החאן - יחזקאל ע"פ רומן בתמונות של מיכאל קובנר

 ¨œ ¶¡ª²®  ¬¥¥£¶   ¨œ ¶¡ª²®  ¬¥¥£¶   ¢£ª œ¡ µ «¡¢£ Ÿ¥ œ ¢ ¨ ¨œ³¢£¥ ¶¡µ¥ ¶¡ª²® «¡¢£

גיבורו של המחזה "יחזקאל" הוא משורר, בן דמותו של אבא קובנר. אין לך משורר אמת שאין בו מן הנביא, החש כורח בלתי נשלט לבטא במילים את אשר עם לבבו, ואין לך נביא שאינו משורר. הגם שהנביא הוא לכאורה אך שליח המצטט את דברי שולחו-אלוהיו, הריהו מעצב את דבר השליחות בלשונו, בסגנונו, מחומרים שהוא דולה מעמקי נשמתו, מאוצר חוויותיו וידיעותיו, אגב שיח מתמיד עם יצירות קודמות. מתל אביב של ההווה הוא שב אל ימות השואה, אל הגטו. יחד עם נכדו נוני חזונות יחזקאל שבמחזה הם מראות העבר. יחזקאל שבתנ"ך גם הוא נביא בנאי, בנאי של הוא משחזר-בונה את הגטו מ"אבני פלא", ושוקע בזיכרונות מאז, משם. יד אלוהיו נושאת אותו ממקום גלותו בתל אביב שעל נהר כבר שבבבל, ירושלימה, והוא רואה בעיני רוחו את העיר העתיד. והמקדש שלעתיד לבוא בבניינם. יחזקאל הנביא הוא נביא-כהן. ככהן הוא אמון על הספרות הכוהנית המשופעת בפרטים, וכמי שנתחנך עליה אף הוא מוגיע אפוא את שומעיו-קוראיו בפרטי פרטים. עם זאת, הדמיון הנבואי בו ניחן יחזקאל אינו יודע גבולות והנביא מצייר חזיונות הוא מעביר אותנו מן סוריאליסטיים מרהיבים. בחזון העצמות היבשות )יחזקאל ל"ז, א-יד(, מן המסעירים שבחזיונותיו, הייאוש הנורא של החורבן והחיים בגלות אל תקומת הגאולה בארץ ישראל. נבואת העצמות היבשות היא מחזה בארבע מערכות, לשני שחקנים. שני השחקנים הם אלוהים ונביאו. אלוהים הוא גם המחזאי השם בפי הנביא את רוב הרפליקות שלו, וגם מעצב התפאורה. הנביא יחזקאל נושא גם בתפקיד המספר. בפתח המערכה הראשונה מנחיתה-מניחה יד ה' את הנביא בלבה של בימת החיזיון המזעזעת, בקעה המלאה בעצמות )פס' א(. אלוהים מבקש להעצים את רושם המראה הנורא, ולפיכך הוא מדריך את הנביא ומוליכו "סביב סביב", למען יראה בעיניו את ממדיה של הבמה. הנביא מבין את אשר רואות עיניו: העצמות "רבות מאד", לא תספרנה מרוב, ואף "יבשות מאד" )פס' ב(, וכל לחלוחית של חיים ניטלה מהן זה מכבר. )פס' ג(. לכאורה אין "בן אדם התחיינה העצמות האלה" בעוד הנביא מביט ניכחו במראה המדכא נשמעת שאלת אלוהים: זו אלא שאלה רטורית המזמינה תשובה שלילית. הניסיון הרי מעיד כי עצמות מתות ויבשות לא תשובנה לחיות, אך הנביא )שם(. "ה' אתה ידעת" הזהיר, היודע כי בכוח אלוהיו להפתיע, משיב תשובה מתחמקת: בשלוש המערכות הבאות יצווה אלוהים על יחזקאל להינבא, וישים בפיו את מילות הנבואה. בראש המערכה השנייה )פס' ד-ח( מורה אלוהים לנביאו לדבר אל העצמות היבשות: "שמעו דבר ה'", ופליאת הצופים במחזה גוברת: וכי עצמות תוכלנה לשמוע? )פס' "...הנה אני מביא בכם רוח וחייתם" אלוהים מבשר לעצמות היבשות, באמצעות נביאו, כי תשובנה להיות בני אדם חיים: "ונתתי הנביא מסיים במה שפתח: "ונתתי עליכם גדים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור". ה(, והריהו הולך ומפרט: "וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה )פס' ו(, והתיאור מעלה בזיכרון את מעשה בריאת האדם : בכם רוח וחייתם" "עור ובשר תלבישני ובעצמות )בראשית ב, ז(, וראו גם את דברי איוב על אודות בריאתו שלו: ויפח באפיו נשמת חיים..." )י, יא(. תכליתה של תחיית המתים ביחזקאל: "וידעתם כי אני ה'" )פס' ו(, ללמד ולעודד כי לא תש כוחו וגידים תסככני" "ויהי קול כהנבאי והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל של אלוהים להושיע. אלוהים מחולל נסים, ויחזקאל שומע ורואה: בתנועת מחול מופלאה הפכו העצמות )פס' ז-ח(. עצמו וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה" )פס' ח(. כהרף עין לגלמים, לגופות אדם, אך סופה של המערכה מפתיע, שהרי עיקר ההבטחה טרם נתגשם: "ורוח אין בהם" והנה, הפעם מצווה הנביא לפנות בדברים "התחיינה העצמות האלה"? הצופה שרוי אפוא במתח לקראת המערכה השלישית: הגלמים מכונים הרוגים, )פס' ט(. "...מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים הללו ויחיו" אל הרוח אשר תחייה את הגוויות: ומה ראה אלוהים להפריד בין בניין להזכירנו כי לא כדרך העולם מתו, מחולי או מזקנה, אלא במלחמה, בימות החורבן. הגוויות לבין החיאתן? שמא כדי לחקות את תהליך הבריאה הנזכר לעיל, ושמא כדי להדגיש ולהעצים את נס הנסים – תחיית "...ותבוא בהם הרוח ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" )פס' המתים. עם השמעת הנבואה בזו הפעם, ההרוגים קמים: "חיל גדול מאד מאד". )פס' ב( הופכות ל י(. מה גדול אפוא הנס המתרחש לעיני הצופים: עצמות "רבות מאד... יבשות מאד"

12