עיתון - לשון. כנס "לשון ראשון" ה 15 לשפה העברית

1 0 - 8 . 2 . 2 2 | ש ל י ש י ע ד ח מ י ש י | ז ' - ט ' ב א ד ר א ' ת ש פ " ב | ל ש פ ה ה ע ב ר י ת 1 5 - כ נ ס “ ל ש ו ן ר א ש ו ן “ ה

מאת ד"ר רוביק רוזנטל 1938-2022 כנס השפה העברית נפרד מיורם טהרלב

אותו, פי כמה, מכל הבחורים שיצאו למלחמה./ אולי בגלל היופי, אולי בגלל האופי/ אולי הלך ליבי אל הכומתה האדומה". הוא בן קיבוץ יגור. הוא טהרלב מתעד, באהבה ובקריצה, את הקיבוץ של פעם בשני הספרים הנפלאים "הנשיקה הראשונה" ו"משק יגור טיוטה". הוא נזכר בפילוג הגדול: "יעל בן ארצי לא רצתה לעזוב/ הוריה המפא"יניקים לקחו אותה בכוח"; במקצועות שנעלמו: "וזה סדר החשיבות:/ נהג/ טרקטוריסט/ נוטר/ גרז'ניק, עגלון, מסגר". כל אלה התנקזו אל השיר המספר הכל על הקיבוץ הישן: "ארבע אחרי הצהריים/ כרגיל עוד חם./ בשדרת האזדרכת/ תינוקות לומדים ללכת/ לבדם./ רוח ערב מתפרכסת/ מביאה אל

ניצב עשרות שנים יורם טהרלב היה במרכז הזמר העברי. שיריו הם חלק מפס הקול של המדינה וממעצבי הסיפורשל הארץשבה גדל ושהשתנתה לו ולבני דורו. זו הזדמנות להציץ לדרך שבה משחק טהרלב עם העברית, ולא רק בשירים המולחנים.

כותב עברית שאין יורם טהרלב כמותה: מדויקת, פשוטה ומורכבת, פואטית וממזרית, ואי אפשר למצוא אצלו נפילה אחת לרפואה. השורות סדורות ומתנגנות מאליהן: "אהובתי יעל/ הייתה כה ביישנית/ זרקה את כובעה, וגם את נעליה/ לחסום את המשעול/ בו רצתי אחריה". וגם: "בפרדס ליד השוקת/ צל ערביים וירוקת/ וציפור שותה./ אשכולית תלויה עדיין/ בין החורף והקיץ/ ואני כמותה. עוד אני פוסע/ לחפש אחריה/ אהבת חיי/ ואני יודע/ תמה העונה/ תמו נעורי". ואחרים, התנ"ך אהוד מנור , נעמי שמר כמו כותבים גדולים לצידו, שם. "האיש אשר יביא את הבשורה/ חמוץ בגדים יבוא/ אל תוך העיר הנצורה". איש הבשורה שאול משמואל, חמוץ הבגדים מישעיהו. עלמשה נאמר "יעלה ויבוא", צירוףהלקוחמסדרעמרם גאון, ואחר כך: "עזוב שטויות", צירוף הלקוח מסדר העברית משתעשע עם טהרלב הישראלית. בשיר "אשה חסידה הייתה" פסוקי תנ"ך ותלמוד וכורך בהם רמזים ארוטיים: "ותלמדני את חוק התנ"ך/ אחוז בזה, וגם מזה ידך אל תנח", בעקבות קהלת: .)18 ךָ" (ז ֶ ד ָ ת י ֶ ח א ַ נּ ַ ה אל תּ ֶ זּ ִ ם מ ַ ג ְ ה, ו ֶ ז ָ ז בּ ֹ ח ֱ א ֶ ר תּ ֶ שׁ ֲ "טוֹב א היא אהבה שאינה תלויה בדבר או טהרלב ארץ ישראל של בפוליטיקה, "בדרך העולה לירושלים/ עוד אפשר לראות הרחק הרחק בוסתן./ טרסה עתיקה, עצי אלון וזית,/ שבילי הרים ומנזרים, צינה של מעיין". הכרמל, ההר של ילדותו הוא "ההר הירוק כל ימות השנה/ אני עוד חולם ושואל/ לנשום רוחותיך כבראשונה/ לשכב בצילך כרמל". ארץ ישראל של הטיולים: "כבר ראיתי בגלבוע את הפריחה/ ומהר תבור ראיתי את הזריחה/ כבר עליתי למצדה בשביל הנחש". יש גם שירי התפכחות, שלא לומר אכזבה: "ארצנו הקטנטונת/ עם סטריאו יפני/ וראש אמריקני/ דה לנד אוף מילק אנד האני. השיר שעיצב לנצח את תולדות פתח תקוה, הבלדה על יואל לגירסה מודרנית: "בוקר לח בשנת טהרלב משה סלומון, זכה אצל תשס"ח". סיפק לא מעט שירים לתקופה שבה התגייסו כותבי טהרלב הזמר לכתוב שירי צבא להעלאת גאוות היחידה או החיל. בראיון טלוויזיה אמר: "איש לא גייס אותנו, התגייסנו". חייל אחד "הוא פשוטשריונר/ לאפחות ולא יותר", ואחר "איני יודעת למה/ אוהב

המרפסת/ ריח שחת ואספסת,/ וקצת נחת גם". אוהב סלנג. הסלנג שהוא שוזר בשירים הוא הסלנג של טהרלב שנות החמשישים, רובו התיישן. "לתינוקות מודדים בטוסיק/ לגדולים מודדים בפה"; "הנהג שלנו חברהמן/ הוא הביא אותנו לחירבת ג'אן", וגם "איך היא זזה, ואללה ז'ז'ה/ כמו דסוטו על הפלאז'ה". באותם ימים לא יצאו לדייטים או לפיק-אפ, אלא עשו את זה בדרך ההסתדרותית: "נשתה מים קרים/ ואולי סוף סוף תציעי לי חברות". ולקינוח, שרשרת משפטים שנשארו ויישארו אתנו, ולא רק בשירים: "העולם כולו נגדנו/ זה ניגון עתיק מאוד". "הרצל וכל האדונים הנכבדים/ בבאזל יסדו את מדינת היהודים". "קום והתהלך בארץ/ בתרמיל ובמקל". המקור (במקלו ובתרמילו) במסכת שבת. "בסך הכול רציתי להגיע הביתה בשלום". מי היה זוכר את גבעת התחמושת בלי השיר? "זו לא שכונת פאר, זו לא שכונה של עוני/ ויש בה ילדים כמוך וכמוני". שכונת חיים, כמובן. לילה של פריחות/ ואת אינך עימי/ ואהבות שכוחות/ יעירו את דמי". שט לי יד בעת צרה". ֵ ה לי אח,/ הו ֶ י ֱ ה לי חבר, ה ֶ י ֱ "ה

5