החאן - טייבלה והשד מאת יצחק בשביס-זינגר

נטלי אליעזרוב

טייבלה והשד

2

מיהו השד המסתורי המופיע בחדרה של טייבלה פעמיים בשבוע ומרטיט את ליבה? האם היא מפחדת, או שהשד אינו נורא כל כך? טייבלה, אישה צעירה ואופטימית, מוכרת בחנות בדים, ננטשת יום אחד על ידי בעלה ונשארת עגונה, בלי אפשרות להתוודע לגבר אחר. אלחנן, העוזר למלמד, העני, יודע שאין לו סיכוי, אך כשהוא מתחזה לשד, הוא זוכה לבלות איתה לילות סוערים של פנטזיה מרגשת. האם הפנטזיה תגבר על המציאות או שהמציאות בכלל איננה מה שאנחנו חושבים שהיא?.... הסיפור "טייבלה והשד שלה" נחשב לאחת מפסגות יצירותיו של בשביס-זינגר ועתה הוא מופיע בלבוש עדכני ומודרני.

ויטלי פרידלנד, עפר גרינברג, יהויכין פרידלנדר, נטלי אליעזרוב, ישראל פניאל, איתי שור, סוזנה פפיאן

צוות הפקה: יהודית כץ הפקה וניהול הצגה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד:

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן אורית הראל יחסי ציבור: yaelilanblog.com יעל אילן צילום הצגה ופוסטר: eladelharardesign.com אלעד אלחרר עיצוב תכנייה ופוסטר: תודות מקרב לב ל: ניצה דשא, מתן דשא, יעל כהן, גדי שטיינברג, יעלי לפיד, אלון מרגולין, יהונתן רבינוביץ', עומר אדלר, אלון מינץ, מור שווייקה, איתמר אלישיב, בן גבאי, תומר קאופמן, יונתן זנדבק, רעות לוי. - הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים

סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: פאולה טימונר, יעל טורטן, יסמין שפט, מלבישות: ויולטה פראדו ואדים לוין חייט: אלנה רומננקוב תופרת: שמעון אהרוני ייצור תפאורה: עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, אילן בלישה, עובדי במה: מיכאל מנדלבלט יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, תאורנים: נתנאל רובינשטיין מיכאל אבבו, גל עטיה סאונד: שירלי לב-ורטהיימר עוזרת במאית:

- ארכיון תיאטרון "הבימה" - ארכיון התיאטרון הקאמרי

(ללא הפסקה) דקות 20- כשעה ו משך ההצגה: 2020 ביוני 27 הצגה ראשונה:

Performed by Special Arrangement with Susan Schulman Literary Agency West 44th St. New York, N.Y. 10036 454 3 תיאטרון החאן

רדי רובינשטיין צילום טריילר:

)1991–1904( יצחק בשביס-זינגר סופר יידיש יהודי. כתב סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים ומחזות, זוכה פרס נובל לספרות. למשפחה חרדית בעיירה הפולנית לאונצין, שם כיהן אביו כרב. כעבור 1904 יצחק בשביס-זינגר נולד בשנת עברה המשפחה לוורשה 1908 כמה שנים אביו הפך לראש ישיבה ברדזימין והמשפחה עברה לשם. בשנת והתגוררה ברחוב קְרוֹכְמַלְנָה, רובע יהודי צפוף ועני, שלאחר שנים נזכר ביצירתו האוטוביוגרפית של זינגר, ), ששילבה זיכרונות וסיפורים בדיוניים. 1967( בבית הדין של אבא , שנתיים לאחר הכיבוש הגרמני של ורשה במלחמת העולם הראשונה, לקחה אמו של זינגר אותו 1917 בשנת ואת אחיו הצעיר לעיר הולדתה בילגוריי, עיירה יהודית מבודדת. כנכדו של רב העיירה, זינגר למד תורה ותלמוד, לימד עברית, וגם החל לקרוא פילוסופיה וספרות-עולם מתורגמת ליידיש. בתקופה זו החל זינגר להתרחק מחיי הדת האורתודוקסים המחמירים, על אף שחוויותיו בעיירה סיפקו לו שפע של השראה; חלק גדול מסיפוריו העתידיים ביטאו את אורח החיים היהודי שהיה עד לו בעיירה זו, שהיתה אופיינית ליהודי פולין טרום העידן המודרני. זינגר חזר לוורשה בראשית שנות העשרים, שינה את חזותו החרדית ועבד כמגיה עבור שבועון התרבות הנפוץ ביידיש "ליטערארישע בלעטער", אותו ערך אחיו הגדול, ישראל יהושע זינגר. על אף שהתנסה קודם לכן בכתיבה בעברית, הוא החל לכתוב ביקורות וסיפורים קצרים ביידיש בלבד.

הוא עבד גם כמתרגם, בעיקר מגרמנית ופולנית, ותירגם ליידיש ספרים מאת קנוט המסון, תומאס מאן, שטפן צוויג ואריך מריה רמארקה. בוורשה פגש זינגר את רוניה פונטץ', קומוניסטית 1929 נלהבת, והם הפכו לידועים בציבור. בשנת היא ילדה בן, ישראל זמיר, ילדו היחיד של זינגר. חל שינוי בכתיבתו של זינגר, והוא 1932 בשנת כתב את שתי העבודות המשמעותיות הראשונות: ) ונובלה בשם 1932( איש זקן סיפור קצר בשם ) שעסקה בעידן משיחי השקר 1933( השטן בגוריי בהיסטוריה היהודית – תקופה של משבר דתי גדול – ושילבה נושאים מודרניים עם מיסטיקה דתית.

שוכנע זינגר על ידי אחיו הבכור להגר 1935 בשנת בעקבותיו לניו יורק. אביו נפטר, אירוע שזינגר מעולם לא כתב עליו, ואמו המשיכה להתגורר עם אחיו הצעיר מוישה, ששימש רב בעיירה האוקראינית לבוב. לאחר שעזב את פולין, עברו בת-זוגו ובנם של זינגר לברית המועצות. מאוחר יותר עלו לישראל. בנו ישראל זמיר הצטרף לקיבוץ בית אלפא, התחתן ונולדו לו ארבעה ילדים. שימש .2014 כעיתונאי וכסופר ונפטר בשנת

טייבלה והשד

4

בארצות הברית, כשהוא מושפע מהגירתו הבלתי חוקית ומן הפרידה ממשפחתו, חווה זינגר תקופת דיכאון הוא פגש את אלמה היימן-וסרמן, פליטה ילידת- 1938 וקשיים אישיים במהלכה התמעטה כתיבתו. בשנת גרמניה נשואה ואם לשניים, שעזבה את משפחתה כדי להתחתן איתו. הם היו נשואים במשך יותר מחמישים שנה. באותה עת כתב זינגר תחת כמה שמות בדויים, והחל ליצור שוב סיפורים, רומנים וטורי עצות עבור העיתון היומי היידי-אמריקני "פארווערטס". במהלך שנות הארבעים איבד זינגר כמה מקרובי משפחתו. לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות פונו ,1944 אמו של זינגר ואחיו הצעיר מאוקראינה לקזחסטן, שם מתו ממחלה ומרעב. אחיו הגדול נפטר בשנת ואחותו הגדול סבלה בינתיים ממחלת-נפש בלונדון. כמה מיצירותיו המפורסמות של זינגר יצאו לאור בתרגום לאנגלית במהלך שנות החמישים: הרומן . יחד עם זאת, זינגר השטן בגוריי והנובלה גימפל תם , הסיפור משפחת מושקאט הגדול הראשון שלו הקוסם ), והרומן 1959( גימפל תם וסיפורים אחרים לא זכה להצלחה עד לפרסום האוסף הראשון שלו, .)1960( מלובלין בשני העשורים הבאים גברה הפופולריות של זינגר, והוא החל לפרסם את סיפוריו בכתבי-עת אמריקניים זלטה העז וסיפורים אחרים . הוא גם החל לכתוב ספרי ילדים – כולל Harper's and The New Yorker כמו שפינוזה מרחוב השוק ). זינגר הפך למרצה פופולרי והמשיך לכתוב אוספים ורומנים חדשים, כולל 1966( 1978 ). בשנת 1978( שושה ) ו 1972( שונאים, סיפור אהבה ,)1970( החבר של קפקא וסיפורים אחרים ,)1963( הוענק לזינגר פרס נובל לספרות – היחידי שניתן לסופר יידיש.

