החאן - בדמי ימיה

4!3 4!3 !6! +*!% 6 6!'! ("* % 3. (5 !,*!% 6 4!3 24 6 -3,0 4#5

עגנון פותח צוהר בפני הקורא ללמוד על המאוויים, החרדות והתשוקות הכמוסות של דמויותיו דרך חלומותיהם, או קשרים אותם הוא עושה לציטוטים מהתנ"ך. בקוראי את הנובלה, אחד הדברים שריתקו אותי ביותר היה כיצד תוך שנים בודדות, תרצה שהייתה בתחילת שנות העשרה שלה בזמן שאמה נפטרה, הפכה להעתק של אמה. מדויק יותר אולי יהיה לכתוב, העתק עקום.

אמה סבלה מדיכאון, התקשתה לעשות את מטלות הבית, חייתה בנישואים ללא אהבה, וביקשה את נפשה למות. והנה, לא חלפו שנים רבות ובתה תרצה מוצאת את עצמה באותו מקום. היא שהייתה כמהה כל חייה להתקרב לאמה, וללמוד אודותיה, עד לשלב שבו ניסתה אף להתאחד עם חוויותיה, מצאה עצמה נשואה לאהובה של אמה, כשהיא מבינה שהיא לא רק כפתה על עקביה את הנישואים הללו ושאלו אינם נישואים אמיתיים, כי אם מבינה לבסוף שכל פעולותיה רק הרחיקו את אמה ממנה. היא שניסתה להתקרב, להחיות, להתאחד עם אמה, כמעט רצחה במו ידיה את האפשרות של נחמה. בפעמים הראשונות שקראתי את הנובלה, תשומת הלב שלי הופנתה לתרצה, לפעולותיה, לתשוקותיה, לפחדיה, למאווייה - אך בקריאות חוזרות, תשומת הלב שלי הופנתה כלפי הדמויות הסובבות אותה, אביה, קילא, מינטשי גוטליב וכמובן עקביה מזל. בניגוד לתרצה אלו ידעו על אירועי העבר, להם הייתה האחריות והכח. וכך, במקביל לדאגה לשלומה של תרצה כל אחד מהם עשה סדרה של טעויות )שבחלקן אינן מודעות ובחלקן מודעות( אשר הובילו בצורה אקטיבית את תרצה לבין זרועותיו של עקביה.

בפסקה החותמת את הנובלה מבין הקורא שזהו יומנה של תרצה, הדרך שבה היא מנסה לפענח את רצף הארועים שהביאו לכך שבסוף היא תנשא לעקביה מזל. בעיבוד הנוכחי, רציתי שתרצה תחווה את כל הדמויות, עורכות לעצמן חשבון נפש, ומנסות לפענח כיצד קרה הדבר ומה חלקן בכך. כמו בבבושקה, בנובלה ב דמי ימיה תרצה קוראת ביומנו של עקביה מזל, וכותבת יומן אותו קורא הקורא. כך גם במחזה נצפה בתרצה המנסה לפענח דרך הדמויות המנסות לפענח את הפתלוגיה המשפחתית שלה.

6