אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה

אחת המילים הראשונות שלמדה מיכאלה בשפה -מטפחת ראש. בדמי הכיס Huvudduk השוודית, היא שקיבלה, קנתה מיכאלה מטפחת יפה להסתרת הפצע בצוואר. היא המתינה בסבלנות לטיפול לשמו הגיעה לשוודיה, התמקדה כדרכה בעיקר ולא התקנאה בחברותיה שעבדו וקנו בכסף שהרוויחו תכשיטים ושאר פינוקים נחשקים של נשים צעירות. היא אמרה לעצמה "אני עוד אספיק לקנות. עד עכשיו לא היה לי כלום, עוד יהיה לי". לאחר מספר דחיות, מסיבות רפואיות, עברה מיכאלה את הניתוח בבית חולים עירוני בלנדסקרונה. היא הייתה לבדה בבית החולים, סביבה היו משפחות שוודיות ומבקרים רבים. מיכאלה ישנה רוב הזמן. כשחזרה מהניתוח הראשון, ראתה על המיטה מעטפה. היא חשבה שזו טעות אבל בכל זאת פתחה המעטפה וממנה התעופפה תמונה של יצחק. זה היה אות החיים המוחשי הראשון שמיכאלה קיבלה מיצחק מאז נפרדו בגיטו לודז'. המקומיים שהיו בחדר ניגשו אליה ושאלו בחביבות " זה החבר שלך, החתן שלך?" לו רק הבינו את גודל הרגע והדרמה! מיכאלה נשארה בבית החולים מספר שבועות ונדרשה

במלה, מיכאלה עם גולדה ובלה

לניתוח נוסף ולתקופת שיקום והחלמה. היא התידדה עם הצוות בבית החולים וסייעה להם בעבודות קלות. משהחלימה, חזרה למרכז הפליטים במלה. כעת היה עליה להתארגן למצוא מגורים ועבודה, לפרנס את עצמה ולתכנן את העתיד. הייתה לה תעודת פליטה והיא הייתה חופשית לחפש לעצמה מקום מתאים. יום אחד, כשנסעה עם שתי חברות לעיר הסלהולם לקניות, פגשו בגבר ששאל אותן במבטא גרמני, היכן נמצאת לשכת העבודה. השלוש מיד שאלו אותו אם הוא מחפש עובדים והוא סיפר להן שהוא מנהל מוסד לחולי אפילפסיה וזקוק לשלוש עובדות. איזו מקריות! השלוש הציעו את עצמן. מיכאלה התקבלה כתופרת והשתים האחרות ככוח עזר רפואי. כאן החלה תקופה יפה וטובה של הסתגלות מחודשת לחיים ולחופש. 19- חווה, בסמוך לעיר הסלהולם. החווה נבנתה במאה ה Roingegarden , המקום , הופעל 1928-1948 . בין השנים 20- ופעלה כחווה חקלאית עד תחילת המאה ה במקום בית לחולי אפילפסיה וכיום משמש המקום כמרכז לחולי נפש. מיכאלה וחברותיה שוכנו בחדרים נוחים וקיבלו שכר ותנאי מחיה מצויינים.

80