מנְשַ – חיים שלנו - סיפור חייו של מנשה מועלם

לב שעליהם שרתה הרוח הנדיבה והמחבקת של המארחים. גם רינה וניסים ערכו בביתם בלונדון קבלת פנים לחברים לכבוד חתונתם של רונה וכפיר. רק דבר אחד לא יכול היה ניסים לקבל אצל מנשה – הצבעתו לש"ס. ניסים, ממוצא בולגרי אך שמאלן ואתאיסט, היה בעצם די משועשע מהרעיון. הוא מצא סתירה עמוקה בין מנשה איש העולם הגדול, השייך על פי כל הגדרה לכל אליטה אפשרית, ובין ההצבעה שלו לש"ס. השניים התלוצצו על העניין אך מנשה לא הסתיר שהצבעתו לש"ס היא לא סתם גחמה משעשעת אלא מנומקת ומבוססת על תפיסת עולם מגובשת. כשהילדים גדלים הבית ברמת אפעל עמד בכל הציפיות. אילנה ומנשה שמחו בו והרבו להשתמש בבית ובגינה הפורחת לאירוח משפחה וחברים. כמו הדירה הקטנה של משפחת מועלם בפרדס כץ, גם הבית הגדול ברמת אפעל היה פתוח לחברים של הילדים, שהרגישו כמו בבית, אוכלים, ישנים, משחקים, רובצים. אילנה, עם יכולות ההפקה והחושים האסתטיים המפותחים, לא הניחה לבית לעמוד זמן ארוך ללא שינוי, ותמיד מצאה פרויקט שיפוץ נוסף – בפנים הבית או בגינה. ה"תחביב" הזה היה מוכר גם למשפחה וגם לחברים. מנשה לא התערב. הוא זרם איתה, ורק החמיא על התוצאות. הבית היה הומה ומלא שמחת חיים, ובשעות של שקט, כשהם לבדם בבית, הייתה אילנה משמיעה מוזיקה וסוחפת את מנשה לריקוד. הוא אהב מאוד את רוח השטות שלה ותמיד זרם איתה ולא רק בריקוד.

הוא העריך מאוד את טעמה באמנות ואת החוש שלה ליופי ואסתטיקה. כאשר הסתובבו בעולם, נכנס איתה ברצון לגלריות ולמוזיאונים ולחנויות לדברי עיצוב ואמנות. כאשר בחרו חפץ כלשהו, הוא לא התעצל לסחוב. כך הביאו עימם כד זכוכית ענק מברצלונה, מנורה עומדת מניו יורק וכלי קרמיקה מאיטליה. הם ביססו לעצמם מסורת – מכל נסיעה

לחו"ל הביאו משהו לבית ברמת אפעל. עם השנים פיתחו השניים טעם משותף, ונהגו ללכת למכירות פומביות של אמנות בגלריות תל אביביות כמו גורדון למשל. בין הציירים הישראליים שאהבו היו גוטמן, ליפשיץ, ברגנר, שמואל בונים. הם אהבו לשוטט בשוק הפשפשים ולרכוש פריטים מיוחדים. הבית ברמת אפעל הכיל את כל הרכישות ושיקף את סיפור חייהם ואת החוויות שצברו. מנשה גם רכש בעצמו דברים שידע שישמחו את אילנה. פעם היה זה שטיח משי שסחב מלונדון לניגריה ועבר אחר כך לרמת אפעל, ופעם מחזיקי כוסות מסורתיים ממתכת

83