עיתון - לשון. כנס "לשון ראשון" ה 16 לשפה העברית

7 - 9 . 2 . 2 3 | ש ל י ש י ע ד ח מ י ש י | ט “ ז - י “ ח ב ש ב ט ת ש פ “ ג | ל ש פ ה ה ע ב ר י ת 1 6 - כ נ ס “ ל ש ו ן ר א ש ו ן “ ה

" ן ראשו ן תרומת "לשו בעיר ך למערכת החינו ילדי ראשו ן לצי ו ן כותבים את סיפורה של העיר. כתבו ילדי העיר את "אגדות ראשון 140- לכבוד שנת ה לציון"אגדות ראשון לציון הםסיפוריםמרתקים, מצחיקים שנותיה 140 או דרמטי ים, שהתרחשו בעיר לאורך שדה חמניות ברחוב רוטשילד האצבעות שלי לא נחות, מפזזות במהירות על קלידי הפסנתר הנוקשים. אני שם לב שסביבנו נוצרת המולה; אימהות וילדים קטנים שמסתובבים בעליזות ומצחקקים, רוקדים עם הצלילים, אנשים שעוצרים סתם להעיף מבט, להנות מאיזה צליל לפני שהם ממשיכים את היום, ילדים שהרגע סיימו את בית הספר היסודי, היונים, זה שמאכיל אותן כל יום – והיא. כולם נושאים את מבטם אליי. אבל אני, מקדיש את המנגינה הזו לנערה אחת בלבד. בבוקר של אותו היום אני עומד ונועץ בה מבט ללא בושה. השיער שלה אדום ומעט נפוח, משתלשל על כתפיה באי סדר. היא קוראת איזה ספר שאני לא מכיר, שעל כריכתו ציור שמן של שדה חמניות. אני מחליט לגשת אליה. היא מרימה את עיניה מהספר, מסתכלת עליי, ואני מגלה שזה עומד להיות הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. אני, שאף אחד לא יודע מה אני מרגיש או חושב, מרגיש לחלוטין חשוף עכשיו. אני מתעלם מהרגשתי ושולח את היד שלי אליה. "נעים להכיר, מדאם". היא נועצת בי מבט. "אני יכול להזמין אותך למשקה?" היא משתהה לרגע, ואז אומרת בביישנות, "אני לא. לא מאלה ששותים". אני מחייך. "אה, לא. דיברתי על ברד". אנחנו קונים ברד אבטיח קר ברוטשילד, ואז חוצים את הכביש לגן הגדול. מתיישבים על הדשא, ורק נושמים. אני מנסה לגייס את כל הביטחון העצמי שיש שלי. "אז, אומנם אין כאן חמניות, אבל המקום הזה לא פחות יפה". היא מרימה את המבט מהדשא ומחייכת. "הספר מספר על ציור של ואן גוך", היא אומרת. "החמניות". אני מקשיב, מרותק. "כשהוא הגיע לעיר ארל, הוא פגש בחורה שקוראים לה ראשל. הוא והיא התאהבו. בערך". היא משתהה. "היא התאהבה באומנות שלו, הוא נפל לרגליה לגמרי, אז הוא נתן לה את האוזן שלו". אני צוחק, "את זה אני לא עומד לעשות", ואנחנו צוחקים לרגע עד שאנחנו מבינים מה אמרתי. אני מחליט לעשות צעד: "טוב, אני אומנם לא מצייר, אבל יש לי את האומנות שלי". אני אוחז בידה ומוביל אותה לפסנתר הכנף בסוף המדרחוב. עכשיו, כשאני מסיים לנגן, אני מקבל מחיאות כפיים סוערות. האנשים מתפזרים מהר, צוללים בחזרה לתוך שגרה. אני מתיישב לידה והיא מחייכת חיוך גדול. "אז מה, את גם עברת לראשון לאחרונה. כמו ואן גוך". והיא מהנהנת. "ואן גוך, הוא מצא בארל את המקום שלו. עם האווירה שהוא חיפש, השקט, ההשראה". היא לוגמת מברד האבטיח. "אני חושבת שסוף סוף הצלחתי גם אני". , מקיף ד‘ דורות 4‘ ליאם דקר, כיתה ז

דבר סורין גנות מ"מ יו"ר הדירקטוריון החברה העירונית ראשון לציון

תושבות ותושבים יקרים, השפה העברית מפתיעה שוב ושוב ביכולתה להתחדש, להתחדד ולהשתנות בהיצע שאין לו סוף. כנס "לשון ראשון" מוביל אותנו במנהרת הזמן - החל 16- ה מצירי הלידה הקשים שהפכו את העברית משפתקודשלחול, וכלהביצירההמרתקת שנולדהלנו:שפהשלאמפסיקהלהשתנות ולפרוץ דרך, לברוא מילים ומושגים, לאמץ טרנדים, לזרום עם הקדמה - ולספר סיפור שלם על מסורות וחידושים.

גםהשנה נארח בכנסהשפהאנשי רוח וחוקריםמן האקדמיה לצד מיטב האמנים והיוצרים. תחת הכותרת "עברית פורצת דרך" הם יתארו את תהפוכות השפה, שלמרות גלגוליה נותרה של כולנו – סוכנת התרבות המאחדת והמייחדת, זו שמחברת ומגשרת בין העבר והעתיד וזמינה במלוא יופייה לכולם – לילדים ולקשישים, למתפללים ולמדענים, לחובבי הסלנג וליוצרי פרוזה ושירה. לכולם היא מסייעת להבין את שורשינו, שטבועים עמוק באדמת המדינה. אני רוצה להודות לראש העירייה רז קינסטליך, למ"מ ראש העירייה ומחזיקת תיק התרבות והחינוך, ליאל אבן זהר, למנכ"ל החברה העירונית אלי פולק, לשותפים הרבים שצועדים אתנו יחד מזה שנים במשעולי העברית ולכל מי שהופך את כנס השפה לאירוע תרבותי משמעותי ומרתק. יחד נמשיך להאיר את העברית במלוא הדרה. בברכה, עו"ד סורין גנות משנה לראש העירייה, מ"מ יו"ר דירקטוריון החברה העירונית הידעתם? המילה פְרֵחָה נוצרה משילוב בין כינוי הגנאי פָּרֶח שמקורו ביידיש ) פרח'ה ( והמילה בערבית שפירושה פרגית ל “ ‘שיר הפריחה‘ בביצועה של עפרה חזה ז הוא אחד השירים המעטים בהם ברגע ששוחרר לעולם הוא שינה את פניה של השפה העברית. במופע ‘קול פורץ’ נחזור למילים והשירים שהטביעו חותם בשפה ופרצו דרך, בחלקם התאהבנו בן רגע וחלקם הקדימו את זמנם ועוררו סערה, אך המשותף לכולם שהפכו לקלאסיקות ישראליות ולפסקול חיינו.

20:30 | 7.2 | שלישי | קול פורץ אולם מרכזי | היכל התרבות מאיר ניצן

6