החאן - האדרת - מאת ניקולאי גוגול

מאת ניקולאי גוגול

שרון גל-אמיר כוריאוגרפיה: רוני כהן תאורה: אמירה פנקס פיסול: דוקי עצמון הדרכה קולית: אסי אשד שפה ודיבור:

שחר פנקס עיבוד למחזה: שיר גולדברג בימוי: שני טור תפאורה: פולינה אדמוב תלבושות: דניאל סלומון מוסיקה:

ניקולאי ואסילייביץ' גוגול מאת

יואב היימן, יעל טוקר, אדי אלתרמן

משתתפים: יואב היימן דוד קיגלר יעל טוקר דודו בן זאב אדי אלתרמן

אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין פטרוביץ' החייט פקיד בלשכה, קצין משטרה, גנב, פקיד חדש בתוך מיטה גברת פוגצ'ובה - בעלת הבית אמו של אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין, פקיד בלשכה, שרת, אורחת במסיבה האיש החשוב - סטפיאן וורלמוביץ' סגן מנהל הלשכה, משכונאי, מוכר בחנות כפתורים, רופא, גנב אשת פטרוביץ', פקיד חדש בלשכה, פקיד משטרה, פקיד בלשכת האיש החשוב

2

בוקר אחד בסנט פטרבורג מגלה הפקיד אקאקי אקאקייביץ בשמאצ'קין חור באדרתו. הוא מחליט לפנות אל החייט פטרוביץ המציע לו לתפור אדרת חדשה. לאחר התלבטות רבה, הוא מסכים, למרות שאין ברשותו את סכום הכסף הדרוש. מענק שמן אותו הוא מקבל מהלשכה בה הוא עובד מאפשר לו לבסוף לשלם עבור האדרת. כשמגיע סוף סוף החייט עם האדרת החדשה, הוא אינו מצליח לכבוש את התרגשותו ופורץ בבכי. העובדים בלשכתו

מבחינים בהתרגשותו ומזמינים אותו למסיבה חגיגית לכבוד האדרת, וכשהוא בדרכו אל המסיבה הוא כמו חווה לראשונה את המולת הרחוב השוקק. במסיבה הוא נותר בצד. בדרכו חזרה הביתה הוא נתקל בצמד שודדים, הגונבים ממנו את האדרת. ללא הואיל הוא מתרוצץ מפקיד משטרה למשנהו בניסיון להשיב לעצמו את האדרת אך זוכה ליחס נוקשה ולנזיפות. מושפל וחולה הוא חוזר אל דירתו ומת.

20- כשעה ו : משך ההצגה 2013 ביולי 27 : הצגה ראשונה

דקות )ללא הפסקה(

צוות הפקה: אלינור זילברמן, לי טפרברג, אפרת כהן, יעל שטרנברג, מלבישות: ששון חזם, : , מנהל טכני וייצור יפה פרידמן מנהלת הפקה: דודי בית מלאכה, : ייצור תפאורה סופי מולדבסקי, : עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור ולנטינה סטץ, ליאוניד לוקשין, תפירת תלבושות: חאלד חמדאן, יהודה ספקטור, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, : עובדי במה עאסם אל-שריף, : מנהל במה נוי תפאורות, מיכאל אבבו, איתן כהן : סאונד יונתן לוי, מרטין קנטור, לי לוריאן, עידן הרזון, : תאורנים רוני כהן, : מנהל תאורה וסאונד שי בשור עוזר במאי: דנה סוחולוצקי : יחסי ציבור נוטלסטודיו, : עיצוב תוכנייה יעל אילן, : צילומים פולי ברינר, : תוכנייה תודה לרפי אילן, תודה מיוחדת לרותי טון

3 3

תאריכים בחיי ניקולאי ואסילייביץ' גוגול

1852 - 1809

1809 הבדיחה הראשונה של אמן הסאטירה: נולד באחד באפריל. אביו, בעל אחוזה קטנה בפלך פולטאבה שבאוקראינה, עוסק בשעות הפנאי בחיבור חרוזי שירה ומחזות מהווי אוקראינה. 1825 , מת אביו, ובבת אחת הוטל הנער לתחום הבגרות; גוגול ראה את עצמו 16 בהיות גוגול בן ראש למשפחה, שיתף את עצמו בדאגותיה של אמו ונהג להרהר על העתיד הצפוי לו. מובטח היה לו בתוך-תוכו כי נועד למעשה רב שאין לעשותו אלא בבירתה הגדולה של רוסיה. 1828 מסיים את חוק לימודיו בגימנסיה ונוסע לפטרבורג. הבירה קיבלה את פניו בחומרה רבה: יוקר החיים, חוסר העבודה, ומצוקה שלא הורגל בה; אך בעקשנות רבה, זו שהצטיין בה כל ימיו, ביקש לפתור את בעיותיו. הוא השקיף על סביבותיו וראה כי החברה שבסנט פטרבורג מוצאת עניין בכל הנוגע לאוקראינה, ולפיכך גמר אומר להשתמש באמצעי זה על מנת להתקדם ולהתפתח. 1829 "האנס קיכלגארט", פואמה מייגעת נוסח ביירון והרומאנטיקה הגרמנית רואה אור. שתיקה מנבאת רעות מצד הביקורת מסתיימת במאמר קצר, אך תקיף, ב"מוסקוו טלגראף". בלווית נערו פושט גוגול על דוכני המכירה בעיר, קונה את כל טפסי הפואמה ומעלה אותם באש. הוא מקבל משרה צנועה במיניסטריון הפנים. 1830 החל לתרום סיפורים מהווי אוקראינה לכתבי-עת ספרותיים. 1831 מלמד היסטוריה במוסד לנערות צעירות, הפוסלות אותו כמורה משעמם. הצלחת ספרו "ערבים בחווה ליד דיקאנקה", קובץ סיפורים מן הפולקלור האוקראיני, קונה לו מהלכים בחוגים ספרותיים. בוקר אחד הוא מופיע בבית פושקין, המשורר הנערץ עליו. משרתו של פושקין מודיע לו שבעל הבית עדיין במיטתו. "ודאי עבד קשה כל הלילה", לוחש גוגול בהערצה. "עבד? נכון" מאשר המשרת "במשחק קלפים". היכרותו עם פושקין מותירה על גוגול רושם עמוק, ומותו לאחר שנים מחזק בו את האמונה המיסטית שנועד לגדולות. 1834 אחרי מאמצים נואשים להשיג קתדרה להיסטוריה אוקראינית באוניברסיטה של קייב מתמנה גוגול לפתע, בעזרת ידידים בעלי השפעה, לפרופסור שלא מן המניין להיסטוריה עולמית באוניברסיטה של פטרבורג. בהרצאתו הראשונה מכסה כושר הביטוי שלו על ליקויי הידע. לשיעורים הבאים הוא מופיע כשלחיו חבושה כולה ומחלק לתלמידיו תמונות קטנות של הריסות רומי. הקריירה האוניברסיטאית שלו מגיעה לסיומה תוך שנה וחצי: "ירקנו, אני והאוניברסיטה, איש בפני רעותו", הוא כותב לידידו פוגודין, "ושוב אני קוזאק חופשי".

"כולנו יצאנו מבינ קפלי 'האדרת' של גוגול" )דו טוייב קי( "חיי וכל שמחת-החיימ שלי מתו איתו." )מכתב לפוגודינ עמ מותו של פושקינ בפטרבורג (1837 , בעקבות דו-קרב

4

1835 שנת שיא בפעילותו הספרותית: מפרסם את קובץ סיפוריו "מירגורוד", כותב את "רביזור" ומתחיל בכתיבת "נפשות מתות". באביב שנה זו הוא נוטל סקיצה דרמתית בחיי הפרובינציה שכתב שנתיים קודם לכן, "החתנים" מעביר אותה אל הווי העיר, מוסיף לה דמויות והופך אותה לקומדיה "שידוכין". הוא גונז את המחזה מיד לאחר הדפסתו ומתמסר לכתיבת "רביזור". 1836 באחד במאי עלה "רביזור" לראשונה על הבמה ונוחל כשלון חרוץ. גוגול נמלט לחו"ל ועתיד השנים הבאות בנדודים, תוך כתיבת "נפשות מתות", כשמקום מושבו העיקרי 12 לבלות את הוא רומא. הוא בא לרוסיה לתקופות קצרות בלבד. 1842 מפרסם קובץ סיפורים, ביניהם "האדרת". 1848-1842 נודד ממקום למקום. מחמת אכזבות מרות כאלו שהיו מנת חלקו במשך השנים לא עצר גוגול כוח ונמלט שנית לחוץ לארץ. הוא בילה שלוש שנים בפריז, בשווייץ, ולבסוף נשתקע ברומא. בה המשיך ושקד על "נפשות מתות", למד איטלקית, ארכאולוגיה וספרות תיאולוגית. לטענתו של סיימון קרלינסקי, פרופסור לספרות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי אשר כתב ספר על חיי המין של גוגול, ברומא התאהב גוגול באציל ג'וזף וילהורסקי, והשניים החלו במערכת יחסים רומנטית. לטענתו של אותו חוקר, רומן זה הוא מערכת היחסים המתועדת היחידה בחייו של גוגול. חוקרים אחרים מתנגדים לתיאוריה זו בטענה כי גוגול היה א-מיני מובהק. ברומא הגיעה אליו השמועה על מות ידידו ומדריכו, פושקין. עם מותו של פושקין נתגברה בגוגול ההרגשה שקיננה בו מנעוריו, כי תפקיד גדול נכון לו בחיים, ומכיוון שנפטר המשורר הגדול, שומה עליו, על תלמידו, להמשיך את פעלו בבחינת אמן-נביא. הוא הכין עצמו ליעוד חייו הגדול בתענית ובתפילה, ואף נהג להרהר הרהורי נזירות. הלך רוח פרסם במפתיע ספר בשם "מבחר 1846 זה שיתק בו מעט את כוחו האמנותי הרענן, ובשנת אגרות לידידים", החדור כולו ביעותי מסתורין ואמונה נלהבת בייעודו הנבואי בקרב עמו. הספר הדהים את ידידיו, ואילו גוגול תלה את כישלון הספר בחטאיו שלו ובטומאת נפשו. גוגול עמד וגזר על עצמו אורח חיים סגפני ביותר שמוטט את גופו החלוש בלאו הכי. 1848 להשתחוות על קברות קדושים בחיפוש אחר בריאות, ארץ ישראל בראשית שנה זו עלה לרגל ל או השראה, מבלי למצוא אף אחת מן השתיים וחזר למולדתו מעורער כליל. מכאן ואילך הייתה נטושה בקרבו ללא הפוגה מלחמה עזה בין יצר האמנות לבין המסתורין הדתי. 1852 גוגול מתעורר בלילה ומצווה על נערו להבעיר אש באח. כשמבחין הנער הנדהם שחבילת הניירות שגוגול משליך אל תוך האח אינה אלא חלק ב' וג' של "נפשות מתות", הוא נופל על ברכיו ומתחנן בפני אדונו שיחדל. גוגול משתיק אותו בנזיפה, מיטיב את האש באח, ומשנשרף הדף האחרון פורץ בבכי מר. הוא נפטר כעבור שלושה שבועות בארבעה במרץ.

