מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

1971

ההורים של מנשה ושל חבריו היו מודעים לכך, והתלכדו להגן על ילדיהם. הם לא הסתפקו בחינוך בבית הספר, אלא חיזקו מאוד – אולי אפילו בלי מודעות – את המעטפת המשפחתית. הילדים הכירו זה את משפחתו של זה, נכנסו ויצאו בבתים והרגישו כחלק ממשפחה. ככל שחבורת הילדים התבגרה, הם הבינו בחוש את חשיבותה של הלכידות החברתית, והשכילו לתרגם את זה ליצירת מסגרת משלהם, מקום מקלט של מפגש ובילוי המגן עליהם מפני הרוחות הרעות שבחוץ. למנשה כנער היה אפוא כל מה שצריך כדי להפוך אדם שלם ובטוח בעצמו: משפחה חזקה, חמה ואוהבת, קבוצת שייכות חברתית, חוסן אישי פנימי והמון כישרונות. הוא היה כולו הבטחה, ולאורך כל הדרך התברר שהוא מקיים אותה על כל פרטיה. מנשה גדל בדמותם של הדמויות ההוריות החזקות והמשפיעות שהקיפו אותו. הוא היה לא רק המורה של המשפחה, אלא גם דמות של אח גדול למופת. כשההורים נסעו לחופשות, מנשה היה תופס את מקום ההורים, מנהל את ענייני הבית ביד רמה ודואג לכל צורך. אחיותיו ואחיו קיבלו את מרותו. ואפילו קיבלו בהכנעה את התפריט שהגיש להם – שלוש ארוחות ביום על טהרת הביצים. מאחר שלא ידע לבשל, הגיש להם תבשילי ביצים מגוונים שלוש פעמים ביום והם לא התלוננו. הייתה בו סמכותיות טבעית של מנהיג חיובי עם יכולות גבוהות של הכלה ואמפתיה לזולת. לא כולם יכלו לעמוד בהשפעות הסביבה. מושון, אחיו הצעיר של מנשה, מעיד על עצמו: "אני הייתי 'הילד שעישן'", הוא אומר והתואר הזה מספר

הכול. הוא לא היה "ילד טוב" כמו מנשה. הוא היה בעייתי בלימודים, ובחירת החברים שלו הייתה מפוקפקת. לדברי מושון, מנשה לקח אחריות עליו. הוא התנהג כמו אבא שני, בדיוק כפי שמצופה מאח בכור במשפחה עיראקית. מנשה הלך לאסיפות הורים וספג את התלונות על מושון הפרוע. הוא עזר לו בלימודים ככל שמושון איפשר. לפני בחינת הבגרות של מושון במתמטיקה, נערך מרתון לילי של לימודים בביתו של מנשה, שהיה כבר נשוי לאילנה. מנשה הרגיש בטוח בעצמו כדי להביא את אחיו הקטן לחבורת חבריו, ועשה הכול לצרף אותו אליה. עבור מושון זו הייתה תחושה נהדרת. הם לקחו אותו איתם לצפות במשחקי כדורגל של קבוצת הפועל פתח תקווה, שמנשה גדל כאוהד "שרוף" שלה, הוא יצא איתם לסיבובים על "וספה", רכוב על כתפי הנוהג, והרגיש מלך העולם. כשמנשה היה בכיתה ט', פרצה מלחמת ששת הימים. קדמה למלחמה תקופה ארוכה וקשה של המתנה, שאף זכתה לתואר "תקופת ההמתנה". הילדים בפרדס כץ, כמו כל ילדי המדינה, סייעו בחפירת שוחות הגנה, במילוי שקי חול לבניית מתרסים סביב הבתים כתף מול כתף עם אנשים מבוגרים ובהדבקת שמשות החלונות בסרט דביק למניעת התנפצות. הם ראו אבות ואחים גדולים יוצאים לשירות מילואים, ובמיוחד הרגישו את הלחץ והחרדה ששררו בארץ מפני התרחשות שואה שנייה. אך לא היה להם בפני מי לפרוק את החשש והמתח. באותם ימים היה פחות נהוג לעבד רגשות בקול. המלחמה הסתיימה בניצחונה המוחץ של ישראל ובדיעבד הפכה לקו פרשת מים ששינה את פני המדינה.

16