים - מפגין גם הוא אותו שילוב של חולשת-אופי שלפני מעשה ומוסר-כליות שלאחר מעשה. בדומה לאחאב של הכהן מודע גם הוא לחובת המלך לעשות צדק עם נתיניו, אך אין בו העוז למנוע את הרצח. רק לאחר מעשה הוא מתפכח. שבר מחזה נוסף השייך לתחום עיוננו הוא זה של אהרון קמינקא, . קמינקא אינו מחדש הרבה. הוא מתרכז יותר בעיצוב בית אחאב דמויותיהם ומניעיהם של עדי השקר המשתפים פעולה עם איזבל במשימתה. התקופה היא תקופת בצורת ורעב. שני העדים שרויים במצוקה, ולמרות לבטי-המצפון המציקים להם מצליחה איזבל לשחד אותם. איזבל של קמינקא - דוגמת זו של הכהן ושוהם - אינה מכירה בצדק ובמשפט, לדבריה, קיים רק ערך אחד: "משמעת!". גם איזבל של קמינקא אינה זקוקה לכרם לגופו, אלא כאמצעי להפגנת-סמכות ומורא. גם כאן מתחרט אחאב לאחר מעשה. הרצח מעיק על מצפונו. רוחו של נבות רודפת אותו כסיוט, והוא מבין יותר ויותר את כובד החטא שחטא ומשמעותו. מכאן אנו פונים לתחום שונה לחלוטין: המחזאות הישראלית הצעירה. גם מחזאות זו לא פסחה על מוטיב כרם-נבות, והסיפור המקראי ממשיך להוות חומר לאינטרפרטאציות מקוריות ואקטואליות של המחזאי. המחזה הראשון בסעיף זה הוא "נבות" מאת אריה סיון ). סיון נותן למוטיב כרם-נבות פירוש אקטואלי מאוד וישראלי 1967( מאוד. המחזאי תוקף את הערך המקודש שהישראלי המצוי מייחס למילת-הקסם "ביטחון", ואת הילת-המסתורין האופפת את אנשי- הביטחון. סיון כותב במבוא: "המחזה הוא ענין טראגי וחמור מאוד, הוצאתו להורג של אזרח ישר וטהור, נבות היזרעאלי, על-ידי המנגנון הבטחוני של ממלכת ישראל... המחזה מעלה נושא שהינו אוניברסאלי במובהק. המשחק הציני שמשחקים שירותי-הביטחון בגורלותיהם של אזרחים, במצפונם ובחולשותיהם... המחזה אינו מחזה היסטורי... אך באותה מידה אסור לראות בו מחזה אליגורי המעלה כביכול מקרים קונקרטיים מן המציאות הישראלית של ימינו במסווה מקראי".

