מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם
מאוד של "אצולה" ישראלית שכבר בשנים אלו היו אנשי העולם הגדול. הם טסו לחופשות בחו"ל, הלכו למוזיאונים, להצגות, קונצרטים ובלט, ויצאו למסעדות. שום דבר מאלה לא היה נהוג במשפחת מועלם, אבל דנה, שגם היא למדה להכיר את המשפחה ולאהוב אותה, לא הרגישה מעולם ברגש נחיתות מצדו של מנשה. "הוא היה מקסים, בעל חוש הומור ובעל ידיעה ברורה מה עליו לעשות בחיים. הוא ידע שהוא צריך ללמוד, לרכוש לעצמו מקצוע ולהתקדם. הוא ידע שמה שהוא לא יעשה בשביל עצמו, אף אחד לא יעשה לו". הידיעה שיש לקחת אחריות, לרכוש השכלה ומקצוע, ולהשיג בחיים יציבות – לא הייתה רק נחלתו של מנשה. זה מה שאיפיין את הדור הזה, ואין פלא שמנשה הרגיש כל כך שייך גם לאותה חבורה. למנשה היו יעדים ברורים, אך הוא לא היה פנאט. הוא ידע לאזן. הילד המצטיין של פרדס כץ היה סטודנט מוכשר ובעל הישגים, אך לא עמל להיות מצטיין דקאן. הוא ידע לאזן בין לימודים, עבודה (כי הרי היה מוכרח לפרנס את עצמו) ובילויים. במסגרת החבורה הם ערכו מסיבות על הגג של דנה, נסעו לרקוד במועדונים בנתניה והלכו לסרטים בקולנועים התל אביביים הנחשבים של אז: פריז ותכלת. קשריה החברתיים של החבורה התרחבו והסתעפו כתוצאה מלימודים משותפים עם סטודנטים לכלכלה, שחלקו איתם מספר קורסים. קשרים טובים מאוד נטוו בין החשבונאים לכלכלנים והחבורה גדלה. אחד מהכלכלנים היה יהודה קרן. בילדותו, התגורר יהודה עם משפחתו ברחוב ז'בוטינסקי מול שכונת פרדס כץ, בשכנות למשרד התיווך של יעקב מועלם. יעקב התחיל לעסוק בתיווך לאחר שסיים פרק של
עבודה כשכיר במפעל "סיב" בפתח תקווה. כאשר משפחת קרן רצתה לעבור דירה, הם נעזרו בשירותיו. יהודה שמע אפוא על מנשה כבר אז, וגם הכיר אותו מרחוק בתנועת הנוער העובד, שהסניף שלה היה סמוך לתיכון רמז שבו למד מנשה. ההיכרות בפועל בין השניים התרחשה כשיהודה התחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטת תל אביב, וחבורת הכלכלנים וחבורת החשבונאים החלו לאחד שורות. השניים שמחו להיפגש, וחוץ מזיכרונות הילדות, יכלו לחלוק את האהדה לפועל פתח תקווה. מנשה היה אוהד מושבע, מעודכן בכל המשחקים ובכל התהפוכות שהקבוצה עברה. למשחקים בשלב זה הלך פחות, אך הלב היה לגמרי עם הקבוצה. יהודה זוכר כיצד הבריק מנשה ב"משחק עסקים" – פרויקט תחרותי שהיה חלק מלימודי תואר שני. הוא זוכר לא פחות טוב מכך כמה בלט מנשה בהופעתו החיצונית. מראהו הכללי היה תמיד מוקפד מאוד, בגדיו הלמו היטב את גזרתו הדקה, והיו מגוהצים למשעי, מצווארון החולצה ועד קפל המכנסיים. בכיס תמיד מטפחת בד לבנה מגוהצת. הוא גיהץ את בגדיו בעצמו בקפדנות וללא פשרות. מעל ההופעה המוקפדת התנוסס נזר השיער (שנקרא בפי כול ה"ליפה" של מנשה) והתוצאה הייתה מראה ייחודי ומושך תשומת לב. למרות שהיה ברור שהדבר האחרון שמנשה מנסה למשוך זה תשומת לב. חיוכו המקסים שידר ביטחון מחד וצניעות הליכות מאידך. אהבתו לסדר ולעיצוב השתקפה גם בכתב היד שלו שענה להגדרה של "כתיבה תמה": אותיות משורטטות בקו בוטח, מדויקות, מסודרות על הנייר בסדר מופתי, קריאות ובהירות. קשר חברות מיוחד נרקם בתקופת הלימודים בין מנשה לדני שלום, שהגיע מאוניברסיטת ירושלים
21
Made with FlippingBook Learn more on our blog