החאן - ביבר הזכוכית

נגה פתר גל תפאורה ואביזרים: הילה נבט תלבושות: איתמר גרוס מוזיקה: רוני כהן תאורה: נמרוד צין, יונתן שחוח עיצוב וידאו:

: משתתפים – אמנדה עירית פשטן – טום איתי שור – לורה אנה פוגטש – ג'ים גל זק

איתי שור, גל זק

ביבר הזכוכית

2

דרמה משפחתית פיוטית ומרגשת, על זיכרונות, חלומות והשאיפה אל האושר. העלילה מתארת את חייה של משפחת וינגפילד, האם אמנדה ושני ילדיה הבוגרים טום ולורה, זמן קצר לאחר שאב המשפחה נטש אותם לטובת חיים חדשים. השלישייה נאבקת בשגרת חייה מלאת האכזבות, ובורחת אל עולם מקביל של אשליה ופנטזיה. טום הבן, בעל נפש האומן, נמלט בלילות לבית הקולנוע, אחותו המופנמת לורה מתכנסת לתוך עולמה הפרטי והאינטימי, ואימם הדומיננטית אמנדה נאחזת בעברה המפואר, בימים בהם הייתה צעירה ונחשקת. כשמופיע בדירתם הקטנה בחור צעיר לארוחת ערב, המשפחה מוצפת בתקווה חדשה. אך המציאות שמביא איתו האורח, מאיימת לסדוק את עולמם השברירי ולטלטל את האשליה שיצרו לעצמם.

גל זק, איתי שור, עירית פשטן

צוות הפקה: קרן אור גדון הפקה וניהול הצגה:

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן שרי נחשוני יחסי ציבור: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיבוד פוסטר: Elad Elharar – Design אלעד אלחרר עיצוב פוסטר ותכנייה: & Illustration רדי רובינשטיין צילומי טריילר וטיזרים:

אירה אורלוב עוזרת במאי: ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקת ואיפור: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, מלבישות: אור שרבליס עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, עובדי במה: מחמוד גית יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, אביה תאורנים: סגל, דימיטרי לוין ערן צמית, איליה סורין, יונתן זכרוב טכנאי סאונד: שמעון אהרוני ייצור תפאורה:

דקות ללא הפסקה 45- משך ההצגה: כשעה ו 2024 באפריל 9 הצגה ראשונה:

מוצג בהסכם מיוחד עם אוניברסיטת הדרום, * "ביבר הזכוכית" סוואני, טנסי, ארה"ב

נטע קייזמן עוזרת מעצבת תלבושות: ולנטינה סטץ, אלונה אפקריאן תפירה:

3

תיאטרון החאן

הזיכרון הוא תעתוע של חלל ושל זמן אריאל נ. וולף, בימוי

"ביבר הזכוכית" הוא מחזה זיכרון. הוא מתרחש בין שני מישורי זמן. ההווה – בו אנו פוגשים את טום המספר, והעבר – אליו אנו צוללים דרך זיכרונותיו מן התקופה בה חי בחיק משפחתו. אנו נעים בין מישורי הזמן ונחשפים להתבוננות של טום בעברו, זמן קצר לפני שנטש את משפחתו ויצא למסעו הפרטי. אך זיכרון אינו רק תעתוע בזמן. הוא גם תעתוע של חלל. חלל הוא לכאורה דבר יציב וקבוע, אך למעשה הוא לא פחות נזיל במוחנו מאשר הזמן שחלף. כשנחזור לבית הורינו, או לכיתה שבה למדנו, החלל בו נעמוד יישאר אולי קבוע כשהיה, אבל הזיכרון יעוות אותו בעיננו כמו תמונה מסרט. הפרופורציות ישתנו, הצבעים, החומרים, ואולי אפילו אובייקטים שלמים שהיו או לא, יתגלו שם. הזיכרון עם השנים השלים וקיבע תמונה שלאו דווקא מחויבת למציאות האובייקטיבית. אם בכלל קיים דבר כזה. פער החלל היה אולי המשימה הראשונה והמהותית שהתעסקתי בה בהכנות לקראת עבודת הבימוי, וכבר בקריאה ראשונה נזכרתי שטנסי ויליאמס למעשה כתב בהוראות הבמה את קוד הצופן המדויק ליצירת זיכרון לוקח לעצמו חירות פואטית... יש פרטים שהוא משמיט ואחרים שהוא החלל המתעתע: " מעצים... המוח זוכר אבל הזיכרון נובע מהלב, מהערך הרגשי של הפרטים... התפאורה מהזיכרונות ". כך, האירועים בהצגה לא בהכרח יהיו כפי שקרו ב"מציאות" של משפחת וינגפילד. ולכן לא ריאליסטית... הם מוצגים באופן בו התקבעו במוחו ובליבו של טום. וכמו שאנחנו יודעים היטב בתקופתנו, תיעוד המציאות הוא כנראה יצירת האשליה הגדולה ביותר. לקראת העבודה, הדיאלוג עם יוצרי ההצגה התרכז בשאלת חוויית הזיכרון והתעתוע, במטרה ליצור רגעים של הבזקי זיכרון. זליגה של מדיומים, טשטוש בין מצבים וניסיון לקיים מאבק אמיתי בין הזיכרון לאדם הזוכר. אם המחזה הוא "האמת האובייקטיבית" שלנו, היוצרים או הצופים, אז ההצגה מבקשת להיות הזיכרון והאשליה המעוררים בנו את הספק. ההצגה משמיטה פרטים ומעצימה אחרים, פועלת לעיתים מהמוח ולעיתים מהלב, ומשתדלת לקחת לעצמה חירות פואטית – ממש כפי שביקש ויליאמס בתחילת המחזה. לאור החירות הזאת אסיים עם הירח, המופיע ומלווה אותנו לאורך ההצגה. אליו פונות הדמויות בהווה, כשהן תקועות בעברן ומבקשות לשאוף אל העתיד. הירח מכיל את כל מישורי הזמן והחלל. הירח שאנו רואים, באופן מדהים, הוא אותו הירח שראו בני האדם משחר ההיסטוריה. אותו הירח שזרח על טנסי ויליאמס בכותבו את המחזה, זורח על תיאטרון החאן ממש עכשיו. הוא תמיד נוכח מחוץ לתעתוע של חלל הזיכרון והזמן. הוא מותח קו רציף ויציב בין העבר, ההווה והעתיד, ומאיר עלינו כעל ביבר זכוכית. בימים בהם העבר רודף וההווה חשוך, נצא עם הדמויות אל החצר, נביט בירח ונבקש משאלה.

