אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

מיכאלה, מברגן בלזן לשוודיה מיכאלה נדרשה לעיתים קרובות, להחליף תחבושת בבית החולים. באחד הימים, כשהייתה בבית החולים, חזר ואמר לה הרופא הבריטי שהוא מציע לה לנסוע לשוודיה לניתוח פלסטי בצוואר לשיפור המראה. מיכאלה במחשבה מהירה, הבינה שזה הדבר הנכון לעשות בשלב זה והסכימה. הרופא סידר לה מיד הסעה למגורים ומשם לבית החולים ממנו הייתה אמורה לצאת באותו הערב רכבת לנמל ליבק בדרך לשוודיה. החברות לחדר היו המומות מהחלטתה של מיכאלה וחשבו שההחלטה פזיזה ולא נכונה. מיכאלה, שידעה תמיד להתמקד בעיקר ובחשוב, הבינה שזאת הזדמנות מצויינת ובלתי חוזרת עבורה. האסתטיקה הייתה מאז ומתמיד חשובה לה, בפעם הראשונה מישהו התיחס אליה, למראה שלה ולצרכיה כאשה צעירה. ניתוח פלסטי היה טיפול חדש, יקר ולא זמין לרוב האנשים במצבה. מיכאלה הייתה נחושה ועוד באותו ערב הייתה על הרכבת לעיר הנמל ליבק, משם יצאה במעבורת של הצלב האדום למאלמו שבשוודיה. מיכאלה התמוגגה מהתנאים הטובים ומהאוכל המשובח על המעבורת. במעבורת פגשה שורדת נוספת מלאסק, גניה קוז'מין, אמא של מאיה, מקיבוץ נגבה ודרור. מיכאלה וגניה היו ביחד בתקופה הראשונה בשוודיה. כמה מילות רקע על קליטת שורדי השואה בשוודיה. עם סיום המלחמה, קלטה שוודיה מתוך מניעים הומניטריים מעל עשרים אלף שורדים ממחנות ההשמדה והכפיה, יהודים ולא יהודים, שהובאו למדינה על ידי הצלב האדום ופיקוד העורף השוודיים. השורדים זכו לטיפול רפואי, ולמילוי כל צרכיהם עד שעמדו על רגליים עצמאיות וחזרו למולדתם או היגרו למדינות אחרות ברחבי העולם. היהודים שורדי השואה מפולין, לא רצו לחזור לפולין וחיפשו אלטרנטיבות אחרות. הכניסה לישראל הייתה מוגבלת על ידי הבריטים. כל הפליטים קיבלו תעודות פליט זמניות שאיפשרו להם להשאר בשוודיה ולעבוד בה. אלפים מהשורדים נשארו בשוודיה ובנו שם את חייהם החדשים. , הגיעו השורדים, בעיקר הנשים מברגן בלזן, בשתי מעבורות 1945 במהלך יולי שהוסבו לבתי חולים צפים. מיכאלה והשורדות האחרות שהו בבידוד בשוודיה, במשך כשבועיים ואז הועברו למרכז רפואי לפליטים במלה שבאיזור העיר הסלהולם. בפעם הראשונה מזה שש שנים, הן צויידו בבגדים חדשים, בפיג'מות יפות ואפילו בחזיות. הן שהו שם

בתנאים נוחים וקיבלו את כל צרכיהם כולל דמי כיס. מיכאלה המתינה להחלמת הפצע לקראת הניתוח.

76