18

לנבות "יש מגרש ישן עוד מימי הסבא שלו", אבל הוא מסרב למכור אותו. שירותי-הביטחון ה"ביצועיסטים" מחליטים לחסל אותו, אולי לא בגלל המגרש, אלא בגלל סיבות פוליטיות - הקשרים של נבות עם האופוזיציה. "אלה שלא מעשנים אלכוהול ולא שותים סיגריות... ולא גרים בוילות", בקיצור, נבות הוא "מין אינטיליגנט מצפוניסט", שמורשת הערכים שלו מכשילה את המנגנון הטכנוקראטי-ביטחוני ויש לחסל אותו בכל מחיר. נבות מסוכן. הוא יכול להרשות לעצמו לפטפט, למתוח ביקורת. "נבות" של סיון חושף לא רק את הסכנות שב"ביצועיזם" נטול-הערכים, אלא גם את הסכנות שבשימוש במילת-הקסם ביטחון המטשטשת את תבונתו של האדם ה"פשוט", האזרח מן השורה - זה הנכנע מראש לסיסמאות של "ביטחון" כביטוי של פטריוטיזם- ללא-סייג. מאת יעקב אוכלים המחזה האחרון בתחום דיוננו הוא שבתאי, שהועלה בעונת תשל"ט-תש"ם על קרשי החאן הירושלמי. שבתאי - כמוהו כסיון - ממשיך את הטיפול הסאטירי בחומר המקראי, והוא משתמש באחת הטכניקות הסאטיריות הקלאסיות - תיאור "הזלילה המטורפת", שבמהלכה נחשף עולמם השלילי של הגיבורים. מבחינת האינטרפרטאציה למוטיב כרם-נבות, חוזר שבתאי - בחלקו הראשון של המחזה - על הנימוקים והטיעונים שהושמו בפי איזבל ואחאב במחזות שקדמו לשלו, ולעיתים נשמע הטקסט של שבתאי אפילו כפרפראזה גמורה על "מעשה נבות" של הכהן. גם לאיזבל של שבתאי - הכרם הוא מקרה- מבחן של הפגנת-סמכות. גילויי-רכרוכיות מחזקים, לדבריה, את האופוזיציה: "יש כאלה שאורבים בפינות לכל גילוי של חולשה"... "ואם היום מסרב נבות לתת למלך כרם עלוב... למה שמחר לא יסרבו לשלם מסים או לצאת למלחמה". בקיצור - "זה לא הכרם, זה הכתר!". גם אחאב של שבתאי ממשיך את מסורת ה"אחאבים" חלשי-האופי. הוא מכיר מלכתחילה בזכותו של נבות לסרב לו, אבל עד מהרה הוא נכנע לאיזבל, מתגלה כקאריקאטורה גמורה, ומשתכנע כביכול גם הוא ש"לא מדובר פה בכרם, אלא בעצם קיומה של הממלכה". תהליך דומה של כניעה לנימוקיה של איזבל עוברים גם שני העדים שמעי ואליקים. אולם עיקרו של המחזה - ועיקר תרומתו המקורית של שבתאי לעיצוב מוטיב כרם-נבות - הוא בסאטירה שהמחזה מעמיד כלפי ההונאה הריתורית, שעה שהגיבורים משחקים במילים גבוהות על חוק, משפט וטובת הממלכה ועושים שקר עם עצמם ועם זולתם - כדי-כך שהם עצמם מתחילים להשתכנע מכוח המילה "הגבוהה" שהשקר הוא אכן אמת, ואי-הצדק הוא צדק, תהליך המובא במחזה עד כדי אבסורד גמור, המחריף את הפואנטה הסאטירית. נבות מוכן, למעשה, לוותר על הכרם ללא בעיות אולם בכך הוא מחבל בכל המערכת ה"משפטית" שהוקמה על-מנת להאשים אותו ועל מנת לעשות את הרצח לחוקי - באופן ששוב אי-אפשר לקבל את הויתור שלו, משום שקבלת הכרם מרצון הופכת להיות... בלתי חוקית. את הביטוי לפילוסופיה אבסורדית זאת נותן אמן-הניסוחים אליקים הכהן: "נבות חייב להפר את החוק, מפני שאם אותו נבות לא יפר את החוק אז הממלכה תפר את החוק, אבל הממלכה לא יכולה להפר את החוק, מפני שהפרת החוק היא מעשה של אי-