2024 אפריל

ביבר הזכוכית

4

איתי שור

עירית פשטן

5

תיאטרון החאן

טנסי ויליאמס מחזאי, סופר ומשורר אמריקני

Thomas Lanier : תומאס לנייר ויליאמס (באנגלית ), הנודע יותר בשמו הספרותי טנסי ויליאמס, Williams .20- הוא אחד מגדולי המחזאים האמריקאים במאה ה בקולומבוס, מיסיסיפי, שבה סבו היה 1911 הוא נולד בשנת כומר אפיסקופלי. כאשר אביו, סוכן מכירות, עקר עם משפחתו לסנט לואיס כמה שנים אחר כך, טנסי ואחותו התקשו להסתגל לחיי העיר. הוא החל את לימודיו בקולג' בתקופת השפל הכלכלי ועזב לאחר שנתיים לטובת משרה פקידותית בחברת נעליים. הוא עבד שם במשך שנתיים, כשהוא מבלה את הערבים בכתיבה. הוא התקבל לאוניברסיטת , בה השלים את לימודיו, כשהוא עובד בו זמנית 1938 איווה בשנת במגוון משרות חלקיות.

1948 "; וכן זכה בפרס פוליצר בשנת קרב מלאכים על מחזהו " 1940 וויליאמס קיבל את מענק רוקפלר בשנת ." חתולה על גג פח לוהט עבור המחזה " 1955 " ובשנת חשמלית ושמה תשוקה עבור מחזהו "

קיץ ועשן, השושנה המקועקעת, קאמינו ריאל, בייבי דול, אורפאוס בשאול, בין מחזותיו האחרים: . פתאום בקיץ האחרון, ליל האיגואנה, ציפור הנעורים המתוקה, והמחזה לשתי דמויות

.1983 טנסי וויליאמס הלך לעולמו בשנת

הוא המחזה השני שיצר ויליאמס, שזכה להפקה בימתית. הוא הועלה לראשונה "ביבר הזכוכית" המחזה עלה בניו יורק וזכה לשבחים רבים. 1945 בשיקגו. במרץ 1944 בדצמבר

מאז תורגם המחזה לשפות רבות, זכה בפרסים והועלה בהפקות שונות ברחבי העולם. הוא אף עובד למספר סרטי קולנוע וטלוויזיה.

המחזה תורגם לעברית על ידי תרצה אתר, מיכה לבינסון, ערן בניאל ועידו ריקלין. הוא הועלה בישראל בתיאטרון בית 2015 מספר פעמים במרבית התיאטראות הרפרטואריים. ההפקה האחרונה עלתה בשנת ליסין בבימוי גלעד קמחי.

ביבר הזכוכית

6

איתי שור, עירית פשטן

גל זק, עירית פשטן

7

תיאטרון החאן

הריאליזם הפיוטי: טנסי ויליאמס ו"ביבר הזכוכית" גדעון שונמי

ויליאמס קובע שפה תיאטרונית חדשה ב"ביבר הזכוכית", כאשר הסגנון של הדיאלוגים מבוסס על ליריות ועל גודש של סמלים – לעומת מה שמקובל בדיאלוג דרמתי רגיל. ויליאמס האמין שמחזות יכולים להיות ליריים כמו שירים. ה"פיוטיות" בדיאלוג הדרמתי עוזרת לחשוף את האמת הפסיכולוגית של הדמויות, בייחוד שבמחזה "ביבר הזכוכית" קיימים יסודות אוטוביוגרפיים, הקשורים למשפחתו של ויליאמס. הדמיון בין חייו של ויליאמס הצעיר (בצעירותו הוא נקרא תום, כשמו של גיבור המחזה "ביבר הזכוכית") ומשפחתו לבין המשפחה הבדיונית ב"ביבר הזכוכית" קיים בהרבה פרטים. משפחת ויליאמס גרה בסנט לואיס, כשוויליאמס הצעיר גר בבית משפחתו, עבד בחברת נעליים, כתב בלילות וביקר הרבה בסרטי קולנוע – ממש כמו תום ב"בביבר הזכוכית". רוז, אחותו של ויליאמס וקרובה אליו מילדותם, סבלה מנסיגה נפשית חמורה בעקבות מחלת נפש קשה והפכה לצעירה אבודה – עם דמיון מפתיע לדמותה של לורה העדינה והרגישה. האֵם, אדווינה, הדמות הדומיננטית במשפחה, אך פגועה ומודאגת מאוד מהידרדרותה של רוז – שימשה כבסיס ליצירת הדמות של האֵם, אמנדה, ב"ביבר הזכוכית". עזיבתו הסופית של ויליאמס הצעיר את בית המשפחה, שחש בו כמו נתון במלכודת, עוררה בו רגשות אשמה כבדים ביותר – שמשתקפים בסיום "ביבר הזכוכית". ויליאמס עיצב את "ביבר הזכוכית" מתוך יצירה מוקדמת שלו בשם "הנערה מהמרפסת הקדמית", שגם במרכזה ניצב האימז' של חיות הזכוכית המיניאטוריות. [...] כבר ביצירתו המוקדמת של ויליאמס, ניתנת בצורה מרומזת השבריריות של לורה, כמו גם של דמויות נשים אחרות במחזות ויליאמס, כדוגמת בלנש ב"חשמלית ומשה תשוקה". העיצוב הפרטני של הדמויות הוא סטטי, ולמעשה אף אחת מן הדמויות אינה משתנה לאורך המחזה, אלא רק מתפכחת מאשליותיה. האֵם, אמנדה, היא במידה רבה הגיבורה האמתית של המחזה. אמנדה מעוצבת בצורה ריאליסטית מאוד ומשכנעת באמתותה כדמות שחיה בהווה מיוסר, אך מעודדת את עצמה כל הזמן בזיכרונות עברה – שלא ברור אם הם אמתיים או מדומים. לורה, "הדמות בזכוכית", מופיעה כדמות ביישנית, רגישה, שברירית, ונסוגה מעולם המציאות אל העולם הדמיוני של חיות הזכוכית הפעוטות והמבהיקות. תום, בן דמותו של ויליאמס הצעיר, הוא משורר מתוסכל עם ג'וב אפרורי בבית מסחר. בתפקידו הכפול, כדמות מרכזית במחזה וכמספר – הוא מבטא את תסכוליו, את כעסו, את צערו ואת תחושת האשמה שלו. ג'ים, הג'נטלמן האורח, הוא "שליח מעולם המציאות" שממנו נותקו שאר הדמויות במחזה. "הוא היה הגיבור של בית הספר" – אך מסתבר שבחייו הצליח רק באופן בינוני. גדולתו של ויליאמס בעיצוב דמויותיו ניכרת באופן הרגיש ומעורר הסימפטיה, כשהוא משולב בתיאור מעודן ולקוח מהמציאות. אולם העיצוב המעודן והפיוטי של הדמויות מתובל לעתים בדיאלוגים קשוחים ובוטים (בעיקר בשיחות של אמנדה), הגורמים לאיזון ריאליסטי ומהימן של המציאות האמתית. ]...[

]...[

ביבר הזכוכית

8

ויליאמס (כמו גם איבסן וצ'כוב) ממשיך ב"בביבר הזכוכית" להעמיד אימז' מרכזי, בעל משמעויות סמליות פסיכולוגיות, שישקף בצורה תיאטרונית חדשה את הסיטואציה רבת-המסלולים של חיי המשפחה. השימוש באימז' ביבר הזכוכית מאפשר לוויליאמס לא רק לשקף את התודעות המיוסרות של דמויותיו, אלא גם להרחיב את משמעויותיה של הפעולה ולהעצים את הפיוטיות המובלעת במציאות הבינונית, המשתקפת בהצגת התיאטרון. ביבר הזכוכית מתואר לראשונה כשהוא ניצב על גבי שידה עתיקת יומין בחדר האורחים, כ"אוסף של חיות זכוכית פעוטות ומבהיקות". ביבר הזכוכית מייצג בצורות שונות ורבות-משמעות את שלוש הדמויות המרכזיות של המחזה. קודם כול, לורה מוצגת באופן שברירי ומקסים כדמות של "הנערה בזכוכית", כאשר ביבר הזכוכית משקף את שבריריותה, את חולשתה, את ייחודה, את קסמה האישי – ובעיקר את אשליותיה. הראם המקסים, בעל הקרן האחת, הנבדל מסוסי הזכוכית האחרים, משקף את לורה יותר מאשר חיות הזכוכית האחרות. ביבר הזכוכית של לורה משקף, אם כי בצורות שונות, גם את אשליותיהם של אמנדה ושל תום. אשלייתה של אמנדה קשורה לזיכרון העבר בתודעתה. היא מעלה זיכרונות מן העבר שבחלקם הגדול ודאי מדומים, על הצלחותיה הרומנטיות המפוארות ועל המחזרים הצעירים הרבים שהיו לה, עם הזמנות אינסופיות לנשפים בכל קצוות הֵַּדֵלְתַה. ההתמסרות המוגזמת לעבר המדומה מעידה על אשליותיה הרומנטיות שנכחדו, במיוחד כשגם בעלה זנח אותה לאנחות ונעלם בלי שהופיע יותר בחייה. התצלום הענקי של האב (הצעיר!) בחדר האורחים מעיד, שאמנדה שוגה באשליות ומאמינה עדיין שבעלה יחזור אליה ואל משפחתה. ]...[

אשלייתו של תום נעוצה ביחס האמביוולנטי אל אמו ואחותו. תום מאמין, בצורה גוברת והולכת, שאם רק יברח ממשפחתו, הוא ייחלץ מן המלכודת שבה הוא נתון.

בריחתו מתבררת כאשליה מייסרת ומכאיבה. אן שום מרכיב הירואי, או חיובי, או מתקן, בבריחתו. להיפך, בסיום תום מגלה שאינו מסוגל להשתחרר לחלוטין ממשפחתו, ובתוספת של רגשי אשמה כבדים, הוא ימשיך להיות קשור אליהם בזיכרונו כל ימי חייו. הסיום הופך להיות סנטימנטלי מאוד, משום שוויליאמס מתאר, לסיכום, את שלושת בני משפחת וינגפילד כדמויות שאינן מסוגלות להתמודד עם המציאות, החיות בעולמות שונים של אשליה. עם זאת, האשליה הנפרדת של כל אחת מהדמויות, ושל כולן כאחד, רוויה בקסם ובאהדה כזו, שמציגה את תופעת האשליה בעיני הצופים כחיובית ולא כשלילית.

הדרמה הריאליסטית והאמריקאית בת-זמננו: האהיל הצבעוני והעץ השבור – טנסי ויליאמס מתוך: גדעון שונמי, .97 – 94 ,91 ,90 ' , עמ 2011 , , חולון: הוצאת אור-עם וארתור מילר

9

תיאטרון החאן

גל זק, עירית פשטן, אנה פוגטש, איתי שור

"כן, תראה אותם! כל הכוכבים והנוצצים מהסרטים עם האקשן והריגושים, הם טורפים את החיים, לוקחים את הכל. הגיבורים על המסך לקחו לעצמם את כל האקשן וכל האנשים יושבים בחושך ומסתכלים עליהם... אנשים רואים סרטים ולא מבינים שהם בעצמם חיים בסרט רע מאוד! אתה מבין מה קורה? אנשים תקועים מול מסכים במקום לקום, לזוז, לעשות משהו. עד שפורצת מלחמה, ואז יש אקשן לכולם, כולם נהנים, ממש נהדר. אני לא רוצה לשבת ולחכות לזה, אני רוצה לצאת ולחפש משהו אמיתי". (טום, מתוך המחזה)

