אהבה מלחמה ותקווה - סיפורם של מיכאלה ויצחק טראובה
חורף שזה צריפים מפח. בקיץ הפח הזה התחמם מאוד וכשהייתה רוח, ראינו ממש אש יוצאת מהפח... וכל אחת אמרה, אני לא אעבור את זה, אני לא אוכל לסבול את החום הזה... אבל לא היו לנו דרישות גדולות..חשבנו הלוואי ובארץ יהיה לנו צריף כזה..כולנו היינו כאלה, עליה טובה מאוד...בלי דרישות..." ניהול המחנות היה על ידי הצבא הבריטי אשר לא היה ערוך להתמודדות עם בעיות אזרחיות. המעפילים קיבלו אוטונומיה כמעט מלאה, בניהול החיים היומיומיים ובכך סייעו ארגון הג'וינט ושליחים של הסוכנות וההתיישבות בארץ ישראל. בארץ התנהלה פעילות מחאה נגד הגירוש לקפריסין ולעזרה לעצורים. על אף התנאים הקשים והריחוק מהארץ, מתארת מיכאלה את תקופת קפריסין כאחת התקופות היפות בחייה, בעיקר מהבחינה החברתית. בשוודיה היא חייתה בתנאים טובים ונעימים, אך לא הסתגלה למנטליות השונה והמאופקת רגשית, של השוודים. כשהאניה עגנה באיטליה, פגשה מיכאלה את חברותיה מלאסק: יפה נוימן (קורן), האחיות לולה ואטקה ועוד חברות. כן פגשה מיכאלה באניה את פרומה הכט (פרנקה) והן הפכו לחברות נפש. מיכאלה אף שדכה בינה לבין בעלה משה שהיה אף הוא ידיד קרוב של מיכאלה בקפריסין. חבריה של מיכאלה מקפריסין ומשפחותיהם היו לנו למשפחה. היינו נפגשים לעיתים קרובות וחוגגים חגים ביחד. החברים סייעו זה לזה כבני משפחה. עם השנים והגיל התרופף הקשר ובדור השני הקשר כמעט ולא קיים. פרנקה ומיכאלה היו חברות קרובות ושמרו על קשר קרוב עד יום מותה של פרנקה. מיכאלה עבדה בדואר ולימדה עברית במחנה. כדרכה, אילתרה מיכאלה, תיקנה בגדים ותפרה לחברותיה ולה בגדים מכל מיני שאריות שמצאה ומבדי האוהלים. הקשר עם יצחק, כזכור, נוצר כבר בשוודיה והם שמרו על קשר מכתבים רצוף לאורך כל התקופה. יצחק המשיך להמתין למיכאלה. הוא שלח לה מפעם לפעם סכומי כסף קטנים לקניית מצרכים בקנטינה ולשיפור תנאי המחיה. היא נהנתה מהחברה ומהפעילות החברתית. שליחים מארץ ישראל הגיעו לקפריסין להרצות ולעדכן בנושאים אקטואלים. הגיעו גם שליחי תנועות ההתיישבות ושליחים של ארגוני המחתרת. אמנים ישראלים רבים הגיעו לקפריסין ובהם זכורה במיוחד הופעתה המרגשת של הזמרת שושנה דמארי והשיר "הבייתה".
מיכאלה פרנקה אטקה ולולה
93
Made with FlippingBook Online newsletter creator