אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

מיכאלה טופלה במסירות על ידי רופאת המחנה ובשלב מסויים גם נותחה על ידי רופא או חובש גרמני. הפצע לא נוקז טוב והזיהום התפשט לאורך כל הצוואר. חודשים. הרופאה טיפלה בה במסירות אך לא 7- מיכאלה שהתה בחדר החולים כ האמינה שהיא תשרוד. במשך כל הזמן שיחקה מיכאלה עם השומרים הגרמנים משחקי חתול ועכבר. הרופאה, דאגה להעביר אותה ממקום למקום ולחדש את כרטיס החולה שלה כדי שלא יבחינו שהיא שוהה כל כך הרבה זמן בחדר החולים. הרופאה, הונגריה, לא יהודיה, שאולצה לעבוד במחנה. בשלב מסויים, כנראה בסוף התקופה בססל, היא נכנסה לדיכאון, רצה לעבר הגדר החשמלית והתאבדה. מספר ימים לאחר התאבדותה, הגיע למחנה בעלה של הרופאה לחפש אותה. מיכאלה לא שכחה כל חייה את הרופאה שהצילה את חייה! המחנה בססל, גבל במחנה של שבויי מלחמה, שזכו לתנאים משופרים והיו מעודכנים בחדשות העולם. דרך הגדר שבין המחנות הועברו מפה לאוזן חדשות על תבוסת גרמניה והתעוררו התקוות לסיום המלחמה ולשחרור. עם התקדמות בעלות הברית לעבר המבורג, הוחלט על ידי הגרמנים לפנות ק"מ דרומית להמבורג. 90- המחנה ולהעביר את האסירות למחנה ברגן בלזן כ .1945 באפריל 7- ההעברה התבצעה ב בברגן בלזן, המחנה היה במצב נוראי מבחינה סניטרית ומגיפת טיפוס השתוללה בו. חלק ניכר מאנשי הסגל הגרמנים עזבו ובעלות הברית התקדמו. האסירות שוכנו בצריף ללא מיטות, בלי אוכל ובלי מים. מיכאלה שנזקקה להחלפת תחבושת בכל יום, החליטה לא לגשת למרפאה מחשש מזיהום וסיבוך נוסף. בצריף הסגור והחשוך, היו האסירות כלואות ושמעו את הפצצות בעלות הברית. כעבור כמה ימים, שרר במחנה שקט מקפיא ונשמע כרוז המודיע לכולם להגיע בבוקר לנקודת ריכוז כדי לקבל חלב. חריג מאוד! הסקרנות התעוררה בהן אך הן פחדו לצאת מהצריף. מיכאלה וחברותיה יצרו סולם אנושי כדי להגיע לחלון הגבוה בצריף. האשה שהציצה בחלון צעקה: "ילדים, השתחררנו!". מסיפורי מיכאלה אני זוכרת את השאגה ביידיש: "קינדרלעך מיז בפרייט גבוערן". הבריטים נכנסו למחנה. זהו רגע סיום המלחמה, רגע קשה בתנאים קשים, אבל גם רגע של תקווה. הן היו חופשיות אבל רעבות, חולות וחסרות כל. הבריטים באין ספור כתבים ומאמרים מתארים את המראות הקשים שראו במחנה, את מאות החולים ששכבו בלי יכולת לזוז ואת המתים. מזעזוע ומרצון לעזור זרקו החיילים מנות קרב לעבר האסירים. המנות הכילו שומן, ביסקוויטים וכו'. מאות רבות של אסירים נפטרו כתוצאה מאכילה מופרזת לאחר שנות ההרעבה והסבל. מיכאלה, נזהרה מאוד היא ידעה שאסור להפריז באוכל על בטן ריקה. היא החליטה למצוא אוכל קל והלכה לחפש תפוחי אדמה. היא ביקשה מלולה, חברתה לא לאכול את מנות הקרב, אך לולה התעקשה לאכול את השומן מתוך אמונה שבשומן יש כוח מרפא לריאות. לולה אכלה וחלתה בדיזינטריה קשה.

46