10 ביבר הזכוכית

אנה פוגטש

תיאטרון ומסך

, כתב טנסי ויליאמס: "ביבר הזכוכית" בגרסה מאוחרת של המחזה

"ישנו רק הבדל חשוב אחד בין המחזה המקורי לבין גרסת ההצגה, והוא שהשמטתי מהאחרונה את האמצעי שכללתי באופן זמני במחזה המקורי שלי: שימוש במסך שעליו מוקרנות שקופיות "פנס קסם", הנושאות דימויים או כותרות. [...] דימויים וכתובות אלו, המוקרנים מאחור, מושלכים על חלק של קיר – בין החדר הקדמי לבין חדר האוכל – שצריך להיטמע ברקע כאשר אינו בשימוש. המטרה לכך ברורה: כדי להדגיש ערכים מסוימים בכל תמונה במחזה. לכל תמונה יש נקודה אחת (או כמה נקודות) שבאופן מובנה היא הכי חשובה. במחזה אפיזודי כמו זה, המבנה הבסיסי או קו העלילה עשויים להיות נסתרים לקהל; האפקט עשוי להיראות מקוטע יותר מאשר ארכיטקטוני. זה נובע בעיקר מחוסר תשומת הלב של הקהל. הכתובת או הדימוי על גבי המסך יחזקו את האפקט של מה שהוא רק אשליה כתובה. מלבד ערך מבני זה אני חושב שלמסך יהיה גם קסם רגשי רב, פחות מוגדר אבל חשוב באותה מידה. מפיק או בימאי בעלי דמיון עשויים למצוא שימושים רבים אחרים לאמצעי זה מאשר אלה שמצוינים במחזה הנוכחי. למעשה, האפשרויות הגלומות באמצעי זה נראות לי גדולות יותר מאשר אלה שבהן יכול להשתמש המחזה הזה". דוגמה לשימוש במסך אנו מוצאים בהוראות הבמה המופיעות במחזה המקורי: , כאשר דמותה של אמנדה מתפארת ומספרת כיצד נהגה בנעוריה לשעשע 1 ' בתמונה מס ולשוחח עם מחזרים צעירים, מוקרנת על גבי המסך תמונה בה היא נראית כנערה על מרפסת, מברכת מבקרים. במידה רבה ויליאמס הקדים את זמנו, בכך שבישר, באמצעים הטכנולוגיים המוגבלים של זמנו, את השילוב של וידאו-ארט עם שחקנים חיים בתיאטרון העכשווי, ובפרט בהפקה זו של תיאטרון החאן.

11 תיאטרון החאן

דוקו-תרפיה – יצירת סרט תיעודי ככלי טיפולי יורם בן יהודה, פסיכולוג קליני

מאז ומתמיד הייתה הפנטזיה האנושית מנוע מוטיבציוני אשר הניע את האנושות. לא תמיד הדמיון משרת את היצירה והבניה, לעיתים הוא מייצר הרס, חולי ומלחמה. עלינו להבין כי באותה המידה בה אנו משתמשים בדמיון כדי להשרות רגיעה, כך משמש אותו הדמיון ממש ליצירת המתח. כשם שהפנטזיה, בשרות התקווה, מכילה גבורה ואומץ, לידה מחדש ועוד, כך הפנטזיה, בשרות הייאוש, מובילה לאבדון ולאין האונים. לפיכך, הנחת יסוד של הגות זו היא כי התחלואה והריפוי, כמו גם הגדילה והקיפאון, נובעים מאותו המקום ושניהם עושים שימוש בפנטזיה. הנחת יסוד שניה קשורה בטענה כי הפנטזיה, בדרכה מן המקום הפרטי והאישי, מתגלגלת והופכת לתרבות המשותפת לאנשים רבים. אולם, בעוד שהאמנות הפלסטית היא ביטוי ממשי ואינטר-סובייקטיבי לפנטזיה הפרטית, העשייה הספרותית והקולנועית מהוות ביטוי פרטי לדמיון אשר הופך לביטוי קולקטיבי שניתן להזדהות עמו ולאמץ אותו. עשייה זו מורכבת ומפורטת ומחזיקה את הסימבולים האנושיים.

התפיסה השלישית הרלבנטית לעניין זה היא תפיסת העולם האקזיסטנציאליסטית. אין טוב מדבריו של חוסה אורטגה אי-גאסט להמחיש את כוחו של האחד ליצור את עתידו:

” לאדם אין טבע אלא היסטוריה... אין האדם דבר או חפץ, אלא דרמה... חייו הם משהו בו חייבים לבחור, אותו חייבים ליצור. האדם אינו אלא בחירה ויצירה זו. כל אדם הוא המחבר-סופר של עצמו, ולמרות שהוא יכול לבחור בין היותו סופר מקורי או סתם חקיין, אין הוא יכול לנוס מן הבחירה... הוא נידון לחופש. להיות חפשי פירושו להיות בעל יכולת להיות שונה ממה שהאדם כרגע. פירושו לא להיות מסוגל להטביע עצמו, אחת ולתמיד, בטבע או מהות נתונה וקבועה כלשהי”

חוסה אורטגה אי-גאסט, ", מדריד ההיסטוריה כשיטה "

כעת אנו מצוידים להניח את הרציונל לפרוטוקול הטיפולי העושה שימוש ביצירת סרט ככלי לשינוי. יצירת הסרט לוקחת את האדם הטראומטי אשר חי בתפיסתו לגבי הטראומה שלו ולגבי סיכויי ההחלמה ממנה, ומעבירה אותו מתפקיד “השחקן” המגלם פוסט טראומטי לתפקיד של תסריטאי, במאי ועורך. בתפקידו החדש יכול האדם לחשוב עם מטפליו על המורשת שהיה רוצה להשאיר, על הזיכרון המשמעותי, על תפקידו בזיכרון זה, על המסר שיש ברצונו להעביר. מחשבות אלו מתגבשות בעזרת ידידתנו הפנטזיה ונעות אל האומץ ואל הגבורה.

12 ביבר הזכוכית

בנקודה זו מתאפשרות שלוש אפשרויות. האחת היא אופציית “מסע השיבה המאוחרת” המשיבה את הטראומטי אל מקום הטראומה שלו, תוך כדי תיעוד דוקותרפי. האופציה השנייה היא אפשרות של תיעוד ההתמודדות בהווה לקראת הסוף הטוב בעתיד. שוב, ידידנו הדמיון משחק תפקיד מכריע בעיצוב העלילה ובהתהוותה, רעיון למעשה. האפשרות השלישית נעה עם הפנטזיה אל העתיד. שונים, יתועדו חיים ואירועי חיים, תירקם עלילה. LOCATIONS- בעשייה הקולנועית יתרחשו הצילומים ב כבר בכתיבת שורות אלו, יכול הקורא לראות כיצד התבניות הקולנועיות-התרבותיות הטבועות בו, בונות שבה לקראת סופה. בניה זו בדמיון יוצרת מציאות (הנחת יסוד מספר TWIST- את העלילה וגם את ה אחת). בפאזה הבאה, גיבורנו נכנס לחדר העריכה. הוא נחשף שוב לחומרים המצולמים (רמת הזרות בינו השחקן לבינו העורך גדלה ומייצגת סוג של יכולת לראות עצמו מן הצד ולייצר מהות שהיא אינה פוסט טראומטית כלל). החשיפה החוזרת גם היא עיקרון משמעותי בהתייחסות הטיפולית להפרעת הדחק הפוסט טראומטית. בתהליך העריכה יחליט האדם, ביחד עם יועציו המקצועיים, מה להכניס לסרט ומה להשמיט, מה עיקר ומה טפל ומה ישרת את מטרתו. הוא יבחר מוזיקה לקטעים השונים ויכניס כיתוב. הוא יוסיף קרדיטים ויודה למי שהוא חפץ בכך. מוגבלותו של המרחב בדמות משכו הקצוב של הסרט מזמנים הרבה תהליכי בחירה משמעותיים, כי בסופו של דבר הסרט התיעודי יהיה הגרסה האחרונה, המזוקקת והסופית של סיפורו. חתימת הסרט, אם כן, היא סוג של אותו מושג אשר פעם שימש אותנו בהצלחה בטיפול בטראומה, הלא היא האנקפסולציה. הקפסולה, כמוה כתיעוד אירוע חתונה, דבר חשוב מאין כמותו, אשר ספק אם מישהו נותן בו צפייה שניה. באותו אופן, יתכן והתיעוד של הטראומה או של ההתמודדות עימה החתום בדיסק חיצוני לראשו של האדם, מאפשר לו לנוח מן הפלשבקים ולשמר אותם בהארד דיסק החיצוני. ללא ספק, התיעוד המצולם מאפשר לאדם להיות הגיבור של חייו, לספר זאת בפני קהל ולזכות בהערכתו. החשיפה של הסרט היא שלב נוסף. לא תמיד יסכים לכך הגיבור. לפעמים בושתו גדולה מדי ואחרי שנים של הסתרה הוא אינו מוצא עוז בנפשו לחשוף את עצמו בפני הזולת. לכן יש תהליך שנעצר בשלב זה. אולם אם ירצה בכך, ניתן לערוך הקרנה בפני קרובים וחברים אשר יש בה משום חשיפה מתונה והתוודעות מחודשת עם הגיבור. החשיפה ברמה ציבורית יכולה לתרום לתחושת הערך והגיבורות. כל התהליך כולו מתחיל בטיפול פסיכותרפויטי וממשיך בהכנה לתהליך. מתקיים ליווי מקצועי מתחומים שונים לאורכו של התהליך שבעיקרו הוא יצירה. הטיפול ממשיך ללוות את הגיבור גם כשהוא חוזר אל חייו כאחד האדם ויכול להרגיש ריקנות, שמקורה בפרידה מן המעמד הפוסט טראומטי ומאור הזרקורים.

13.04.2023 ," , אתר "הגשר – מדברים פוסט-טראומה דוקו-תרפיה – יצירת סרט תיעודי ככלי טיפולי יורם בן יהודה,

13 תיאטרון החאן

חכמה מבעד לעדשה: אובייקטיביות מול סובייקטיביות פייר פאולין האם תצלום יכול להיות ייצוג אובייקטיבי של המציאות? מובן שלא. כאשר צלם בוחר ללכוד רגע מסוים, זה ולא אחר, הוא כבר יישם את הסובייקטיביות שלו. אבל מעורבים בכך יסודות נוספים: בחירת הזווית, מפתח הצמצם, עומק השדה, הבחירה בין צבע לשחור-לבן ועוד. כל הפרמטרים האלה הם לא פחות מאשר ביטוי לסובייקטיביות של הצלם.

מכאן שצילום הוא לעולם סובייקטיבי. הצלם אינו מעביר את המציאות כפי שהיא אלא רק דרך הפילטר של מחשבותיו, רגשותיו, הסנטימנטים שלו, וכמובן, חזונו האישי.

לאחר שאנו מבינים זאת, מתעוררת שאלה חדשה: אם תצלום הוא לעולם סובייקטיבי, הוא לעולם לא יאפשר לנו לראות את המציאות, אלא גרסה מעוותת שלה בלבד. אם כך, האם אין הוא נותן לנו לגיטימיות והצדקה לעוות אותה עוד ולעשות בה תמרונים מודעים? או ההפך: האם המודעות שלנו אל הסובייקטיביות של הצילום תאלץ אותנו לרסן את עצמנו מפני מניפולציות נוספות? בעידן המדיה הדיגיטלית והתוכנות לעיבוד תמונות, כל זה אפשרי מבינה טכנית, אבל האם די בכך כדי להצדיק את הדבר ולעשות זאת? אם אפשר היה לגנוב מאדם מבלי שניתפס, האם זה מצדיק את המעשה? מובן שלא, והעובדה שכל אדם יכול, מבחינה טכנית, לתמרן בתצלומים שלו בעזרת מחשב אישי פשוט, אינה מצדיקה זאת. המונח "פרסונה", אישיות, בא מלטינית ופירושו מסכה. ואכן, כאשר אנו פועלים מאחורי המסכה שלנו, כלומר כאשר אנו מזדהים עם האישיות שלנו, דבר שקורה רוב הזמן, אנו רואים, חשים ומפרשים את העולם סביבנו דרך הפילטרים של אותה מסכה. במקרה זה, האובייקט הצילומי אינו הייצוג הסובייקטיבי במידה הפחותה ביותר של המציאות ככל האפשר, אלא הוא אישי ככל שהדבר אפשרי. הוא לגמרי ביטוי של האישיות שלנו. תמרון במציאות יכול לנבוע מכוונות טובות. הצלם אולי ירצה למחוק פרטים ויזואליים שאינם נחוצים, כמו קווי חשמל, שקע בקיר וכן הלאה, מתוך ניסיון שהמציאות תהיה ברורה וחדה יותר מכפי שהיא. בכך הוא הורס את ההרמוניה ואת סדר הדברים הטבעי ומחליף אותם בתפיסות ובדעות שלו. גם אם היה זה רק משום שאנו חייבים לבחור את הרגע לצלם, אין כל אפשרות להימנע מכל תמרון של המציאות; אבל גם אם כך, על הצלם להיות נאמן לאידיאל של השקיפות ושל אי המניפולציה. שלמות של אידיאל אינה שייכת לעולם הזה, על כל פנים לא לעולם המוחשי. בעולם זה עלינו לשאוף לשלמות, אפילו אם אנו יודעים מראש שלא נוכל להשיגה. [...] רגע לחיצת לחצן הצילום הוא לב הפעולה, וזהו הרגע החשוב ביותר. התוצאה והדימוי הסופיים כאשר הם מודפסים על נייר או מוצגים על מסך הם לעולם מקור של ענין, שמחה ואושר, אבל הם לעולם לא יוכלו להתחרות ברגע המכריע של הצילום. אותו חלק אינטנסיבי, הוא המאפשר לחלק מן ההרמוניה הארכיטיפית לפלס את דרכו, עבור אלה שניתנה להם זכות היתר להתבונן בפירות המעשה (התוצר הסופי).

, תרגום ועריכה: משה מדריך מעשי לצילום כאמצעי להתפתחות עצמית מתוך: פייר פאולין, חכמה מבעד לעדשה .52 – 49 ' , עמ 2011 , ארדר, הוצאת אקרופוליס החדשה

14 ביבר הזכוכית

אנה פוגטש, עירית פשטן

איתי שור, גל זק

15 תיאטרון החאן

יוצרים

בימוי אריאל נ. וולף – בימאי, שחקן ומעצב תנועה לתיאטרון. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב , מורה למשחק 2019 – 2010 . שחקן בלהקת תיאטרון החאן בין השנים 2010 , בהצטיינות ובימוי בבית ספר לאומנויות הבמה סמינר הקיבוצים, דרמטורג לעבודות מחול. (זוכת פרס הצגת השנה בפסטיבל מפלצת הזיכרון עבודות בימוי: תיאטרון הבימה: (במסגרת בכורה – עיבוד לשלוש אחיות ), תיאטרון באר שבע: 2021 תיאטרונטו (במסגרת האגם, אדיפוס טריפטיכון ניהול קבוצת הצעירים), תיאטרון תמונע: , תיאטרון הליוגבלוס תמיכת משרד התרבות לתיאטרון עצמאי), פסטיבל עכו: . תיאורמה הקוביה: (זוכה פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תנועה חלום ליל קיץ עיצוב תנועה: תיאטרון החאן: רקוויאם של מוצרט, מצבי . האופרה הישראלית: ה נפוליון – חי או מת!, פונדק הרוחות, טייבלה והשד ,)2017 לשנת כולם היו בניי, אחד משלנו, בימינו לא יוצאים לדו קרב, זורבה (תזמורת המהפכה). תיאטרון באר שבע: רוח מהומה רבה . התיאטרון הקאמרי: רווקים ורווקות . תיאטרון גשר: 1942 מצדה . תיאטרון הבימה: היווני, דרך השלום הברך, . עיצוב תנועה לקולנוע: משרתם של שני אדונים, ברוכים הבאים לגיהינום . תיאטרון בית ליסין: על לא דבר (סרטיו של נדב לפיד). מיומנו של צלם חתונות הלילה השניים עשר, תעלולי סקפן, אוכלים, חוקר פרטי, משחק כשחקן בלהקת תיאטרון החאן שיחק בהצגות: אהבה ומזל, החולה המדומה, הנשים העליזות מווינדזור, הצוענים של יפו, פונדק הרוחות, כנרת כנרת, חלום ועוד. ליל קיץ, נפוליון – חי או מת! (תיאטרון הבימה), מחלת נעורים, רוקדים בלונאסה בין ההפקות שתרגם וביים: הפסנתר (התיאטרון הקאמרי), עולמה של איימי, יום במותה של ג'ו, ציפור שחורה (תיאטרון בית כטוב בעיניכם (תיאטרון באר שבע), של ברטה, גן הדובדבנים, הפקר ליסין בשיתוף תיאטרון המדיטק). (היידלברג), רומיאו ויוליה (התיאטרון הלאומי בוויימאר), חלום ליל קיץ בגרמניה ביים את (בראונשווייג). שתיקתו של ברוך (דרמשטאדט) והאופרה אנה גלקתיה שיץ, האדונית והרוכל, חלום ליל בשנים האחרונות משמש דרמטורג באופרה הישראלית, שם ביים את האופרות . קיץ, העטלף, האיטלקיה באלג'יר, אלצ'ינה הרוזן ממונטה כריסטו, ‏ (תיאטרון הספריה) הלילה הקצר ביותר בשנה, אובססיה, פנטזיה כתב וביים את המחזות: באופרה הישראלית. תיאודור (תיאטרון באר-שבע) ואת האופרה הגיבן מנוטרדם, רוחות, עפיפונים אמיל (תיאטרון הבימה) מאחורי הגדר (תיאטרון באר-שבע), ימים בגן עדן, מלכת השלג מחזות נוספים פרי עטו: (תיאטרון המדיטק). והבלשים, אורה הכפולה, הכיתה המעופפת, מומו, היידי בת ההרים נוסח עברי עידו ריקלין – Central School of Speech and- . בוגר תיכון לאומנויות תלמה ילין, ו 1966 , יליד ישראל , לונדון. Drama

16 ביבר הזכוכית

תפאורה ואביזרים נגה פתר גל – . זוכת מלגת הצטיינות ע"ש משה 2023 בוגרת מסלול עיצוב במה בסמינר הקיבוצים .2021 שטרנפלד בשנת (בית הספר לאומנויות הבמה סמינר אדוארד השני עיצוב תפאורה להצגות: (סטודיו למשחק יורם לוינשטיין), מישהו ימות בסוף, דייט ראשון, קרום הקיבוצים), (תיאטרון המדיטק). אלופת בצלות ואלופת שום

אשמה (תיאטרון השעה הישראלי), נגזר לחיים עיצוב תפאורה ותלבושות להצגות: (מגמת לבד בברלין ,)2023 (זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל תיאטרונטו תיאטרון תיכון לאומנויות עירוני א' ת"א). – זוכה פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי הומולדת עיצוב לסרטו של ניב מנצור ומשתתף בפסטיבלים ברחבי העולם. מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט הקצר 2023 לקולנוע גאה בתל אביב מאת ובביצוע הזמר ליאם תורג'מן. לומד לאט הטוב ביותר. עיצוב הקליפ תלבושות הילה נבט – . זוכת מלגת הצטיינות על שם משה 2023 בוגרת מסלול עיצוב במה בסמינר הקיבוצים .2021 שטרנפלד בשנת (ביה"ס הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי), שניות 12 דקות 4 עיצוב תלבושות להצגות: מקצרון אימה (סטודיו למשחק יורם לוינשטיין), מישהו ימות בסוף, דייט ראשון (בית הספר לאומנויות אדוארד השני (פסטיבל תיאטרון קצר, צוותא), ומסתורין הבמה סמינר הקיבוצים). (הפקת תיאטרון חיפה ותיאטרון חבר שלי, פו הדב עיצוב וייצור אביזרים להצגה הקיבוץ, פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים) – זוכה פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל הומולדת עיצוב ארט והלבשה לסרטו של ניב מנצור ומשתתף בפסטיבלים ברחבי העולם. מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט 2023 הבינלאומי לקולנוע גאה בתל אביב הקצר הטוב ביותר. מוזיקה איתמר גרוס – פסנתרן, מלחין, מנהל מוסיקלי ומעבד. בעל תואר ראשון במוסיקה בהצטיינות יתרה של המכללה האקדמית אונו. גדל ולמד מוסיקה בעמק יזרעאל, שירת בתזמורת חיל האוויר כפסנתרן ומעבד. ניגן, הקליט והיה שותף ביצירתם של אומנים רבים כגון: יוני רכטר, אתי אנקרי, נורית גלרון, הגרובטרון, להקת הדורבנים, תזמורת הג'אז הישראלית, התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועוד. . פולוספוט זוכה מענק מפעל הפיס לתרבות על יצירתו המקורית . הדלת ממול, הסבתות בין יצירותיו המקוריות לתיאטרון ומחול: תיאטרון החאן: . תיאטרון בית ליסין: להעיר אריות, פיקוח נפש, אני סבתא שלך התיאטרון הקאמרי: . שלוש אחיות . תיאטרון באר־שבע: איש עומד מאחורי אישה יושבת . הבימה: יומן חוף ברייטון . תיאטרון ג'וזף אוריגי'ן . באלט סקפינו, רוטרדאם: בונבון . באלט מינכן: בזמן שהגחליליות נעלמו תיאטרון ענבל: הרון הלא נכון, הרפתקה בזמן, . תיאטרון אורנה פורת: הנידפים . תיאטרון נוצר: איי לאב מאמה גרגור, סלובקיה: . פסטיבל חיפה הבינלאומי החולד הקטן, כלב חתולה ואיש . התיאטרון לילדים ולנוער באר־שבע: קוביות של שוקולד השחף, רוברטו צוקו, הנערות . סמינר הקיבוצים: פפפפפפפ . פסטיבל עכו: דב מצב רוח טוב להצגות ילדים: ועוד. איפיגניה באוליס . ניסן נתיב: המתלבט . בית צבי: ההולכות בשנתן, ההולכים בחושך, אקווס, אדוארד השני

17 תיאטרון החאן

תאורה רוני כהן – אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה בין ההצגות להן עיצב תאורה: בתיאטרון החאן: האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, הֶַּדֶבֶר, חתונה , נער האופניים, נוף 1970 בשעת מגפה, הסבתות, היה שלום מר הפמן, בתחילת קיץ ועוד. לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי, דרייפוס

מרציפנים, אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, . בתיאטרון בית ליסין: מבקר המדינה, בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל . בתיאטרון באר שבע: ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם . בתיאטרון הקאמרי: הקסום, השחף, הביתה הביתה . בתיאטרון רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו . ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם חיפה: האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

עיצוב וידאו נמרוד צין – יוצר ומעצב וידאו לבמה ולתיאטרון, במאי, עורך ויועץ מערך טכנולוגי להקרנה. בוגר בפריז. חבר ושותף ליצירה בלהקת סקפינו. SAE Institute- לימודי קולנוע דיגיטלי ב בין עבודותיו הנבחרות:

קונצ'רטו לגשש ותזמורת, התרנגולים (האופרה הישראלית), חלום ליל קיץ, אלצ'ינה מלאכת החיים, (פסטיבל ישראל), החולמים, בלוק (תזמורת המהפכה), הרמיקס (תיאטרון הבימה), עשר דקות מהבית, אלוהים מחכה בתחנה, הסיפור של נינה מעשיה מגונה, חולה – מועמד לפרס התיאטרון בקטגוריית עיצוב וידאו, כבוד אבוד – מקורקעת (תיאטרון באר שבע), הבא אחריו (התיאטרון הקאמרי), אהבה בשיכון ג' (תיאטרון של מי החיים האלה, מהוללת זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר (פסטיבל התיאטרונטו), (אנסמבל הטייפ האחרון של קראפ (תיאטרון תמונע), אדיפוס טריפטיכון, המלך אובו, מגנצה, אדם גייסט חיפה),

(להקת סקפינו). פלאשבק, פוסט-תמה עיתים), .2020 ,2015 זוכה פרס אסיטז' לעיצוב וידאו בשנים

18 ביבר הזכוכית

משתתפים

אמנדה עירית פשטן – בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי". זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, 1995 ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל. שיחקה בתיאטרון באר שבע בין השנים . בקולנוע: 2010 ,2004 , בתיאטרון הספריה ובפסטיבל תיאטרון קצר בשנים 1999 – בקטגורית 2000 . זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת 2 מתים לרגע . בטלוויזיה: ברש . זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית צל חולף שחקנית משנה בהצגה .2011 , . זוכת פרס ע"ש גילי בן אוזיליו 2007 , ת"א

בגידה, לוקאס הפחדן שחקנית להקת תיאטרון החאן. בין ההצגות בהן השתתפה: צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, בשיתוף תיאטרון הבימה, קצרים וחתול, הנשים העליזות מוינדזור, 2 , נישואים, סוף משחק, הלילה השנים-עשר, הקמצן נוף לים, ועוד. בימים אלה משחקת בהצגות בדמי ימיה, פונדק הרוחות, רוחות עליזות, נתן החכם, הבית הנקי . 2022 מבקר המדינה טום איתי שור – וציון לשבח 2005 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה מלגת קרן שרת .2012 בפסטיבל חיפה , מקימי, 2 דאוס, דני הוליווד . בטלוויזיה: בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע: . תפקידיו הבולטים בתיאטראות: הקאמרי: , עולם הבובות של גלי 3 חסמב"ה דור יש ילדים זיג זג, . תיאטרון אורנה פורת: אימא קוראז' וילדיה, כולם רוצים לחיות . המכשפה בבית ממול . תיאטרון המדיטק: שבע בשבע . צוותא: פצפונת ואנטון הנשים העליזות מוינדזור, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: הפרקליט, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, האיש שחשב שאשתו היא כובע, תעלולי סקפן, תקלה . כיום משחק בהצגות: אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, חתונה בשעת מגפה . , היה שלום מר הפמן, נער האופניים, דרייפוס 2022 טכנית, טייבלה והשד, מבקר המדינה

19 תיאטרון החאן

לורה אנה פוגטש – .2023 , בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב שירות בתיאטרון צה"ל. . שמיים אדומים, הדבר הגדול המיוחד טלוויזיה: (תיאטרון השעה). תאודור, הילד שהעז לחלום תיאטרון:

ג'ים גל זק – .2022 , בוגר בהצטיינות של בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי

זכה במלגות רבות במהלך לימודיו, ביניהן: מקום ראשון בגמר תחרות פסטיבל הקומדיה ע"ש ספי ריבלין, פרס צבי קליר על הצטיינות לאורך שלוש שנות הלימוד, זוכה תחרות קרן גוזמן, זוכה תחרות "סנו" ועוד. תסריטאי: סייד קשוע, במאי: גורי אלפי (כאן חינוכית). מדרסה. טלוויזיה: , במאי: נועם שמואל ילדי בית העץ (אנסמבל גונז'), היא, מיכאל – שם זמני תיאטרון: (תיאטרון המדיטק). נוף לים, עלייתו הנמנעת של ארתורו שחקן להקת תיאטרון החאן. משחק בהצגות: אוי, דרייפוס.

)University of the South( האוניברסיטה של הדרום האוניברסיטה של הדרום, קולג' אמריקאי לאומי למדעי הרוח ומדרשה אפיסקופלית, היא המוטב של נכסי טנסי ויליאמס, כולל הזכויות לכל יצירותיו. מתנה זו הוענקה לזכר סבו של ויליאמס, הכומר וולטר אי. דקין .1895 ), שלמד במדרשת האוניברסיטה בשנת Walter E. Dakin( ), ובבית הספר Sewanee( הקרן לזכר וולטר אי. דקין תומכת בוועידת הסופרים הצעירים של סוואני לכתבים. הקרן משמשת גם להענקת מלגות לסטודנטים ששואפים לעסוק בכתיבה יוצרת, ומענקים שנתיים למחזאים או לסופרים מבטיחים. מרכז טנסי ויליאמס ממוקם במחלקה לתיאטרון של האוניברסיטה, וחלק מכספי הקרן נועד לתמיכה במחלקה ובהפקותיה.

20 ביבר הזכוכית

גל זק, אנה פוגטש

עירית פשטן, אנה פוגטש, איתי שור

21 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אומנותי: | יורם ברוורמן מנכ"ל:

, עמוס אונגר, אבי בלשניקוב, אמרי בן עמי, רות דיסקין, יוסי הראל, גורי זילכה, יעל חקלאי- מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: קאופמן, מיכה טל, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יובב צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, רות רובינשטיין, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון

שחקני להקת תיאטרון החאן: גל זק, ניצן לברטובסקי, כרמית מסילתי, שחר נץ, יוסי עיני, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר

שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, תמר אלקן מאושר, שלו גלבר, עֹפר גרינברג, יואב היימן, יוסי ירום, אנה פוגטש, ישראל פניאל, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, בר שדה, יעל שטולמן צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אירית בלומנפלד; מנהלת מנויים: קרן ברק; מפיק אומנותי: אסף ברזניצקי; מנהלת שיווק ויח"צ: שרי נחשוני; רכזת שיווק ודיגיטל: ספיר זוהר; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אנֹוש; ניהול הפקה: יהודית כץ, קרן אור גדון; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל במה: עאסם אל-שריף; תאורנים: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, אביה סגל, דימיטרי לוין; טכנאי קול: ערן צמית, איליה סורין, יונתן זכרוב; עובדי במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, תמרין קול, מיכל קנדל, אור שרבליס; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; קופאיות: גאיה בן עמי, נעמי ישראל, הדס קייך; מח' מנויים: בת-אל מרציאנו (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, ישראל גושן, זהבה לוי, בתיה מהריאן, שושי קנדל; אחראית דיילים: רותם נהיר; דיילים: שקד אבנת, צרויה אייקין, רוני ארנולד, רווית אשכנזי, שירה בן בסה הלר, עדי גיתאי, שירה הר, נעמי שרמן. אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון עמיתים /// נווה אייל, דודו אלישר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, רעיה וחנוך גוטפרוינד, זהר ג'ינאו, נורית ואהל הרמן, דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, שי ומיכל ליפשיץ, ורדה שיפר, ענת פורת, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אריאל שנהר, אנה שניידר ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, אריאל אלין, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, דבורה בן דוד, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, חיים בן שמעון, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, הרצל לוי, יוסי לוי, עופר והילה לוי, רינה ואיתן לוי, חבצלת לורברבוים, דינה ושלמה מור יוסף, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, רות ומיכאל סלע, עמי וחווה פולמן, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, אבי קוסטליץ, צבי רביב, ברטה רג'ואן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, תמר שילה, יהודה שפירא, אורי שרף שוחרים /// אבי בלשניקוב, שמעון ברזילי, נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

The Glass Menagerie By Tennessee Williams

Directed by Ariel N. Wolf Translated by Ido Ricklin

Set Design and Props: Noga Peter Gal Costume Design: Hilla Nevat Music: Itamar Gross Lighting Design: Roni Cohen Video Design: Nimrod Zin, Yonatan Shehoah

CAST Irit Pashtan – Amanda Itay Szor – Tom Anna Pugatch – Laura Gal Zak – Jim

A moving and lyrical family drama about memory, dreams and the pursuit of happiness. The plot of the play follows the Wingfields – Amanda and her two adult children, Tom and Laura, whose father has recently left the family to start a new life. The three struggle with their disappointment-filled routine, each escaping into their own parallel world of fantasy and illusion. Tom, the artistic son, flees at night to the movie theater; his introverted sister, Laura, retreats into her private, intimate world; while their domineering mother, Amanda, clings to a glorious past where she was young and desirable. When a young man comes to dinner at their small apartment, the family is overcome with new hope. But the reality that the visitor brings with him threatens to fracture their delicate world and unsettle the illusions they have created for themselves.

Production Manager: Keren Or Gadon Assistant Director: Ira Orlov Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam

Lighting and Sound Manager: Roni Cohen Assistant Costume Designer: Neta Kaizman

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography: Moshe Nachumovich – www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni , The Jerusalem Khan Theatre English Translation: Yaniv Farkas

Running time: about 105 minutes, no intermission Premiere: April 9 th , 2024 *THE GLASS MENAGERIE is presented by special arrangement with The University of the South, Sewanee, Tennessee.

23 תיאטרון החאן

"הזיכרון כמוהו כהד הממשיך להדהד אחרי שהצליל נדם."

(סמואל באטלר, סופר בריטי)

איתי שור, עירית פשטן

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)