אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

תנאי המחיה בגטו היו קשים והאוכל דל. כדי לחסוך בהוצאות ולמקסם את הרווחים, הגרמנים דיללו את מנות האוכל וסיפקו תחליפי מזון שונים וזולים שבדרך כלל לא היו ראויים למאכל אדם. מיכאלה סבלה מאוד מהאוכל. בתקופה מסויימת חילקו כמזון, קליפות טחונות של פולי קפה מהם ניתן היה להכין לביבות. מיכאלה לא יכלה לעכל מזון זה וסבלה מכאבי בטן מתמידים. כל חייה הקפידה מיכאלה להזהר במזון ולא לאכול מאכלים לא מוכרים לה. הקפדה זו כנראה הצילה את חייה בסיום המלחמה. שנה, מעולם לא אכלה פלאפל, כנראה 60- מיכאלה שחייתה בישראל למעלה מ בגלל שהזכיר לה את האוכל הנורא בגטו לודז'. , הוחזר אברהם אחיה של מיכאלה לגטו. מיכאלה ואחותה עברו 1943 בתחילת

על יד קבוצה של גברים שנראו חלשים מאוד ומוזנחים ולפתע שמעו אחד מהם קורא להן. זה היה אברהם אחיהן, למחנה עבודה באיזור פוזנן. קבוצה 1940 שנשלח במהלך גדולה של אסירים עובדי כפיה מותשים, הועברה מפוזנן לגטו לודז', כדי לשמש את היודנדרט למשלוחי חיסול עתידיים. אברהם, ידע שאחיותיו נמצאות בגטו ולמרות הסיכון החליט לנסות להגיע ללודז'. מיכאלה ואחיותיה, טיפלו באחיהן, דאגו לו לטיפול רפואי והביאו לו מנות מזון לחיזוק. בשלב מסויים פנתה מיכאלה לאחד ממנהלי סדנאות העבודה, שהיה פולני שהכיר את המשפחה מלאסק ועסק אף הוא בעיבוד עורות. מאחר והפולני הכיר את אברהם כבעל מקצוע מיומן, הסכים להעסיקו. אברהם שהתחזק ונרפא בינתיים התחיל לעבוד,

סדנת גזרני העורות

דבר שהביא למשפחה הקטנה מזון והטבות. מיכאלה, על מנת לסייע למשפחה, עבדה אחרי שעות העבודה בחדרה כתופרת לאנשים פרטיים וקיבלה בתמורה מזון, ירקות ודברים נחוצים אחרים. לאחר אחד ממבצעי הגירוש בגטו, גורש חייט יהודי שהתגורר בשכנות למיכאלה ואחיותיה. משפחת החייט הציעה למיכאלה לקחת את הציוד שלו שכלל, מכונת תפירה, מגהץ ושולחן גיהוץ. כך היו למיכאלה כלי עבודה מקצועיים גם בבית. , נדרשו גולדה ולאה להתייצב בתחנת הרכבת. מיכאלה תפרה להן 1943 בקיץ תרמילי גב והמשפחה הלכה ללוות את האחיות. בתחנת הרכבת נאספו אלפי אנשים. מיכאלה רצתה להצטרף לאחיותיה, אך אחיה הניא אותה מכך. האחיות נרצחו, ככל הנראה באושוויץ. , הוחל בצמצום וחיסול הגטו. מיכאלה ואחיה נאלצו לעבור מחדרם 1944 בקיץ לאזור אחר של העיר ונכנסו לבנין שהיה נטוש בחלקו, מקומה גבוהה השקיפו על הרחוב וראו איך חוטפים אנשים מהרחוב לגירוש. הם חיכו במסתור עד שההמולה

40