צדק, והממלכה חייבת לעשות צדק מפני שהיא הצדק...". תהליך-ההשתכנעות ה"ממלכתי-משפטי" כובש, למרבה האירוניה, גם את נבות עצמו, וזו, ללא ספק, אחת ההברקות המשכנעות במחזה, המזדהה - הזדהות טראגית-קומית - עם העלילה והאשמה: "לא יתכן שממלכה שלמה תבטל את רצונה בגלל אדם אחד... אם זה מה שדרוש לממלכה, אני מודה, קיללתי, קיללתי, קיללתי". הצגת-המחזה ע"י החאן הירושלמי העלתה אצל כמה מן המבקרים את המסקנה, לפיה מדובר בסאטירה ישראלית- אקטואלית: הזלילה הגדולה והריתוריקה המזוייפת הם מבחינת החברה והשלטון, ואילו כרם-נבות הוא מקבילה אליגורית-וודאית ל"שטחים". כמה מן המבקרים מדברים באופן כללי על המשמעות האקטואלית של המחזה. פה ושם נאמרים דברים מפורשים יותר אודות "הפקעת אדמות" או "ויתורים", ובכמה מן המקרים מזכירים את ראש-הממשלה, "גוש אמונים" וכו'. אמנם אין ספק כי במחזה הכתוב של שבתאי - ועוד יותר מזה בהצגת החאן - יש רמזים אקטואליים... אלא שזוהי פרשנות פשטנית למדי, המערבת ללא אבחנה רגישויות אסתטיות ורגישויות פוליטיות. מדיון ענייני במחזה עולה שהטיעון הסאטירי-העיקרי בו הוא הוקעת-האבסורד-והצביעות שבמעשה ההונאה- הריתורית, כלפי לשון שאינה אלא להג מיכאני-אוטומאטי של קלישאות מזוייפות. זוהי סאטירה נגד תעמולה ודימאגוגיה, כלפי המילה הגבוהה הבאה במקום המחשבה החופשית והעצמאית, נגד הסכנות שבהתמכרות ובכניעה לסיסמאות מפוברקות היטב (מתוך פחד, אינטרס, או סתם כסילות), ונגד אופורטוניזם המסוגל לתרץ כל אבסורד. כל ניסיון לתרגם את המחזה ולצמצם את משמעותו הרעיונית לכדי מסר פובליציסטי-אקטואלי-מידיי גרידא - מוטעה, לדעתי, מן היסוד. יש להוסיף כאן שמלכתחילה לא פיתח שבתאי את האלמנטים הסאטיריים באינטנסיוויות הדרושה ובהיקף המסוגל להעמיד מחזה שלם; בכך תרם לא מעט לטשטוש המשמעות הסאטירית הנכונה של המחזה. אין זה גם מן הנמנע שהפיתוי לעלות על גל של אקטואליה לוחמת שיבש בלא-יודעין את התהליך האובייקטיווי של עיצוב העולם הבדיוני של המחזה - פח שרבים הם הנופלים בו, והגדולים והטובים שבמחזאים יודעים כיצד להיחלץ ממנו. לכן יש לזכור בהקשר זה של סאטירה ואקטואליה, שכל סאטירה - אם היא באמת ראוייה לשם זה - אין לה כל ערך בתור שכזאת, אם אין היא באה לשכנע אלא את המשוכנעים מראש ממילא. של שבתאי סוגר מעגל-של- אוכלים סיכומו של דבר: מחזאות-עברית הפותח בספרות-ההשכלה ונמשך עד ימינו. דומה ששום נושא מקראי לא פותח במחזאות העברית בצורה כה מגוונת וכה אינטנסיווית כפי שפותח נושא- כרם-נבות-היזרעאלי; זאת - למרות הקושי האובייקטיווי שבטיפול בחומר מקראי שהוא עצמו כבר בבחינת "חומר ספרותי" בעל משמעות ואיכות משלו.

לפרשת כרם-נבות במחזה המקראי, מתוך: בן-עמי פיינגולד, , העורך: ישראל גור 1981 - ), חורף תשמ"א 139( 86 במה

19

KINGS 1, 21 1 It happened after these things, that Naboth the Jezreelite had a vineyard, which was in Jezreel, hard by the palace of Ahab king of Samaria. 2 Ahab spoke to Naboth, saying, “Give me your vineyard, that I may have it for a garden of herbs, because it is near to my house; and I will give you for it a better vineyard than it. Or, if it seems good to you, I will give you its worth in money.” 3 Naboth said to Ahab, “May Yahweh forbid me, that I should give the inheritance of my fathers to you!” 4 Ahab came into his house sullen and angry because of the word which Naboth the Jezreelite had spoken to him; for he had said, “I will not give you the inheritance of my fathers.” He laid himself down on his bed, and turned away his face, and would eat no bread. 5 But Jezebel his wife came to him, and said to him, “Why is your spirit so sad, that you eat no bread?” 6 He said to her, “Because I spoke to Naboth the Jezreelite, and said to him, ‘Give me your vineyard for money; or else, if it pleases you, I will give you another vineyard for it.’ He answered, ‘I will not give you my vineyard.’” 7 Jezebel his wife said to him, “Do you now govern the kingdom of Israel? Arise, and eat bread, and let your heart be merry. I will give you the vineyard of Naboth the Jezreelite.” 8 So she wrote letters in Ahab’s name, and sealed them with his seal, and sent the letters to the elders and to the nobles who were in his city, who lived with Naboth. 9 She wrote in the letters, saying, “Proclaim a fast, and set Naboth on high among the people. 10 Set two men, base fellows, before him, and let them testify against him, saying, ‘You cursed God and the king!’ Then carry him out, and stone him to death.” 11 The men of his city, even the elders and the nobles who lived in his city, did as Jezebel had sent to them, according as it was written in the letters which she had sent to them. 12 They proclaimed a fast, and set Naboth on high among the people. 13 The two men, the base fellows, came in and sat before him. The base fellows testified against him, even against Naboth, in the presence of the people, saying, “Naboth cursed God and the king!” Then they carried him out of the city, and stoned him to death with stones. 14 Then they sent to Jezebel, saying, “Naboth has been stoned, and is dead.” 17 The word of Yahweh came to Elijah the Tishbite, saying, 18 “Arise, go down to meet Ahab king of Israel, who dwells in Samaria. Behold, he is in the vineyard of Naboth, where he has gone down to take possession of it. 19 You shall speak to him, saying, ‘Thus says Yahweh, “Have you killed and also taken possession?”’ You shall speak to him, saying, ‘Thus says Yahweh, “In the place where dogs licked the blood of Naboth, dogs will lick your blood, even yours.”’

