החאן - יחזקאל ע"פ רומן בתמונות של מיכאל קובנר

: פרסונה ברגמן כתב ביומן שניהל בזמן צילומי "אני לא מצליח לקלוט במחשבתי קטסטרופות גדולות. הן מותירות אותי אדיש. לכל היותר אני יכול לקרוא על זוועות כאלו עם סוג של תאוות בצע – פורנוגרפיה של אימה. אבל אני לא יכול לשכוח את הדימויים האלו. דימויים שהופכים את האמנות שלי למקבץ של טריקים, למשהו אדיש, חסר משמעות". הוא כתב את הסרט כשהוא קודח ממחלה קשה, מחלה שנבעה לא במעט מהמשבר הנפשי אליו הוא נקלע בגלל כישלונו כמנהל התיאטרון המלכותי פרסונה " השוודי. לאחר עשיית הסרט טען ברגמן כי הציל את חיי." הדמות השניה היא של אלמה )ביבי אנדרסן( )אלמה – המילה הספרדית לנשמה( אחות צעירה שמתחילה לטפל באליזבת בבית הנופש של הרופאה המטפלת באליזבת. הבית המוצג בסרט, הוא ביתו הפרטי של ברגמן על האי פארו. מרכיב הולם לאופן בו ניתן לפרש את הדינאמיקה המוצגת בסרט לא רק ככזו המתקיימת בין שתי נשים "אמיתיות", אלא כצדדים בנפשו של האמן שיצר אותן. בהקשר זה היחסים בין אליזבת ואלמה יכולים להיות מובנים כקרב מיתי בין הצד האקטיבי של היצירה, שהוא גם צד מתעתע, מוליך בכחש. והנפש הטהורה, אולי הנאיבית, שבאה במגע עם הצד הכוחני והמניפולטיבי. אליזבת ואלמה מתקרבות זו לזו בכורח הנסיבות. לכאורה מתפתחת כאן חברות הרמונית. באופן מאיים יותר ניתן לדבר על קשר סימביוטי, קרבה שבה הזהויות מתחילות להימהל האחת בשניה. אלמה מוצאת באליזבת את המאזינה המושלמת והיא חולקת עימה סוד חבוי בעברה. המסיכה של אלמה נושרת, אך בכך היא הופכת לפגיעה. בסרט בולט השימוש המחושב בעיצוב הפריימים המינימליסטי, התאורה הקונטרסטית והשימוש בקלוזאפים. כל אלו יוצרים מרחב אינטימי, מופשט, המוביל להתפרקות גבולות הסובייקט. בדימוי הזכור ביותר בסרט חצי מפניה של אלמה מתחבר לחצי מפניה של אליזבת. שני הפנים, שתי מסיכות מתלכדים לשלמות אחת. רגע שבו האימה וההתעלות כרוכים זה בזה.

לוּ ידענו להרים

, אוניברסיטת תל אביב ארז דבורה

21

Made with FlippingBook Publishing Software