החאן - הנשים העליזות מוינז'דור

תרגם את שקספייר בהשראת שפמו ל נסים אלוני

עונג מפרך הוא להתנהל בעקבות ויליאם שקספיר, במרחק ארבע מאות שנה, כדי לתרגם לעברית את הקומדיה שלו 'הנשים העליזות מוינדזור'. השנים ציעפו את מיליו האנגליות אך הפכון למטבעות- ט בשדות מוקשים ֵ לשון ברוב השפות, אף גודדו סביבן גדודי פרשנים, עד שהמתרגם מוצא עצמו לוא ן אשף-התיאטרון הזה, שקספיר. ֵ ברצותו לכוון אל מה שנדמה לו כי אליו כיו מטרונית רבת שנים היא גבירת התיאטרון, ובימינו - וגם במקומותינו - מתרננים לעתים כי נס לחה: דעת הקהל הדמוקרטי נתונה להצגות המתחוללות מחוצה לה - בעיתונים, בטלביזיה ואפילו ברחוב. חוה של פּטרוֹנוּת, מפקיעים את עושי-ההצגות הישנים מרשויות- ֶ ועושי-ההצגות הללו, במין מ השעשוע ומנשאים אותם אל חיק השיש של פנתיאונים ואקדמיות, או כופים אותם כמין משא על גבם של תלמידים.