20

EATING WRITTEN BY YAAKOV SHABTAI

Directing: Set and Costume Design: Lighting Design:

Michael Gurevitch Frida Klapholz-Avrahami Roni Cohen

Ariel Wolf Nili Rogel Yehoyachin Friedlander Actors (in order of appearence):

Waiter, Security Guard Jezebel - Ahab's wife Ahab - king of Israel Eliakim - King's Advisor Shimei - Legal Advisor Naboth the Jezreelite

Arie Tcherner Liron Baraness Yossi Eini

Production Staff:

Production Director: Production and Technical Director: Prop and Wardrobe Mistresses: Make-up and Hairdressing: Set Construction: Prop Design: Stage Manager: Stage Technicians: Lighting and Sound Manager: Lighting Technicians:

Edna Twig Sasson Chazam Lea Yochanan, Alexandra Achanov Sophi Moldavski Aharoni Exhibition Vitali Rosenzaft, Michal Yaakoby Assem El-Sharif Yehuda Spector, Anton Kutcher, Vadim Kiselev Roni Cohen Jonathan Levy, Martin Kantur, Constantin Rayevsky, Ana Weisselberg, Noa Elran Michael Ababo Noam Peleg Sharon Raphael Tami Lancut-Leibovitz Emanuel Avrahami

Sound: Assistant Director: Set Design Assistant: Manners and Etiquette: Hollyland Project Photo: Program Editor: Photography: Program Design: Public Relations:

Poli Brinner Gadi Dagon Nutelstudio Goldfinger Communication

The performance lasts about 1 hour and 10 min. (without intermission) Premier: March 26th, 2011

21

ממלכה חייבת מפעם לפעם להיות איזבל מרושעת ולדרוך למישהו על האצבעות בלי רחמים, כדי שיידעו שהיא קיימת. זה יהיה חוקי, אחאב, והחוק ידאג איזבל שזה יהיה חוקי, מפני שאם זה לא יהיה חוקי - החוק לא יהיה חוקי.

אדוני המלך!... נבות כבוד המלכה!... רעי וידידי! קשה להיפרד פתאום מהחיים אחרי כל כך הרבה שנים שמתרגלים לחיות, אבל אין ברירה, והצדק איתכם. לא ייתכן שממלכה שלמה תבטל את רצונה בגלל אדם אחד. הממלכה חשובה מכרם, והיא חשובה מאדם זה או אחר, ואפילו הוא קרוב מאוד לבשרנו ונפשנו. ואל יטרידו אתכם נקיפות מצפון על שאתם שולחים אותי למות - ידידות זו ידידות, וממלכה היא ממלכה.