בפלורידה 1991 ביולי 24- זינגר המשיך לכתוב ולתרגם סיפורים ורומנים לאורך שנות השמונים. הוא נפטר ב ונקבר בניו ג'רזי.

מיצירותיו של בשביס-זינגר שראו אור בעברית

– סיפורו של תלמיד חכם שנמכר לעבדות לאחר גזרות ת"ח ת"ט ומתאהב באישה גויה, תרגם העבד 2002 ; תרגם שנית אברהם יבין, הוצאת עם עובד, תשס"ב 1966 חיים פלג, הוצאת עם עובד, תשכ"ו 1972 , , תרגמה אביבה גור, הוצאת ספרית פועלים 19- – רומן מחיי היהודים בפולין בסוף המאה ה האחוזה 1976 , ), תרגמה אביבה גור, הוצאת ספרית פועלים האחוזה – רומן (המשכו של הנחלה 1978 – סיפור על סופר המתאהב בנערה לא בוגרת, תרגם צבי ארד, הוצאת עם עובד, תשל"ח שושה – רומן על ניצול שואה בארצות הברית שמנהל שלוש מערכות יחסים עם נשים שונאים, סיפור אהבה 1979 , בתחושה שאיננו שולט על גורלו, תרגם ישראל זמיר, הוצאת ספרית פועלים ; תרגמה שנית בלהה רובינשטיין 1983 , , תרגם ברוך קרוא, הוצאת ספרית פועלים עושה הנפלאות מלובלין 2008 , , הוצאת ספרית פועלים הקוסם מלובלין בשם , מאנגלית, יעקב שביט 1985 , – סיפורו של הגולם מפראג, ספרית פועלים הגולם 1986 , תרגם ישראל זמיר, הוצאת ספרית הפועלים, תשמ"ו החוזר בתשובה כרכים, תל אביב, עם עובד, תשי"ג 3 ,) , תרגם מיידיש יעקב אליאב (קויפמן משפחת מושקאט: רומאן (תרגום שני) 1991 , תרגם צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"א משפחת מושקאט 1992 – הרומן האחרון של זינגר, תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"ב מלך השדות – רומאן המתאר את חייהם של פליטים יהודים בניו-יורק בסוף שנות הארבעים, תרגם צללים על ההדסון 2000 יובל קשדן, הוצאת הד ארצי, תש"ס 2000 , תרגמה בלהה רובינשטיין, הוצאת כרמל, תשס"א השטן בגוריי 2016 , , תרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין, הוצאת ידיעות ספרים השריד שנותר

5

תיאטרון החאן

השדים המופלאים שבתוכנו

השדים המופלאים שבתוכנו לועגים לנו, צחוקם אפל, כשמר בנפשנו ונחמץ ליבנו, הם יגחכו מתוך הערפל. כשנתרסק הם ימחאו כפיים, ילעסו לנו את הקרביים, מקורננים, רגליהם אווזים, ישמחו לראות אותנו מתבזים.

אבל בלי השדים שבתוכנו, מי אנחנו, מה שווים, מה שווים חיינו?

רוני סיני, מתוך המחזה

ויטלי פרידלנד

טייבלה והשד

6

לפני שנים כשהייתי שחקנית, זכיתי לעבוד עם הבמאי , "לכל השדים והרוחות" מייקל אלפרדס על ההצגה עיבוד למבחר סיפורי יצחק בשביס-זינגר בתיאטרון הקאמרי. כבר אז נשביתי בקסם היהודי, האפל ומלא ההומור של הסופר המופלא הזה. באותה הצגה סיפרתי . והנה, החיים מובילים "טייבלה והשד שלה" את הסיפור אותי שוב אל אותו צמד אומלל ומקסים, אישה עגונה ובחור המשתוקק אליה למרות שאסור, או אולי דווקא משום שאסור... טייבלה ואלחנן יכולים לממש את אהבתם רק דרך אשליה של אישה ושד, אותה שניהם יוצרים ומקיימים. איזה צליל יפה יש למילה הזו: "אשליה". הקסם גלום בתוכה, והקסם הזה עבורי הוא התיאטרון. השדים המופלאים שבתוכנו מתעוררים בחדר החזרות ומסעירים את הנשמה. בכל פעם שאני שותפה ליצירה שהולכת ונרקמת עבור הבמה, נפשי מתרחבת וליבי מתפשט. וכמו שטייבלה אומרת: "בלי האשליה הזו, מה החיים שלנו שווים?" תודות: אני רוצה להודות לרוני סיני אהובי, לאמא שלי ניצה, לשלו, פלא ועולמי ילדיי, לעוזרת הבמאי שלי שירלי, לאודי בן משה המנהל האמנותי של תיאטרון החאן, ולצוות השחקנים שנתן את ליבו ליצירה הזו. בלי האשליה הזו, מה החיים שלנו שווים? בימוי שירילי דשא, כשניגשתי למלאכת הכתיבה פתחתי ועלעלתי בספרים של יצחק בשביס-זינגר כדי להיזכר ולהיכנס לתוך עולמו. כשהתחלתי לקרוא, אש פרצה מתוך הדפים. השדים יצאו מתוך הסיפורים והתחילו להתהלך בחדר. עולם שלם נגלה בפניי: אפל, עתיק, רחוק ומצד שני רווי בחדשנות, בהומור ובטירוף. יכול להתרחש בימינו? לא חושב. "טייבלה והשד שלה" איך מעבדים עולם שכזה לבמה? האם סיפור כמו הסיפור כל כך משונה ומובהק: אדם שמתחזה לשד כדי לזכות בליבה של עגונה. התקשיתי ואולי לא רציתי למצוא לו מקבילה מודרנית. יחד עם זאת מצאתי הרבה נקודות חיבור שמעסיקות אותי בתוך הסיפור הזה: פנטזיה, חיזור, זוגיות. החלטתי לקחת חופש בעיבוד, כלומר לשמור על הבסיס, ומצד שני לא לתת לו לכבול אותי מדי. הלכתי עם הסופר יד ביד כאילו הוא עדיין חי ונתתי לו לעזור לי במלאכת העיבוד. כשעלו בי שאלות, פתחתי את הספרים ונתתי שוב לאש להתפרץ החוצה ולשדים לרקד בחדר, והתשובות אכן הגיעו מצדו של הסופר. וכך ביחד עם שירילי הבימאית, זוגתי לעבודה (שהיא גם אשתי בחיים) וביחד עם צוות השחקנים (נדיר למצוא קבוצת שחקנים כל כך מוכשרת ומשפחתית כמו זו של החאן), יצרנו עולם המושתת על היסודות שהציב בשביס-זינגר ועם זאת יש לו חוקים משל עצמו; מין אגדה מודרנית פנטסטית המדוברת בעברית עדכנית יחסית, שממזגת בין עולם ישן ונכחד לבין עולם חדש ומוכר לנו יותר. אני מאחל לעצמי שגם אתם תיהנו מההצגה לפחות כמו שאנחנו נהנינו מהתהליך. מי מכיר את השד שבקיר? מחזה ופזמונים רוני סיני, מה זה שד? האם הם באמת קיימים? האם השדים נמצאים בחוץ או בפנים?

