מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

יותר, פינק יותר את הילדים, וגם באילנה דחק לפנק את עצמה יותר ברכישות של מותרות. רונה וכפיר גרו כבר אז בבית משלהם, רון גר מחוץ לבית בתל אביב בדירה שכורה, מנשה ביקש לראות גם את ילדיו רון וסיון בדירות משלהם. כחלק מדאגתו בגלל מצבו הבריאותי רצה לדעת שהם מסודרים. באופן טבעי פנה לאילנה: "מצאי להם דירה במיקום שירצו, רהטי ואבזרי אותה לפי טעמם״, כך ביקש וכך היה. אילנה הסתערה על הפרויקט, מנשה לא התערב. הוא הגיע לכל דירה לצורך התרשמות לאחר שהושלמה העבודה, התארח לכוס תה ונהנה לראות את ילדיו מאושרים בביתם. צילה של המחלה ריחף כל העת מעליהם, גם בשעות הטובות. לאחר תקופה של נסיגה ארוכה, חזרה והרימה ראשה. שוב הגיעו תקופות 2011־ המחלה ב ארוכות של כימותרפיה, הקרנות וטיפולים אחרים. היו תקופות טובות יותר וסוערות יותר. אילנה ומנשה ניסו כל טיפול שהוצע להם, גם אם היה ניסיוני. הם בטחו לחלוטין ברופאים שטיפלו במנשה. אילנה התייחסה להתמודדות כאל מלחמה והיא נטלה על עצמה את תפקיד המצביאה. היא רכשה ידע רפואי שלא היה מבייש אף דוקטור עם דיפלומה ומיומנויות של אחות מוסמכת. כל פרוצדורה בצד מיומנויות רפואית וטיפולית שנדרשה למנשה ביומיום, אילנה למדה לבצע במומחיות. היא לא נזקקה לשום עזרה מבחוץ. המטרה שלה הייתה להביא להחלמתו של מנשה ותוך כדי כך להבטיח לו ולכל המשפחה את החיים השמחים והטובים ביותר שאפשר. מנשה היה השותף המושלם לצאת איתו לקרב הזה. בלי רגע אחד של מרמור ותלונה, בלי תהיות על תעתועי הגורל. הוא שאב כוחות מבסיס איתן

מנשה: "אהיה תמיד אסיר תודה על המתנות שנתת לי – אורי, איתמר ונעמה". היו אלו שנים טובות גם מבחינה עסקית. למרות לחצים רבים שהיו כרוכים בניהול עסקים בהיקף כה גדול וברמת סיכונים גבוהה, הצליחה החברה, בצד עסקאות לא מוצלחות, להוציא לפועל אחרות ברווחיות מאוד גבוהה. אילנה הרגישה כי מנשה פועל באותן שנים תחת הכרח. הוא היה איש מאוזן הגיע להישגים מדהימים שהצלחתו החומרית הייתה עובדה קיימת. בנסיבות אחרות, אולי היה מוריד הילוך ומפחית את היקף עסקיו. אך המודעות למחלתו, למרות שלרגע לא חשב להיכנע לה, יצרה אצלו מוטיווציה להבטיח את עתיד משפחתו לדורות הבאים. הוא ביצע מהלכים עסקיים מורכבים, רוויי מתח ולחצים ומנוגדים לאופיו המתון והשליו. התוצאות המצוינות היוו תגמול. הוא הרגיש סיפוק ורוגע על כך שהצליח להעניק לבני משפחתו – הדבר החשוב ביותר בחייו – ביטחון ורווחה כפי שחלם עבורם. אולי ההצלחות הכלכליות ואולי חשיבה חדשה על החיים גרמו למנשה, שלא נהג מעולם בראוותנות, להיות מעט נדיב יותר עם עצמו באותה תקופה. הוא הרשה לעצמו לקנות מכוניות מפוארות

100