החאן - יחזקאל ע"פ רומן בתמונות של מיכאל קובנר

´¥¥² ´¬¡³ ¨œ§¥ª 1975 עד 1972 בקיבוץ עין החורש. למד ציור בניו יורק ב"ניו יורק סטודיו סקול" בין השנים 1948- נולד ב . הציג בגלריה 1975 בזמן לימודיו נוצרו יחסי רעות והערכה עם מורו פיליפ גאסטון. חזר ארצה בקיץ . הציג בתערוכות קבוצתיות 2013 עד 1978- במספר( מ 15- בינט בתל אביב את רב תערוכות היחיד )כ במוזיאון תל אביב . ירושלים במוזיאון חיפה ובמוזיאון היהודי בניו יורק. כמו כן הציג תערוכות יחיד במוזיאון רמת גן עין חרוד ובגלריה האוניברסיטה בבאר שבע. קובנר הינו צייר חשוב בעולם הציור הישראלי הוא מתרכז בעיקר בציור נופי הארץ. זו היא עמדה שאינה מובנת מאליה בעולם האומנות העכשוי.

–ƒ‡”‚ ƒŠ €ƒ~Š —‡ƒ ƒ ˜€Š ˜‡Ž ‡‚~ƒ ƒ–• –‰ —…ƒŒ ‘ƒŽ‚ ‚‚~ Š— ~Š~ ˜ƒŠ Š— ‚„–‰‚ ‚Ž‡~ –Žƒ• Š— ˜ƒ‡Œƒ•Œ‚ ‡Œ ‚”ƒ• ˆƒ˜ ‡…‡ Š— ‚—€– ~†Œ ~Š~ ‚Ž‚Šƒ ‚‡‡Š Šƒ‰‡‰ ˜Œƒ•‚ ˜‡‡Š‡ ‚‡Š~Œ ˜ŽƒŒ‚ ˜ƒ‚„Š ˜ƒ ƒŽ‡~ ˜‡†–’ ƒ—Š Š— ˜ƒ‡†~–•Ž‡ƒ‡‡~ Š— ˜ƒ‡€Ž ƒ —‡ ƒ –€ ~‰  ƒ‡‚— ‹‡‡Œ‡†Ž‡~ ‹‡€Œ Š— –˜ƒ‡ †Œ ‡Œƒ’…ƒ‡Ž ~Š ƒ‡Š~Œ ƒŒ ƒŽ‡~ ‹‚ –ƒ ƒ„ ƒ„ ˜ƒ€ƒŽ ˜ƒ’—‚ ‡˜—ƒ ‹‡Š—ƒ–‡ –Œ‚ ‹‡‚ ƒŠ€‚ ‹‡–‚ ˜‡‡ƒƒ…Š— ˜ƒ‡€Žƒ ‚ƒŒ‰ƒ –˜ƒ‡ ‚•ƒŒ ‹~ ‹€ ˜‡—‡–…ƒ ‚Ž‡ ‚‡‡ ‚~†Œ “–~‚ ˜‡‡ ‹ƒ•Œ‚ Š— ‹‡Œƒ•‚ ƒ‚ ~Šƒ ‹‡’ƒŽ‚ Š— ˜ƒ‡Š~–—‡ ‚ ˜ƒ~–Œ‚ –ƒ– ˆ‰Œ ˜ƒ…’ ~Š ˆ~ ƒŠŠ‚ ‹‡’ƒŽ‚ ‡Š ‹‡‡…‹Ž‡~ –‡‡”‚ Š— ƒ‡‡…‡‰ ~Œ –ƒ– ˜ƒŽ~ƒ ‚Š‡ ‹ – ‚Š ‡~ )אריאל הירשפלד( ‹˜ƒ~ ‚~ƒ–‚ ˜~–•Š ƒŒ• ƒŠŠ‚ ¥°¡¥¨ œ§ «¥ אדם ערירי הסובל מבעיות פרקים קשה לכן הוא 75 הספר שלפנינו מנסה לצייר את עולמו של יחזקאל. אנו פוגשים בו כשהוא כבן נזקק לעזרה )פיזוטראפיסטית צעירה(. יחזקאל הוא הכלאה בין דמותו של אבי )אבא קובנר(. המומצאת והאמיתית. במציאות . אשתו לא מתה, בתו לא התאבדה ובנו לא עזב את הארץ. במלחמת המפרץ הוא לא היה בין החיים. עברו 70 הוא נפטר בהיותו בן המתגלה בחלומותיו ובסיוטיו מבוסס על אירועים אמיתיים שקרו לאבי. קולו האותנטי נשמע משיריו המופיעים בין דפי הספר. הוא היה לוחם מחתרת, פרטיזן משורר והיסטוריון. אישיות רבת רושם המשפיעה על הסובב אותו. בספר זה אני מנסה לנהל דיאלוג עם אבי אך יותר מהכל זהו רב שיח שלי עם עצמי. דמותו של יחזקאל מורכבת. היא סוחבת הרבה כשלונות וחלומות שהתנפצו על מציאות אכזרית, וטרגדיות אישיות. ולמרות כל מה שעבר עליו יחזקאל נלחם על הזכות להיות איש חי לא מובס. את הספר כתבתי וציירתי מתוך צורך לנהל שיחה עם אבי שלא הספקתי לעשותה בחייו. כל אחד מאתנו היה שקוע בעולמו הפנימי ושיחתנו פוספסה. אבי הצטייר כאיש חזק נוקשה המרוחק מהעולם. כמין נביא או מוכיח בשער. אדם שהוא מעבר לחיים. איש שאנשים רכשו לו יראת כבוד, אך גם פחד ואולי בוז לעמדתו המתנשאת. הוא ניצב בצמתים ראשיים של ההיסטוריה היהודית וניסה לתת להם תשובות מתוך מצוקתו האישית, אבל גם מתוך פרספקטיבה רחבה של תפיסתו את השליחות של העם היהודי בהיסטוריה. אני רציתי להעלות את דמותו האחרת. כפי שהכרתיו. אדם חי, בעל חוש הומור, מתלבט ואוהב, החי בתוך סתירות שאין ליישבם, אך נאמן לצורך לחיות חיים בעלי משמעות. ללכת על גשר החיים הצר ללא מורא. כל השירים בהצגה הם שיריו של אבי, אבא קובנר. מיכאל קובנר הוא בנו של אבא קובנר. הדיאלוג בין שניהם )הביוגראפי והאמנותי( הוא כר מעניין למחקר והשוואה לכל איש חוקר.

6