אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

1939-1942 פלישת הגרמנים, לאסק פלשו הגרמנים לפולין ומלחמת העולם השניה החלה. 1939 בספטמבר 1- ב במהלך השבוע הראשון, הגיעו לעיר יהודים רבים שנמלטו בחוסר כל מאיזורי הקרבות בגבול הגרמני וסיפרו סיפורי זוועה. התקדמות הגרמנים, לוותה בהפצצות רועשות ורבים ניסו להמלט לכיוון וורשה, אך הוחזרו. הגרמנים הגיעו בספטמבר. עם כניסת הגרמנים, ניתלו בעיר כרזות מרגיעות שביקשו 7- ללאסק ב מכל התושבים לחזור לבתים ולחיים הרגילים. כעבור שבוע הגיעו לעיר אנשי המנהלה הגרמנים ואז היחס השתנה לרעה. היהודים ניסו לחזור לחיים רגילים, אך היה חשש גדול מפני העתיד. מיכאלה סיפרה, כי ביום כניסת הגרמנים לעיר, ביקרה בעיירה הסמוכה קולומנה. כשהחלו הפצצות, היא חזרה ללאסק עם אחד העובדים במקום. כשהגיעה לביתה, לא היה שם איש. כולם יצאו לשטחים הפתוחים מפחד ההפצצות. , הוקם הגטו בעיר, באיזור הבורסקאים, ברחוב קילינסקגו שם 1940 באפריל התגוררה משפחתה של מיכאלה. בתוך מספר ימים, נסגרו כל מקומות העבודה והאנשים אולצו לעבור לגטו. הם לא הורשו לקחת מביתם דבר למעט בגדים. מקומות המגורים הוקצו בבתים היהודיים ברחוב. בבית הוריה של מיכאלה התגוררו עוד שתי משפחות. משפחתו של יצחק , כך שמיכאלה ויצחק יכלו להשאר 34 עברה להתגורר בסמוך, ברחוב קילינסקגו בקשר קרוב כל אותה תקופה. מועצה ומשטרה יהודית הוקמו והוטלו הגבלות תנועה חמורות על היהודים. הגרמנים נקטו ביד קשה, האוכל היה מועט ומוקצב. ר' המועצה היהודית בגטו (היודנרט), היה זלמן קוכמן. יצחק בראיון מספר על המועצה היהודית: "היודנרט נבחר על ידי הגרמנים, מועצה זו הייתה המקשרת בין היהודים לגרמנים. היודנרט טיפל בבעיות דיור מזון תעסוקה וכל השאר, אך גם היו מחוייבים לבחור ולשלוח אנשים למחנות העבודה. התפקיד של ר' היודנרט היה עדין מאוד. מצד אחד הוא יודע שאם לא יבצע את פקודות הגרמנים, חייו תלויים לו מנגד ומאידך, הוא היה זה שצריך לבחור את המגורשים. הגרמנים פתרו את הבעיה בדרך פשוטה, הם מינו לתפקידים אלו את האנשים הגסים והנוקשים ביותר. חברי המועצה, יכלו במידה מסויימת לעזור, למשל להודיע מראש על התנפלות של אנשי סס כדי שהזקנים והחולים יספיקו להסתתר, אולם לא תמיד עשו זאת או יכלו לעשות זאת. היהודים פחדו מהמועצה וחששו כי מי שינסה לבקר את התנהלותם יהיה הראשון לגירוש. גם אנשי המשטרה היהודית היו אנשים גסים מרמה נמוכה ...הם החרימו מזון והציקו ליהודים שנאבקו להשיג מזון למשפחותיהם בכל דרך אפשרית."

30