אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

אמה של מיכאלה, הכינה מבעוד מועד לכל בני המשפחה, תרמילי חירום ובהם ציוד ובגדים, אולם היציאה מהבתים הייתה מהירה ואלימה ולא ניתן היה לקחת דבר. מיכאלה לא הספיקה לנעול נעלים ויצאה יחפה מהבית. יצחק, נדרש באותו זמן לסייע לגרמנים בתחנת הקמח והצליח להוציא מבית הוריו בגדים וחפצים שונים. בזמן שהיהודים עמדו ברחוב תחת המשמר הגרמני, השכנים הפולנים בזזו מכל הבא ליד. איש, רוכזו בכנסיה במרכז העיר, בצפיפות ובתנאים סניטריים 3500- כל היהודים כ נוראיים, צעירים וזקנים, נשים וילדים. הובא עבורם מעט אוכל מהמטבח המרכזי איש, צעירים ובעלי 750- בגטו. כעבור שלושה ימים הוצאו האנשים מהכנסיה. כ קמ מלודז' 70- מקצוע סומנו לעבודה וכל היתר נשלחו לחלמנו. כפר המרוחק כ שהיה האתר הראשון שהוקם על ידי הגרמנים לרצח המונים באמצעות גז, שם נרצחו. מיכאלה באומץ רב, הצהירה על עצמה כתופרת וסווגה כבעלת מקצוע חיוני. לאחר שנים, סיפרה לנו מיכאלה על חברתה שהצהירה שהיא "עובדת דואר" והגרמנים אמרו שזה לא נחשב למקצוע ושלחו אותה לחלמנו. אחיו של יצחק, הוריה של מיכאלה וגיסותיה עם ילדיהן נשלחו לחלמנו. 2- הוריו ו לובה, אחותה של מיכאלה, לא הסכימה להפרד מבנה הקטן, נחום ונשלחה איתו לחלמנו. מיכאלה ואחיותיה, גולדה ולאה ויצחק ואחותו לאה, נשלחו לגטו לודז'. על מבצע חיסול הגטו פיקד הנס ביבוב, מי שהיה ראש הממשל הנאצי בגטו בלודז'. 1947- לודז'. ביבוב נתפס על ידי בעלות הברית, נשפט והוצא להורג ב "ההעברה לגטו לודז' בוצעה ברכבת של בהמות, הצפיפות יצחק מתאר את הנסיעה: בפנים הייתה נוראה, מחנק וצמא. כדי להציק לנו יותר הכניסו הגרמנים לקרונות קיטור משני הצדדים והאריכו במתכוון את הנסיעה".

2008 , שלט הנצחה משפחתי, חלמנו

32