ואם חרף כל אלה אין שקספיר יורד מלוחות-המודעות של התיאטרונים, אלא מוסיף להתגלגל בגלגולים שונים ומשונים על הבמות, אף ס". האם אחטא אם אספר, כי בלכתי ֶ למלא קופות או לגרום גרעונות, אולי אין זה מיותר להטעים שהוא היה – ונשאר - איש ה"שוֹ-ביזנ בעקבותיו הנחה אותי שׂפמו? קודם למעשה-התרגום לא שיערתי, שהאיש הזה טפח לו שפם כזה, דקיק, המיוחס בדרך-כלל לגנדרנים. ר מעט בשני קצותיו כלפי מעלה - פתח לי מין צוהר אל עולם ֵ תּמּ ִ השפם היומיומי הזה – שבסופו, באנדרטה שלו שבעיר-לידתו, הוא מ של שחקנים שבו התהלך, מאלתר להם שורות על-פי גחמנותם, משנה דמויות על-פי מוצאם, מדביק להם מלים שעפות ברחוב. ודרך השׂפם הדקיק הזה ראיתי את חרדותיו של איש-התיאטרון: את הציפיה מאחורי-הקלעים לכוח-עבירותה של מלה או שורה, את חישוב תובענותו של הקהל וההימור על תגובתו, ואת ההעזה להגניב לו את אשר אין הוא מצפה לו. והלא אין ביכולתנו אלא לשער - איש איש על פי נטיית לבו - מה היתה ההצגה אז, לפני ארבע מאות שנים. ה ולכל אוֹה במחזה, אך התרתי לעצמי לשמוט ממנו אלים וגיבורים, שאינם פנים מוכרות ַ א ואכן השתדלתי להטות שתי אוזניים לכל לצופים אשר המיתולוגיה שלהם אחרת היא: אין הבמה סובלת הערות-שוליים. ובשל אותה סיבה הוספתי פה-ושם מלה או שתיים או שלוש, שתסברנה לצופה ולקורא מהו, למשל שיסוי כלבים בדובים, אך לא דילגתי על מלים, או כוונות, שדפוסו של שקספיר סבלן ודפוסנו לא כל-כך. אף הרשיתי לעצמי חופש כלשהו בתרגום שורות-השירה, שאמנם עיתונים. ַ ע ֵ לּ ַ ע ְ אינן רבות במחזה הזה: דורו, מספרים ההיסטוריונים, היה רגיל בשמיעת חדשות בשירה, דורנו מ מכאן שמשהו נשתנה, כמו שאומרים, במרוצת המאות שחלפו. אך המתרגם, משהחל מפשפש בכליו של המחזאי, מצא עצמו מפועם ר ועוקצו לא פג וחכמתו לא נתבלתה וליחו לא נס אפילו בתיאטרונינו הבהולים על שתי מערכות בנות שעה ַ מ ָ מול מחזה שטעמו לא נ כל אחת, פחות או יותר. ועוד יותר מכך, נדמה לי כי דווקא המחזה הזה - אולי בדומה לחלק האחרון מ'הסוחר מונציה' - ממש הותז ף, מין שריד של שבט שתמיד נדמה כי הוא ָ ט ְ ס ְ ל ַ אל ימינו הדמוקרטיים. נמצאתי לכוד בקסמי הפאתוס העגום של האביר הזה, סר ג'וֹן פ חק שלא במקומו: איש גולה בקרב אזרחים ׂ ַ הולך ונכחד, נושא בדבלולי שערו וזקנו פרעוּת-של-חופש-לא-ידוע, גינוני תמהוני המש שעתידים - כבר באותם ימים, אך בודאי בימינו - לרשת את הארץ. אודה, נכמר לבי עליו, על האיש שחזר מן המלחמות, ונדחה בקש ף וגינונים כאלה, מוקצים מחמת הספק שנותנים בהם עד עצם היום הזה. מצאתי, איפוא, ָ ט ְ ס ְ ל ַ בידי הגברות; אך דומני כי פרעוּת כזו של פ ר', שהרי הוא גם זכאי ֶ ף לבדו בתואר 'ס ָ ט ְ ס ְ ל ַ כי נכון יהיה לכנות את כל גיבורי המחזה וגיבורותיו בתואר 'מר' או 'גברת' ולכנות את פ לכך בדין. ובשל אותה סיבה, נדמה היה לי כי מוטב לתרגם את שם המחזה כפשוטו, ולא לתבלו אפילו בקמצוץ של שפה-גבוהה, חרף זוֹר העליזות' בתרגומו של נתן אלתרמן. ְ דּ ְ ינ ִ הפופולאריות שלה זכה השם 'נשי ו הקורא אשר יצפה בהצגה, ימצא כי כמה מחלקי המחזה הושמטו מן ההצגה, וכי כמה מן השורות הנאמרות אינן מופיעות בספר. וכבר הזכרתי פה את בהילות התיאטרונים שיש לה סימוכים בקוצר-הרוח של קהל בימינו. אולי כאן גם המקום להוסיף, כי עדיין יש רבים בין צופי-התיאטרון במקומותינו, ואפילו בין אלו היודעים עברית על בוריה, אשר מתרגמים במוחם את הנאמר ם אחרת. אולי אין זה אלא שריד מחרדות המתרגם, אך ככל שלא ייראה הדבר מוזר, ֵ על הבמה לשפת-א

נמצאתי חושש לתרגם לעברית ציטוט אנגלי מן התנ"ך, פן ייראה חריג. ועם זאת מצאתי כי 'רצח השפה האנגלית' במחזה, מן הראוי שיתבצע גם בשפה העברית: אחר-כך, לאחר ההצגה, או-נא את אשר נחסר וגם את אשר נרצח. על כן אל-נא ְ צ ִ אם תחפצו, איש-איש תחת אהילו, מ תפשפשו בשיבושי, או בהשמטות הבמאי, אלא הציצו-נא בשפמו הדקיק של וילאם שקספיר בשעה שכתב - בשבועיים, אומרים, ועל-פי צו מלכּתו, אומרים - את הקומדיה לזמננו על 'הנשים העליזות מוינדזור'.

י אוֹדרי ויוֹסל בּרגנר, שהיטו אוזן ַ תודתי נתונה בזה גם לידיד קשבת ובאורך-רוח לתרגום העברי, אף העירו את הערותיהם, לאחי, שאול אלוני, שטרח וניקד את כל המחזה הזה, ולברוך ע והביא את הספר לדפוס. ַ ג ָ י ֶ שׂראל, איש 'דביר', ש

7

יהויכין פרידלנדר