22

מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי: , דני וייס מנכ"ל: חברי הועד המנהל:

עמוס אונגר - יו"ר, רות דיסקין, גורי זילכה, אבי חפץ, רות חשין, מיכה טל, שרה ליסובסקי, דני מימראן, יאיר מעיין, יון פדר, דר' רענן קופ, יובל קורן, דני קליין, פרופ' אלי רוזיק, אילן רומן, ניסן רז, יקיר שגב, יהודית שלוי, אורי שרף ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית: פרופ' נורית יערי, יועצת אמנותית: שחקני להקת תיאטרון החאן: פלורנס בלוך, לירון ברנס, אורית גל, יואב היימן, אריאל וולף, שמרית לוסטיג, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון, ארז שפריר שחקנים להצגה: לאורה רבלין, אביה ברוש, אליאן דבאל, ניר ויינשטיין, איתי זבולון, אבינעם מור-חיים, אודי רוטשילד, חנוך רעים, שרון שטרק, שיר שנער עובדי תיאטרון החאן: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמניסטרטיבית: אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: רוני כהן; מנהל תאורה: נוֹש; ֶ נעמה א עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: פולי ברינר; עוזרת מנהל אמנותי ועורכת פרסומים ותוכניות: ענת פלנקר; אירועים ויחסי ציבור: עדנה טוויג, יפה פרידמן; ניהול הפקה: עסאם אל-שריף; מנהל במה: קרן ברק; מנויים: מרינה ברייטר; הנהלת חשבונות: מיכאל אבבו, יובל עמית; טכנאי קול: נעה אלרן, אנה ויסלברג, יונתן לוי, מרטין קנטור; תאורנים: לאה יוחנן, הלבשה ואביזרים: יהודה ספקטור, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב; עובדי במה: דנה סוחולוצקי; מפקחת טלמרקטינג: סופי מולדבסקי; איפור, פיאות ותפירה: אלכסנדרה אחנוב; מזל בן-זקרי, יעל בר, מורן גרדשטיין, קופאים: כפיר גיא, יוסי זינגר; אחראי קופה: כפיר גיא; מנהל תורן: מעיין איבינדר, יעל אלטוביה, עומר גינזבורג, דניאל גיל, סמאח דרוויש, דיילים: נסים אגאי; קניין: מור סביון;

ארי טפרברג, לי טפרברג, מיכל נוימן,שי סקיבא, ויקי פרקין, הילה קסטל, הדס שלייפר; , אילה כהן, לורדה פז (אחראית) סימה בן משה עובדות הבית: יעקב מוזס; סדרן: עו"ד עמי פולמן יועץ משפטי: רו"ח יאיר אלון, מבקר פנים:

אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, חשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. אנו שמחים לגייס ידידים נוספים. חברי אגודת הידידים:

ידידים רונית ואפי אברמזון אורנית וצבי אגמון אורה ויעקב אחימאיר ויקי אנג'ל עליזה אשד דורית ויחזקאל בייניש זאב בירגר יורם בליזובסקי ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון מאיר בסן אראלה ומרדכי בר-און נעה וישראל בר גיל רות ודרור ברמן תמי גוטמן דינה ויורם גרינשפן דגנית וטל דיליאן חמדה ואלון דיסקין רחל וייס מירה וינשטין

עמיתים מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רות וג'ו בורמן אליהו בן טובים

שוחרים נורית בירן-לאור ליאורה גולדמן דברה ולואיס גרבר רבקה ורפאל האפט נורית ואהל וגבריאל הרמן רות ומישאל חשין רנה ומאיר חת גאולה ואליעזר שמואלי

ארנה ואדוארד כהן מוקי כהן אביעד כהנא חנה כלפון דינה ושלמה מור יוסף גיורא מורג לינסיה מצנר לסלי סבה וורדה שיפר עזי סיון וציפי נגב ברוריה פרסבורגר יהודית קרפ שילה וצבי רביב אילנה ואביגדור רביד תמי ויהודה רוה ציפי ואילן רומן (יו"ר) זיוה רותם אורנה וצלי רשף מיכה שגריר מיכל שקד תחיה וישראל שצמן

בברלי וניר ברקת ציפי ודן זיסקינד ישראלה ומנחם לוסטיגמן תחיה והרי ספיר נעמי ודוד קאסוטו דורותי קרטס שלומית ופלג רדי

אבי ונעמי חפץ עמוס ודבי יפה

אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

בקרו באתר תיאטרון החאן: www.khan.co.il http החאן.קום //

עקבו אחרינו גם בפייסבוק ובטוויטר

23 מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

93541 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז http החאן.קום// www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל