מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

של משפחה אוהבת, חברים קרובים ורקורד מוכח ומתמשך של הצלחה. לא היו לו ספקות והתלבטויות לגבי ערכו העצמי. הוא שילב עם אילנה זרועות ויחד יצאו למסע. כרגיל אצל מנשה, גם המחלה סיפקה קרקע ללבלובן של חברויות חדשות. הוא טופל בבילינסון על ידי פרופ' אהרון פופוביצר, מבכירי האונקולוגים בישראל, שהפך לחבר קרוב שלו, כמו גם פרופ׳ גידי בכר מבכירי רופאי אף אוזן גרון ומנהל המחלקה. צוות המחלקה כולו התאהב במטופל החייכן, הסבלני, שיש לו תמיד חיוך ומילה טובה לכל אחת ואחד, בלי קשר לדרגה או לתפקיד. מנשה כהרגלו המשיך לשמור על הופעה מסודרת ומוקפדת גם בתקופת הטיפולים הארוכה והקשה. כמה שנים אחר כך, כאשר מושון הגיע למחלקה זו לטיפול כלשהו, התרגשה המנקה לשמוע שמנשה מועלם הוא אחיו. "איזה בן אדם היה אח שלך", אמרה למושון. המחלה של מנשה הייתה גלויה. הרעמה המפוארת , נעלמה 60 שהגיעה איתו לגיל המכובד של בכימותרפיה. השיער שצמח אחר כך היה חלק. ככל שהתקדמה המחלה, נאלץ מנשה להתחבר לסוגים שונים של עזרים שהקלו את ההתנהלות בחיי היום יום. יכולות בסיסיות ניטלו ממנו: דיבורו, שנחלש כבר בתחילת המחלה, כמעט נאלם. הוא דיבר בקושי רב ונשמע בקושי רב. בשלב מאוחר יותר ניטלה ממנו יכולת הבליעה והעיכול. אילנה לא ויתרה על זכותם לנהל חיים תקינים ומלאים ככל האפשר. הם המשיכו להגיע לאירועים, ללכת לאירועי תרבות, לצאת עם החבורה לבתי קפה, לארח אצלם בבית. מנשה מצא דרכים לעקוף את מגבלותיו ולנסות ליהנות ככל האפשר גם

משיחה וגם מאוכל. גם על נסיעות לחו"ל לא ויתרו. כל נסיעה דרשה היערכות כמו של מבצע צבאי, אבל שום דבר לא ריפה את ידיה של אילנה. היא עשתה את כל הסידורים הנדרשים, מסובכים ככל שיהיו, רק כדי להקנות לשניהם עוד הזדמנות להיות יחד, לחוות את החיים במלואם. מנשה לא ניסה להסתיר את מצבו, ולא הראה סימני חולשה או מבוכה. הוא המשיך להתנהל בזקיפות קומה ובביטחון עצמי, וכמובן לא ויתר על הופעתו האלגנטית והמוקפדת. החולצה והמכנסיים המגוהצים והנעליים המצוחצחות. סביבתו הייתה אחוזת התפעלות והכרת תודה. מנשה אִפשר להם להתנהג אליו כרגיל, מבלי להתייסר בתחושות שלעיתים מייצר מראהו של אדם חולה וסובל. הוא גם עשה הכול כדי שכל אחד מבני המשפחה יוכל לקיים את שגרת חייו. אילנה יכלה לנסוע לטיולי אמנות ולכנסים בחו"ל בנושא הציור על פורצלן. הילדים היו מגיעים ברצון לארח למנשה חברה בשעות אחר הצוהריים והערב, רון וסיון אף נשארו לישון בבית אם היה צורך. באופן כמעט מודע השתדלה המשפחה לצאת לחופשות משפחתיות בארץ ובעולם. הם היו בתאילנד, בטוסקנה, ביוון. המטרה שלא נאמרה במפורש אך הייתה ברורה לכולם – הרצון להגדיל את בנק הזיכרונות עם אבא. בשנים אלו פקד את משפחת מועלם המלוכדת אירוע קשה נוסף. אריאלה אחותו הבכורה של מנשה חלתה גם היא בסרטן. מנשה עצמו כבר לא יכול היה ללוות אותה פיזית בתהליכי הטיפול השונים, אבל העניק לה כל תמיכה אפשרית אחרת. אילנה התגייסה וליוותה אותה בארץ. בהמשך, בסיועו של מנשה ומושון, נסעה אריאלה לפריז, מלווה בילדיה

102