אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

באותו מעמד קיבל יצחק את פרטי וובצ'ה, אולם נוצר בינהם קשר בהמשך.

"כשהייתי בסביבות העיר ניצה-בנדול (הריביירה הצרפתית), קיבלתי מברק מוובצ'ה בן עירי, בו הוא מודיע לי שראה את תמונתי והשיג את כתובתי. שמחתי מאוד ומיד יצאתי לפגוש אותו בפאריס. פגישתנו הייתה מאוד חמה ולא אוכל לשכוח אותה. לא היו לי בשורות טובות לבשר לו, אודות ניצולים מבני עירנו ומבני משפחתו. ממנו נודע לי ששנינו איננו היחידים מבני העיר שנותרנו בחיים. עקבנו אחר הרשימות שהופקו מידי שעה על ידי הצלב האדום וכשמצאנו שם מוכר מיד יצרנו קשר. נאלצתי לעזוב אותו למחרת כי הובטח לי שעם

האניה הראשונה אצא לישראל עם ילדי המעון. ידידי רייכברט, כתב מיד לסקנדינביה ולשוודיה, שםמצאשםשל בתעירנו. סיפרשפגשאותי בפאריס ושאני בדרך לישראל".

רייכברט היה בקשר עם עם ניצולה נוספת מהעיר לאסק, פריבה שרצקי, שהגיעה לשוודיה עם מיכאלה. וובצ'ה היה הראשון שסיפר ליצחק שמיכאלה שרדה והיא נמצאת בשוודיה. יצחק יצר מיד קשר באמצעות הג'וינט לאיתורה. שנים של נתק! איזה איפוק! 3- ידיעה ראשונה לאחר כ "כעבור חמישה ימים הגעתי לארץ כעולה בלתי ליגלי. היה זה ראש השנה של שנת ). כל תושבי העיר חיפה והסביבה עמדו על יד הנמל. נלקחנו על ידי 9/9/45( 1945 הבריטים ברכבת לעתלית. בחסות החשיכה, ברחנו אני ומספר גדול של עולים. הסתתרנו בין הסלעים בסביבות עתלית. במשך הלילה נאספנו על ידי אנשי ההגנה והקיבוצים. לפנות בוקר הגענו לקיבוץ. שוב הופתעתי לטובה על ידי פקיד הסוכנות שהודיע לי כי נתקל בלילה באדם נוסף שמוצאו מהעיר לאסק. כמובן שמיד דרשתי את כתובתו וביקשתי שישלחו אותי לאותו קיבוץ. הגעתי לקיבוץ להבות הבשן שם פגשתי את חברי הטוב מלאסק, שרגא נוימן, איתו עברתי את שלבי הקליטה בארץ" במקום אחר הוא מתאר את הפגישה עם שרגא: "אני מחפש מילים באוצרי ואיני מוצא, בכדי להביע את גודל המאורע הזה. היה זה מן . אני ושרגא בין השרידים הראשונים 1948 במאי 14 רגש שדמה לשמחת הגאולה של בארץ ישראל". הסיפור שאנחנו זוכרים על הפגישה עם שרגא, יצחק הגיע למקום הריכוז של העולים בקיבוץ וחיפש אותו. הפנו אותו למבנה. יצחק הציץ מהחלון וראה את שרגא מסתובב עצבני ומיואש והתחיל לזרוק עליו אבנים דרך החלון, עד שהצליח לתפוס את תשומת ליבו. שרגא התאחד מאוחר יותר עם חברתו מלאסק, יפה והם היו לנו למשפחה.

59