7

תיאטרון החאן

״ היו כמה דברים שהייתי טייבלה והשד בעבודה על המוסיקה להצגה ״ צריך לקחת בחשבון. קודם כל היה עלי לקיים את העולם היהודי ה"בשביס-זינגרי": השטייטל, הכליזמר, האקורדיון, הקלרינט וכל המושגים המוכרים. יחד עם זאת כבר בשיחות הראשונות שלי עם המחזאי והבמאית היה ברור שאנחנו רוצים לנתק את ההצגה מהזמן ומהמקום שלה במידת האפשר ולייצר עולם ״שֵׁדִי״ סימבולי יותר. לא רציתי להתעלם לחלוטין מהעולם היהודי ולכן המשכתי להשתמש פחות או יותר באותם כלים ומוטיבים, אך פניתי לעולם הרמוני דיסוננטי יותר והקשבתי למלחינים יהודים שכתבו לתיאטרון כמו קורט וייל, פול דסאו ומארק בליצשטיין וגם ליוצרי מוסיקה פולקלוריסטית אוונגרדית עכשווית כמו ג׳ון זורן והטייגר ליליז. יחד עם עולם השדים המוסיקלי החריף והחצוף רציתי ליצור שירים שדווקא יחברו את הקהל לעולם הרגשי של הדמויות ובראשן אלחנן וטייבלה, כל אחת עם המוטיב שלה: ״אני חולם עליה גם כשאני ער״ מול ״למה נבראתי אישה?״, שמתחברים זה לזה בדואט האהבה שלהם. לכך הוספתי גם שירים קליטים שפורטים לקהל על מיתרים מוכרים, שמרפררים לשירי עם ישראלים ורוסיים ושנושאים אותנו בין הנקודות הדרמטיות של המחזה בדמות המקהלה. אני מוכרח לציין שהמוסיקה יצאה ממני בשטף. בעבודה יחד עם רוני ושירילי היה חופש ומקום להומור ולדמיון, כך שברגע שביססנו את העולם המוסיקלי בו אנחנו חיים היה קשה לעצור את הכתיבה. אני מרגיש שהמוסיקה נותנת רובד נוסף להצגה הזאת, ואולי גם מאפשרת לקהל לחקור את עולם השדים הפנימי שלו. שדים וכליזמרים מוסיקה מקורית ליאור רונן,

סקיצות לתלבושות ההצגה בעיצוב לימור הרשקו

הפקות קודמות על פי יצירות יצחק בשביס-זינגר בתיאטראות רפרטואריים בישראל

הפקות על פי הסיפור "טייבלה והשד שלה" - תיאטרון הבימה, מאת יצחק בשביס-זינגר ואיב פרידמן, 1985 , בימוי: חנן שניר 1997 ,' - תיאטרון חיפה, עיבוד ובימוי: מיכאיל רזניקוביץ 2014 , - תיאטרון מיקרו, עיבוד ובימוי: אירינה גורליק הפקות על פי סיפורים ורומנים אחרים תיאטרון גשר, עיבוד ובימוי: יבגני אריה, - העבד, 2019 ,2002 התיאטרון הקאמרי, עיבוד: יעקב שבתאי, בימוי: - ינטל, ; התיאטרון הקאמרי בשיתוף תיאטרון 1980 , חנן שניר 2009 , חיפה, עיבוד: דן אלמגור, בימוי: משה קפטן תיאטרון גשר, עיבוד: יבגני אריה ולנה לסקינה, - שושה, 2003 , בימוי: יבגני אריה תיאטרון הבימה, מאת ישראל - הנאהבים והנעימים, 2004 , זמיר ומוטי לרנר, בימוי: חנן שניר התיאטרון הקאמרי, עיבוד - לכל השדים והרוחות, 2001 , ובימוי: מייקל אלפרדס תיאטרון מיקרו, עיבוד ובימוי: - שונאים סיפור אהבה, ; תיאטרון גשר, עיבוד ובימוי: יבגני 2005 , אירינה גורליק 2009 , אריה

מתוך הפקת תיאטרון הבימה "טייבלע והשד שלה", בימוי: חנן שניר, . מימין: יעל פרל, נסים עזיקרי. צילום: רחל הירש 1985 באדיבות מוזיאון – ארכיון "הבימה"

מתוך הפקת התיאטרון הקאמרי "לכל השדים והרוחות", עיבוד 2001 , ובימוי: מייקל אלפרדס מימין עם כיוון השעון: שירילי דשא, מורדי גרשון,

שירה גפן, ארז שפריר, משה בקר, שירי גולן, יוסי טולדו, נדב אסולין צילום: חנוך גריזיצקי באדיבות ארכיון התיאטרון הקאמרי

9

תיאטרון החאן

יוצרים

.1996 . בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב תל אביב 1969 - נולד בירושלים ב – כתיבה ובימוי (זוכה פרס הבימוי, ההצגה, השחקן והשחקנית. סטפן בין עבודותיו: – כתיבה ובימוי (ניסן נתיב – צוותא, פרס שמן על בד .)1997 החממה פסטיבל עכו – כתיבה ובימוי (ניסן כלב צמר .)1999 התיאטרון בקטגוריית הצגת הפרינג' של השנה – כתיבה ובימוי על פי שלום עליכם (תיאטרון באר הזכייה הגדולה .)2000 נתיב (הפקה פרטית 2004 , – במאי שותף עם שירילי דשא וג'וג'ו קהן בהרטי .)2002 שבע איזראל ז'ורנאל .)2009 (אינקובטור בטטות בינלאומית שרצה כעשר שנים באירופה). (תיאטרון חיפה בבימוי ניר בומרנג .)2012 , (תיאטרון חיפה בבימוי משה נאור (הבימה, כתיבה בשיתוף עוזי וייל, בימוי רועי שגב, הרובוטית .)2014 , ארז (הקאמרי, כתיבה בשיתוף אתגר קרת, בימוי שירילי דשא, אניהו .)2018 .)2019 , (בית ליסין, בימוי רועי שגב הגלולה .)2019 בוגרת מגמת התיאטרון בתיכון לאמנויות תלמה ילין. בוגרת בית הספר לתיאטרון פיזי של ז'אק ל'קוק, פאריז. (פרס ראשון בפסטיבל דרמה קטנה שיחקה בהצגות שונות ביניהן: הצגת היחיד – עבור פסטיבל ישראל. בתיאטרון הבימה קומדיה בסגנון חופשי התיאטרונטו), שלום ולא הייתה חלק מקבוצת הצעירים. בתיאטרון חיפה יצרה את ההצגה . לכל השדים והרוחות , ובתיאטרון הקאמרי שיחקה בהצגה להתראות

