החאן - בדמי ימיה

יש בהם עדינות והתחשבות, אך לא לכך . העתק כפילי של נישואי הוריה חיי תרצה לצד האיש המבוגר ממנה בדור שלם הופכים להיות נשאה תרצה את עיניה. אין היא חושקת באפר כי אם באש שנמנעה מאמה. עובר ושב בסיפור וממלא אותו בטעויות-זהות קטנות וגדולות, טריוויאליות וסמליות, קומיות וטרגיות, כביכול מוטיב התאומים הזהים כמעט כל דמות מגלמת כאן בעיני זולתה, לרצונה או בעל כורחה, דמות קרובה או דומה לה. ... היא מקדשת את דמותה, את טקס ישיבתה בחלון, את בגדיה הלבנים. המסתורין האופף את יחסה של תרצה אל אמה הוא יחס פולחני. הסתלקותה העדינה והנחרצת של האם מעורר בתרצה התפעמות עזה, החורצת בסופו של דבר את גורלה שלה: אחרי מות האם תשאף תרצה להתמזג בדמותה עד כדי ביטול עצמה. היחס הפולחני מונע כל קרבה ממשית בין הבת לבין האם – או שמא העדר הקרבה הוא המביא את תרצה, מלכתחילה, לידי יחס פולחני אל אמה. קול הדלת הנפתחת הוא הקול היחיד שמשמיעה תרצה באזני אמה. זהו קול ילדותי, מהתל: האם גוועת והבת משתעשעת. עד כמה ה לאהובה, שבוא ָ ה, השואלת בכל עת מחדש "מי בא", אולי אכן עדיין מצפ ָ אכזרית )שלא בזדון( היא ההטעיה הילדותית הזאת. החול יבוא להיפרד ממנה אף-על-פי שיתמהמה. שוב ושוב מתברר לאם כי פתיחת הדלת אינה אלא מעשה ילדותי של בתה, ואף-על-פי-כן אין היא נוזפת בה כי אם חוזרת ושואלת מי בא. כאומרת: לא לךְ אני מצפה. ... חיי לאה דועכים, ובדעיכתם חרב גם עולמו של האב, ושניהם שקועים ביגונם עד שכמעט אינם שמים לב לעצם קיומה של הבת. עיניה "הרכות" של לאה האם, ועיני תרצה בתה, ועיניים אחרות בסיפור, נשואות בלי הרף אל "מי בא". אולי מפני כן כמעט אינן רואות מי נמצא כאן.

1966 , , הוצאת כתר, ירושלים מתחילים סיפור עמוס עוז, מתוך

( 4* 6! #2* 6 $*3 %5$,%*! )(! ! * ("* %( 43% %' 246 6. % / ! )%. 4 + ' ! ! 4%.2 4., 6 6. ( & ( ('5* +!02 ( 6 4%.2 %' +#! 5 %% 1.' ! 6! # )%,5 !. %' %6! 5#* 5!06 %, !. ( % &%*!(. % %306 ,!5* %306 4* %($! 64*! 5. * ( .4 ! %306 %6 % % &%6!,!% 5 4%.2 4., 6!,!% 5 %' %6 5# (! 4* 6 %5$,%* #36! ( 63#2 " *( (! 3!#5 (!3 3#56! 4* 6 %5$,%* %( +66! %($! 64* %' )%2%4# (* 4* (' %' 4 ! ("* % 3. )5 6 %# /-' %64# 40-* +% )%*.0

9

עירית פשטן, אור לומברוזו