כותבים קוראים - אפוס הוצאה לאור - שבוע הספר העברי - גיליון מספר 6 - יוני 2019

9159 גיליון מס ‘6

כותבים קוראים מגזין שבוע הספר העברי יוני -

המשך ראיון עם מיכל אדמוני מחברת הספר ’ רציתי צבעים בהירים ‘

מיכל אדמוני עובדת יום בשבוע כפרי - לנסריט במכללת "גל לוינשטיין", העוסקת בשיקום של אנשים שהחליטו לחזור למעגל החיים, ” אני מנחה קבוצות במסלול שנקרא "נתיב" ואני חלק מצוות מצויין שביחד אנחנו מנסים להחזיר לאנשים שכבה בהם האור, את הניצוץ.

המטרה שלנו היא להביא אנשים לחשוב כמה דברים נפלאים יש בנו למרות הנכות. כמה אנחנו יכולים לצמוח ממשבר, ואיך נתנה לנו האפשרות והיא החשובה מכולם - להמציא את עצמינו

מחדש.

מתוך הספר...

בשאר הזמן אני בבית, עסוקה

בכתיבה. בעקבות יציאת הספר שלי – 'רציתי צבעים בהירים' התחלתי גם להרצות בפני קהלים שונים ובהרצאה שלי אני מספרת את סיפורי האישי עם דגש רב על תהליך

” האמת דרור, אני חושבת שחוץ ממני אף אחד לא יוכל להבין, ולא משנה כמה אסביר. אני כל הזמן אומרת שזר לא יבין זאת, אתה החבר הכי טוב שלי בעולם חוץ מיהלי, אבל כל עוד אתה דורך על קרקע יציבה, כל עוד הרגליים שלך נושאות אותך בבטחה ממקום למקום, בלי לחשוב לשנייה על כל צעד שאתה עושה, כל עוד עיניך נישאות למעלה וממלאות את תפקידן המקורי, ומראות לך את העולם, ולא משמשות לך ככלי מאזן על הקרקע, לא תוכל להבין... “

כיתוב תמונה

צילום: ורדה גולדשטיין

“ השיקום. מה מהספר בא לידי ביטוי במיוחד בהרצאות שלך?

” הספר מספר את סיפורה של אלה. בהרצאה אני מספרת את סיפורי. אז כן, זאת אני שם בספר ברגשות, במחשבות, בתובנות ובמסרים. והתובנות והמסרים הם שני הדברים הכי חזקים ששותפים גם לספר וגם להרצאה .“ איזו סצינה חרוטה בליבך לעד? -ה” סצינה שאליה אני מחוברת בכל עצב ועצב בגופי ,זו הסצינה במטבח בבית של אופיר, כשהוא מתעקש איתה שתישען על השיש ותחתוך סלט ואחר כך שתתכופף ותוציא את המחבת ותכין ביצים. זאת כל כך אני שם, אופיר בספר, זה הקול הפנימי שלי. וכל פעם שאני קוראת את הקטע הזה, אני חוזרת אחורה בזמן, לפעם הראשונה שלי בבית ובמטבח בלי דורון שטס “. לחו"ל

5