אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

הם שילמו את דמי ההרשמה וחיכו בקוצר רוח ליום הכניסה לדירה. בינתיים התנאים בבית משפחת פלדמן השתנו, רבקה הייתה בהריון והיה ברור שלא יוכלו להמשיך לגור בדירה. הם עברו בין מספר דירות שכורות בבני ברק , עברו סוף סוף לדירה בשיכון עממי, 1955- וב , כיום רחוב בגין. 1 רח המכבים מס שכניהם הטובים מהיום הראשון בשיכון, היו מגדה ומשה גודינגר. עם מגדה היה קשר קרוב, "כמו אחיות", כהגדרת מגדה עד יום מותה. .1957- יוסי נולד בדירה זאת ב המצב הכלכלי היה קשה. המשכנתא הכבידה עליהם מאוד. יצחק עבד במפעלי הטקסטיל בסביבה, עבודת משמרות, ללא בטחון תעסוקתי, בשכר נמוך עם תנאים סוציאלים מינימלים. ענף הטקסטיל בישראל נפגע מאוד בשנות השבעים עם העברת חלק גדול מהייצור לחו"ל והדבר השפיע מאוד על מצבו התעסוקתי 60- והכלכלי. תקופה מסויימת בשנות ה עבד יצחק במפעל תע"ש, לא ברור כמה זמן עבד שם ובאיזה תפקיד.פרטים אישיים רבים לתחקיר זה, נאספו מהעתק השאלון הבטחוני שמילא לצורך העבודה בתעש. מיכאלה

, בני ברק, בחזית שושנה, במרפסת הקומה 1 רחוב המכבים השניה מיכאלה ויצחק בדירתם. המרפסות כפי שנבנו במקור

עסקה בתפירה בבית ובהמשך יצאה לעבוד גם מחוץ לבית, בתפירה ובטיפול בילדים. מיכאלה עבדה אצל מספר משפחות תקופות ארוכות וזכתה להערכה רבה ולאהבת הילדים והמשפחות. קשר חם ומיוחד יצרה עם המשפחה הראשונה שבה עבדה, בשכונת הרופאים בתל השומר, הילדים ליאור ונועה, זכרו אותה היטב גם בבגרותם. מיכאלה דאגה ליצור בית חם עבור המשפחה. היא הייתה קונה בהקפה, כמקובל באותם ימים ויצרה מערכת קשרים חמה עם בעלי החנויות בבני ברק. פעם בחודש הייתה עוברת בין החנויות ומשלמת כמנהג התקופה "על חשבון החוב". זכורים ירושלים בבני ברק, משפחת לנו במיוחד בעלי חנות הבגדים והטקסטיל בשדרות רובין, שדאגו למיכאלה כמו לבת ודאגו לצייד אותה בבגדים לילדים ובציוד לבית והכל "נרשם על החשבון".

118