אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

אותות חיים 1945 מיכאלה מקבלת אות חיים ראשון מיצחק, יוני

בעיר ברגן היה בסיס גדול של חיילים בריטים ונערכו פעולות תרבות ובידור עבורם. הפעולות והמופעים נערכו באולם גדול בעיר. הנערות השורדות היו

עומדות בכניסה לאולם והחיילים היו מכניסים אותן לסרטים והופעות. מיכאלה הלכה ערב אחד, עם חברותיה להקרנה של הסרט "חלף עם הרוח". החיילים הכניסו אותן לאולם וכולם ישבו במקומותיהם. לפני תחילת ההקרנה, מיכאלה ראתה באחת מפינות האולם אשה מוכרת מלאסק. האשה הייתה עטופה במטפחת ומיכאלה לא הייתה בטוחה בזהותה, אך הרגישה צורך לפגוש אותה, אולי היא יודעת על ניצולים ממשפחתה. האולם הכיל כמה מאות אנשים ומיכאלה חששה כי אם לא תחכה למכרה ביציאה מהאולם תאבד אותה. שניות אחדות לפני שכבו האורות באולם, מיכאלה ביקשה לצאת, החיילים והחברות מחו וביקשו ממנה להשאר אך היא טענה שכואבת לה הבטן והיא חייבת לצאת לשירותים. מיכאלה יצאה מהאולם, נחושה במשימתה, תוך שהיא מפריעה לאנשים בסביבתה וגוררת מחאות וצעקות. היא התמקמה על יד דלת היציאה ועמדה שם במהלך כל ההקרנה, למעלה משעתיים. כשהסתיימה ההקרנה, היא

כרזת הסרט חלף עם הרוח, הגירסה הראשונה , עם קלארק גייבל וויויאן לי 1939 מ

הצליחה לאתר את האשה שאכן הייתה המכרה מלאסק. היא ספרה למיכאלה , כלומר 1945 על יצחק, איתו שהתה במחנה העבודה בצ'נסטחובה, עד ינואר יצחק לא נשלח להשמדה! זאת הייתה בעצם הפעם הראשונה, מאז נפרדה מיצחק בלודז' שמיכאלה שמעה משהו על גורלו של יצחק. מיכאלה התמלאה תקווה, יש סיכוי שיצחק שרד. היא פנתה לג'וינט וביקשה לנסות לאתר אותו. את הסרט "חלף עם הרוח", ראתה מיכאלה רק שנים רבות לאחר מכן בבית קולנוע בארץ. .1945 מיכאלה ויצחק קיבלו אות חיים ראשון פחות או יותר באותו זמן, מאי-יוני

68