החאן - בדמי ימיה

%*% %* 4 (! 4%5 %!*% | -3,0 4#5 ! %. +!, . % 5 (5 60!* 64%2%( %,4 !* %(4$ %6 ! %. /426

%*% %*

%* 6* 246 (5 ּ * ( ( - ) )%,5 4# ( %*% ; ( 6(#*;* (' %%# ((# 4%6!* ) 6!* ּ 6 (2 43%. 6! )% !- 6 ( * 6!!* 4# ( * +*" 1*#!* 4!0%- (. 246 " %!(% ("* % 3.( ּ * +% 246 (5 *(!. 6 ($($* !'( * .-*( 6! #(!5! ("* % 3. *2. % 66 !( 5,%6!

4 (! 4%5 %!*% | -3,0 4#5 ! %. +!, . % 5 (5 60!* 64%2%( %,4 !* %(4$ %6 ! %. /426

%, "!(%! %,!4 6!5! (6! 4! 06 + ' %,!4 4! 6 !,!$4 %*!(5 3%-!* 4*5 4*!. .!,6 ($ 4%* $4 ! % %!

5%(* , %! 4*(! +%"!3 %(% -3,0 4%*

! !2%.

)%% % 4* !% !$- 4 ,. + 4! % ! 05

)6.0! 4 - %0( )%0665* – !"!4 *!( 4! 1,%*! ( (5 )6 246 – +!($* 4!* %( ! 1,%* 6#05* 6% 6% 6,'!- (%3 – " + ! ! +*( 246 (5 % )%4#!- 6#05*( + 1,%* – +$50 6%4%. ( ) (5 6! (% 64 # %($! %5$,%* – +*%% !% 6!4!*( +!%4,%*- 4!* ( ) (5 4 .5( ! ("* % 3. – +!4! ( !% 246 ! * $, !$- ,(

דקות )ללא הפסקה( 20- משך ההצגה: כשעה ו 2017 ביולי 15 : הצגה ראשונה

2

היא נובלה מאת ש"י עגנון, הפותחת את %*% %* .1952 , הקובץ "על כפות המנעול" בהוצאת שוקן, תשי ג בהוצאת יודישער 1922 הנובלה פורסמה לראשונה בשנת פרלאג , ברלין.

צוות הפקה: מנהל הפקה: שקד לוי מנהל טכני וייצור: ששון חזם

| עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: סופי מולדבסקי מלבישות: דנה שעובי, פאולה טימונר, יעל ברוך, | ייצור תפאורה: תיאטרונית | יסמין כספין | בובנאית: גוני פז | תופרת: ולנטינה סטץ עובדי במה: | מנהל במה: עאסם אל-שריף | חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, איתמר מבורך תאורנים: | מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן יונתן לוי, מרטין קנטור, יצחק סקילי, יהונדב גילת סאונד: מיכאל אבבו, איתן כהן עוזר במאי: נעם פלג | תכנייה: פולי ברינר | צילום פוסטר וצילומי הצגה: יעל אילן | עיצוב תכנייה: נוטלסטודיו יחסי ציבור: אורית הראל, דנה סוחולוצקי- תיאטרון החאן

3

$-! ! % + !, . %;5 /-!% ( !* 5 " *46 # % 4 !4 0 ( 56 4

גדול הסופרים העבריים בעת החדשה. וחתן פרס ישראל לספרות. 1966 חתן פרס נובל לספרות לשנת , בשם שמואל יוסף 1887 נולד בבוצ'אץ' שבגליציה )כיום אוקראינה( בשנת צ'צ'קס. בן בכור לבית משפחת צ'צ'קס. אביו שלום מרדכי צ'צ'קס היה סוחר פרוות ורב, ואמו אסתר ילדה אחריו עוד בן ושלוש בנות. עגנון למד ב"חדר" מגיל שלוש עד את יצירתו הראשונה ביידיש )פואמה על חיי המקובל 15 גיל תשע, פירסם בגיל יוסף דה לה ריינה(, ושנה לאחר מכן פירסם את שירו הראשון בעברית, "גיבור קטן". לאחר שפירסם בנעוריו עוד יצירות בכתבי עת ושימש כעורך בעיתונים שונים, .1908- החליט עגנון לעלות לארץ ישראל ב הוא התגורר ביפו ובשכונת נוה צדק ופרסם את סיפורו הראשון בעברית -

לשם משפחתו הרשמי(. לאחר 1924 "עגונות", עליו חתם לראשונה בשם העט הספרותי "עגנון" )שהפך משנת ארבע שנים נסע לגרמניה שם התוודע למו"ל שלמה זלמן שוקן, לימים פטרונו והמוציא לאור הבלעדי של כתביו; נולדה בתם הבכורה, אמונה, ושנה לאחר 1921- ונישא לאסתר )אלזה( מרכס, בתו של בנקאי יהודי מקניגסברג. ב מכן נולד הבן שלום מרדכי, לימים חמדת. את בית המגורים של משפחתו ואת ספרייתו, החליט עגנון לחזור לארץ 1924- בעקבות שריפה גדולה שכילתה ב ( ופוגרומים 1927) ישראל ולהתגורר בירושלים, וזמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליו רעייתו וילדיו. גם רעידת אדמה לכתובת קבע - בית עגנון בתלפיות, שם התגורר 1931- )מאורעות תרפ"ט( טילטלו את חיי המשפחה, שעברה ב עגנון עד סוף חייו. במשך עשרות שנות יצירה פרסם עגנון מאות סיפורי מופת בהוצאת שוקן שהוקמה במיוחד עבורו, את הרומנים הגדולים של הספרות העברית במאה העשרים וכן ספרי כינוס וזיכרון רבים. של המאה שעברה, זיכו אותו במהרה בהכרה רחבה, הן 30- ספריו, שהחלו לצאת בהוצאת שוקן החל משנות ה ( ופרס 1954) (, פרס ישראל 1945) (, פרס אוסישקין 1935) בארץ והן בעולם, ובפרסים רבים, בהם פרס ביאליק עם המשוררת היהודייה-גרמנייה נלי זק"ש. 1966- נובל לספרות שאותו חלק ב , בבית החולים ע"ש הרצפלד בגדרה, לאחר שסבל משבץ מוחי שהותיר 83 , כשהוא בן 1970 עגנון נפטר בשנת אותו משותק וחסר יכולת דיבור. הוא הובא למנוחות בהלוויה ממלכתית שנערכה בהר הזיתים. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. בסיפוריו עוסק עגנון במתח ובקיטוב של הקיום היהודי המודרני, תוך התבוננות מעמיקה בנפש האדם, בכתיבה, במעשה האמנות ובמציאות המשתנה. לשונו רבת הרבדים, השואבת משפת חכמים, סגנונו המלוטש והאירוניה וההומור הידועים של עגנון מייחדים את כתיבתו ומעניקים לו את מקומו הבולט בספרות העברית ובתרבות היהודית המתחדשת.

4

יואב היימן, אור לומברוזו

5

4!3 4!3 !6! +*!% 6 6!'! ("* % 3. (5 !,*!% 6 4!3 24 6 -3,0 4#5

עגנון פותח צוהר בפני הקורא ללמוד על המאוויים, החרדות והתשוקות הכמוסות של דמויותיו דרך חלומותיהם, או קשרים אותם הוא עושה לציטוטים מהתנ"ך. בקוראי את הנובלה, אחד הדברים שריתקו אותי ביותר היה כיצד תוך שנים בודדות, תרצה שהייתה בתחילת שנות העשרה שלה בזמן שאמה נפטרה, הפכה להעתק של אמה. מדויק יותר אולי יהיה לכתוב, העתק עקום.