– מחזה ופזמונים רוני סיני

בתיאטרון חנות קטנה ומטריפה בין עבודותיה בתחום הבימוי והכתיבה: המחזמר . ביימה ביחד עם רוני סיני 2010 – פרס הבימוי פסטיבל חיפה החברות של זזה העממי, . בילי שוורץ . כתבה במשותף עם אוהד חיטמן את המחזמר בהרטי את המופע ההודי ). בתיאטרון 2019 בתיאטרון הקאמרי (פרס יוסף מילוא לבימוי אניהו ביימה את ההצגה שבעת הגמדים, פרצוף חמוץ, טובים אורנה פורת לילדים ולנוער: כתבה (יחד עם רועי שגב) וביימה את ההצגות: (זוכת פרס אסיטז' על בימוי וכתיבה) ועוד הצגות רבות. השניים , ביימה כאן גרים בכיף (על אביה), כתבה את הסדרה הקומית פשה בין עבודותיה לטלוויזיה: הסדרה הדוקומנטרית (זוכת פרסי האקדמיה על בימוי וכתיבה). ילדי בית העץ ואת הסדרה בנות הזהב את הסדרה – בימוי שירילי דשא

סוזנה פפיאן, נטלי אליעזרוב

10 טייבלה והשד

מלחין, מעבד, נגן קלרינט ופסנתר. בוגר האקדמיה למוסיקה בירושלים במחלקה ליצירה רב תחומית. שירת כנגן קלרינט וקלידים בתזמורת צה"ל. בוגר מצטיין של קונסרבטוריון גבעתיים ושל מגמת התיאטרון בתיכון "תלמה ילין". זוכה מלגות קרן התרבות אמריקה . מלמד שירת מקהלה והגשת שיר בסטודיו למשחק מיסודו של יורם 2006-2003 ישראל , מאמא מיה, אביב 1942 מצדה לוינשטיין. עיבודים וניהול מוסיקלי: בתיאטרון הבימה: מתעורר, גבעת חלפון אינה עונה, סיפור אהבה בשלושה פרקים, אם יש גן עדן, א יידישע מאמע, נשמה ; בתיאטרון יידישפיל: מונוגמיה, ארוחה עם אידיוט, השחף

(תזמורים); בילי שוורץ ; בתיאטרון חיפה: צוענית, מונולוגים מהקישקע ; בתיאטרון אורנה הדודה מרחוב הנביאים, הדולפין בתיאטרון השעה: ; בתיאטרון הספרייה קופידון עייף ; בסטודיו ניסן נתיב: מבצע סבא פורת: , לעולם בעקבות השמש - משירי אהוד מנור, 34 שבתות וחגים, כנר על הגג, סיפור אהבה, בוגרשוב ובית צבי: – מופע היחיד של נתן דטנר. עלובי החיים, שיקגו, גברתי הנאווה. דטנר על הגג ; בתיאטרון הרצל-מלך היהודים ; בהיכל התרבות פתח תקווה: מר גרין הלחין מוסיקה להצגות: בתיאטרון בית ליסין: ; בתיאטרון השעה: שבעת הגמדים ושלגיה, עלי באבא וארבעים השודדים, מולאן, אי המטמון אורנה פורת: אל עצמי, הגיבן מנוטרדאם, חייל הבדיל ; בתיאטרון ארצי לנוער: פצפונת ואנטון, מול כולם, מכתבים לאחי ציד המכשפות, ; בסטודיו ניסן נתיב: עוף על עצמך ; בבית צבי: האמיץ, תמונה של מדינה, מר זוטא ועץ התפוחים . עלובי החיים, גברתי הנאווה . עיבודים לסמפלר וניצוח: בתיאטרון הבימה: הילד חולם – מוזיקה מקורית ליאור רונן

מעצבת 1974 ילידת ירושלים. למדה באקדמיה לאמנויות יפות, פירנצה (איטליה). משנת בארץ ובחו"ל. עבודתה הראשונה בארץ היתה עם הבמאי מייקל אלפרדס להצגה . עיצבה תפאורה ותלבושות להפקות נוספות של תיאטרון משרתם של שני אדונים קדימה בית"ר, ג'ונגל הכרך, וולפונה, רשומון, עלילות עקביה, האם החאן, ביניהן הטובה, הבתולה מלודמיר, שש דמויות מחפשות מחבר, השיבה למדבר, מילה של (בשיתוף תיאטרון הבימה), אהבה, מלחמה על הבית, קריטון, הקמצן, בגדי המלך (תפאורה), החיים הם חלום, שלוש נשים מחכות, הקסם הגדול, תעלולי סקפן המחיצה (תפאורה), אוכלים, הקומדיה של קאלאנדרו (תפאורה). עורבים (תפאורה ותלבושות), האחים קרמזוב, טייבלה בין עבודותיה בתיאטרון הבימה:

– תפאורה פרידה קלפהולץ-אברהמי

נשים, מלחמה, נעצר בחצות 8 , המכשפה, אבנים בכיסים, מניין נשים, מותו של סוכן והשד שלה, אירמה, (תלבושות, איפיגניה באוליס (תפאורה). באנסמבל הרצליה: מעגל הגיר הקווקזי (תפאורה). בתיאטרון הקאמרי: . עיצבה תפאורה ותלבושות בתיאטרון באר-שבע, אברם הוזמנה לפסטיבל בינלאומי לתיאטרון יווני בקפריסין), תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, תיאטרון חיפה, היידישפיל והאופרה, והפקות לפסטיבלים בינלאומיים באיטליה, סיציליה אוסטריה וגרמניה. 1985- על פי יצחק בשביס-זינגר: הראשונה ב טייבלה והשד שלה עיצבה תפאורה לשלוש הפקות שונות של בבדן בדן, גרמניה בבימויו של יוסף מילוא, והשלישית היא 1989- בתיאטרון הבימה בבימויו של חנן שניר, השניה ב הפקה זו בחאן בבימויה של שירילי דשא.

11 תיאטרון החאן

אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, גן בתיאטרון החאן: הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי ועוד. אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, . בתיאטרון בית ליסין: האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל . בתיאטרון באר שבע: מאוהבת אמנית, מעצבת תלבושות, אביזרים ובובות. ילידת חיפה, בוגרת לימודי אמנות בביה"ס ויצ"ו קנדה חיפה. בוגרת המחלקה לעיצוב אביזרים לגוף וצורפות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. עם סיום לימודיה החלה לעבוד כמעצבת אביזרים לתיאטרון בחאן ובהבימה לצד הפקות פרטיות וכן כמעצבת תלבושות מיוחדות ומפוסלות. השתלמה באוניברסיטת תל אביב בקורסים במסגרת מסלול לימודי אמנות רב תחומי: לימודי תיאטרון, תולדות הלבוש, תיאטרון ואוצרות. כמו כן השתלמה באקדמיה לשנקר בלימודי דיגום וציור אופנה. עוסקת בעיצוב תלבושות למופעי מחול ותיאטרון, בין השאר 2010 מאז שנת ללהקת קמע, להקת "בת דור באר-שבע", להקת המחול הקיבוצית, תיאטרון השעה, תיאטרון מופע, התיאטרון הארצי לנוער, תיאטרון גושן ועוד. של תיאטרון שלושה חברים וטורף זכתה בפרס עיצוב הבמה לילדים ונוער על עיצוב תלבושות להצגה 2016 בשנת . מולאן זכתה בפרס תיאטרון אורנה פורת על התלבושות להצגה 2017 הרצליה. בשנת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם . בתיאטרון הקאמרי: הקסום, השחף, הביתה הביתה . בתיאטרון רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו . בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה בשנת ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם חיפה: , ובשנת הנסיכה האמריקאית על ההצגה 2009 , בשנת הקיץ על ההצגה 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה 2003-4 נפוליון - חי או מת! על ההצגה 2018 – תלבושות לימור הרשקו – תאורה רוני כהן

12 טייבלה והשד

. בוגר בית הספר לריקודים 2010 בוגר בית ספר למשחק ניסן נתיב תל אביב בהצטיינות סלונים "ארתור מארי". ,2016 – פסטיבל עכו הליוגבלוס ,2019 – תיאטרון תמונע אדיפוס.טריפטיכון בימוי: .2019 – בית הספר למשחק גודמן הקיסר גוק ,2015 – תיאטרון הקוביה תיאורמה (תיאטרון חלום ליל קיץ על עיצוב התנועה להצגה 2017 זוכה פרס התיאטרון לשנת . זוכה פרס כוריאוגרפיה תיאורמה על עיבוד ההצגה 2016 החאן). זוכה פרס קיפוד הזהב .2011 – פסטיבל תיאטרון רחוב בת ים קברט וולטיר להצגה קח את אבא שלך ולך לעזאזל, , 1942 מצדה כוריאוגרפיה ועיצוב תנועה: – קופרודוקציה תיאטרון זורבה היווני – תיאטרון הבימה, מסעות הדוד אריה הפקר, בימינו לא יוצאים – תיאטרון גשר, רווקים ורווקות באר-שבע והבימה,

– תנועה אריאל נ. וולף

מהומה רבה – תיאטרון החאן, פונדק הרוחות, נפוליון – חי או מת!, חלום ליל קיץ – תיאטרון באר-שבע, לדו קרב – תיאטרון איי לאב יו לנצח אבל – תיאטרון בית ליסין, , משרתם של שני אדונים – התיאטרון הקאמרי על לא דבר – ברוח המקום – תיאטרון היידישפיל, שירי גן עדן, אדיפוס שמדיפוס – מוזיאון תל אביב, החולד הקטן גשר, – הפקת מרים עציוני. אמא מאוהבת תיאטרון הבית, עיצוב תנועה להפקות בתי ספר למשחק ניסן נתיב, יורם לוינשטיין, בית צבי. – בימוי: נדב לפיד. הברך, מיומנו של צלם חתונות עיצוב תנועה לקולנוע: .)2006( – קברט סאטירי מאת אהרון לוין תחת שמיים כחולים ועננים לבנים שחקן ושותף ליצירה

זמרת ומורה לפיתוח קול והגשת שיר. למדה שירה קלאסית באקדמיה בירושלים ובלונדון אצל רחל הוכמן. עברה התמחות להוראת פיתוח קול Natural Canta ושירה בסגנון אצל רחל הוכמן ובנוסף בשיטתה של ג'ו אסטיל בלונדון. בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי 21- בירושלים, הוראת תיאטרון בסמינר הקיבוצים ודרמה תראפיה בתל חי. עבדה כ שנה בבי"ס למשחק יורם לוינשטיין כמורה בכירה, שם הקימה את המחלקה הווקאלית. – צעירי תיאטרון 22 מנדרגולה, מילכוד בין עבודותיה בהדרכה קולית בתיאטרון: פשוט – תיאטרון גשר, האמן ומרגריטה – תיאטרון באר-שבע, אצבע אלוהים הבימה, שיקגו, קומפני, – התיאטרון הקאמרי, לאהוב, מקום רחוק בעיר זרה – תיאטרון החאן. נפוליון – חי או מת! – סטודיו יורם לוינשטיין, מתגלגלים

– הדרכה קולית ריקי בוגטין

סוזנה פפיאן, ישראל פניאל, נטלי אליעזרוב, איתי שור, שחר נץ, יהויכין פרידלנדר, ויטלי פרידלנד, עפר גרינברג

13 תיאטרון החאן

משתתפים עלובי בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי – החיים, עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה המדומה, כולם היו בני ועוד. בתיאטרון בית ליסין – נכנע ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס . בתיאטרון חיפה – יוסף וכותונת הפסים . בתיאטרון העממי – המחזמר חוץ מנעמי ועוד. הכפיל, בית הקפה של ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: פרודים, הרמון, סברי מרנן, המסודרים, החיים זה לא בטלוויזיה השתתף בסדרות: הכל, זהו זה, כל שבת שניה, ארץ מולדת, לשון המראות, מה שנקרא, ועוד. עורך ומגיש תכנית היחיד על מורים ותלמידים, הלילה - ליאור שליין וניגונים ומעשיות עם כליזמרים.

– מספר יהויכין פרידלנדר

שיחות אחרי לוויה, אנה גלקתיה, מידה כנגד מידה, הבתולה שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, מילה של בידרמן והמציתים, (עגנון), אהבה, האשליה, החיים הם חלום, הקיץ, שימון - הצגת יחיד, אסתרליין יקירתי אותלו, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, אהובת הדרקון, סוף משחק, הלילה השניים-עשר, הקמצן, קצרים וחתול, תמונות מחיי הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, עורבים, בוצ'ה, דוד וניה, 2 ועוד. מתחזקים – הצגת יחיד, כנרת כנרת, חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, העולם האחר, נושים הנשים (בראלד), תהלה, החולה המדומה (אחאב), אוכלים (זֵ'רוֹנְט), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: אנטיגונה (פינאש, בטיסטן), יתוש בראש (פושט יד, אימפרסריו), פונדק הרוחות (פרנק פורד), העליזות מוינדזור (עמוס הסופר). סיפור על אהבה וחושך (טירסיאס),

.2012 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל-אביב מחזור מ”ז .2012 , זוכת פרס הוועד המנהל של סטודיו למשחק ניסן נתיב

. בידור: פעם הייתה ילדה . קולנוע: , פלמ"ח 80- איפה אתה חי, שנות ה טלוויזיה: למר וייסברג אין רגל, הציפור . תיאטרון: פרינג': קובי האפס אבל לא מדברים על זה . מסע הדוד מקס . תיאטרון חיפה: שעפה מאחור דוד וניה, כנרת כנרת, עורבים, שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: . שיר ישן רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון – חי או מת!, הפרקליט החולה המדומה (היאסינט), תעלולי סקפן בימים אלה משחקת בהצגות: תקלה טכנית, (העלמה אן פייג'), הנשים העליזות מוינדזור (אנג'ליק), (אורידיקה). אנטיגונה

– טייבלה נטלי אליעזרוב

14 טייבלה והשד

לימודים: תיכון עירוני א׳ לאמנויות, סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. . מוף ומוריס על תפקיד מוף ב 2017 זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בהצגת ילדים המתופפת ,)+ canal( קפוינט ׳ עד הבאזזר, צ ,)1 (ערוץ הקרב בירושלים טלוויזיה: .)BBC( הקטנה . , מרכבה ירוקה SSSR אין לה אלוהים, ילדי קולנוע:

סיפור ; בתיאטרון בית ליסין – דיבוק, נוימן אגדת חיילים תיאטרון: בתאטרון תמונע – . מוף ומוריס . בתיאטרון המדיטק – ישן חדש, לא לשכוח לאהוב, אילוף הסוררת אותלו, צינורות, אדמה קדושה, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: אהובת הדרקון, משחיז הסכינים הסיני, הקסם הגדול, סדר עולמי חדש, גן . הדובדבנים, הלילה השנים עשר, ירושלים החדשה, הקומדיה של קאלאנדרו (אריה). סיפור על אהבה וחושך (אטיין), יתוש בראש (סקפן), תעלולי סקפן בימים אלה משתתף בהצגות: – אלחנן ויטלי פרידלנד

.2011-2014 לימודים: סטודיו למשחק ניסן נתיב עקיצה טבעית, התיקפת לב, סטריאוטיפי, תיאטרון: אנסמבל "ציפורלה". הצגות: הממונה על (בימוי: אודי בן משה), מלון רנדוו . בתיאטרון הקאמרי: Odd birds (כתיבה לא דובים ולא יער (בימוי: איציק וינגרטן). בתיאטרון המדיטק: משאבי אנוש . פסטיבל עכו: ארץ פוק, אני דניאיל חארמס, כל דבר חיי צריך ובימוי: אלי ביז'אווי). . פסטיבל חיפה להצגות מדיאה . תיאטרון נחמני, אנסמבל עיתים: אמסטרדם בלוג . אגדת הילדה והעורבים ילדים: . מעבר להרים ולגבעות, סרק, לב שקט מאוד קולנוע: ) – בתפקיד 3 (עונה כיפת ברזל, גירושים מאוחרים, חופשת קיץ, רון טלוויזיה: (הפקת רשת) – בתפקיד נטלי. בלאקספייס אלה,

– גיטל סוזנה פפיאן

החולה בימים אלה משחקת בהצגות: נפוליון – חי או מת! שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגה יתוש (נעמי), תקלה טכנית, פונדק הרוחות (העלמה אן פייג'), הנשים העליזות מוינדזור (לואיזון), המדומה (איסמנה). אנטיגונה (אנטואנט), בראש

, זוכה במלגת הצטיינות ע"ש מיקי לאון. 2016 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א בבימוי ג'ייסון דנינו הולט, ניים דרופ, לא מכניסה את זה הביתה ב"תיאטרון הבית": בבימוי אביגיל רובין ויואב ברתל, עליה היה מועמד לפרס שחקן המשנה שתמות אמן .2018 " בטקס "קיפוד הזהב איך בהצגה 2018 זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל הצגות יחיד תיאטרונטו בבימוי מיכאל גורביץ'. שלבים 10 - להיות מאושרים ב . סוסי פרא, האחיות המוצלחות שלי טלוויזיה: בבימוי יבגני רומן. הנכם מוזמנים בבימוי משה רוזנטל, בדרך חזרה קולנוע: . בימים אלה משחק בהצגות: כנרת כנרת בתיאטרון החאן: השתתף בהצגה האיש (ליאור), תקלה טכנית, אוי אלוהים (רוח א', כתב), פונדק הרוחות (הימון). אנטיגונה , שחשב שאשתו היא כובע

– חיים נוסן, עורב שחר נץ

15 תיאטרון החאן

.2005 בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, ת"א. זוכה מילגת קרן שרת לשנת (גם במדיטק). המכשפה בבית ממול – יואבי ב 2012 זוכה ציון לשבח בפסטיבל חיפה . בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע: , עולם הבובות של גלי, 3 , מקימי, חסמב"ה דור 2 דאוס, דני הוליווד בטלוויזיה: , בימוי: חגי לוי). HBO( הנערים , אנטון יש ילדים זיג זג , נונו ב צבעים בחול תיאטרון אורנה פורת: נחום גוטמן ב אימא גבינה שוויצרית ב אישה, בעל, בית, . תיאטרון הקאמרי: רועי ב פצפונת ואנטון ב לקפוץ מעל . תיאטרון הנפש: עידו ב כולם רוצים לחיות , גולגלה ב קוראז' וילדיה . שבע בשבע . צוותא: קול אחד , צביקה בן שושן ב העננים עורבים, אדם הוא אדם, שיר ישן שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות:

– מנשה איתי שור

. רחוק..., הפרקליט, כנרת כנרת, נפוליון – חי או מת!, חלום ליל קיץ חקירה חוזרת (אברהם סלנדר), הנשים העליזות מוינדזור (קליאנט), החולה המדומה בימים אלה משחק בהצגות: יתוש (בן החלפן), תקלה טכנית, פונדק הרוחות (שוטר א', שוטר ב‘), בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק (שליח). אנטיגונה , האיש שחשב שאשתו היא כובע (קאמי), בראש

.2018 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א . הלב של עמליה, לאהוב את אנה, הלילה הארוך ביותר בטלוויזיה: . קטנצ'יק, שמונה בעקבות אחד, ההבטחה בתיאטרון הילדים "הקיבוץ": פומי הטפיר שאיש לא מכיר. בתיאטרון הארצי לילדים ולנוער: (מקהלה). אנטיגונה בימים אלו משחק בהצגת תיאטרון החאן

– שד, נגן, כובסת, אתל, סוס, אלקנה עֹפר גרינברג

.2017 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים . שערי גן עדן, דוד (פסטיבל עכו), בוז'ולה, מחר נצחק, הטקס שלא היה בתיאטרון: Exodus to Shanghai בבימויו של עמוס גיתאי. רכבת קלה בירושלים בקולנוע: .Anthony Hickox בבימויו של . ארץ גושן, הכפולה, ידעתי בטלוויזיה: מוסיקה: מופיע עם להקתו במופע מחווה לבוב דילן. (מקהלה). אנטיגונה בימים אלו משחק בהצגת תיאטרון החאן

– שד, נגן, הרב זקל, כובסת, בעלת הדירה ישראל פניאל

16 טייבלה והשד

אלחנן יודע לאהוב י.ח. בילצקי

סיפור זה בא ללמד, בראש ובראשונה, כי בשביס הוא אמן הסיפור. הקורא נמשך לסבכי הדברים המופלאים. הגיבורים הופכים להיות גיבוריו-שלו. צערה של טייבלה, בדידותו של אלחנן, הופכים להיות חלק מפנימיותו של הקורא. אנו נכנסים בסוד אהבה עזה ויוצאת

דופן הנושמת נשימה אנושית עמוקה. בדימויים, בתמונות, בתיאורים נפרשת יריעה של בדידות נוגעת ללב. האדם מחפש מעט חום. מחפש קירבה. אין זה רצונו של אלחנן. גיבור עלוב זה, עד כניסתו למיטתה של טייבלה, סחב על גבו שק של עלבונות. חיים מטולאים, שכל עובר ושב מבחין בהם. אלחנן חי עם מצבו העלוב ואינו מתלונן. לא מתייצב לפנינו מרדן, שמבטא את מִריו על עלבון חייו, בדרך זו או אחרת. הוא מגן על עצמו עם השוטטות בעיר. אמנם קרוע ובלוי, זקנו פרע, וחולצתו קרועה, אך אין הוא מן הנכנעים. ילבש מסיכה של שד וייהנה מחייו ככל גביר בעיירה ואולי יותר. אלחנן יש לו כשרון גדול של מספר. הוא יודע בסיפוריו לכסות על מצוקותיו. אלחנן יודע לאהוב. הוא בא אל אהובתו דרך סמטאות נידחות, מהדק את הקפוֹטה לגופו הערום. אף בחורף אין הוא מרפה מאהבותיו, על אף הקשיים. אלחנן איננו גיבור בוגד. מקיים מה שהבטיח. יתכן שהקונפליקטים הדתיים, המובלעים בסיפור, טורפים את מנוחתו [...] אולם הבריחה מהבדידות והאהבה לטייבלה הן מעל הכל. גיבור בודד פותח שערי תענוגות ומרי-חטאים. מריו הפנימי ויצריו מפקיעים אותו מגלמודיות. [...]

אלחנן הוא גיבור פעיל. הלילות עם טייבלה הם פיצוי-מה ואולי פיצוי גדול, למהותו הדלה, למצוקתו בלא פתחון פה. סביבו לו מעוטי-דעת, גסי רוח, והם חיים את חייהם המלאים. והוא – עוזרו של מלמד, שבוודאי נהירות לו האותיות הקטנות, האם חייב הוא לחיות את חייו בסבל תמיד,

בעלבון תמיד? אלחנן אינו פושט יד. אינו מבקש עזרה. הוא עוזר לעצמו. הוא בעל המצאות גדולות. [...] אלחנן שומר על מוּסרו של אדם. אין הוא גורם רע לאיש. כנגד דלותו ומיעוט ערכו בחיים, יש בהמצאותיו, בהעזתו ובכושר דיבורו-סיפורו, כדי להדליק ניצוץ, להביא מעט אושר לאשה עגונה ערירית שעולמה חשך עליה. [...] כמה רְהוּת יהודית [פחד, חשש] ועֶדנָה באהבתה של טייבלה [...]: מיראה לאהבה אמיתית. מפחד, מתשוקה – לפיוס. מיצרים – לדוק של התלהבות. מלבטים ונפתולים – להשלמה. מעולם נסתר מפוחד – לעולם נגלה, לקרבת נפש. בשביס דולה אוצרות חיים גם מאלחנן. גם מטייבלה. גם מהשד. גם מהעיירה המתקיימת בדלותה, ואינה מתייאשת. דברים פורחים בה. גם האהבה. ובשביס צורף-מזכך את סיפורו באש כל התאוות. אלוהים, יהודי, שטן ביצירת יצחק י.ח. בילצקי, , תל-אביב: ספרית פועלים, הוצאת בשביס-זינגר .1979 , הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר

ויטלי פרידלנד, נטלי אליעזרוב

17 תיאטרון החאן

שדים יהודים חגי דגן

מזיקים (שדים) – מאפיינים כלליים יצורים שחלק מתכונותיהם אנושיות וחלקן מלאכיות. הם גודשים את העולם ונוטים להזיק לבני האדם, אם

כי לפעמים הם דווקא מסייעים להם. עם היותם מסוכנים, הם לא טמאים.

הם נוצרו ממש ברגע האחרון של תהליך הבריאה. לעיתים הם כלל לא נראים, או נראים רק למי שניחן בכוח ראייה יוצא מהכלל, ולעיתים הם מופיעים כחיות ועופות, או כנשים יפות ומפתות, אבל לחלקם גם מראה ייחודי ומובחן יותר. הם יודעים סודות ונחשפים למידע רגיש בעולמות העליונים שאליהם הם מגיעים תודות ליכולת התעופה המרשימה שלהם. הם יצורים גופניים ומיניים, ונראה שהם משתוקקים לשכב עם בני האדם. שדים ושדות שכבו עם אדם וחוה לאחר הגירוש מגן העדן.

[...לפי ספרות חז"ל] לשדים שש תכונות עיקריות, שלוש מתוכן מלאכיות ושלוש אנושיות. התכונות המלאכיות הן היותם מצוידים בכנפיים, יכולת התעופה וידיעת העתידות. [...] את התכונות האנושיות שלהם ניתן לסכם בשלוש מילים: הם יצורים ביולוגיים (או אורגניים), הם אוכלים ושותים, הם מיניים ובעלי יכולת פריון, והם בני תמותה.

ויטלי פרידלנד, שחר נץ

סמאל (השטן) קווים לדמותו

הורמין (או הורמיז) קווים לדמותו בנה של לילית; נודע ביכולות האקרובטיות שלו; קשור לאלים פרסיים; מת בטרם זמנו.

משמש כקטגור בבית הדין האלוהים וכמלאך המוות. לרוב הוא אינו מתפקד כאופוזיציה גלויה לאל, אלא חותר תחתיו בזהירות ובעדינות. מופעיו ותפקודיו בעולמנו עשויים לכלול הדחה ופיתוי של תלמידי חכמים השוקדים על תורתם.

, שדים יהודים – קטלוג מוער חגי דגן, אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור ע"ש חיים .2019 , רובין

18 טייבלה והשד

שדים ורוחות ושאר "מרעין בישין" מאכלסים את יצירתו של בשביס-זינגר במינון גבוה. הוא עצמו חזר והצהיר ש"רוחות, פיות, שדים, שדונים – כולם חלק מהמציאות". מבחינה זו – טען – אין הבדל בין בדיון לממשות, כי בשניהם ה"טבעי" וה"על-טבעי" הם שני צדדים של אותו מטבע. [...] הציורים המסעירים של העולם הדמוני מעוגנים בפולקלור היהודי, ששורשיו בספרות המדרש והקבלה, וענפיו מסתעפים ונוגעים באגדות-עם נפוצות. בשביס-זינגר הטמיע יסודות אלה במבע הספרותי שלו בצורה יצירתית-אישית, שאפשרה לו להציב את הפרספקטיבה ה"שדית" כבבואה מהופכת של המציאות. העולם הדמוני, על כל העקמומיות המוזרה שבו, מתפקד ביצירתו כמו פנס ששולח קרן אור חדה, שמאירה את הצדדים הכמוסים והאפלים בנפש האדם. [...] נוכחות העולם הדמוני במציאות הבדיונית של בשביס-זינגר מוגשמת בשתי צורות: יש שדים ומפלצות שמופיעים כהחצנה מוחשית של סיוטים הזויים של הדמויות הפועלות ("גימפל תם", "היהודי מבבל"). אלה מתוארים לפי הדגם השכיח, שמצייד אותם בזנב, זקן תיש וקרניים, או שהם מופיעים בצורות מעוותות ומפחידות, כיד הדמיון של המחבר. לעומתם, יש קבוצה גדולה של שדים שהמחבר אינו מתאר את צורתם החיצונית, ובמקום זאת הוא מרשה להם להציג את עצמם. אלה הם השדים-המספרים. השדים-המספרים מציגים "כרטיס ביקור" בפתח סיפורם, ובהמשך הם משחזרים את מעלליהם בהנאה רבה, שמדביקה את הקוראים. בעקבות הקריאה מתברר שהשדים-המספרים מופיעים כהתגלמות סמלית מוחצנת של היצרים הכבושים, התאוות האסורות והמחשבות העקומות של גיבורי הסיפורים שלהם. לכן, אולי, יש בשד-המספר תערובת של האנושי והשטני, וכפילות זו מלווה אותו לאורך כל הדרך. השד-המספר שרוי באזור הדמדומים של "היות" ו"אי-היות"; הוא משעשע ומפחיד; מושך ומרתיע. יש לו תודעה תקשורתית מפותחת, והוא יודע לבחור את השפה המתאימה לקורבן המיועד, להתחנף, לפתות, להטעות. בסיפורים רבים הוא ניצב מאחורי הקלעים כדי למשוך בחוטים ולהפעיל את הדמויות כאילו היו מריונטות בתיאטרון בובות. עם זאת, הוא זקוק לתשומת לב וחשוב לו להישאר בתודעת הקוראים. לשם כך הוא צץ ומופיע מפעם לפעם על קדמת הבמה כדי להזכיר את נוכחותו ואת מעורבותו הפעילה בסיפור. [...] יש לו, לשד-המספר, מנה גדושה של הומור יהודי ושנינה יהודית. פיו שופע פתגמים, ניבים וביטויים ספוגים בניחוחות המיוחדים לשפה היידית ולהווי החיים שבתוכו צמחה. לאמיתו של דבר, אי אפשר לתאר את השד-המספר במנותק מאוצרות ההומור והשנינה העממית היהודית. מבחינה זו אין כל הבדל בינו לבין המחבר שיצר אותו... על שדים ואנשים בלהה רובינשטיין

ועל מה מספר השד? כמו כל שד ראוי לשמו הוא רץ "לספר לחבר'ה" איך הצליח במשימת הפיתוי שלו. איך ידע לנצל חולשות-אנוש קטנות ולהשתמש בהן כמנוף לדבר עבירה.

, מאת יצחק בשביס- חורבן קרשב ועוד סיפורים על אנשים ועל שדים בלהה רובינשטיין, מתוך אחרית דבר לתרגום .2000 , זינגר, ירושלים: הוצאת כרמל

שחר נץ, נטלי אליעזרוב

יהויכין פרידלנדר, איתי שור, ויטלי פרידלנד

20 טייבלה והשד

רחל לבמור בתענית אסתר יום העגונה

האישה ה"עגונה", המוכרת זה אלפי שנים, היא אישה שמקום הימצאו של האיש שלה אינו ידוע אך אין הוכחות שמת (יבמות קכא ע"א). על פי ההלכה היהודית, אין לשנות את המעמד האישי של אישה מנשואה לאלמנה או לגרושה ללא הוכחה שבעלה מת או ללא הסכמתו לגירושין. בעניין זה לבשה ההופעה של ה"עגונה" המוכרת צורה נוספת: מסורבת- גט. רוב העגונות היום הן נשים שלמעשה סיימו כל קשר נישואין עם בני

זוגן; קשר רגשי או קשר כלכלי, או שסיימו את חייהם המשותפים. אולם נשים אלו אינן מצליחות להגיע לסיום הנישואין באמצעות גט כדת משה וישראל, משום שבן הזוג, בין שהוא נוכח בין שנטש את המשפחה, מסרב להתגרש על פי ההלכה היהודית. עגונה זו נשארת במעמד של "אשת איש", כלואה נגד רצונה בקשר של נישואין ולכן אינה יכולה להינשא שנית ולבנות את חייה מחדש. מדי שנה במשך יותר מעשור מציינים ברחבי העולם היהודי את "יום העגונה הבין-לאומי" בתאריך העברי שבו חלה תענית אסתר [...] וכמה סיבות לכך: כמו אסתר [המלכה], העגונות בימינו אינן רוצות לקיים את קשר הנישואין שבו הן נמצאות. כמו אסתר, מסורבות-גט רבות חיות בפחד מבני זוגן ומקיימות חיים כפולים. וכמו אסתר, האישה העגונה ומסורבת-הגט מוצאת את עצמה מחוסרת שליטה על חירותה. [...] אסתר מתעלה ומקבלת עליה את עול המנהיגות אף שזה עלול לעלות לה ביוקר רב. בקביעת "תענית אסתר" היא שמה דגש על כינוס כל העם במאמציה להצילם. אסתר ידעה שכוחו של העם באחדותו, וכך מבקשים להתעלות גם כל אלה הדואגים לחברה יהודית צודקת ויציבה. "יום העגונה" מסמל מוּדעוּת של כלל הציבור לנושא. הוא משמש קול קורא מתוך העם למחיקת התופעה של סרבנות-גט שהיא הרסנית לחברה בריאה ואיתנה. בקביעת "יום העגונה" על ידי כנסת ישראל העם מתאחד בהבנתו שלעיגון או לסירוב-הגט אין מקום במדינת ישראל.

ד"ר רחל לבמור, הפרויקט למניעת עגונות, “ישראל

הצעיר” והסוכנות היהודית, – 906 ' דף שבועי מס , פרשת ויקרא תשע"א הוצאת המרכז ללימודי

יסוד ביהדות ע"ש הלנה ופאול שולמן, אוניברסיטת בר אילן

נטלי אליעזרוב

21 תיאטרון החאן

עפר גרינברג, יהויכין פרידלנדר, נטלי אליעזרוב, שחר נץ, ישראל פניאל

22 טייבלה והשד

מנהל אמנותי: אודי בן משה | מנכ"ל: אלישבע מזי"א

, עמוס אונגר, יגאל בן אריה, רותי דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יון פדר, פלורה צדוק, יובב צור, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אורי שרף חברי ועדת ביקורת: הלל שטיינברגר – יו"ר; בני בן צבי, יוסי שובל שחקני להקת תיאטרון החאן: נטלי אליעזרוב, יואב היימן, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: יובל אורון, תמר אלקן מאושר, אדי אלתרמן, דודו בן זאב, יונתן בר-אור, יואב בר-לב, גיא גורביץ', יהב גל, מני גרוס, עפר גרינברג, אריאל וולף, אילן חזן, אור לומברוזו, רן לשם, יעל אסתר מור, שחר נץ, יניב סגל, ישראל פניאל, אבי פניני, אריאל קורט, פטר קנולר, נילי רוגל צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהלת שיווק: דפנה לוטן; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהל תאורה: רוני כהן; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אירית בלומנפלד; מפיק אמנותי: אסף ברזניצקי; דוברת: אורית הראל; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אֶנוֹש; ניהול הפקה: ליזי מזרחי, יהודית כץ; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; אחראית מנויים: קרן ברק; מנהל במה: עאסם אל-שריף; תאורנים: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, נתנאל רובינשטיין; טכנאי קול: מיכאל אבבו, גל עטיה; עובדי במה: חאלד חמדאן, אנטון קוצ'ר, אילן בלישה, מיכאל מנדלבלט; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, יעל טורטן, יסמין שפט; ויולטה פראדו; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; אחראית קופה: ספיר זוהר; קופאיות: נועם בן יונה, תמר ישעיהו-טל, ליאור משל, סמדר קרמר, חני שרייר; מח' טלמרקטינג: רחל אנקרי, נאוה ברנר, ישראל גושן, נתניאל גנטמן, קארין כהן, עליזה מושייב, שושי קנדל, ספיר שער; אחראי דיילים: אורי פישר; דיילים: אור אונגר, מלאת בן חיים, אביטל וידברג, רעות חדד, אדם חיקין, מיכל כספי, רועי ליברמן, מעיין צוק-רן, סיון רובין; עובד הבית: מחמוד גית

יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון

אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות

יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי

שוחרים /// נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, חיים זקן ודגנית דוגה, רות חשין, רנה ומאיר חת, ג'ואנה ואברהם קושניר, דורותי וגובי קרטס, אליס שלוי

עמיתים /// מיכל ועמוס אונגר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, נורית ואהל-הרמן, דן זיסקינד, ארנה ואדוארד כהן, לסלי סבה וורדה שיפר, נירית צ'רננסקי, שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אנה שניידר

ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, בתיה ארטמן, שרה ארנסון, עליזה אשד, רות בורמן, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, יגאל וללי בן אריה, משה בן יעקב, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, אורי ומיקה בנקי, סוניה וזמיר בקל, רינה ברלר, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, רבקה ויאיר גוטמן, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זוהר וחגית גינאו, רות גילאי, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, נעמי דדון, יהודה דוידוב, נעמי וינד, מירה ויינשטין, רחל ויהודה וייס, דניאלה וכסלר, אילנה ויורם וקשלק, יהודית זליג, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי ואבי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, דבי ועמוס יפה, נאוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, מאיה וברק כלב, אורי ותמר לומברוזו, חבצלת לורברבוים, דינה ושלמה מור יוסף, אורנה מחנאי , הני מיטלמן ומאיר בסן, רות מירון, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, אסתר נרקיס, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, תחיה והרי ספיר, עמי וחווה פולמן, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, יהודית קרפ, שילה וצבי רביב, רונית ושלמה רבינוביץ', ברטה רג'ואן, ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, אורון ואיריס שגריר, מירה שוויקי, תמר שילה, תמר שנהר, יהודה שפירא, יפה שפירא, אביבה ויואל שר, אורי שרף

"האדם הוא יצור עלוב, מסתבר, רע ביסודו, ורקוב וסורר, מלא יצרים, מלא תאוות, העולם מלא בחוטאים וחוטאות.

ובלילה שדים משוטטים, עוזרים לחוטאות ולחוטאים

לשלהב את היצר, את התשוקה, עד שיגיע העונש, שתבוא המכָּה".

, מתוך המחזה רוני סיני

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)