5

עלייתה השמיימה של מסכה

מאת ולדימיר נבוקוב

אחד שלא התבלט, אם יורשה לי לומר, בשום דבר: "...איש נמוך היה ומחוטט משהו, עם שיער בצבע גזר משהו, ועיניים זולגות משהו, וקרחת קטנה, ולחיים עם קמטים סימטריים וגון פנים שקרוי מוכה-טחורים... "...שמו היה באשמאצ'קין. השם לבדו כבר מורה בבירור שנגזר מ"באשמאק" – נעל... כל הבאשמאצ'ניקים באשר הם – נהגו דווקא לנעול מגפיים, שאת סוליותיהם היו מחליפים לא יותר משלוש פעמים בשנה." רק סופר גוגול היה יצור מוזר, אבל הגאונות היא מוזרה תמיד; סוג-ב' ומדיף-בריאות מצטייר לקורא אסיר התודה שלו כידיד ותיק וחכם, המפתח בנועם את רעיונותיו של הקורא עצמו לגבי הוא המלט החיים. ספרות גדולה משוטטת במחוזות הלא-הגיוני. של גוגול היא סיוט גרוטסקי האדרת חלום פרוע של מלומד נוורוטי. ומאיים הקודח חורים שחורים במירקם העמום של החיים. הקורא השטחי יראה בסיפור הזה קיפוצים נמרצים של מוקיון ראוותני; הקורא כבד-הראש יסיק כמובן שמטרתו העיקרית של גוגול היתה להוקיע את עוולות הבירוקרטיה הרוסית. אבל הן הקורא שמתאווה לספר עם צחוקים, והן זה שצמא לספרים "מעודדי מחשבה", שניהם לא יבינו מה הוא העניין האמיתי שב"אדרת". הבו לי את הקורא היצירתי; זה מעשייה בשבילו. פושקין היציב, טולסטוי הענייני, צ'כוב המסוגר, לכל אחד מהם יש רגעים של הארה לא-הגיונית אשר מטשטשת את המשפט ובד בבד חושפת משמעות סודית שמצדיקה את הפוקוס. אבל אצל גוגול הסטה זו היא-היא בסיס אמנותו, ובכל פעם שניסה לכתוב בכתב- יד העגול של המסורת הספרותית ולהתייחס לרעיונות הגיוניים אדרת באופן שכלתני, איבד כל שריד של כשרון. כאשר כמו ב הניח לעצמו להשתולל בלי רסן והתמזמז בת-האלמוות שלו, לו להנאתו על פי התהום הפרטית שלו, היה לאמן הגדול ביותר שהוציאה רוסיה מקרבה עד עצם היום הזה. את המישור הראציונלי ניתן להטות פתע לאלכסון בדרכים רבות, ולכל סופר גדול שיטה משלו. אצל גוגול מדובר בשילוב של שתי תנועות: דחיפה ורחיפה. האבסורד היה המוזה האהובה של

גוגול - אבל באומרי "אבסורד" אינני מתכוון לתמוה או לקומי. לאבסורד יש לא פחות גוונים וצללים ודרגות מאשר לטרגי, ובמקרה של גוגול, הוא סמוך ממש על גבולו של האחרון. תהיה זו טעות לטעון שגוגול הציב את דמויותיו במצבים אבסורדיים. אי-אפשר להציב אדם במצב אבסורדי אם כל העולם שבתוכו הוא חי הוא אבסורדי... מהות המין האנושי נובעת – כנגד כל היגיון – מתוך התוהו-ובוהו של הזיוף שממנו עשוי עולמו של שהוא בגלל , הוא אבסורד האדרת גוגול. אקאקי אקאקייוויץ', גיבור שנברא דווקא בידי אותם כוחות ובגלל שהוא אנושי, בגלל פתטי, שנראים כניגודו הגמור. הוא אינו רק אנושי ופאתטי. יש בו עוד משהו... ההתייחסות למשהו אחר החבוי מאחורי המסכים שצוירו ביד גסה משולבות באופן כה דק ומתוחכם במרקם הסיפור. קריאה יצירתית בגוגול מגלה כי פה ושם, בתיאור התמים ביותר, מלה זו או אחרת, לפעמים סתם תואר-פועל או מילת-יחס, כמו "אפילו" או "כמעט", מוצבת באופן שגורם למשפט התמים להתפוצץ בתצוגה פראית של זיקוקי-סיוט; או שקטע שהתחיל כלהג בניב-שיחה יומיומי נוטה בבת-אחת מן המסלול וסוטה אל תוך הבלתי-הגיוני, אליו הוא שייך באמת; או שוב, בפתאומיות לא פתוחה, נפרצת דלת לרווחה ונחשול כביר של שירה גועשת מסתער פנימה והנה הוא כבר נמוג באדווה של גיחוך, או נהפך לפרודיה על עצמו, או נבלם על-ידי המשפט שנשבר ושב למסלול פטפוטו של הקוסם, הפטפוט שהוא אחד שההבדל ממאפייני הסגנון המובהקים של גוגול. ואכן נעים לזכור בין הצד הקומי של הדברים לבין צידם הקוסמי תלוי על אות שורקת אחת ויחידה.

המשך בעמוד הבא

6

יואב היימן, דודו בן זאב

יועץ טיטולארי: אקאקי אקאקייביץ בשמאצ'קין עובד כיועץ טיטולארי. מבין 9- בסולם הדרגות האזרחיות, זוהי הדרגה ה דרגות, כמעט הדרגה הנמוכה ביותר. גוגול דאג 12 ליצור את דמותו של אקאקאקי, כאדם ממוצע, בעבודה ממוצעת. אקאקי עובד למחייתו במחלקה לשירות הציבור, פקיד טיטולארי, שתפקידו להעתיק מכתבים ממשלתיים כלשונם.

7

מהו אם כן אותו עולם מוזר, שפה ושם זכינו להצצות ספורות אל תוכו מבעד לבקיעים הפעורים במשפטים התמימים- למראה? במובן מסוים זהו העולם האמיתי, אך הוא נראה בעינינו אבסורדי באופן פרוע, כה מורגלים אנו לתפאורה שמקיפה אותו דרך-קבע. ההצצות הללו הן שיוצרות , כך שהוא מגלם האדרת את הפקיד הקטן והכנוע, גיבור באישיותו את רוח העולם הסודי-אך-אמיתי המתפרצת דרך סגנונו של גוגול. אותו פקיד קטן וכנוע אינו אלא רוח- רפאים. מבקרים רוסים זיהו אותו עם המושפלים והמדוכאים והסיפור כולו הרשים אותם כמחאה חברתית. אבל הוא הרבה יותר מזה. הבקיעים והחורים השחורים במירקם הסגנון של משהו גוגול מרמזים על פגמים שבמירקם החיים עצמם. פה לא נכון מן היסוד, וכל בני-האדם הם מטורפים רפים שמתרוצצים בעקבות מטרות הנראות בעיניהם הרות- חשיבות, בעוד שאיזה כוח לוגי-אבסורדי משאיר אותם תקועים במשרותיהם התפלות – זהו ה"מסר"האמיתי של בעולם הזה, שכולו תפלות מוחלטת – השפלה תפלה . הספר ושלטון תפל – הדרגה הגדולה ביותר שהלהט, התשוקה והדחף היצירתי מסוגלים להגיע עדיה היא אדרת חדשה שחייטים ולקוחות כאחד עובדים עליה בחרדת קודש. אינני מדבר על נמשל מוסרי או לקח מוסרי. לא יתכן שום לקח מוסרי בעולם כזה, כי אין בו לא מורים ולא תלמידים: , ואין מקום לכל מה שעלול להשמידו, כך שכל הינו העולם הזה שיפור, כל מאבק, כל מטרה או השתדלות מוסרית הם בלתי אפשריים כהסטת כוכב ממסלולו. זהו העולם של גוגול, ובתור שכזה הוא שונה לחלוטין מעולמו של טולסטוי, או מזה של פושקין, או של צ'כוב או שלי עצמי. אבל אחרי קריאה בגוגול, אולי תהיינה עיניך מגולגלות קמעא, ופתאום תראה פיסות מעולמו במקומות הלא-צפויים ביותר. ביקרתי בארצות רבות, ומשהו בדומה לאדרתו של אקאקי אקאקייוויץ' היה משאת- נפש נכספת של לא מעט מכרים מקריים אשר מעודם לא שמעו על גוגול. ...העלילה האמיתית )כמו תמיד אצל גוגול( טמונה בסגנון, במבנה הפנימי של האנקדוטה הטרנסצנדנטלית הזאת. עולמו של גוגול קשור במידת-מה למושגים בפיסיקה המודרנית. מעטים הם הקוראים המוכנים לקפוץ בעוז אל תוך התוהו- ובוהו המכושף של גוגול, ללא עכבות וחרטות. מי שסבור כי טורגנייב היה סופר גדול, ומבסס את דעתו לגבי פושקין על הליברטו הנלוז של צ'ייקובסקי, רק ידשדש בגלים הרדודים והקלושים ביותר שבים המסתורי של גוגול, והנאתו תהיה מוגבלת לזוטות כגון ההומור ה"מיוחד" והחידודים הצבעוניים.

דוד קיגלר, דודו בן זאב, יואב היימן, אדי אלתרמן, יעל טוקר

8

אבל הצוללן, זה המחפש יהלומים שחורים, האיש שמעדיף את מפלצות צללים הקושרים את מצבנו אדרת המעמקים של שמשיות החוף, ימצא ב הקיומי עם אותם מצבים והלכי נפש אחרים שאנו תופסים בקושי ברגעים נדירים של הארה לא שכלית. הפרוזה של פושקין היא תלת-ממדית; זו של גוגול היא מרובעת-ממדים לפחות. ניתן להשוותו לבן-דורו, המתמטיקאי לובאצ'בסקי שגילה לפני מאה שנים הרבה מן התיאוריות שאיינשטיין פיתח לאחר מכן. אם קווים מקבילים אינם נפגשים, אין זה בגלל שהם אינם מסוגלים לכך, אלא משום שיש להם עניינים אחרים. אמנותו של גוגול מראה שקווים מקבילים, לא זו בלבד שיכולים להיפגש, אלא ממש כשם ששני עמודים שהם יכולים להתפתל ולהסתבך זה בזה לתפארת, שמשתקפים במים עשויים להיות כרוכים זה בזה בהתעוותויות עקמומיות אם המים רוטטים במידה מספקת. גאונותו של גוגול היא בדיוק הרטט הזה – שניים ועוד שניים הם חמש, וכל זה קורה בטבעיות גמורה בעולמו של גוגול, שבו לא על המתמטיקה ההגיונית שלנו ואף לא על אחד מן ההסכמים הפסוודו-פיזיים שלנו עם עצמנו אפשר לומר ברצינות שהם קיימים. תהליך ההתלבשות שאקאקי אקאקייוויץ' מתמסר לו, הכנתה של האדרת ונסיגתו ההדרגתית עד לעירום המלא הפשטתו ולבישתה, הוא למעשה תהליך של רוחו שלו. לקראת סוף הסיפור נראה שרוחו היא הדבר המוחשי ביותר, החלק התיאור של רוחו הסובב ברחובות פטרבורג, הופך האמיתי ביותר של היותו. לקראת סופו למשהו שאיני יכול למצוא לו תווית מתאימה. זוהי עלייה-השמיימה שטף הפרטים ה"לא רלוונטיים" יוצר רושם וצניחה תהומית בעת ובעונה אחת. כה מהפנט, עד שדבר אחד פשוט כמעט נעלם מן העין. פיסת מידע בעלת חשיבות עליונה, הרעיון המבני העיקרי של הסיפור, מכוסה פה על-ידי גוגול בכוונה תחילה במסכה )שהרי המציאות כולה היא מסכה(. בדרגה עליונה ונשגבת כל-כך של אמנות, אין הספרות מתעסקת כמובן בחמלה על המקופחים או בקללה על המנופחים. קסמה מופנה רק לאותה תהום סודית בנפש האנושית שבה חולפים צללי עולמות אחרים כמו צללים של אוניות אילמות, אלמוניות.

, מאת ולדימיר נבוקוב, גוגול מתוך מאנגלית: דורי פרנס, ,1997 , ידיעות אחרונות, ספרי חמד 149 – 141 ' עמ

9

"הכול אחיזת עיניים, הכול מקסם שווא"

סנט פטרבורג בקובץ "סיפורים פטרבורגיים" העיר מופיעה לא פעם כישות המשפיעה, לרוב לרעה, על מהלך חייהם של תושביה. נדמה כי האירועים המתוארים ניזונים מן האווירה העירונית של סנט פטרבורג ותלויים בה וכי לא יכלו להתקיים בשום מקום אחר על פני האדמה. העיר מלאכותית, מהתלת בתושביה, מרעה להם, מכשפת אותם ומוצגת ככרך שכוחות אפלים ושדים פועלים בו ומקימה פטר הגדול מסומן בתור השד שרודף אותה ואת יושביה. בסיפור "האדרת" העיר סנט פטרבורג והאקלים הקשה השורר בה, משנים את מהלך העלילה ומשפיעים עליו בנקודות הקריטיות בחייו של הגיבור. כך, אקאקי אקאקייביץ' נאלץ מלכתחילה לתפור לו אדרת חדשה, רק בגלל אותו "אויב מר שיש בפטרבורג... אויב זה אינו אלא הכפור הצפוני שלנו". הרוח הפטרבורגית נוהגת "לצבוט צביטות עזות, מעקצצות, בכל החוטמים כולם ללא הבחנה, עד שהפקידים המסכנים שוב אינם יודעים לאן יתחבו אותם". הסיפור כולו מתרחש במעין חורף נצחי, אקאקי אקאקייביץ' מזמין אדרת כשמתקרר וגם לאחר כל חודשי החיסכון החורף לא תם, אלא רק הולך ומחריף. לאורך כל הסיפור הזמן מטושטש, מצטמצם ומתרחב והמרחב הוא של שלגים נצחיים, מה שמעצים את תחושת המסתורין והאשליה. למעשה אילו חי בעיר אחרת, בה הרוח הקרה לא הייתה מתעמרת ביושביה, לא היה עליו להסתגף כמו נזיר ולצום על מנת להזמין לעצמו אדרת חדשה אצל פטרוביץ' החייט. דמותו של פטרוביץ' החייט קשורה גם היא קשר הדוק בהצגתה השלילית של העיר פטרבורג בסיפור. פטרוביץ', ששמו מהדהד את פטר הגדול מקים העיר, נקשר בסיפור פעם אחר פעם למילה "שד". מרגע שהשתחרר פטרוביץ' מן הצמיתות, "החל לשתות לשוכרה... מצד זה היה נאמן למסורת אבותיו" והוא גם מריח טבק, ממש כיאה ל"צאצא" של פטר הגדול שהביא את הטבק והאלכוהול לרוסיה ולכן נחשב כמי שהביא את החטא. הוא מחוטט, מכוער, פוזל ושתום עין ומרחב הופעתו מלא עשן, סירחון וגועל. הוא מופיע ישוב על שולחן, עם בוהן מזדקרת שלה ציפורן עקומה "ונוקשה כשריון של צב".

בניינימ מאבנ בלבמ זורמ נהר, עצימ ללא עלימ, שריקת הרוח בכיכר. פקיד עמ מטרייה חוצה את השדרה מגבעתו התעופפה. ה ומק מעטר את לחייהנ של העלמות כשמתנפנפות להנ ברוח, השמלות, ובורי פקיד שומה, מציצ "מה יש?" "אז מה?!" "בכל הרוח אשמה". נייבה על גדות הנייבה, אדונ נושק על לחיי אישה נייבה על גדות הנייבה הרוח שרה על אהבה פעמוני הכנ ייה מצלצלימ בקול קוראימ לאלוהימ על כל החטאימ לִמחול אמ אלוהימ קיימ, ודאי ישמע קולמ ימחל הוא לכולמ, היומ.

)מתוך המחזה(

10

סנט פטרבורג כעיר מושלגת ומסתורית בסיפור "האדרת"

אספיר מילמן מאת

הפגם ברגל מרמז ל"שד הצולע", א-סימטרי ולכן טמא. שטניותו ואופייה של האדרת שהוא תופר מתגלות גם בשליפתה מתוך ממחטת-אף, דבר פלאי שכן האדרת גדולה ובעולם "ריאליסטי" בשום אופן לא הייתה נדחסת פנימה. הוא שותף להתעללות באקאקי אקאקייביץ', שהרי הוא זה שמשכנעו לתפור את האדרת מלכתחילה ואינו מוכן לתקן את אדרתו הישנה. פטרוביץ' החייט הוא מעין מייצג של מקים העיר השטני, שד שתום עין ומכשף, שיחד עם הכפור הפטרבורגי מתעלל בפקיד הקטן ואחראי להסתגפותו. האדרת המיוחלת נשדדת מהפקיד על ידי אלמונים במרחב של אין וריק, "רק השלג נצנץ ברחובות... המקום שהרחוב נפתח שם אל כיכר אינסופית, אשר הבתים שמעברה האחר נראים אך בקושי לעין, וכל מראיה כישימון נורא". האור היחיד שרואה אקאקי אקאקייביץ' מגיע מאיזו "סוכה שנראתה כעומדת בקצה העולם... הוא הביט לאחוריו ולצדדים: ממש כאילו ים על סביבותיו". הוא נותר בישימון הנורא של העיר הקפואה והמושלגת והתחושה הרעה מתנבאת לו עוד מרגע שנמצא לבדו בחשיכה, כאילו העיר הנטושה שהכפור שורר בה שיתפה פעולה עם השודדים. מרגע שנשדדת האדרת, נותר אקאקי אקאקייביץ' קופא מקור על האדמה המושלגת. כפי שמציין ב.נ. טפורוב בספרו "הטקסט הפטרבורגי", העיר מתוארת כחלל אינסופי, חלל שהוא אשליה. בנקודה הקריטית מכולן, בפתח ימי גסיסתו של אקאקי אקאקייביץ', נדמה כי לעיר אשמה ישירה במותו. כך, כאשר יצא אקאקי אקאקייביץ' ממשרדו של "האיש החשוב" שנזף בו, הוא "הלך בסופת-השלג השורקת ברחובות... כמנהג פטרבורג, נשבה בו הסופה מכל ארבע רוחות השמיים, מכל הסמטאות"; העיר מתנכלת לו, נוזפת בו גם היא, יחד עם הגנרל שהדרגה שינתה את

טבעו הטוב, דרגה שניתנה לו לפי החלוקה שקבע פטר הגדול. הפקיד האומלל, "כל גופו התנפח והוא נפל למשכב. מה רב לפעמים כוחה של נזיפה מפי הרשות!... הודות לסיועו הנדיב של האקלים הפטרבורגי התפתח החולי מהר מן הצפוי". לפטר הגדול ולעירו יש יד ישירה במותו של אקאקי אקאקייביץ' המסכן ולכן הוא יחזור וירדוף אותה ואת תושביה. נשמתו האומללה תהפוך לאחת מרוחות הרפאים של העיר ותחטוף מהעוברים והשבים את אדרותיהם, ללא הבדלי מעמדות, תוך התעלמות מההיררכיה הפקידותית. הוא יהפוך להיות אחד עם הרוחות שהרעו לו, "פני הפקיד היו חיוורות כשלג, וצורתו צורת מת גמור... והנה מתעקם פיו של המת והוא משיב עליו הבל איום של קברים". לאחר שתחמוס מן האדם החשוב את אדרתו ותנקום את נקמתה לא תופיע הרוח שנית, אך רוחות אחרות ימשיכו לסוב בעיר המסתורית, כגון הרוח המשופמת שצוללת ונעלמת בחשכת הלילה. כך, העיר סנט פטרבורג מתוארת בסיפור של גוגול כעיר שטנית ומתנכלת, עיר של מרחבים מושלגים אינסופיים, בה הזמן והמרחב מטושטשים, מעורפלים. עיר בה הכול כאוטי והפוך, שקרי ומלאכותי. אירועים יוצאי דופן מתרחשים בפטרבורג של גוגול: אפים יוצאים לטייל בעולם, רוחות רפאים של פקידים חוטפות אדרות מעוברי אורח, דיוקנאות שטניים זורים בה הרס ושיגעון ו"בשעה שהעיר כולה נהפכת לברק ושאון ונחילי כרכרות מתדרדרים מן הגשרים... השד עצמו מדליק את הפנסים רק כדי להאיר הכול באור האשליה".

ניקולאי ו. גוגול, סיפורים כל הציטוטים לקוחים מתוך: מרוסית: נילי מירסקי, הספריה החדשה, פטרבורגיים, 1992 , הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה

11

- עיבוד למחזה שחר פנקס בוגרת תואר שני בבימוי, החוג לתיאטרון, הפקולטה לאמנויות, )בשיתוף עם שי פיטובסקי, ארץ חדשה אוניברסיטת תל-אביב. כתיבה: אבא שלי )אנסמבל הרצליה(, בשר גבירותי ורבותי תיאטרון הבימה(, )המשכן לאמנויות חיפה(, פרסאוס ומדוזה )פסטיבל ישראל(, לא ציפור )בשיתוף עם שיר גולדברג ומשה פרלשטיין, פסטיבל עכו Walk(no)man )הבימה(. דרמטורגית אדם לא מת סתם )תיאטרון החאן(, לה ִ תה .(2006 בתיאטרון הבימה.

על העיבוד למחזה לצורך העיבוד של הסיפור "האדרת" קראתי תרגומים שונים של הסיפור, הן באנגלית והן בעברית, ונעזרתי בהם על מנת להגיע לעיבוד שישקף את שפתו הציורית של גוגול ואת רוח הזמן שבה נכתב הסיפור.

- בימוי שיר גולדברג בימאית, בוגרת תואר שני בבימוי, החוג לתיאטרון, הפקולטה לאמנויות, (. זוכת פרס הבימאית המבטיחה בפסטיבל 2005) אוניברסיטת תל אביב ( ופרס היצירה המקורית בפסטיבל 2006) היי יפה ישראל על ההצגה אבא שלי , צ‘כיה, על אותה הצגה. בין עבודותיה: encounter 2007 האופרה דון ג‘ובאני )פסטיבל ישראל, תיאטרון הקאמרי(, לא ציפור בשר גבירותי ורבותי )האקדמיה למוסיקה ע“ש בוכמן-מהטה(, )התזמורת קונצרט החליל )תיאטרון תמונע(, חושים )אנסמבל הרצליה(, Walk(wo)man )פסטיבל ישראל(, היי יפה הפילהרמונית הישראלית(, )הבימה(. אדם לא מת סתם )תיאטרון החאן(, לה ִ תה .(2006 )פסטיבל עכו

- תפאורה שני טור בוגרת המסלול לעיצוב במה בסמינר הקיבוצים, במהלך לימודיה זכתה במלגת הצטיינות על שם משה שטרנפלד ומלגת הצטיינות מטעם קרן קיסריה. בין ההצגות להן עיצבה תפאורה/תלבושות , נתתי לה חיי , המחזמר ע"פ שירי דני סנדרסון מישהו ימות בסוף, אושרי -בתיאטרון הלאומי הבימה: קופרודוקציה הסוחר מוונציה, אדם לא מת סתם, תיאטרון הבימה בשיתוף תיאטרון הגלוב בלונדון . באנסמבל חסד . בתיאטרון נוצר: בת המלך . בתיאטרון חיפה: איש חסיד היה עם תיאטרון חיפה לשמור כמו כן עיצבה הצגות ילדים רבות בתיאטרון אורנה פורת: בשר גבירותיי ורבותיי. הרצלייה: . בתיאטרונטו האוצר שבהר בתיאטרון הקיבוץ: על הכדור, הנחשול, מרק כפתורים, תיאטרון פצפון. . בתיאטרון סיפורי אלף לילה ולילה . בתיאטרון המדיטק: הפקת המחול אבא אחר :2010 הצגות ילדים , בתיאטרון הקיץ שלי . בתיאטרון ארצי לילדים ונער: אולי פיל . בתיאטרון מופע: ביקור מולדת השעה: , ווייצק , 5 בית מטבחיים . בסמינר הקיבוצים: חלום יעקב גושן קופרודוקציה עם להקת המחול ענבל :2010 . בפסטיבל עכו המחברת הגדולה . בתיאטרון תמונע: פולאריד , הפקת תיאטרון המחול הומאז' " . בפסטיבל DIStanz והפקת התיאטרון מחול " הרדופים - זוכת ההצגה המצטיינת. בצוותא: 25 . שלג ויער ישראל בדימונה:

12

- תלבושות פולינה אדמוב . עבדה בתיאטראות ובהוצאות ספרים במוסקבה, וזכתה 2001- ילידת מוסקבה, עלתה ב בפרסים רבים. איש קטן )מועמדת לפרס התיאטרון(, זה הים הגדול בין עבודותיה בארץ: בתיאטרון הקאמרי - הזקנה ועושה . בתיאטרון מלנקי: מישהו מאחורי . בצוותא: עיקר שכחתי . בתמונע: מה עכשיו? הנסים, הזר, שושנת יריחו, וויצק, על החטא, טרגדיות קטנות, המהגרים, אורפאוס במטרו, )זוכת פרס התיאטרון סדר עולמי חדש, הלילה השנים-עשר ועוד. בתיאטרון החאן: איוב . קצרים וחתול 2 , (2012 )זוכת פרס התיאטרון , מולי סוויני, משחק של אהבה ומזל (2010 , אופרה פרינג'. מעצבת ספרים, תוכניות וקטלוגים. משחק מזל פרויקט קמראופרה:

- מוסיקה דניאל סלומון אחד המוסיקאים המוערכים ביותר בתעשיית המוסיקה הישראלית, זוכה פרס נוצת הזהב של אקו"ם למלחין השנה. פסנתרן, מפיק מוסיקלי, מעבד, מתזמר, וזמר הוציא בעשור האחרון ארבעה אלבומי סולו מצליחים וכותב מוסיקה לתיאטרון לה" בתיאטרון החאן(, לקולנוע ולטלווזיה. ִ )בין היתר להצגה "תה - כוריאוגרפיה שרון גל-אמיר רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול, בוגרת המסלול למחול ותנועה בסמינר הקיבוצים. זוכת פרס התאטרון בכוראוגרפיה )סמינר ביאטריצ'ה (. בין עבודותיה: 2009) החוטם להצגה )תיאטרון אורנה הרפתקה בקרקס הקיבוצים בשיתוף עם צוותא(, )תיאטרון הבימה(. החוטם, מר פורסוניאק, ארץ חדשה פורת(,

- תאורה רוני כהן מנהל מחלקת התאורה בתיאטרון החאן. מעצב תאורה להצגות בתיאטרונים השונים בארץ. בין הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין עבודותיו: בתיאטרון החאן: ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, משחק של מלחמה, . בתיאטרון הבימה: אהבה ומזל, ירושלים החדשה, תהלה, החולה המדומה, דוחקי הקץ אהבת חיי, גוד ביי . בתיאטרון בית ליסין: מועדון האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך . בתיאטרון אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. באר שבע: ארגנטינה בתיאטרון חיפה: מעגל הגיר הקווקזי. בתיאטרון הקאמרי: , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב . הנסיכה האמריקאית על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ על ההצגה: 2006-7

13

- אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין יואב היימן .1998 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב .2007 ,1999 ,1998 זכה במלגות קרן שרת לשנים על אש קטנה, פאזל, כן או לא, החיים זה לא הכל. בטלוויזיה: דילמת הדריין. בקולנוע: אהובתי הנשואה, התקלה, מר קולפרט. בתיאטרון פרינג': מידה כנגד מידה, שמיים, שש שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: דמויות מחפשות מחבר, מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים, השיבה למדבר, חיל פרשים אנו, מילה של אהבה, האשליה, צל חולף, החיים הם חלום, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, אדמה קדושה, נישואים, המצליחים, אותלו, אהובת הדרקון, משחיז הסכינים הסיני, סדר עולמי חדש, אושר, מלחמה על הבית, מולי סוויני, משחק של אהבה ומזל. חוקר )אוקטב(, תעלולי סקפן )קליאנט(, הקמצן בימים אלו משחק בהצגות: )איבן ואסילייביץ' לומוב(. קצרים וחתול 2 , תהלה )מלצר(, פרטי

להלן איש. שם משפחתו של האיש: בשמאצ'קין. עצם השם נגזר מ"בשמאק" )נעל(. מתי ומדוע נגזר בשמאצ'קין מ"בשמאק"? על כך אין יודעים ולא כלום. כל שידוע הוא, שהאב והסב ואפילו הגיס וכל שאר הבשמנצ'קינים לדורותיהם התהלכו דווקא במגפיים.

פטרוביץ' החייט, דוד קיגלר - פקיד בלשכה, קצין משטרה, גנב, פקיד חדש בתוך מיטה

. שיחק בהצגות 1990 למד משחק בבית-הספר למשחק "בית צבי" בשנת כסף קל, כטוב בעיניכם, הנאהבים, הפסנתר של ברטה, חשבון פתוח, כגון זכה במלגת קרן 1992 - בתיאטרון באר-שבע. ב בין חברים, בית הקפה בפסטיבל עכו ללו שרת. כן זכה בפרס השחקן המצטיין על משחקו בהצגה .1997 - לתיאטרון אחר ב ההולכים שיחק במגוון הצגות ותיאטראות בישראל. בתיאטרון הבימה: ועוד. בתיאטרון בחושך, חבילות מאמריקה, אותו הים, אייולף הקטן, נודניק ; בנו כופתא בוכתא ; בתיאטרון הספרייה: על עכברים ואנשים בית ליסין: ; שלום ולא להתראות, פירוק, להיות או לא להיות בתיאטרון חיפה: . בנוסף שלושה חברים וטורף, אני המלך שלמה בתיאטרון לילדים ונוער: הקים קבוצת אילתורים ביחד עם גורי אלפי אלי ומריאנו שהופיעו בערב . תופעה . הופיע במופע סטנד אפ אישי בשם מופע חימום הבידור החברים , ובסדרה זהו זה!, לילה גוב, בורגנים, תיק סגור, הרצועה בטלוויזיה: , והיה שותף לתכניות סאטירה המופע המוטורי . הגיש את התכנית של נאור של מי השורה הזאת? , תוכנית האלתורים קצר משפחתי, הספסל האחור .2 בערוץ שבוע סוף ותכנית הבידור . שחקנים, קדימה אריות, תמונות, מפטיר, ארץ חדשה בקולנוע: . אירמה לה -דוס, מסביב לעולם בשמונים יום, המלאך הכחול במחזות זמר: . קיגלר: חייו ומותו לאחרונה שיחק באנסמבל הרצליה בהצגה נשוי לשחקנית אדוה עדני, ואב לשלושה. מתגורר בגבעתיים. לבני הזוג קיגלר , המבוסס על חיי הזוגיות שלהם. נישואים גרעיניים מופע קומי משותף,

14

גברת פוגצ'ובה - בעלת הבית, יעל טוקר - אמו של אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין, פקיד בלשכה, שרת, אורחת במסיבה

2013-2009 (. בוגרת ביה"ס התיכון לאומנויות "תלמה ילין". בין השנים 2007) בוגרת סמינר הקיבוצים שונאים סיפור אהבה, רומן בעבודה, דון ז'ואן, הארווי, פרימה שחקנית תיאטרון גשר, שם שיחקה בהצגות: המחלוקת, – )הצגה ברוסית(. בתום לימודיה התקבלה לתיאטרון "הבימה" שם שיחקה בהצגות: דונה, וואסה )בתפקיד המערב הפרוע, קרקס קוראז' (. בתיאטרון הערבי–עברי: 2009-2007) . בת ים טיקוצ'ין ו- דיבוקים . בתמונע: מזריץ' בתיאטרון הארצי לנוער: הרפתקאה בקרקס. . בתיאטרון אורנה פורת: , גריניץ אמא קוראז'( . לה מריפוסה – סרטו של דובר קוסאשווילי. בתפקיד הראשי, עליו זכתה בפרס תא רווקה פלוס :(2011-12) בקולנוע . לילה ועוד לילה .2012 המבקרים בפסטיבל חיפה לשחקנית הטובה ביותר לשנת . פלפלים צהובים :(2012) בטלוויזיה . זוכת שתי מלגות הצטיינות מטעם 2005-6 ,2004-5 מלגות: זוכת שתי מלגות מטעם קרן שרת בשנים נחמודת (. זוכת ציון לשבח על משחק בהצגת היחיד 2006-7) ביה"ס לאומנויות הבמה - סמינר הקיבוצים .2011 בפסטיבל תיאטרונטו )נטליה סטפנובנה(. קצרים וחתול 2 שחקנית להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחקת בהצגה

סטפיאן וורלמוביץ' - האיש החשוב, דודו בן זאב - סגן מנהל הלשכה, משכונאי, מוכר בחנות כפתורים, רופא, גנב

בוגר בית הספר תלמה ילין והסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. לילות הדבש והאימה, הילד חולם, מר סלימר המתוק, זעקי ארץ אהובה, השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: ,1913 פרויקט שטרנהיים: רוקדים בלונסה, מקבת, החייל האמיץ שוויק, סירנו דה ברז'רק, הסירפד של השכן. , קוויאר ועדשים, דמוקרטיה, אמא 2000 דבורה בארון, ליסיסטרטה בתיאטרון הקאמרי: המאובן, תחתונים. - זוכה פרס השחקן קפה ערבה, האגם המוזהב, סרט צרפתי, ברנז'ה ועוד. בתיאטרון בית ליסין: קוראז' , עליה זכה שד . יצר יחד עם שמוליק לוי את הצגת היחיד בתנועה אמא מאוהבת המצטיין פותחים במה, בתיאטרון תמונע: יצר יחד פנטיסליאה, הגבול והשיבה. . בתיאטרון נוצר: 1990 בפרס החממה, פסטיבל עכו , פרויקט אמנות רב תחומי: הצגה, תערוכה 1994 דיסאינטגרציה עם אשתו, האמנית זיו פלג בן-זאב את וספר שכתבו ביחד על החיים עם איתי, בנם הלוקה באוטיזם. על הצגת היחיד, בבימויו של שלום שמואלוב, .2007 זכה בפרס הפרינג' בקטגוריית המבצע שתי אצבעות מצידון, לא שם זין, תרנגול כפרות, שירת הסירנות. בקולנוע: )גריגורי סטפנוביץ' סמירנוב(. קצרים וחתול 2 שחקן להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחק בהצגה

אשת פטרוביץ', פקיד חדש בלשכה, פקיד משטרה, אדי אלתרמן - פקיד בלשכת האיש החשוב .(2013) בוגר הסטודיו למשחק ואומניות הבמה מיסודו של יורם לוינשטיין , מלגת הצטיינות ממשרד 2012-2013 מלגות: זוכה מלגת קרן שרת לשנת ו 2012 , קרן שוסהיים 2013 ו 2012 , עדי שקד 2012-2013 התרבות לשנת .2013 , שוש אביגיל- ממחזותיו של חנוך לוין 2013 הכיתה המעופפת. בין עבודותיו בתיאטרון: תיאטרון המדיטק-

15

חלומות גדולים נתלים על קולב של אובייקט קטן מאת לאה גולדברג

זאת לבי הוא לב רוסי. אף כי בחושבי על פטרבורג צמרמורת "בכל עוברת בעורי ועורי מתכסה בליח נורא באווירת ערפילים החודרת לכל .1838 נקבוביותיו"... כך כתב גוגול באחד ממכתביו מרומא בשנת "אווירת הערפילים" הזאת החודרת לכל נקבוביות עורו הלא היא אווירת "סיפורי פטרבורג" של גוגול, אשר "האדרת" הוא ה"פטרבורגי" ביותר ורב- המשמעות ביותר שבהם. )גוגול החל לכתוב את "האדרת", בפטרבורג וסיים ברומא(. מאוקראינה הססגונית, ברוכת השמש, עתירת האור, שאפילו מאימת- אגדותיה מציצים כוכבים גדולים ובהירים, בא הסופר אל הבירה הצפונית אפורת-העיניים, החמורה, שהודה ותפארתה לא באור, כי בערפל. לא יפיה של "היפהפייה-הצפונית" – כפי שכינו הרוסים את המטרופולין החדשה שלהם, - כבש את לב הבחור מן הפרובינציה, אלא סיוטה בימים ובלילות. לא סמלים אגדתיים, רוח פרש אביר, או מפלצת שריסיה מגיעות עד כפות רגליה – אלא פקידים קטנים וגדולים במדים ממשלתיים למיניהם; השכיחים של עיר-המלך והממשלה, החלו מהלכים ומתרוצצים ָ אוכלוסיהּ בתוך הסיוט הזה, כשהאחד רודף בחוצות פטרבורג אחר חוטמו שברח והשני תובע את עלבונו בגזלו אדרות מן העוברים והשבים. הסיוט והערפל העירוני אינו פותח ומגלה אופקים רחוקים, אלא אדרבא, סוגר על האדם מכסה. והאדם היודע מנחש, כי מאחורי ערפל זה מסתתרים לא הררים וימים, אלא חומותיה, רחובותיה, סמטאותיה של עיר... אלא שהפסד המרחב אינו גורר אחריו בהכרח את ביטול הפאתוס שהופנם והעמיק עם הנושא הפטרבורגי, כך הופנם והעמיק גם ההומור. גוגול נע בין הקטבים האלה – ההומור והפאתוס – קטביה של הרומנטיקה, גם בסיפורים האוקראינים שלו, אך שם היו לו לעזר יסודות עממיים פולקלוריסטיים – הצחוק, הדמעה, הזעקה. לשונה של פטרבורג לשון משרדית היא בעיקרה ולשון של יבושת, שאינה יודעת לא את מלת ההתפעמות ולא את השחרור שבצחוק. כשעבר גוגול מנושאי אוקראינה לנושאי פטרבורג נשתנה סגנונו עד מאד, נעלמו פרחי המליצה, קישוטי הפיוט והפרוזה הריתמית שבתיאורי הטבע. הוא ויתר בבת-אחת על כל התפארת, כאילו החל דובר בשפתיים קפוצות. אך בעזרת האירוניה, המראה תמיד דבר והיפוכו, מצא לו אמצעי חדש לביטוי הפאתוס של העוני, של הבדידות, של חלומות גדולים הנתלים על קולב של אובייקט קטן, את הפאתוס של הפרברים, של החלכאים והנדכאים, זה עצמו אשר יורשו הגדול דוסטוייבסקי נתכוון ובמקומו של הצחוק אליו בפסקו: "כולנו יצאנו מן 'האדרת' של גוגול", העממי המשחרר לפעמים, באה, כאמור האירוניה. פיוטו של גוגול נשתנה אחרי סיפוריו האוקראיניים, הוצמד למקום ולזמן. המקום: פטרבורג, הזמן אצלו – מחציתה הראשונה של המאה הי"ט. על

ידי כך נתלווה אליהם אלמנט אקטואלי-סאטירי, חזק עד מאד, מפורש מאד, אך מאחר שהסאטירה על המשטר, על החברה, על הביורוקראטיה פועלת בסיפורים אלה לא כגוף אבטונומי, אלא כרקע או כתוצאה של אותו סיוט, ולפי שהיא פורצת את גבולותיה התכליתיים בלבשה פעם צורה של דמיון גרוטסקי )"בחוטם"( ופעם בהתמזגה מזיגה גמורה עם פאתוס אהבת האדם והרחמים )ב"אדרת"(, הרי הסאטירה של גוגול אינה מהדקת את יצירותיו אל מקומה ושעתה, כדי ביטול משמעותן הנצחית, אלא רק מגבירה את מגען למציאות ומשווה לפאנטאסטיקה שלו את המוחשיות ובונה את הממד השלישי שביצירה. במרכז ערפילי פטרבורג של גוגול ישב ראש הדיפארטמנט, כבוד מעלתו יועץ הסתרים מנהל המשרד המלכותי. להבקיע את חומת הערפילים ולהגיע לאותו מרכז קשה, בלתי אפשרי כמעט כמו להגיע לטירה של קאפקא, אלא שגיבורו הקטן של "האדרת", אינו מבקש כלל להגיע למרכז זה ולמשמעותו ואפילו לא אל קרבתו, אלא אם כן ידחפנו שמה על כרחו איזה מקרה ברוטאלי שבחיים. אדרבה, אקאקי אקאקייביץ' באשמאצ'קין, גיבור האדרת, בוחר היה לחיות כל ימי חייו הרחק ככל האפשר מאותו מרכז, שלא ירגישו בו כלל, שיניחוהו לנפשו, שיפקירוהו לגורלו האכזר והצנוע, שיהיה מוגן מעיניהם של הגדולים, הנמצאים "שם", על ידי חומת הערפל הנצחי. אותו קול אי- ראציונאלי, הרודף אחרי אותו פקיד צעיר ותמים שניסה אף הוא להיות בין עולבי אקאקי אקאקייביץ', הקול האומר "אחינו אתה", נכללים כאחים כל בני האדם כולם, לרבות אקאקי אקאקייביץ' וכבוד מעלתו יועץ הסתרים. אבל דווקא קול זה פועל מחוץ להכרתם של אלה השניים, ואילו העז מישהו לומר דבר זה לאקאקי )בעודו בחיים( ולהוכיח לו, שהוא לפי זכותו האנושית מחמת היותו אדם, הנו אחיו של כבוד מעלת יועץ הסתרים, היה לבלר קטן זה רואה את האומר כמטורף, או, קרוב לודאי – כפושע. בכל זאת צידוק הסיום הפנטאסטי של הסיפור הריאליסטי הזה, צידוק דמותו של אקאקי אקאקייביץ' כרוח רפאים, העומד על הגשר וגוזל את אדרות הפקידים הגבוהים, הוא באותו קול אי-ראציונאלי הנשמע כבר בראשיתו של הסיפור. הקול הזה, המעמיק את הרקע המוסרי, המעלה לדרגת תביעה איובית כמעט את הסאטירה על המשטר שבסיפור, הלוא הוא גם קובע איזה מושכל-ראשון על משמעות חיי אדם בעולם, הבאה לתבוע את עלבונה אחרי המוות. שאם לא כן, אין לסיפורו של גוגול כל משמעות: גוגול מתחיל, אמנם, את הסיפור בסאטירה על הביורוקראטיה הרוסית, על המשרדים הממשלתיים, אך אם נאמר ש"האדרת" איננו אלא כתב אשמה על המשטר הרוסי הצארי, דומים נהייה לאלה שיגידו כי "דון קישוט" איננו אלא כתב-פלסתר על הרומאן האבירי, לפי שסרוואנטס פותחו בפארודיה על סגנון הרומאנים האלה.

16

הם המגבירים את רשעות היחסים שבין אדם לחברו, הם המדכאים את לפיכך יצדק ודאי גם מי שיטען, כי בסיום הסיפור, החלש והנדכא עד עפר. בנקמתו של באשמאצ'קין אחרי מותו, יש כמין רמז נבואי )בכל סיפוריו של יבוא יום והאיש הקטן והעני יקום גוגול – יש רמזים של נבואה(, על כך ש לתחייה ברוסיה ויקח בכוח עלבונו את הגזילה מידי העושקים. סיפור זה הוא מורכב ועתיר כוונות, וככל סיפור מורכב ניתן הוא לפירושים רבים. הרוצה להבין את גוגול חייב לרדת לסוף כוונותיו הרבות, שהרי תמיד עמדה במרכז עולמו אותה שאלה שביטא ב"נפשות המתות" – "לאן את דוהרת, רוסיה?". ותשובותיו היו רבות ושאלותיו שונות, בתקופות שונות של חייו.

כדי להבין דבר זה עלינו להתבונן בגיבור הראשי של הסיפור. אקאקי אקאקייביץ' באשמאצ'קין הוא איש קטן מטבע בריאתו, שמו המגוחך, שניתן לו עם לידתו, הולם אותו להפליא )לגוגול יש שיטה אסתיטית עושה מיוחדת לגבי שמותיהן של הנפשות הפועלות בספרות(, השם אינו את המגוחך שבו. עולמו מוגבל וצר לא כי מישהו מביע אותו למגוחך, אלא הגביל אותו בזדון, אלא לפי שצר-אופק הוא האדם הזה. אין כאן מקרה של דיכוי אישיות, של כישרון שבתוקף נסיבות סוציאליות-משטרתיות לא הגיע לידי גילוי אפשרויותיו, של כוחות נפש גדולים שקופחו באשמתו של מישהו. חלילה; אקאקי אקאקייביץ' כזה הוא, משום שכך הוא מלידתו ואלו תכונותיו. סבלותיו של באשמאצ'קין נובעים, איפוא, לא בעיקר מניגוד המעמד החברתי שבינו לבין היתר, שכן, יש להניח שבאותו משרד עצמו יש עוד כמה וכמה פקידים קטנים שהם בעלי אותה דרגה עצמה, חיים על אותה סבלותיו וייסוריו באים לו משום משכורת עצמה, עניים וקשי-יום כמוהו. שבני אדם בכלל אינם מבינים שגם אדם כזה, עם כל ההגבלות שלו, יש לו זכות קיום ממש כמו להם )שאחיהם הוא(; סבלותיהם נובעים מחוסר שהרי סופר כגוגול, שבעל דמיון הוא, יודע, תשומת לב לאדם, מחוסר דמיון. כי גם לבאשמאצ'קין יש איזה עולם משלו, זיקה ליופי )יחסו אל האותיות שהוא כותב(, כושר אהבה )בימים ההם, כאשר עמל וחסך למען האדרת, אומר עליו גוגול, שהיה כאילו נשא אשה, כאילו יצור אחר חי עמו מתחת לצל קורה אחת(, אפשרות נפשית לחלום חלומות, למסור את נפשו על ראוי אידיאל. לפיכך, למרות הכל, אנושי הוא עד כדי לנגוע אל הלב. לפיכך הוא לאהבה ולכבוד וליחס של זהירות. משום שכל אדם באשר הוא אדם הנלעג הוא חיצוני, הנלעג הוא הקליפה; האמת, שיש להתייחס ראוי לכך. אליה בכל כובד הראש, היא נפשו של האדם, של היצור החי, נפש חיה שהיא משותפת לכולנו. זהו היסוד של הסיפור ולפיכך יורשו של אקאקי אקאקייביץ' הוא פירס מ"גן הדובדבנים" האומר באנחה את המלים הפשוטות שאין למחותן מן הזיכרון: "ואת האדם שכחו"... ואם ירש דוסטוייבסקי מגוגול בעיקר את הפאתוס, הרי צ'כוב ירש גם את האירוניה, את ההומור. שכן דבריו של פירס מוסבים על האנשים אשר דברו גבוהה-גבוהה על יפי-נפשו של האדם, על הפיוט, על הטבע, על הקשר למסורת ולתרבות. ב"גן הדובדבנים" יש עוקץ של סאטירה, ואין למחותו גם מיצירתו של גוגול. לפי שדברי שנאמרו, אינם באים למחוק את הסאטירה ב"אדרת", אלא רק, - אם אפשר לומר כך, - לאתר אותה, להצביע על גבולותיה. שכן גוגול לא במקרה הוא מעמיד את גיבורו מול הוד מעלתו יועץ הסתרים ולא במקרה הוא מתארו כפקיד אחד המשרדים הטמטום של הביורוקראטיה, הברוטאליות של המשטר, הם הממשלתיים.

1956 , פברואר 2 " לאה גולדברג, מתוך"אמנות הבמה

אדי אלתרמן, יואב היימן

17

אף עם אדרת

רועי חן

כמאתיים שנה, במחוז פולטאבה שבאוקראינה נולד אף. יש לשער שהיה זה אף כפתורי, כמו אפם לפני של רוב התינוקות, אבל זה הקטן – ארוך יהיה ובעל חוש אנין במיוחד. אף זה עוד יסב לבעליו צרות, אך גם יהווה עבורו מקור השראה וכפי שכתב ולדימיר נבוקוב, יסייע לבעליו "לגלות ריחות חדשים בספרות". סביב לאף צמח פרצוף - פרצופו של ניקולאי גוגול, העתיד להיות סופר דגול אשר מתחת לשולי אדרתו, כמאמר הפתגם, יצאה כל הספרות הרוסית. ם. בגיל חמש, כשראשו מוצף שדי יער, שדוני ַ היה זה ילד חולני ובעל חיבה מוגזמת למתוקים ולאגדות ע בית, רוחות ילדים מתים וביצות מכושפות, זכה ניקולאי הקטן להתגלוּת שטנית משלו: חתול המפיק אור מעיניו ילל על סף ביתו. הילד רדף אחרי החתול-השד ודחק אותו לנהר. רק אז, כשהחתול הביע אותות מצוקה, השתכנע הילד שהשד נטש את החיה וזעק בבכי לאביו, שהספיק להציל את החתול מטביעה. האב, וסילי, היה בעל אחוזה שהשתעשע בכתיבת קומדיות באוקראינית לתיאטרון הביתי. האם, מריה, היתה צאצאית קוזאקים אוקראינים. ועם זאת נחשב גוגול סופר רוסי ולא אוקראיני. הוא כתב ברוסית, נמצא במקום בו נמצא המשורר אלכסנדר 19- כמובן, שכן ידע כי מרכז הספרות הרוסית בתחילת המאה ה פושקין, כלומר, בפטרבורג, או לכל הפחות במוסקבה. אבל גם כסופר כותב רוסית, שאב גוגול רבות מפולקלור אוקראיני, עתיר אירועים מחיי הכפר. במכתביו לאמו ביקש תחקיר מפורט על אמונות עממיות שישמשו אותו בסיפוריו. גוגול הוא גם אחד הראשונים בספרות הרוסית לתאר ארוחות עממיות בעושר מעורר תיאבון. בגיל שש עשרה, שנה לאחר מות אביו, כתב וביים גוגול מחזות היתוליים ב"ליצאון" בו למד. מספרים כי היה שחקן נהדר, בעיקר בתפקידי נשים ומטורפים; קצף היה עולה על שפתיו, קצף של ממש! כמו כן, מעידים מכריו כי נשבע להם שנולד עם קיבה הפוכה, פשוטו כמשמעו - תופעה רפואית משונה שכזו. האם פירוש הדבר שפתח את הארוחות בקינוח וסיים במתאבן? בגיל עשרים פרסם פואמה שלא התקבלה יפה, אז הוא אסף את כל העותקים שעלה בידו למצוא והעלה אותם באש. הוא ברח לגרמניה אבל חזר במהרה, ושנתיים לאחר מכן פרסם בשם בדוי את קובץ הסיפורים האוקראיניים "ערבים בחווה ליד דיקאנקה". כולם רצו להכיר את המחבר. פושקין, אבי השירה הרוסית, שיבח את היצירה. לגוגול הוכן כס של כבוד בטרקלין הספרותי דאז, אך הוא המשיך להפתיע ושינה סגנונות. 'כשחיפש עלילות )ופרנסה( העניק לו פושקין את הרעיון לכתיבת המחזה שהפך לשם דבר, "רביזור". סיפורו של חלסטקוב העני שתושבי עיירה נידחת רואים בו בטעות מפקח מטעם השלטון. הצנזורה אסרה ביקש שיקריאו לו בקול את המחזה – ואישר. 1- על היצירה הסאטירית החריפה, אך הצאר ניקולאי ה בהצגת הבכורה בתיאטרון "אלכסנדרינסקי" נכח הצאר ואמר בתגובה: "איזה מחזה! כולם חטפו פה – ואני יותר מכולם". גוגול, לעומתו, התרעם על הדרך בה פירש התיאטרון את יצירתו וזמן קצר לאחר מכן עזב לאירופה, בלי להיפרד מהקרובים, אף לא מפושקין, אשר ימות בדו-קרב בעת שגוגול ישהה באיטליה. ה"סיפורים הפטרבורגיים" פתחו את הדלת לגיבורים שטרם נראו בספרות הרוסית: פקיד עלוב שאבד לו אפו, אחר שרומם, הושפל ומת אך רוחו שבה לנקום את נקמתו; אנשים קטנים ומפורטים בסגנון כתיבה ריאליסטי הגולש לפארסה, בשפה עשירה ועסיסית גם יחד. למעשה, גוגול אחראי לא מעט למיתולוגיזציה של פטרבורג כעיר רפאים, כעיר שבה לעצמים חיים משל עצמם והגורל מתעתע באדם. זה הוא אשר סלל דרך לרבים שבאו אחריו כמו פיודור דוסטוייבסקי, מיכאל בולגקוב או סופר האבסורד הרוסי דניאיל חארמס. קוֹ, ניהל פרשית אהבים, על פי השמועה, עם אציל בשם יוסף ֶ ר ְ גוגול השתקע ברומא, זלל ספגטי בקפה ג וילהורסקי וכתב את רומן המופת שלו "הנפשות המתות".

18

יואב היימן, דוד קיגלר

המיליונר ואוצר האמנות בחרושין, שרכש אותה מאחד הנזירים. אחיין נכדו של גוגול, קצין חיל הים, ששם משפחתו גוגולינובסקי, הגיע אל בחרושין, הניח אקדח על השולחן ואמר: יש פה שני קליעים – אחד לך אם לא תתן לי את הגולגולת של גוגול, והשני לי, אם אאלץ להרוג אותך. מספרים שמיד הוגש האוצר לאחיין שהעביר אותו בספינה איטלקית על מנת שיקבר באיטליה. אנקדוטה משעשעת נוספת היא שאבן המצבה שהובאה מהים השחור , כשנפטר הסופר 1951 ויועדה לגוגול לא הוצבה לבסוף על קברו. בשנת מיכאיל בולגקוב, רכשה אותה אלמנתו והעמידה אותה על מצבתו. להתרחשויות משונות אלו שארעו בחייו ובמותו של גוגול מתאימות השורות החותמות את סיפורו הנודע "האף": "מקרים שכאלה קורים בעולם, לעתים רחוקות – אבל קורים".

לקראת סוף חייו, בעת כתיבת חלקו השני של "נפשות מתות", התעצם קשרו של גוגול לדת והוא החל לוקה בהתקפים עזים. הוא האמין ביעודו הנבואי וסבר כי עליו להסתגף ולהטהר. , על אף הסיכון הבריאותי, החליט הסופר לעלות כצליין לירושלים. 1848- ב הוא נחרד מהקבצנים בעיר העתיקה המזוהמת ומצא מזור רק במקום הנמוך בעולם, בים המלח. בשובו מהמסע הכריז כי לא רק שלא טוהר – אלא הבין עד תום עד כמה טמאה נשמתו. מתוך יסורים גדולים שרף גוגול את כתב היד האחרון עליו עמל, ממש כפי שהשמיד בזמנו את הפואמה הראשונה שלו. עשרה ימים לאחר מכן, נפטר. 1931 האגדה מספרת שלא נפטר, אלא שקע בתרדמה, שכן כאשר בשנת פתחו את הקבר כדי להעביר את עצמותיו למנזר נובודביץ' במוסקבה )מבית הקברות במנזר דנילוב בו הקימו בית לילדים בסיכון(, גילו כי השלד התהפך בקברו. כמו כן גילו כי הגולגולת חסרה! היא נמצאה בידיו של

19

האגדה והמיתוס ב"האדרת"

ורה לוין

הבלתי-צפוי לסיפורו של גוגול "האדרת" – בו מסופר על הרוח היוצאת לגזול אדרותיהן של הבריות – סיום זה מפקיע את סיפורו של גוגול הסיום מתחום הריאליסטי במידה גדולה הרבה יותר ממה שעושה זאת העלילה, הסמלית-בעיקרה. סיום זה מטשטש את הגבולות שבין המציאות והמסתורין ומעביר את הסיפור כולו לאותו תחום שבין שניהם. המענין הוא כי המסתורין של הסיום אינם מתקבלים על הדעת פחות מן הממשות שבשאר חלקיו וזה מפני העוצמה האמנותית של הניסוח בכלל וכן מפני שאווירה זו של בין-השמשות-התודעתיים היא היא אווירתה של האגדה הרוסית, שאותה ספג גוגול ומשמש לה לפה. שלושה מוטיבים המצויים באגדות, משתמעים מתוך "האדרת". המוטיב הראשון – הלא היא האדרת עצמה, כסות גופו של האדם, שהיא זהה עם הגוף וחופפת אותו. השני – מוטיב הנקמה; נקמת העלוב והעשוק בנוגשיו. המוטיב השלישי הוא – תחיית המתים, הקמים לנקום בעולביהם. למוטיב האדרת ומוטיב התחייה – יסוד משותף: הקשר המאגי שבין האדם לעולם העצמים, בין החיים לבין המתים. קשר זה מקורו באמונת האדם הקמאי. הגוף הוא מעטה הנשמה, הבגד הוא מעטה הגוף. ובין שלושת אלה קיים קשר של זהות וזיקה הדדית. מה שקורה למעטה, הוא גם גורלו של הגוף. בפרוסיה האמינו שדי לתפוש את בגדי-הגנב אם אי אפשר לתפוש את הגנב עצמו... המתים רוקדים על קבריהם בתכריכים, ואוי לו לאיש הנוטל מהם את בגדי-הלבן שלהם. המתים רודפים אחרי הגזלן וכופים אותו שיחזיר את תכריכיהם; כשהאדם ישן, נודדת נשמתו ומבצעת מה שהאיש חולם בשנתו. כן מבצעת נשמת המת את פעולות בעליה אחרי מותו. הקשר בין הנשמה לגוף, בין הלבוש לנשמה, אינו נפסק גם אחרי המוות. יש להסביר רק פרט זה: מדוע אין אקאקי אקאקייביץ' באשמאצ'קין מתנקם בגנב אלא בגנראל, ב"אישיות רמת מעלה"? דומה שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שהגנב איננו הגורם האמיתי והמתמיד לביזיון חייו של אקאקי אקאקייביץ'. ולמרות הנזק שהוא מביא לגיבורנו, הרי אין זה, בסופו של דבר, אלא נזק אפיזודארי; בעוד שהגנראל הוא הוא המבטא את מעמד עושי-העוולה הנצחיים. אין פלא, איפוא, שהגנראל הוא נושא-הנקמה ולא הגנב, ומפני כן – מאז נטילת אדרתו של הגנראל – חדל הפקיד המת מלהופיע. נראה שאדרת הגנראל הלמה אותו יפה. מכל מקום לא נשמע עוד דבר על חטיפת אדרות. מסתבר כי גוגול נתכוון לכתוב סיפור, אך מהיותו ספוג כל כך את רוח האגדה האוקראינית-העממית יצאה מתחת ידו אגדה נוספת, הפולשת פה ושם אל תחומי הריאליזם והסאטירה החברתית, אך מתנשאת אל במת ההטפה המוסרית.

1956 , פברואר 2 " ורה לוין, מתוך "אמנות הבמה

"מכאנ ואילכ נעשו חייו כמו מלאימ יותר, כאילו נשא לו אשה... כאילו לא היה עוד לבד, אלא איזו רעיה נעימה ניאותה לעשות עמו את דרכ חייו - ורעיה זו לא היתה אלא אותה אדרת."

20

יעל טוקר, יואב היימן

גוגול על תיאטרונ ומשחק: "התיאטרונ הוא במה, ממנה ניתנ להעביר מ ר אמת וח ד רב." "אני מבינ הומור אמיתי כצחוק ודמע." "יותר מכל יש להימנע מקריקטורה." "לשחק בפשטות, בתומ לב, לא להתאמצ להיות מצחיק."

21

The Overcoat by Nikolai Vassilievich Gogol

Adaptation: Shahar Pinkas Directing: Shir Goldberg Set Design: Shani Tur Costume Design: Polina Adamov Music: Daniel Salomon Choreography: Sharon Gal Lighting Design: Roni Cohen

Sculptures: Amira Pinkas Dialogue Coach: Assi Eshed Voice Coach : Dorit Atzmon

Actors: Yoav Hyman - Akaky Akakievitch Bashmatchkin

David Kigler - the tailor Petrovitch , Coworker fo Akaky $NDNLHYLWFK %DVKPDWFKNLQ 3ROLFH RIÀFHU 7KLHI &OHUN LQ %HG Yael Toker - Pugachova - Landlady of Akaky Bashmatchin, Akaky Bashmatchin's Mother, Coworker fo Akaky Akakievitch Bashmatchkin, Janitor, Guest at the Party David Ben Zeev - 6WHSKDQ 9DUODPRYLWFK 7KH 3URPLQHQW Person, +LJK 5DQN *RYHUQPHQW 2IÀFHU 3DZQ VKRS RZQHU 9HQGRU 'RFWRU 7KLHI Eddy Alterman - Wife of Petrovitch, New Coworker of Akaky Akakievitch Bashmatchkin, Policeman, Clerk of the 3URPLQHQW 3HUVRQ V 2IÀFH One morning in St. Petersburg, a clerk named Akaky Akakievich Bashmachkin discovers a hole in his overcoat. In order to repair the overcoat, he approaches a tailor named Petrovich who advises him to have a new one made, but the cost of a new overcoat is beyond Akaky's meager salary. A generous work bonus which Bashmachkin receives allows KLP HYHQWXDOO\ WR SXUFKDVH WKH RYHUFRDW DQG ZKHQ LW ÀQDOO\ arrives in the hands of the tailor, Bashmachkin is unable to control his emotions and bursts into tears. His coworkers, realizing his excitement, throw a party in honor of the new overcoat and while on his way to the party Bashmachkin H[SHULHQFHV DV LI IRU WKH ÀUVW WLPH WKH KXVWOH DQG EXVWOH RI WKH street. At the party he is quite on his own and on his way home he encounters a couple of robbers who steal the overcoat. In an attempt to retrieve his overcoat, Bashmachkin runs from RQH SROLFH RIÀFHU WR WKH RWKHU EXW WR QR DYDLO +H LV WUHDWHG with harshness and scold. Humiliated and unwell he returns WR KLV ÁDW DQG GLHV

Assistant Director: Shai Bsore Programme: Poli Brinner Photography: Yael Ilan Poster and Programme Design: Nutelstudio Public Relations: Dana Sukholutsky - The Jerusalem Khan Theatre

The performance lasts about 1 hour and 20 min. (without intermission)

Premier: July 27th 2013

22

דני וייס מנכ"ל: מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי: רות דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, מיכה טל, שרה ליסובסקי, מרק סופר, יון פדר, עמוס אונגר - יו"ר, חברי הועד המנהל: ד"ר רענן קופ, יובל קורן, דייויד קינדלר, דני קליין, פרופ' אלי רוזיק, אילן רומן, ניסן רז, יקיר שגב, יהודית שלוי, אורי שרף הלל שטיינברגר )יו"ר(, בני בן צבי, אלי פלג, יוסי שובל חברי ועדת ביקורת: ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית: פרופ' נורית יערי יועצת אמנותית: תמר אלקן, דודו בן זאב, אורית גל, יואב היימן, אריאל וולף, איתי זבולון, יעל טוקר, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, שחקני להקת תיאטרונ החאנ: אבי פניני, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון, ארז שפריר אניה בוקשטיין, לירון ברנס, שמרית לוסטיג, יונתן מילר, רוי מילר, אבי קורניק, גאיה מיטל אבני, אורטל אבנעים, פלורנס בלוך, שחקנימ להצגה: שליטא-כץ, שרון שטרק צוות תיאטרונ החאנ: מנהלת מכירות רוני כהן; מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיני טרטיבית: עוזרת מנכ"ל דנה סוחולוצקי; מנהלת יח י ציבור ואירועימ: פולי ברינר; עוזרת מנהל אמנותי ועורכת תוכניות: אירית בלומנפלד; חוצ ומחלקה חינוכית: מנהל במה: קרן ברק; מנויימ: מרינה ברייטר/אתי רייצר; הנהלת חשבונות: עדנה טוויג, יפה פרידמן; ניהול הפקה: נוֹש; ֶ נעמה א ומזכירת התיאטרונ: הודה ספקטור, אנטון קוצ'ר, עובדי במה: י מיכאל אבבו, איתן כהן; טכנאי קול: עידן הרזון, יונתן לוי, לי לוריאן, מרטין קנטור; תאורנימ: עסאם אל-שריף; אחראיות קופה: סופי מולדבסקי; איפור, פיאות ותפירה: אלינור זילברמן; הלבשה ואביזרימ: חאלד חמדאן; עוזר אחזקה ועובד במה: ואדים קיסלב; עמית ברומר, דנה ישראלי; מפקחי טלמרקטינג: מזל בן-זקרי, יעל בר, מיכל תמרי, יניב ספיר, רחל גוטגרץ; קופאימ: אספיר מילמן, נועה טוראל; אורי אדלמן, מעיין עטייה, יעל אלטוביה, דיילימ: דניאל יום טוב, ארז ירמיה, רעות גנץ, הודיה וסרצוג, נגה פרי, אנה קליימן; מחלקת טלמרקטינג: דניאל גיל, מיכאל לוי, חמוטל סדן, ארי טפרברג, לי טפרברג, מיכל נוימן, הילה קסטל, הדס שלייפר, אתי דרקסלר, אפרת מירון, אלעד לוטרבך; אגודת ידידי תיאטרונ החאנ: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים עבורם. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית dana@khan.co.il : לתיאטרון. אנו שמחים לצרף ידידים נוספים. להתקשרות אילה כהן, מוחמד שריף עובדי הבית: יעקב מוזס; דרנ: עו"ד עמי פולמן יועצ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנימ:

חברי אגודת הידידימ: ידידימ אורה ויעקב אחימאיר אורי ועדנה ארבל עליזה אשד דורית ויחזקאל ביניש יורם בליזובסקי מירלה ושרון במברגר

עמיתימ רונית ואפי אברמזון מיכל ועמוס אונגר יעל ורמי ארז רות וג'ו בורמן אליהו בן טובים בברלי וניר ברקת נורית ואהל וגבריאל הרמן ציפי ודן זיסקינד רנה ומאיר חת רחל וייס ישראלה ומנחם לוסטיגמן לסלי סבה וורדה שיפר שלומית ופלג רדי מיכה שגריר נורית ואלי שיפמן אליס ומשה שלוי תחיה וישראל שצמן

שוחרימ דברה ולואיס גרבר רבקה ורפאל האפט רות ומישאל חשין דורית ומיכאל מנדלסון ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס גאולה ואליעזר שמואלי

נחמה חסון אבי ונעמי חפץ משה יונס ושרה גרוסמן איטה ילין עמוס ודבי יפה ארנה ואדוארד כהן מוקי כהן עמליה כהן רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון הלה וחיים לי-רן דינה ושלמה מור יוסף גיורא מורג לינסיה מצנר רחל מרין הילה סולומון שמחה סיגן תחיה והרי ספיר שרה עצמון

עליזה ודניאל פאר יונה ואריה פינסון ענת ואלכס פינסטרבוש לינה פישר ברוריה פרסבורגר גוני צור נעמי ודוד קאסוטו יהודית קרפ תמי ויהודה רוה ציפי ואילן רומן )יו"ר( זיוה רותם בתיה רקם אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר יהודה שפירא

ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון צילה בן-שחל מאיר בסן אראלה ומרדכי בר-און נעה וישראל בר גיל רות ברמן תמי גוטמן דינה ויורם גרינשפן דגנית וטל דיליאן מירה וינשטין סימון ולירו יורם זיו ומיה גילון

אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

23

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

9354102 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז http החאן.קום// www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל