אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

אותו ליהודים, אלא אחסן במרתפים . המזון יכול להרקב אך הוא לא נתן ליהודים להנות ממנו. זכו באוכל רק הפרוטקציונרים, שזכו גם במשרות הטובות ביותר." היו מעמדות בגטו, הפרוטקציונרים ובעלי העמדה זכו במזון טוב ובחיי מותרות יחסיים. רוב האנשים חיו בדלות וברעב ועבדו בפרך. מיכאלה הגיעה לגטו עם שתי אחיותיה גולדה ולאה, מיכאלה עבדה במתפרה, לאה וגולדה עבדו אחת במתפרה והשניה במכבסה. יצחק הגיע ללודז' עם אחותו לאה, כולם התגוררו בדירה אחת ברחוב המבורגר . התגורר איתם גם הגיס, אריה-לייב, בעלה של לובה שכנראה נרצח באחת 63 מפעולות הגירוש. יצחק, המופיע ברישומים כנהג, שובץ לעבודה במתפרה ולאה במכבסה. יצחק עסק בעבודות נגרות ובתפירת לולאות למדים עבור הצבא הגרמני. העבודה הייתה מפרכת ומנות המזון מצומצמות. בגטו היו כמה עשרות בתי חרושת- סדנאות יצרניות בעיקר מתפרות לייצור מדים, תמורת מזון דל. ע״פ תפיסתו של רומקובסקי ככל שהגטו יהיה פרודוקטיבי יותר, ישרוד יותר. על מנת להוזיל עלויות, צומצמו מנות המזון ואיכותו. האוכל חולק במרוכז ע"פ כרטיסי המזון, לכל תושב עובד בגטו היה כרטיס מזון. אנשים שנשלחו מהגטו, הכרטיס שלהם בוטל ומי שניסה לקחת מזון בשמם, היה מסתכן בעונש כבד. מתושבי הגטו נפטרו 25%- בגיטו שררו רעב ומחלות לאורך כל תקופת קיומו. כ ממחלות שנגרמו מרעב וליכלוך. לאורך כל תקופת הגטו, נשלחו יהודים להשמדה ולמחנות עבודה בגרמניה ובפולין. הגרמנים היו מעבירים למשטרה היהודית דרישה להעביר להם מספר מסויים של יהודים למשלוח והמשטרה הייתה חייבת לעמוד במכסה. הורכבו רשימות שמיות או נחטפו יהודים ברחוב למילוי המיכסה. יצחק מספר: "אפשר לומר כי בכל הגטו הדבר היחיד שעבד בסדר היו מוסדות התרבות. היו ערבי תרבות, שמאי רוזנבלום ארגן את התיאטרון והדריך חוג דרמטי של נוער. היו ספרי קריאה אך מעט קוראים. היו כאלה שכתבו יומנים, אך כשלא ראו את האור בקצה המנהרה התיאשו והפסיקו. ארגנו ערבי שבתות בצוותא. בגטו פעלה תנועת נוער ציונית בשם ה"חזית", , השם המלא: "חזית בני דור המדבר". 14/8/1940- התנועה פעלה החל מ המגמה המוצהרת של התנועה הייתה איחוד כל תנועות הנוער הציוניות לשם ריכוז פעולות עזרה הדדית, חינוך והגנה מפני ההשפעות השליליות של הגטו. , הצטרפו לחזית גם בני הנוער שגורשו מעיירות הסביבה. בראש 1942 בשנת

35