אמה סבלה מדיכאון, התקשתה לעשות את מטלות הבית, חייתה בנישואים ללא אהבה, וביקשה את נפשה למות. והנה, לא חלפו שנים רבות ובתה תרצה מוצאת את עצמה באותו מקום. היא שהייתה כמהה כל חייה להתקרב לאמה, וללמוד אודותיה, עד לשלב שבו ניסתה אף להתאחד עם חוויותיה, מצאה עצמה נשואה לאהובה של אמה, כשהיא מבינה שהיא לא רק כפתה על עקביה את הנישואים הללו ושאלו אינם נישואים אמיתיים, כי אם מבינה לבסוף שכל פעולותיה רק הרחיקו את אמה ממנה. היא שניסתה להתקרב, להחיות, להתאחד עם אמה, כמעט רצחה במו ידיה את האפשרות של נחמה. בפעמים הראשונות שקראתי את הנובלה, תשומת הלב שלי הופנתה לתרצה, לפעולותיה, לתשוקותיה, לפחדיה, למאווייה - אך בקריאות חוזרות, תשומת הלב שלי הופנתה כלפי הדמויות הסובבות אותה, אביה, קילא, מינטשי גוטליב וכמובן עקביה מזל. בניגוד לתרצה אלו ידעו על אירועי העבר, להם הייתה האחריות והכח. וכך, במקביל לדאגה לשלומה של תרצה כל אחד מהם עשה סדרה של טעויות )שבחלקן אינן מודעות ובחלקן מודעות( אשר הובילו בצורה אקטיבית את תרצה לבין זרועותיו של עקביה.

בפסקה החותמת את הנובלה מבין הקורא שזהו יומנה של תרצה, הדרך שבה היא מנסה לפענח את רצף הארועים שהביאו לכך שבסוף היא תנשא לעקביה מזל. בעיבוד הנוכחי, רציתי שתרצה תחווה את כל הדמויות, עורכות לעצמן חשבון נפש, ומנסות לפענח כיצד קרה הדבר ומה חלקן בכך. כמו בבבושקה, בנובלה ב דמי ימיה תרצה קוראת ביומנו של עקביה מזל, וכותבת יומן אותו קורא הקורא. כך גם במחזה נצפה בתרצה המנסה לפענח דרך הדמויות המנסות לפענח את הפתלוגיה המשפחתית שלה.

6

7

"!. -!*. ) %(%0'! )%36. ; % *;

תרצה רוצה מאוד להינשא לעקביה מזל, נאבקת על הגשמת רצונה, בטוחה שהוא האיש הנכון על-פי מצוות הלב ואולי גם על-פי חשבון-צדק רב דורי, ואינה מקבלת את מה שנראה לה כערכים הסובבים בעולם הסובב, בעיני תרצה, האהבה קודמת לכול. תרצה אוהבת את עקביה מזל – או אולי היא אוהבת רק את השתקפות בבואתו בתוך אהבתה האבודה אל אמה – עד כדי כך, שהיא מוכנה להשתמש במחלה כנשק "שובר כלים" כדי להשיג את הגבר שהיא רוצה בו, אף כי האיש אינו להוט ביותר אחר השידוך הזה ולא אחר שום שידוך. שאיפתה של תרצה היא לתקן מעוות שהתרחש בדור הוריה. בסוף הסיפור אולי מתברר לה – או אולי מתברר . מעוות לא יוכל לתקון לקורא – כי כדי להשיג את מבוקשה מתבצרת תרצה במחלה, כאומרת – אם לא תיתנו לי את עקביה, תאבדו גם אותי. הקשר בין אהבה למחלה ב"בדמי ימיה" הוא דק ודיאלקטי: אמה של תרצה הייתה חולנית ועל כן מנעו ממנה "המחלה לקחה, המחלה את עקביה, ואילו תרצה חיקתה את מחלת אמה ודווקא בכך זכתה בעקביה. לכאורה, . נתנה" אהבת תרצה מזכירה את האש של הרקליטוס: ניצחונה הוא תבוסתה. חיי נישואיה של תרצה הם חיים כבויים, אם משום שהנאהב הרומנטי הפך ברבות השנים להיות אדם רך ואדיב, דומה דמיון-תאומים לאביה המיושב של תרצה )עד כדי כך שהיא טועה ומחליפה ביניהם בסוף הסיפור(, אם משום שכזה היה תמיד מחוץ לדמיונותיהן של האם ושל הבת המזדהה עם אמה הזדהות תהומית.

8

אודליה מורה-מטלון, אור לומברוזו

יש בהם עדינות והתחשבות, אך לא לכך . העתק כפילי של נישואי הוריה חיי תרצה לצד האיש המבוגר ממנה בדור שלם הופכים להיות נשאה תרצה את עיניה. אין היא חושקת באפר כי אם באש שנמנעה מאמה. עובר ושב בסיפור וממלא אותו בטעויות-זהות קטנות וגדולות, טריוויאליות וסמליות, קומיות וטרגיות, כביכול מוטיב התאומים הזהים כמעט כל דמות מגלמת כאן בעיני זולתה, לרצונה או בעל כורחה, דמות קרובה או דומה לה. ... היא מקדשת את דמותה, את טקס ישיבתה בחלון, את בגדיה הלבנים. המסתורין האופף את יחסה של תרצה אל אמה הוא יחס פולחני. הסתלקותה העדינה והנחרצת של האם מעורר בתרצה התפעמות עזה, החורצת בסופו של דבר את גורלה שלה: אחרי מות האם תשאף תרצה להתמזג בדמותה עד כדי ביטול עצמה. היחס הפולחני מונע כל קרבה ממשית בין הבת לבין האם – או שמא העדר הקרבה הוא המביא את תרצה, מלכתחילה, לידי יחס פולחני אל אמה. קול הדלת הנפתחת הוא הקול היחיד שמשמיעה תרצה באזני אמה. זהו קול ילדותי, מהתל: האם גוועת והבת משתעשעת. עד כמה ה לאהובה, שבוא ָ ה, השואלת בכל עת מחדש "מי בא", אולי אכן עדיין מצפ ָ אכזרית )שלא בזדון( היא ההטעיה הילדותית הזאת. החול יבוא להיפרד ממנה אף-על-פי שיתמהמה. שוב ושוב מתברר לאם כי פתיחת הדלת אינה אלא מעשה ילדותי של בתה, ואף-על-פי-כן אין היא נוזפת בה כי אם חוזרת ושואלת מי בא. כאומרת: לא לךְ אני מצפה. ... חיי לאה דועכים, ובדעיכתם חרב גם עולמו של האב, ושניהם שקועים ביגונם עד שכמעט אינם שמים לב לעצם קיומה של הבת. עיניה "הרכות" של לאה האם, ועיני תרצה בתה, ועיניים אחרות בסיפור, נשואות בלי הרף אל "מי בא". אולי מפני כן כמעט אינן רואות מי נמצא כאן.

1966 , , הוצאת כתר, ירושלים מתחילים סיפור עמוס עוז, מתוך

( 4* 6! #2* 6 $*3 %5$,%*! )(! ! * ("* %( 43% %' 246 6. % / ! )%. 4 + ' ! ! 4%.2 4., 6 6. ( & ( ('5* +!02 ( 6 4%.2 %' +#! 5 %% 1.' ! 6! # )%,5 !. %' %6! 5#* 5!06 %, !. ( % &%*!(. % %306 ,!5* %306 4* %($! 64*! 5. * ( .4 ! %306 %6 % % &%6!,!% 5 4%.2 4., 6!,!% 5 %' %6 5# (! 4* 6 %5$,%* #36! ( 63#2 " *( (! 3!#5 (!3 3#56! 4* 6 %5$,%* %( +66! %($! 64* %' )%2%4# (* 4* (' %' 4 ! ("* % 3. )5 6 %# /-' %64# 40-* +% )%*.0

9

עירית פשטן, אור לומברוזו

דרמטורגית בתיאטרון הבימה. ארץ בוגרת תואר שני בבימוי, החוג לתיאטרון, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל-אביב. כתיבה ועיבוד: בא שלי לא ציפור )אנסמבל הרצליה(, א בשר גבירותי ורבותי )בשיתוף עם שי פיטובסקי, תיאטרון הבימה(, חדשה )תיאטרון לה, האדרת, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ ִ תה .(2006 )פסטיבל עכו Walk(no)man )פסטיבל ישראל(, )בית ליסין(, הוא הלך בשדות )הבימה(. אדם לא מת סתם, המאהב, אבא גוריו, סיפור פשוט, לבד בברלין החאן(, )תיאטרון באר שבע(. בימינו לא יוצאים לדו קרב אדם לא מת זכתה בפרס מחזאית השנה על ההצגה 2014 . בפרס התיאטרון הישראלי 2014 , זוכת פרס רוזנבלום סתם. בימאית הבית של תיאטרון החאן. בוגרת תואר שני בבימוי, החוג לתיאטרון, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת .(2005) תל אביב )האקדמיה למוסיקה ע“ש בוכמן- האופרה דון ג‘ובאני )פסטיבל ישראל(, אבא שלי לא ציפור בין עבודותיה: .(2006 )פסטיבל עכו Walk(wo)man )פסטיבל ישראל(, היי יפה )אנסמבל הרצליה(, בשר גבירותי ורבותי מהטה(, אדם לא מת סתם, המאהב, אבא גוריו, סיפור פשוט )תיאטרון החאן(, לה, האדרת, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ ִ תה )תיאטרון באר שבע(. בימינו לא יוצאים לדו קרב )תיאטרון גשר(, מסעות אודיסאוס )הבימה(, ופרס היצירה המקורית בפסטיבל 2006 , זוכת פרס הבימאית המבטיחה בפסטיבל ישראל על ההצגה היי יפה .2014 , , צ‘כיה, על אותה הצגה. זוכת פרס רוזנבלום encounter 2007

-3,0 4# 5 ! %.

4 (! 4% 5 %!*%

התחילה את דרכה בבית הספר של רקפת לוי והמשיכה את לימודיה במסלול "עיצוב במה" במכללת סמינר .2013 הקיבוצים, בוגרת /רועי אפקט הפרפר /יאיר שרמן, בגדי המלך /טל ברנר, גאולה /עירד רובינשטיין, המחברת הגדולה בין עבודותיה: שגב ועוד...

%,:"!(%! %,! 4 6!5! (6! 4! 06

.2010 בוגר סטודיו ניסן נתיב ת''א . זוכה פרס המלחין, "קיפוד 2015 ' . זוכה פרס השחקן בפרסי אסיטז 2011 זוכה פרס השחקן הטוב, פסטיבל עכו .2016 " הזהב תיאורמה )תיאטרון הנפש(, בנוגע לציפור )הבימה(, יהוא )הבימה(, סיפור פשוט בין עבודותיו בתיאטרון -

)תיאטרון תמונע(. הליוגבלוס )תיאטרון הקובייה(, . הליוגבלוס, תיאורמה בין עבודותיו כמוסיקאי -

!,!$4 %*!( 5 3%-!*

10

.2006 בוגר המחלקה לקולנוע של המכללה האקדמית ספיר קליפים: עידן עמדי-עכשיו כולם רוקדים, עידן עמדי-חלק מהזמן, אף פעם לא תדעי-חן יאני, ארז לב ארי-נחום , יובל דיין-אל תאמר, שלומית אהרון-תגיד לי, ארז לב ארי ופטריק סבג- Time To Leave-Roy Dahan וציונה, העץ הבודד, שלמה ארצי ואברהם טל-אלוהיי. . IndiEarth XChange 2013-2015 , , דוד ד'אור - הקול בצבע Lost and Found: Alice במה: דיסטאנז, . קרום . תיאטרון הקאמרי: חלום ליל קיץ תיאטרון החאן: .2010 מעצב תנועה לתיאטרון ושחקן. בוגר מסלול תיאטרון מחול בביה"ס לאמנויות המחול של סמינר הקיבוצים המלך ;2017 - פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים דודה לאה מאת שומיש בין ההפקות להן עיצב תנועה: - אסיסטנט עיצוב תנועה - התיאטרון סיפור פשוט - צוותא; המלך שאול - תמונע; בימאי שותף למחזמר אובו כתמים - אנסמבל אספמיה; עננים ו חלום ליל קיץ - תמונע; פחדים פרטיים במקומות ציבוריים הלאומי הבימה; ;2012 בשפילד, אנגליה ISDF , בתיאטרון תמונע ובפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון 2011 - עלתה בפסטיבל עכו המלך אובו, אהבה בחורף התחתון, הבית זה מה שחקן באנסמבל תמונע ובתיאטרון יפו. בין ההצגות בהן שיחק: , פסטיבל תיאטרון המחול 'Like Father Likes Son' רקדן ושותף ליצירה שמפריד, בינתיים ימשיך להיות פה קר. .2012 ובפסטיבל "מחול אחר" בסוזן דלל 2011 הבינלאומי בביטום, פולין הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, בתיאטרון החאן: מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, יחזקאל, כנרת כנרת, אדם הוא אדם, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, בוצ ה. אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה . בתיאטרון בית ליסין: בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, . בתיאטרון באר שבע: מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, . בתיאטרון הקאמרי: הביתה הביתה . ארגנטינה . בתיאטרון חיפה: ארוחת טעימות, רשיון לחיים, פשוט לאהוב על 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב הנסיכה האמריקאית. על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ ההצגה:

+ ' %,! 4 4! 6

4*5 4*! . .!,6

($ 4%* ! % %!

$4

. למד הוראת תיאטרון ובימוי בסמינר הקיבוצים. מורה לעברית, לעבודה על טקסט ולקריאת 2000 בוגר בית צבי שירה בבתי ספר למשחק ברחבי הארץ. מלמד עברית לדוברי שפות זרות באולפנים שונים. עוסק בקריינות עבור אתרי אינטרנט ובספרייה המרכזית לעיוורים. עם התאטראות שבהם הדריך טקסט נמנים תאטרון באר-שבע, הבימה, הקאמרי, בית ליסין וגשר.

4 ,. + 4! % ! 05

11

בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב קולנוע: רחוב דומינו סרט קצר השתתפה במחזמר טרזן וג#יין 2005 השתתפה בפסטיגל

!"!4 *!( 4! 246

בוגר בית הספר תלמה ילין והסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. לילות הדבש והאימה, הילד חולם, מר סלימר המתוק, זעקי ארץ אהובה, השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: ,1913 : רוקדים בלונסה, מקבת, החייל האמיץ שוויק, סירנו דה ברז'רק, הסירפד של השכן. פרויקט שטרנהיים , קוויאר ועדשים, דמוקרטיה, אמא 2000 דבורה בארון, ליסיסטרטה בתיאטרון הקאמרי: המאובן, תחתונים. - זוכה פרס השחקן קפה ערבה, האגם המוזהב, סרט צרפתי, ברנז'ה ועוד. בתיאטרון בית ליסין: קוראז' , עליה זכה שד . יצר יחד עם שמוליק לוי את הצגת היחיד בתנועה פותחים במה, אמא מאוהבת המצטיין בתיאטרון תמונע: יצר יחד פנטיסליאה, הגבול והשיבה. . בתיאטרון נוצר: 1990 בפרס החממה, פסטיבל עכו , פרויקט אמנות רב תחומי: הצגה, תערוכה 1994 דיסאינטגרציה עם אשתו, האמנית זיו פלג בן-זאב את וספר שכתבו ביחד על החיים עם איתי, בנם הלוקה באוטיזם. על הצגת היחיד, בבימויו של שלום שמואלוב, .2007 זכה בפרס הפרינג' בקטגוריית המבצע שתי אצבעות מצידון, לא שם זין, תרנגול כפרות, שירת הסירנות. בקולנוע: קצרים וחתול, המקצוען, יחזקאל, אדם הוא אדם. 2 שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: )סטפיאן וורלמוביץ', סגן מנהל הלשכה, משכונאי, מוכר בחנות כפתורים, האדרת בימים אלה משחק בהצגות: )בוצ#ה(. בוצ ה )מיסייה לפור(, עורבים )פונדקאי של פונדק הבירית(, הנשים העליזות מוינדזור רופא, גנב(, בוגרת תיאטרון צה"ל והסטודיו למשחק של ניסן נתיב. הכבש השישה עשר, מפעל מיד עם סיום לימודיה, החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי, בין השאר בהצגות: שמו . ולאחרונה בהצגות , שידוכים 12- חייו, אנטיגונה )בתפקיד אנטיגונה(, קומדיה של טעויות, הלילה ה 1998 . זוכת פרס ע"ש עדנה פלידל הולך לפניו, הנפש הטובה מסצ'ואן, הכתובה, נשי טרויה, אורזי מזוודות . בתיאטרון אורנה ילד משלי . בתיאטרון באר שבע: תופרות, האגם המוזהב, ראש משוגע בתיאטרון חיפה: אותה כתבה פרומות עבור 2005 . בפרינג': זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו תיבת נוח פורת: אני הלכתי אז... שיחקה וביימה. )משחק ובימוי בשיתוף אליענה שכטר(. שחקנית יוצרת במופע היחיד ,2005- , מקסיקו 2003- )תיאטרון תנועה אשרה אלקיים( איתו אף הופיעה בפסטיבלים בינלאומיים בספרד ,2006 - זוכת פסטיבל תיאטרון קצר ראיון עבודה . בצוותא שיחקה ב 2006- . יוון 2005 - סן פרנסיסקו אני רוצה לבקש )תיאטרון המעבדה(, גוויותי ורבותי )בצ"א(, 2 מעופפי רשפון . הפלגה אחרונה , ו בלבוי ב )תמונע(. סליחה, פרייבט קולקשיין ג'וני, מבשלים עם אהרוני, טקסי דרייבר, המקום, הסיטקום זהו זה, עספור, רצח מצלמים, פיתוי, בטלויזיה: ועוד. קוויקי, החיים זה לא הכל, חשופים, חברות טובות תמונות מחיי הכפר, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם. שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגה: )אמו כנרת כנרת לי(, ְ יק ִ ו ְ גברת ק הנשים העליזות מוינדזור ) )מרינה(, דוד וניה בימים אלה משחקת בהצגות: )מאדאם דה סן ז'ני(. עורבים של ליובה(,

+!($* 4!* %( ! (%3

" + ! !

1,%*

12

בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. אשת האופה, המלאך הכחול, הפסנתר של ברטה, הנסיכה השתתפה בהצגות: בתיאטרון באר שבע - בפסטיבל לשבור את הצופן, בית ברנרדה אלבה. בתיאטרון הספרייה - והרועה, חשבון פתוח, מפתח לשניים. . רחמים ,2010 . פסטיבל תיאטרון קצר יענקלה - 2004 תיאטרון קצר . זוכת פרס רוזנבלום צל חולף בקטגורית שחקנית משנה בהצגה 2000 זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל-אביב . 2 מתים לרגע . בטלוויזיה: 2016 , ברש בקולנוע: שש דמויות מחפשות מחבר, כנגן המנגן, השיבה למדבר, שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: קריפס, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, בגידה, מילה של אהבה, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה, צייד הפרפרים והמוות, בשיתוף תיאטרון הבימה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, שלוש נשים מחכות, בידרמן והמציתים, אדמה קדושה, נישואים, סוף משחק, אהובת קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר. 2 , הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, הקמצן הנשים העליזות )מריה ואסילייבנה(, דוד וניה )טואנט(, החולה המדומה בימים אלה משחקת בהצגות: )נעמי(. בוצ ה )גיזלה(, שיר ישן, רחוק... )מאדאם ויניירון(, עורבים )גב' אליס פורד(, מוינדזור

+$50 6%4% .

%($!

%5$,%*

.2007 ,1999 ,1998 . זכה במלגות קרן שרת לשנים 1998 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב על אש קטנה, פאזל, כן או לא, החיים זה לא הכל, בתולות, ג'וני ואבירי הגליל. בטלוויזיה: דילמת הדריין, מבצע חמניה. בקולנוע:

אהובתי הנשואה, התקלה, מר קולפרט. בתיאטרון פרינג': .2012 , - פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא שש כתיבה: 2016 , - פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא כמו אצל צ כוב כתיבה ובימוי:

מידה כנגד מידה, שמיים, שש דמויות מחפשות מחבר, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים, השיבה למדבר, חיל פרשים אנו, מילה של אהבה, האשליה, צל חולף, החיים הם חלום, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, אדמה קדושה, נישואים, המצליחים, אותלו, אהובת הדרקון, משחיז הסכינים הסיני, סדר עולמי חדש, אושר, מלחמה על הבית, מולי סוויני, משחק של אהבה קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם. 2 , ומזל, חוקר פרטי, הקמצן דוד )אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין(, תהלה, האדרת )אוקטב(, תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: חלום )יואב(, שיר ישן, רחוק... )יהודה(, כנרת כנרת ּייג'(, ֵ )ג'ורג' פ הנשים העליזות מוינדזור )טלגין(, וניה )זום(. ליל קיץ

%

+*%% !

("* % 3.

.2016 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב

%

+!4! ( !

,(

13

6 !% (! $ 6 ( 6(!'% 6 %2* %' 6 %2 * (054% ( %4

סיפור אהבתם של עקביה ולאה משפיע עמוקות על תרצה, והוא משתלב עם סיפור התבגרותה שלה, ומתוכה צומחת התאהבותה במזל. מעניין ביותר להתבונן בסגנונו של עקביה מזל הצעיר, המשכיל ובעל הציפיות הספרותיות, בעל הנפש הרומנטית היפה השואפת אל הנאצל, מעצב את חייו באמצעות חיבורם את סיפורי המקרא. הסגנון הזה חושף אותו במלוא יומרנותו ההתבגרותית הספוגה רגשי גדלות. ברור מכך שסגנונה של תרצה בסיפורה, שגם הוא מוגדר כ"זיכרונות", נובע מסגנונו של עקביה ועשוי במתכונתו. ולאחר ההיכרות עם כתביו המועתקים על ידי מינטשי, מוחשת היטב הזיקה הסגנונית העמוקה שבין עקביה לבין לאה, וברור כי הם עצבו את כל חייהם באותו עולם ססגוני וטקסי: מטקס הקידושים הפרטי שעשו לאה ומזל על טבעת ה"מזרח" ששימשה להם טבעת קידושים, ועל "חוט השני" של שערה התולה את ה"מזרח"; ועד מותה של לאה, מוות שהיה מעשה של כניסה אל תוך הכתבים ואל עולמם באמצעות הנשימה.

הדברים הללו אינם באים כדי להמשיך ולאפיין את סגנונו של הסיפור, אלא כדי להראות שהספרותיות של תרצה, כישרונה הרבה וסגנונה ההדור, אינם אלא פניו החיצוניים של מהלך נפשי סבוך וטרגי: תרצה אינה נשבית בחיי אמה שהוחתמו בה בסצנת המוות, אלא היא נשבית ; סיפור רומנטי של משורר ענוג ונערה שחלתה ב"מחלת סיפור בהיותם הלב". אהובה בטוח שמחלתה אינה אלא מחלת האהבה שלה, והוא בז לאביה שדאג לנישואיה עם אדם אמיד. כניסתה של תרצה אל תולדות אהבתה של אמה, היא כניסה אל תוך סיפור בחיים, ממש כפי שאמה עשתה, בחייה ובמותה. בחירת הסגנון הזה היא יותר מבחירת מילים, אין זה אומר שהמסע . היא בחירה להיות בתם של לאה ועקביה מזל כי בעקבות אמה הוא מעשה בדיוני. כלל וכלל לא. אלא שגם חיי הנפש וגם תנועת האהבה עשויים זה כבר במתכונת של סיפור. ומסעה של מסע לא רק אל ה"מה תרצה הוא מן העמוקים שניתן לעשות, כי הוא היה?" אלא גם אל סודות ההתהוות של ה"אני".

... המרתק בניסיונה של תרצה לחיות באמצעות האהבה את חייה של אמה הוא שלמרות שיש בו המשך ברור של . ניסיונה, בהיותו תהליך חי, חזק וספונטני יש בו גם מרד גדול מעשי האם וקבלה עמוקה של ערך האהבה של האם, של חיי אמה, ויש בו סירוב לעולם הדיכאון והמחלה שבתוכם גדלה. תיקון לחלוטין, פועל בחייה של תרצה כ התאהבותה של תרצה היא מהלך שבו נערה מנסה לבחור את בן זוגה בעצמה, לא מתוך שידוך הכפוי עליה. יש בהתאהבות הזאת התעקשות גדולה על עצם הבחירה. אבל גם הבחירה הזאת מוארת באור אירוני. תרצה הנישאת לעקביה מזל אינה מוצאת אמנם בן זוג מאושר המוצא את תיקונו בה, ואינה מוצאת בו כלל את המשכו של הסיפור שנקטע בנישואיה של אמה לאביה. היא מוצאת בו אדם אציל נפש, עצוב ועדין, הדומה במידה רבה לאביה. מורכבותו הבלתי רגילה של הסיפור עולה עוד יותר כשמביטים שוב בפתיחתו ובשאלות העולות ממנה? מדוע הלכה תרצה בדרך הזאת? מה היא חיפשה במסע אדיפוס שלה, הרצוף קשיים ומבחנים, שבו כמו ברחה מהוריה אל חיק הוריה? ברור מאוד כי הכוח המניע, הדחף הארוטי, החיוני והיצרי כל כך של מעשיה, הוא חיפוש אחר אמה האהובה שהיתה נעדרת בחייה כבמותה, ויש בו אפילו ניסיון מרתק להיות אמה;

14

, ולהשלים להיות גם תרצה וגם לאה יחד בכך את הפן החשוך כל כך של חייה. אבל נראה לי כי כוחו של הסיפור ותנועתו מובילים אל מישור סמוי וערטילאי יותר שמתבטא במילים ספורות ביותר, ובעצם . כמה פעמים עולות בכי – במילה אחת: דמעות בעיניה של תרצה, ובכל פעם קשורים הדברים בסיפור חייה של אמה העובר בה, אבל פעמיים עולה בה המילה "בכי" והיא אינה קשורה עוד בחיי אמה. זו גם המילה "... ויבט הילד בו האחרונה ב"זיכרונותיה": ובאחיו ויסב פניו מהם וישלח ידו אל אמו ויבך. כלו זכרונות תרצה." הבכי הזה אינו קשור עוד בסבך המראות של סיפור ההתאהבות הארוטי. הוא רגע של

עמידה נוכח הסיפור ה ז ה ו ת ו צ א ו ת י ו העשירות כל כך: האהבה ו החמלה וההיריון הבכי הזה הוא נוכח דבר חדש, אחר, שנולד והתגלה במסע הסבוך של הארוֹס, והוא אינו דווקא דמות האם, אלא הוא ה"אני"

שמצא עצמו בדרך מסתורית בתוך הסבך. תרצה היא אדם בעל "זיכרונות", כלומר בעל סיפור משלו. "כלו זכרונות תרצה" אינו דווקא משפט המסמן את סיום ה"דבר", אלא הוא המסמן את הפרק שהונע באמצעות כוחו הנורא של המוות, מות האם, ואת דרך היציאה הקשה מתחום כוחו. הבכי הוא גם מציאת הבכי, מציאת היכולת להתבטא ולהיות; ממנו יוצא הסיפור כיצירה.

, לקרוא את ש"י עגנון אריאל הירשפלד, מתוך 2011 אחוזת בית, תל אביב

אור לומברוזו, יואב היימן

15

+ 2%, %3. % %,,

תרצה, שבקריאה הראשונה של וידויה נדמה היה שהשיגה את רצונה )ומכאן כביכול בא לה שמה( ונישאה ל"אביר חלומותיה" עקביה מזל, מתגלה דרך חלומה כשה לעולה. לאותה מסקנה ניתן גם להגיע דרך בחינה לשונית וסגנונית מדוקדקת של הטקסט הכתוב בלשון המקרא.

המפגש הראשון שבין תרצה המתבגרת לבין האיש עטוף הסוד שהיה אהוב אמה ועתיד להיות בעלה הוא דוגמא טובה לרמיזה המקראית, שבו המוות משלב זרוע עם החיים, עומד במרכזו. תרצה ואביה שמים פניהם לבית מזל הממוקם מחוץ לעיר בסוף שנת האבלות למות האם. עקביה מזל, המשורר, מתעד הקברים, איש הספרים והזיכרונות עתיד לכתוב את כתב המצבה. ותרצה מספרת: ויבוא אלי אבי ויאמר אלי, נלכה ונקים מצבה לאמנו. ואשים את כובעי לראשי ונעלי יד בידי ואומר, הנני אבי... ונלך ונסב את העיר וישם אבי את זרועו בזרועי ויאמר, נלכה נא שמה. שתי תמונות מקראיות מלוות את האב ובתו-יחידתו אל מקומו של מזל. נתרכז בעיקר בתמונת אברהם ובנו יחידו ההולכים שלושה ימים "אל המקום אשר אמר לו האלוהים" )בראשית כ"ב, ג(. מה שכינה בובר "מלה מנחה", בסצנה ְ שני פעלים הופכים למלות מפתח, או ל העגנונית ובסצנה המקראית המשמשת לה תשתית. השימוש האינפלציוני בפועל ה.ל.ך ובפועל ב.ו.א אחראי להרגשה שההליכה אל המקום מתארכת וההגעה אליו מקבלת מימד גורלי. בהליכה של מינץ ותרצה יש לשני הפעלים נוכחת מסיבית. אל לך לך לנוכחותם של מלות המפתח בהליכה של אברהם ויצחק אל הר המוריה: " אל המקום", "ואני והנער נלכה עד כה", "וילכו שניהם יחדיו", וילך ארץ המוריה", " "ויבואו אל המקום".

בסצנה העגנונית אין חובשים את החמור ואין שמים עצי עולה על הנערה טרם מה כובע לראשה וכפפות )נעלי יד( לידיה. ָ ההליכה, אבל תרצה, כהכנה למסע, ש "הנני אבי", היא אומרת טרם יילכו היא ואביה יחדיו, ו"הנני" של אברהם הנכון לרעיון הנורא של אבי-העולם, ו"הנני בני" של אברהם הקשוב לשאלה הנוראית של בנו, מתהדרים מנכונותה המיידית של תרצה. הראייה מרחוק את המקום עולה ב"בדמי ימיה" מהשילוב הפתאומי שמשלב האב את זרועו בזרוע בתו והאמירה שלו, עוד טרם ההגעה: "נלכה נא שמה". מאוחר יותר, לכשיסיימו האב ובתו לסוב את העיר , שם ביתו של מזל, יתנסח האב קצת אחרת: "לכי בתי בואי החדרה", ָ ויגיעו אל קצה הכל הכרזה המעלה על הדעת את הכלה של שיר השירים הבאה אל חדריו של חתנה. אם כן ערוך ומוכן לרמוז שההליכה הזאת של האב ובתו אל מקומו של מזל ובחדירה שתחדור תרצה אל חדריו היא תיעקד אליו בעבותות אהבה, ציות עיוור וחובה, ותהפוך קורבן.

, אהבות לא מאושרות ניצה בן-דב, מתוך 1997 ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב

)בראשית כ"ב( בסיפור העקדה עד כה ונשתחווה" נלכה "ואני והנער את האש" בידו על יצחק בנו וייקח וישם " בני" הנני "ויאמר, אבי, ויאמר

בנובלה

נא ונקים מצבה לאמנו" נלכה "

" בידי כובעי בראשי ונעלי יד ואשים "

אבי" הנני "ואומר: שניהם יחד" וילכו נא שמה" " נלכה "וישם אבי את זרועו בזרועי ויאמר

16

"!. -!*. %%# %,5 %*% !% )%.4! $. *

אמא היתה אומרת על עגנון: האיש הזה רואה הרבה ומבין הרבה." ופעם אחת אמרה: "הוא אולי לא אדם כל-כך טוב, אבל לפחות הוא יודע מה רע ומה טוב, וגם יודע שאין לנו די ברירה."

היא היתה קוראת וחוזרת וקוראת כמעט מדי חורף את הסיפורים הכלולים בכרך "על כפות המנעול". אולי מצאה בהם הד לעצבותה ולבדידותה. גם אני חוזר מדי פעם לקרוא את דברי תרצה מזל לבית מינץ בפתח הסיפור "בדמי ימיה": "בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה. כל היום ישבה בבית ומן הבית לא יצאה... דומם עמד ביתנו ביגונו, דלתיו לזר לא נפתחו. על מיטתה שכבה אמי ודבריה היו מעטים." והלוא כמעט אותן מילים עצמן כתב לי עגנון על אמי: "בבואה עמדה על סף הדלת ודבריה היו מעטים." ... " כל היום ישבה בבית ומן הבית לא יצאה" - פעולותיהם של רוב משפטי פתיחת "בדמי ימיה" הם העובדה שיש בהם שתי אונות תואמות. יסוד של איזון, של שיווי-המשקל, מכסה כאן על מציאות משפחתית אשר שיווי משקלה הפנימי, מאחורי החזות היציבה, הולך ומתערער. אמי לא ישבה כל היום בבית. מן הבית יצאה לא מעט. אבל גם היא, מעט ורעים היו ימי שני חייה. "שני חייה"? לפעמים אני שומע במילים אלה את כפל חיי אמי ואת ם תרצה וגם את כפל חיי תרצה מזל לבית מינץ. ֵ כפל חיי לאה א כאילו גם הן מפילות על הקיר יותר מאשר צל אחד.

צירוף "בדמי ימיה" מתבסס על הפסוק התנ"כי: ה" )ישעיהו לח י(. ָ כ ֵ ל ֵ י א ַ מ ָ י י ִ מ ְ ד ִ י, בּ ִ תּ ְ ר ַ י אמ ִ נ ֲ "א היום מקובל להבין אותו במשמעות של "במיטב שנותיה" או "באמצע חייה". המילה י )כמו ִ מ ֳ י היא צורת נסמך של המילה ד ִ מ ְ דּ דומייה, מהשורש ד.מ.י( שפירושה הפסקה, אל = " שקט או מנוחה. למשל "אל דומי לך תהיי שקטה. לפי זה, בדמי ימיה פירושו, בתקופת השקט של ימיה או בזמן המנוחה של חייה. השורש ד.מ.י קרוב גם אל השורש ד.מ.מ, שגם לו יש משמעות של שקט. מלבד שקט ודממה, המובנים הידועים של . דמים – כסף. 2 , חיים = . דם 1 : "דמים" הם

2002 עמוס עוז מתוך סיפור על אהבה וחושך, כתר

17

יד. ִ ח ְ פ ִ י ה ַ מוֹת ְ צ ַ רֹב ע ְ ו ה ָ ד ָ ע ְ י וּר ִ נ Ž א ָ ר ְ ד ק ַ ח ַ פּ י. ִ ר ָ שׂ ְ ת בּ ַ ר ֲ ע ַ ר שׂ ֵ מּ ַ ס ְ לֹף תּ ֲ ח ַ י י ַ נ ָ ל-פּ ַ ע ַ רוּח ְ ו י ָ ינ ֵ ד ע ֶ ג ֶ נ ְ ה ל ָ מוּנ ְ הוּ תּ ֵ א ְ ר ַ יר מ ִ כּ Ž לֹא-א ְ מֹד ו ֲ ע ַ י ע. ָ מ ְ שׁ ֶ א קוֹל ָ ה ו ָ מ ָ מ ְ דּ איוב פרק ד' ) %5, (. * 46 (!0, ים ִ שׁ ָ נ ֲ ל-א ַ ה ע ָ מ ֵ דּ ְ ר ַ פֹל תּ ְ נ ִ בּ

תיאור דמותו הגרוטסקי של השדכן בביתה של תרצה משופע בפרטים חושניים על דיבורו, רעבתנותו וגינוניו הדוחים – תיאור זה בא באותו לילה בחלומה של תרצה: בלילה ההוא חלמתי כי נתן אותי אבי לנשיא ראש שבט אינדיאני. וכל בשרי כתובת קעקע, פיות פיות בנשיקתם. ואישי יושב מולי על שן סלע וסורק את זקנו בשבע רגלים מרגלי הדאה ואתמה, כי ידעתי כי האינדיאנים גוזזים את ראשם ואת זקנם. מאין לקח אישי כל השערות האלה.

לא מיד מזדקר לעין הקשר בין החלום לבין החוויה הערה שקדמה לו. הרגשת הניכר שמרגישה תרצה בנוכחותו של השדכן, היושב ומחכה לאביה על מנת לדון עמו על שידוכה, נעשית "עובדה מוגמרת" בחלומה: אביה נותנה לראש שבט נוכרי לאשה. אישהּ של תרצה הנאלץ בחלום, מרוב שיער, לסרוק את זקנו האדיר בשבע רגלים מרגלי הדאה, מזכירים את עשיו שיצא שעיר ואדמוני כאדרת שיער, בעוד שתאומו יעקב )עקביה( הוא "איש חלק". השדכן בא לשדך את תרצה ל"עשיו" בעוד מרת גוטליב משדכת בחשאי את תרצה לתאומו עקביה. חלומה גורם לה לתמוה: אישהּ אמור להיות איש חלק )יעקב( ולא איש שופע שיער וגבריות. לתרצה יש ידיעה מוקדמת המתנגשת עם הנאמר לה או המומחז לנגד עיניה בחלום. עניין

זה מתקשר לאחת התמות המרכזות של "בדמי ימיה": זיכרונותיה וידיעותיה האותנטיים של תרצה מתעמתים כל העת עם "זיכרונות ימי קדם" של מרת גוטליב, עם "ספר זיכרונות עקביה" הניתן לה בהפתעה ועם ספר שירי עקביה ששרפה אמה טרם מותה ואת תוכנם היא לא ידעה. זיכרונות ילדות, זיכרונות ארכיטיפים וזיכרונות יום אתמול מצטרפים בחלומה של תרצה לזקן החוטפה למרעה זר, לשבט לא מוכר.

1997 , ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב אהבות לא מאושרות ניצה בן-דב, מתוך

18

"חלומות יכולים לבשר מצבים שונים, זמן רב לפני שהם ממש קורים. זה איננו נס או צורה של נבואה יודעת מראש. לתהליכים רבים בחיינו יש היסטוריה ארוכה, לא-מודעת. אנחנו מתקדמים אליהם צעד- צעד, ללא מודעות לסכנות המצטברות. מה שאין אנו מצליחים לראות בצורה מודעת, מתקבל לעתים קרובות על-ידי הלא-מודע שלנו שמעביר את האינפורמציה דרך החלומות."

יונג

+!*% "46 (5 6

4 (! (

ר ֶ פ ֵ א ָ ים כּ ִ לּ ִ ים, מ ִ לּ ִ ר? מ ֵ א ָ שּׁ ִ ה יּ ַ מ ל, ַ כּ ֻ י א ִ בּ ִ הּ ל ָ בּ ֶ זֹּאת שׁ ַ שׁ ה ֵ א ֵ מ ל ַ דּ ַ י ה ִ ר ְ שׁ Ž ל א ָ כּ ִ י, מ ִ ת ָ פּ ְ ר ֶ ח ֵ מ ר. ֶ פ ֵ סּ ַ תוּמוֹת בּ ֲ ח ַ יּוֹת ה ִ ק אוֹת ַ ר ל ַ גּ ַ ם ה ֵ ל ָ ע ֵ ה ְ ין בּ ִ מ ֲ א ַ י י ִ מ ת – ֶ ר ֶ הּ חוֹז ָ ינ ֵ ר א ֶ שׁ ֲ תוֹ א ָ מ ְ צ ָ ע ְ בּ ת ֶ ר ֶ וּ ִ סוּת-חוֹלוֹת ח ְ כ ִ ר בּ ַ ם נוֹת ַ לוּ גּ ל? ַ ק ָ ה ו ֶ פ ָ עוֹ, ר ָ גּ ַ ל מ ֶ ן שׁ ָ ימ ִ ס , ָ יה ֶ גּ ֻ מ ְ ל Ž ת א ֶ י א ִ ת ָ ב ֲ ה Ž ה א ָ ט ְ ל ָ פּ חוֹף ַ נוּ בּ ְ מּ ַ דּ ְ ז ִ נּ ֶ ים שׁ ִ ג ָ יּ ַ ד ְ ו ק, ֵ ח ְ ר ַ אוּם ה ָ שּׂ ִ יּ ַ ם ו ָ פוּ אוֹת ְ ס Ž א

, ַ ע ֵ ם נוֹג ֶ ה ָ ם בּ ֵ מ ֲ ע ַ תּ ְ שׁ ִ ר מ ָ ז ְ ו לוֹף ֲ ן-ח ֶ ז וּב ֵ ם חוֹפ ָ עוֹל ְ וּב ק. ֵ ח ַ שׂ ְ ד י ֶ ל ֶ י ְ ם כּ ֶ ה ָ ן בּ ַ מ ְ זּ ַ ה

שיר י"ב מתוך "אהבתה של תרזה דימון" מאת לאה גולדברג, הוצאת ספרית פועלים, 1973 , תל אביב

19

;#4"*; מזרח הוא קישוט לבית יהודי המציין את כיוון המזרח, אליו יש לפנות בשעת התפילה, כך שגם המתפלל יחידי יוכל למצוא כיוון זה בקלות. "מזרח" הוא קישוט מקובל לסוכה. הקישוט עשוי בד רקום או מגזרת נייר ועליו מופיעה המילה "מזרח" באותיות גדולות, וסביבה קישוטים שונים. לעתים נכללת כתובת עם ּל ָ ל ֻ ה ְ בוֹאוֹ מ ְ ד מ ַ שׁ ע ֶ מ U ֶ ח ש ַ ר ְ ּז ִ מ ִ הפסוק "מ ם ה'" )תהילים קי"ג, ג( לעתים נכללת U ֵ ש הכתובת "מצד זה רוח חיים", שראשי התיבות של מילותיה הן "מזרח". בסיפורו של ש"י עגנון "בדמי ימיה" מתואר "מזרח" המשמש קישוט לסוכה, שבו נכללה הכתובת "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ שמקורה בתפילת מוסף של ראש , בך" השנה. לאה מתארסת עם עקביה כאשר היא שמה על אצבעו את הטבעת, שעליו הייתה קשורה תמונת המזרח. היא קוראת את הכתוב על "אשרי איש שלא ישכחך" ה"מזרח": "ובן אדם והוא משלים את הכתוב: . תרצה פוגשת את עקביה יתאמץ בך" וחוזרת על מעשה אמה וקוראת גם היא מתמונת המזרח: "אשרי איש שלא ישכחך", אך הפעם עקביה מזל אינו נענה ואינו משלים את הכתוב אלא "הוריד לארץ ראשו".

20

(' כלב קטן בשם מעוות, שנזכר בנובלה ככלבה של מרת גוטליב, נבחר לגלם את השפעתה המעוותת וארוכת השנים של מינטשי על תרצה. הכלב ושמו מסמלים גם את מערכות היחסים המעוותות בין מינטשי לבעלה, ובין תרצה לעקביה. מינטשי, כאמור, קוראת לכלבה "מעוות".

ובקהלת כתוב: "מעוות לא יתקון", כלומר, מה שמעוות - לא ניתן לתיקון. . ַ עוּת רוּח ְ ל וּר ֶ ב ֶ כֹּל ה ַ ה ה ֵ נּ ִ ה ְ שׁ ו ֶ מ ָ שּׁ ַ ת ה ַ ח ַ שׂוּ תּ ֲ ע ַ נּ ֶ ים שׁ ִ שׂ ֲ ע ַ מּ ַ ל-ה ָ ת-כּ ֶ י א ִ ית ִ א ָ ר נוֹת. ָ מּ ִ ה ְ ל ל ַ רוֹן לֹא-יוּכ ְ ס ֶ ח ְ קֹן ו ְ ת ִ ל ל ַ ת לֹא-יוּכ ָ וּ ֻ ע ְ מ הכלב, בסיפוריו של עגנון הינו סמל אירוטי, סמל לפיתוי מיני.

עקביה מיוצג לגבי תרצה באמצעות כלב, ולאו דווקא הקטן והמעוות אלא בעיקר על-ידי כלב גדול שיש לו כוח נשיכה. תרצה מנסה למצוא דרך להסב את תשומת ליבו של עקביה אליה, ובאחד מטיוליה, כשהבחינה בעקביה, היא העמידה פנים שהכלב נשכה והיא מדממת, וקושרת חוט אדום על ידה. כך מצליחה תרצה להבעית את עקביה, ולבסוף מגלה לא שלא דובים ולא יער, או כלשונה, "לא כלב ולא פצע".

אור לומברוזו, אודליה מורה-מטלון, דודו בן זאב, עירית פשטן, יובל אורון

21

אגודת ידידי תיאטרונ החאנ: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. dana@khan.co.il להתקשרות: נשמח לצרף ידידים נוספים.

מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי: | דני וייס מנכ"ל: יגאל בן אריה, עמוס אונגר - יו"ר, חברי הועד המנהל: עינב בר, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, ינון עוז-ארי, ענת פינסטרבוש, יון פדר, פלורה צדוק, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, אילן רומן, ניסן רז, יהודית שלוי, אורי שרף הלל שטיינברגר - יו"ר חברי ועדת ביקורת: בני בן צבי, אלי פלג, יוסי שובל

פרופ' נורית יערי יועצת אמנותית: ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית: שיר גולדברג : בימאית בית שחקני להקת תיאטרונ החאנ:

עמיתימ רונית ואפי אברמזון שרה אהרנסון מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רוז ואליהו בן טובים אראלה ומרדכי בר-און בברלי וניר ברקת נורית ואהל הרמן רחל ויהודה וייס יורם זיו ומיה גילון ציפי זרנקין ויואב איגרא

שוחרימ נירה וישראל ברטל דברה ולואיס גרבר רות חשין נירית צ'רננסקי ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס גאולה ואליעזר שמואלי אורה ויעקב אחימאיר אורי ועדנה ארבל בתיה ארטמן עליזה אשד רות בורמן דורית ויחזקאל ביניש מירלה ושרון במברגר ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון נטע בן פורת סוניה וזמיר בקל נעה וישראל בר גיל רות ברמן חביבה וחזי ברקלי תמי גוטמן רות גילאי דינה ויורם גרינשפן דפנה גרנות דגנית וטל דיליאן נעמי וינד מירה וינשטין אילנה ויורם וקשלק ידידימ

נגה ויוסי וייסלר דן זיסקינד רנה ומאיר חת ארנה ואדוארד כהן רפי מרון תחיה ואברהם סנפירי לסלי סבה וורדה שיפר שלומית ופלג רדי אליס שלוי

נטלי אליעזרוב, דודו בן זאב, גיא גורביץ', יואב היימן, אריאל וולף, יעל טוקר, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון,

איתי שור, ארז שפריר שחקנימ להצגה:

תמר אלקן, אדי אלתרמן, נמרוד ברגמן, לירון ברנס, דניאל גל, יהב גל, אוהד ובר, ניצן לברטובסקי, רן לשם, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, דימה רוס, גאיה שליטא-כץ, נועם שנהב צוות תיאטרונ החאנ: מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיני טרטיבית: רוני מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוצ ומחלקה חינוכית: כהן; דוברת ומנהלת פולי ברינר; עוזרת מנהל אמנותי ועורכת תכניות: עוזרת שירה אוחיון; מנהלת מכירות: אורית הראל; אירועימ: עדנה ניהול הפקה: נוֹש; ֶ נעמה א מנכ"ל ומזכירת התיאטרונ: רכזת מנויימ: מרינה ברייטר; הנהלת חשבונות: טוויג, שקד לוי; עידן הרזון, תאורנימ: עסאם אל-שריף; מנהל במה: קרן ברק; מיכאל אבבו, איתן כהן; טכנאי קול: יונתן לוי, מרטין קנטור; דנה הלבשה ואביזרימ: אנטון קוצ'ר, חאלד חמדאן; עובדי במה: אחראית קופה: סופי מולדבסקי; איפור, פיאות ותפירה: שעובי; מור היימן, מיכל תמרי, שושי קורמן, ענבל קופאימ: שני אבנר; )אחראית(, אסיה יופה מח׳ טלמרקטינג: פרל, נועם דה מרקס; אליאור הימן, בת אל אלפסי, קרן יניב, קרן ניר, הדסה דקל, ספיר דיילימ: כץ, הילה דייטש, לירז אנג ל בן דהאן, רון ופריק, מעין ידוב; עמית ימין, עמית וינברגר, הילה קסטל, )אחראי(, אורי פישר דנה פיטרמן, אילת קגן, אלעד לוטרבך, אלכס ימפולסקי, קטיה נובק, סיון בוכהיים, נעם אבידן, דניאל אילביצקי, עינב גדעוני; מחמוד גית עובד הבית: עו"ד עמי פולמן יועצ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנימ:

אסתר נרקיס שמחה סיגן תחיה והרי ספיר שרה עצמון

מריאן זרצקי נחמה חסון שרה ושלמה חסון נעמי ואבי חפץ דליה טלמור איטה ילין נאוה וחיים יפה עמליה כהן

עליזה ודניאל פאר יונה ואריה פינסון ענת ואלכס פינסטרבוש לינה פישר ברוריה פרסבורגר נעמי ודוד קאסוטו יהודית קרפ שילה וצבי רביב ציפי ואילן רומן )יו"ר( זיוה רותם ברטה רג ואן אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר יהודה שפירא

רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון ויאן גונווג אברהם )ז!ל( וחבצלת לורברבוים יפה ליבוביץ'

הלה וחיים לי-רן מדלן מומצוגלו דינה ושלמה מור יוסף זאב ואורנה מחנאי הני מיטלמן רות מירון לינסיה מצנר רחל מרין

אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

22

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

In The Prime Of Her Life

Based on a novella by S.Y. Agnon

Adaptation: Shahar Pinkas Directed by: Shir Goldberg Set and Costume Design: Roni Vilozni Lighting Design: Roni Cohen Music: Shlomi Bertonov Choreography: Omer Shemer Video Art: Amir Tal Mask Design: Amira Pinkas; Gili Kozin Ulmer and Yana Malishev - Marbeyad Studio Vocal Coaching: Dan Inbar

Actors: Or Lumbrozo - Tirza Odelya Moreh-Matalon - Kaila David Ben Zeev - Mintz Irit Pashtan - Mintshi Gottlieb Yoav Hyman - Akaviah Mazal Yuval Oron - Landau

Tirza's mother, Leah, Passed away in the prime of her life after suffering from a heart ailment for many years. The mother's death leaves a void in the lives of the people surrounding her, especially her 13 year old daughter – Tirza. Sometime after her mother's death, Tirza discovers about the ill-fated love story between Leah and Akaviah Mazal. This discovery rattles Tirza's world and sends her on a journey during which she herself will fall in love with Akavia Mazal and marry him. Production Staff: Production Director: Shakehd Levi Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen Assistant Director: Noam Peleg

Program Editor: Poli Brinner Photography and Image Design: Yael Ilan Program Design: Nutelstudio Public Relations: Orit Harel and Dana Sukholutsky, The Jerusalem Khan Theatre

The performance lasts about 1 hour and 20 min. (without intermission)

Premiere: July 15th, 2017

23

www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל 9354102 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז