החאן - עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי

העולם כבמה מתבטא גם דרך התייחסות פרודית לציוני דרך במאגר התרבותי האצור בזיכרון הקיבוצי של הקהל המיועד. [...] לאחר שירצח את בעלה, איש המצפון העומד בדרכו, יחזר אוי אחר האלמנה בדיוק כפי שעושה זאת ריצ'ארד השלישי של שקספיר, ואף יזכה לסיוט מסוגנן מטעם קורבנותיו. ולמה? לא כי היגיון יש כאן, אלא משום שפרודיה יש כאן, והיא מנחה את העלילה. [...] לקשר ההדוק הזה בין בריונים וקפיטליסטים, עסיסי, חסר-צורה ומשולל כל היגיון אידיאולוגי ארוך-טווח, מייחס ברכט את האירוניה החודרת ביותר במחזה. המציאות בנויה על פרדוקס עמוק: התועלתנות האנוכית, האמורה להפריד את החברה האנושית לאטומים מבודדים, היא למעשה הברית העמידה ביותר ביחסי אנוש; אבל אין כל רציונל מילולי המסוגל להעניק לה כסות רטורית שתסבר את האוזן, זו הצמאה תמיד לשמוע את ייצוגם המנוסח-למשעי של עקרונות מוסריים [...] ניכוסם האקרובטי של טיעונים מסורתיים מתחומי המוסר, הפטריוטיות, או הדת לשירותה של ברית הבריונים והקפיטליסטים, עלול להיחשף ברגעי המשבר הבלתי נמנעים הפוקדים תדיר את המציאות הפוליטית. הרטוריקה הגבוהה על אודות ערכים, הגינות, מוסר וסלע קיומנו לא תעמוד במבחן המציאות אפילו לרגע קט, בשעה שהיא מתנגשת באינטרסים כלכליים-כוחניים מנוגדים: כשמשווקי החסה, שנתנו לאוי את חסותם הנדיבה, נרתעים מפני הדם שהוא שופך, מתעורר בהם לרגע מצפונם הרדום, אבל מיד הם מגלים שאין הם זכאים עוד לדבר ברצינות בשמו של אתוס שהם עצמם ויתרו עליו. הברית ההדוקה בין בעלי האינטרסים הכוחניים היא מפלטם היחיד, והיא גם זו המפתה אותם לנקוט מטבעות לשון מקודשות של מסורת ומוסר, עד שיבוא ברכט, או אנחנו, ונפוצץ עליהם את בלון הפרודיה, לתפארת ההומניזם הפצוע אך למוד ההישרדות. שכן, אחר הכול, הלא מרקמותינו שלנו וממסכת חיינו טווים העריצים את תדמיתם המזויפת: זה כוחם, וזו גם התהום הפרושה לרגליהם, ובה ייפלו, כדי לפנות את מקומם לעריצים החדשים.

269 ' , עמ 1999 , אברהם עוז, התיאטרון הפוליטי: הסוואה, מחאה, נבואה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, זמורה-ביתן . מתוך הפרק "נבואה: התיאטרון הנבואי". 272 –

ארז שפריר, ויטלי פרידלנד

21 תיאטרון החאן