התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

התמונות שבאלבום

מיכל ברגמן ואלה שלא

התמונות שבאלבום ואלה שלא

כתבה – מיכל ברגמן

תוכן העניינים

6

הקדמה

הליפשיצים | ' חלק א

10 12 14 16 17 18 19 21 22 26 36 36 41 42 44 54 55 58 60 65 67 75 76 77 79 81 83 84 86 88

מקזי’מיץ’ לאנטוורפן סיפור אהבה משפחתי

1 פרק 2 פרק 3 פרק 4 פרק 5 פרק 6 פרק 7 פרק 8 פרק

אבא למופת

איך זה קרה לנו

רוצים ללמוד שפה? הקשיבו למבוגרים שלא רוצים שתבינו אותם

סבתא שרה ליפשיץ מתנכרת לנכדיה

אין מה לעשות אתו - סלומון ליפשיץ עובר לפריז

אהבת נעורים

עץ משפחת ליפשיץ

הדרנגרים | ' חלק ב

נעים מאוד, הדרנגרים

9 פרק

מי ידאג לרזי’ן 10 פרק מתילד מתחתנת 11 פרק

האם הארי ורזי’ן יתחתנו? 12 פרק

חיי נישואים 13 פרק

שומרים על קשר - מכתבים משפחתיים 14 פרק

התחלת הסוף 15 פרק

לזכרה של סבתא רוזנפלד 16 פרק

פרידה ובריחה 17 פרק

משפחת דרנגר עוזבת את אנטוורפן 18 פרק

צרפת, מעצר 19 פרק

מחנה סן סיפריאן 20 פרק איך בורחים מפה? 21 פרק

אולי אפשר לברוח לספרד 22 פרק מה קורה עם פיליפ? 23 פרק

לידה ופרידה 24 פרק

דוא”ל מהיסטוריונית מצרפת 25 פרק אמא ותינוקת בדרך לאזור ניס 26 פרק יהודי ניס תחת הכיבוש האיטלקי 27 פרק הפרק האיטלקי מגיע לסיומו 28 פרק

אמי וזו’ל בדרך להצלה 29 פרק

91

הארי חיים ראובן דרנגר. הסוף 30 פרק החיים בכפר לה-רוקברו 31 פרק

103 107 108 113 113 114 116 118 122 124 127 129 131 134 136 138 140 144 150 153 155 164 165 169 171 176 178 179 181 184 186 188 202 206

למה לה-רוקברו 32 פרק

המלחמה עומדת להסתיים - נקמה 33 פרק

ידעתי שאתם יהודים 34 פרק מה קרה לשוטר של הכפר 35 פרק

חוזרים לבלגיה 36 פרק צריך להתפרנס 37 פרק

עץ משפחת דרנגר

הבירנבאומים | ' חלק ג

מה יכול להיות יותר גרוע 38 פרק

מתחתני ם 39 פרק

העיירה צאנז שבגליציה 40 פרק

פנחס השוחט מתחתן עם דבורה 41 פרק משפחת בירנבאום - הורים וילדים 42 פרק

רוחות של שינוי 43 פרק

פסחיי’ה תלמיד ישיבה 44 פרק

סדקים ושבר 45 פרק

מלחמה 46 פרק

סופה של קהילת צאנז 47 פרק

משפחה חדשה 48 פרק שגרת משפחה 49 פרק העבר עוד כאן 50 פרק החיים עצמם 51 פרק לגדל ילדות 52 פרק

בלאנש - התבגרות ועליה לישראל 53 פרק

דור חדש 54 פרק

ליליאן - התבגרות והמשך 55 פרק

מחלה ופטירה 56 פרק החיים שאחרי 57 פרק סבתא. פרידה. 58 פרק עץ משפחת בירנבאום

הסיפורים שעוד יבואו 59 פרק

נספחים ציר הזמן

ביבליוגרפיה

תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן – עליו הכתוב אומר 'וידעת כי שלום אהלך'

[יבמות ,סב]

ּ אֲשֶׁר שָׁמַעְנו וַנֵּדָעֵם וַאֲבוֹתֵינו סִפְּרו לָנו ל ֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן [...] וַיָּקֶם עֵדוּת בְּיַעֲקֹב וְתוֹרָה שָׂם בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינו לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם לְמַעַן יֵדְעו ד ּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדו יָקֻמו וִיסַפְּרו לִבְנֵיהֶם

[תהילים, עח, ג-ו]

הקדמה

סיפורים משפחתיים של משפחות ליפשיץ, דרנגר ובירנבאום

האם לכל משפחה יש סיפורים שעוברים מפה לאוזן? מה מבין הסיפורים האלה התרחש? ומה הוספנו – כל אחד ואחת מאתנו במהלך הזמן שעבר? המשפחה של אמא היא משפחה של סיפורי חיים, סוערים, עצובים ושמחים. סיפורים ששמעתי פעמים רבות, וכאלה שהתגלו במהלך הכתיבה. אני לא יודעת אם כך באמת היה. אני יודעת שיש בהם יותר מגרעין של אמת ואני יודעת שהגיע הזמן לעלות אותם על הכתב. הסיפורים שאספר כאן הם לא מסוג הסיפורים הנוסטלגיים: פעם לא היה בהכרח טוב. היו תקופות קשות, ריבים, מפולות כלכליות, כאבי לב וסכסוכים. אולי בגלל זה אני כל כך אוהבת את הסיפורים האלה – כי הם מספרים על חיי משפחה על כל מה שהיה בהם. למעשה, היה גם רע לתפארת. חיי המשפחה הזו היו הסוערים, העשירים והמסובכים... ולכן ראויים שיעלו אותם על הכתב. עם זאת כדאי לזכור שלא את הכל אנחנו יודעים: חלק מגיבורי הסיפור סיימו את חייהם בנסיבות הקשות ביותר ונותרו לנצח בפנתיאון המשפחתי כפי שאחרים סיפרו את סיפורם. הסיפורים האלה הגיעו אלי מסבתא שלי ז”ל, רזי’ן דרנגר בירנבאום לבית ליפשיץ. סבתא סיפרה את סיפור ילדותה הקשה בלי לנסות וליפות אותו. סיפורים נוספים הגיעו אלי מפי אמא שלי, בת שבע בלאנש אלברט ז”ל לבית דרנגר בירנבאום ואחרים כאמור, התגלו באמצעות מכתבים ומסמכים. לאחר השבעה על אמא שלי, הציע הבן שלי אלעד, שאכתוב את הסיפורים האלה כי חבל שיאבדו. יש לנו גם תצלומים עתיקים ומסמכים, וחשבתי לשלב בין השניים. לא ידעתי איזו משימה גדולה אני לוקחת על עצמי. שכן, אנחנו עץ משפחתי שמורכב משלושה גזעים ולא שניים כמקובל: דרנגר וליפשיץ ולאחר מלחמת העולם השנייה ליפשיץ ובירנבאום שזכו לעוד ארבע חתונות משותפות של שני עצי המשפחה הללו. על כך נוספו תצלומים רבים והם שהביאו אותי להפריד את התיעוד לשניים: , וספר המקבץ 1 אלבום תצלומים משפחתי ברוח האלבומים המיתולוגיים ששכנו אצל סבתא-בומה סיפורים מלווים בתמונות ובמסמכים. חלק קטן מהתצלומים התגלו לי במהלך העבודה בארכיונים ובעצי משפחה שקשורים למשפחות שלנו. בחרתי להביא גם אותם כאן, לזיכרון עולם. התצלומים שכאן עברו ברובם ריטוש כדי להפך את התמונות לברורות ולמדויקות יותר, ולהביא משהו חי מעולם שהיה ואיננו.

– כך כינינו את סבתא. סבתא בפלמית מדוברת BOMA

1

6

הכתיבה הביאה אותי לגילויים שלא שיערתי שאגלה ולצלילה לעומק הטרגדיה של יהודי בלגיה ויהודי צרפת הפליטים: גיליתי תצלומים של בני משפחה שלא הכרתי, למדתי על תנאי הכליאה המחרידים של היהודים בצרפת, על גבורתו של הצבא האיטלקי וניסיונותיו להצלת יהודים. הצלבתי תאריכים ותיעוד היסטורי עם הסיפורים המשפחתיים. כמי שבאה מלימודי היסטוריה, אני יודעת שההיסטוריה, במיוחד של השואה, היא מעבר לכל דמיון. ובכל זאת, חלק מהסיפורים שהכרתי נראו לי מעבר לדמיון ולכן שאלתי את עצמי מה אומרים המחקרים; והנה במקרים רבים הידיעות ההיסטוריות והסיפורים השתלבו למארג אחד, לעתים על חוט השערה: די היה בדחייה נוספת של הצבא האיטלקי את הדרישה הגרמנית להסגיר יהודים למוות, כדי להציל חיים. נתונים מסוימים על מחנות הריכוז בצרפת הביאו לאפשרות לצאת מהם לעבודות כפייה, והנה חיים נוספים ניצלו. הוספתי לסיפור המשפחתי שלנו תצלומים היסטוריים, מסמכים ועדויות של ניצולים שיכולים להוסיף על הבנתנו את הסיפור המשפחתי ואת גודל הטרגדיה שבה נכלאו בני המשפחה, כי הסיפור שלנו הוא חלק מסיפור גדול יותר. כמובן שהצד הגליצאי שנותר בגליציה, משפחתו של סבא פתחיה-פסחיי’ה בירנבאום, מוסיף כאב לב חריף לסיפור: כאב על החיים שהיו ואינם. זקני המשפחה, ילדיהם, כלות וחתנים, נכדים ונינים, עולם שלם שהיה ואיננו. איננו יודעים את שמותיהם של הנינים והנינות, ואפילו להזכיר אותם בשמם לא נוכל. מהיכרות עם החום וחריפות השכל וההומור של סבא פסחיי’ה ושל אחותו אסתר ויינברג ז”ל, אני רק יכולה לשער עד כמה הפסדנו, והלב נחמץ. הכתיבה הביאה אותי לקרוא ספרים ומאמרים, אתרים ומסמכים, ולהשתתף בקורס גנאלוגיה מטעם “יד ושם”. הממצאים והמקורות הם חלק מהביבליוגרפיה הנמצאת בסוף הספר, ובגרסה הווירטואלית גם הקישורים נמצאים. סדר הדברים אינו אלפביתי כמקובל, אלא לפי סדר הנושאים המופיעים בספר. התחלתי באיור הסיפור המשפחתי ועצרתי כשלא נמצאה תמונת החתונה של סבי וסבתי. 2012 בשנת האיורים שאיירתי מופיעים בתחילת ספר זה. הספר כולל את עצי משפחות דרנגר וליפשיץ ובנספחים מופיע תקציר עץ המשפחה של משפחת בירנבאום, שיצר יצחק [איזי] בר נבון בירנבאום ז”ל, כמו גם עצי משפחה שהגיעו אלינו מקרובים רחוקים ונשמרו במסמכיה של אמא ז”ל. לצד ההפניות הוספתי נספח של ציר זמן שיכול להקל על הבנת התהליכים שעברה המשפחה לצד תהליכים היסטוריים. אתם רשאים להאמין לסיפורים או לא, לספר אותם כפי שאתם שמעתם אותם, להעביר הלאה ולזכור שכולם היו בני אדם: על הטוב והיפה שבהם ועל הקטנוני והכואב גם יחד. וזה הרי זה מה שהופך סיפור טוב לסיפור שאנחנו אוהבים לשמוע. במהלך כתיבת הדברים הלכו לבית עולמן בת הדודה של אמא, הלן צפדיה לבית גולדפלם ואחותה של אמא, דודתי ליליאן לאה גרסטנר לבית בירנבאום. אני מקדישה את הדברים לזכרן הטוב של שלוש הנשים הללו, שהיו חלק יקר כל כך במשפחתנו: בת שבע בלנאנש אלברט לבית דרנגר הלן חיה צפדיה לבית גולדפלם ליליאן לאה גרסטנר לבית בירנבאום . יהיו הדברים נר לעילוי נשמתם. זאב אלברט ז”ל במהלך העריכה הלך לבית עולמו אבא שלי,

7

חלק א'

הליפשיצים

משפחת ליפשיץ, קזי'מיץ, פולין, 1895 סביב

1 פרק מקזי’מיץ’ לאנטוורפן

. בפינה השמאלית יושב סבא-רבה 19 התמונה המשפחתית הכי עתיקה שלנו צולמה בסוף המאה ה- נמצאים גם הם ובמרכז 2 שלי, סלומון שלמה ליפשיץ הי”ד, כשהוא ילד קטן וחמוד. האחים שלו ובעת הצילום הוא בן 1855 יושב אבא שלו אברהם, איש צעיר בסך הכול: אבא אברהם נולד בשנת ארבעים לערך. אפשר לדמיין אותם מגיעים חגיגיים לסטודיו לצילום משפחתי ואי אפשר לדמיין , תאסוף את ילדיה ותחבור לבנה הבכור 4 המשפחה והאם הנמרצת, שרה 3 שזמן קצר אחר כך ימות האב באנטוורפן, תעודד את בניה לקחת חלק בעסקים ותגדל שבט שלם של יהלומנים וסוחרי אבנים טובות שעליהם תהיה גאוותה. יעבור מהחייד’ר דובר היידיש שבקזי’מיץ היהודית שבקראקוב אל 5 הבן הצעיר שלה, סלומון-שלמה בית ספר כללי שבו שפת הלימודים היא פלמית. האמא תהיה טרודה בעסקים ובגידול המשפחה. בסיפור שסיפרה לי סבתא, אין חיבה כלפי סבתא שרה, שהקשיחה את ליבה לילדים של בנה סלומון ליפשיץ, וסבתא שלי לא סלחה לה גם לפני מותה. אבל בינתיים סלומון שלנו הולך לבית הספר, נכנס לעסקים וכמנהג הימים ההם עולה יום אחד לרכבת ומגיע לביקור משפחתי. ] 1883 האחים לבית ליפשיץ: ישראל-מרדכי, חיים-שמעון, משה, ברוך, שמואל, שמואל [נולד בשנת פטירת אחיו שמואל, 2 יוסף ושלמה-סלומון. האחות רבקה גיטל. . נולד ונפטר בקראקוב. 1900 בשנת 3 , נולדה בקראקוב ונפטרה באנטוורפן. 1851-1927 שרה אן אליזבט לבית לאובר 4 בקראקוב. 13.6.1889 שלמה סלומון ליפשיץ נולד בתאריך 5

10

19 בני משפחת ליפשיץ, קזי'מיץ, סוף המאה ה איור: מיכל ברגמן

משפחת ליפשיץ מגיעה לאנטוורפן איור – מיכל ברגמן

11

2 פרק סיפור אהבה משפחתי

: סלומון הצעיר פוגש בקרובת משפחה והם מתאהבים. 6 אנחנו יודעים על הביקור המשפחתי את העיקר . מה שאנחנו יודעים והיא עדיין לא, שהיא הולכת 7 קוראים לה לורה-לאה רוזנפלד והיא נמוכה ויפה לשלם ביוקר על האהבה הגדולה הזו ושמכל הבחירות שיש בעולם זו אהבה אמיתית מצידה, אבל זה לא אומר שיהיה טוב. למעשה, בפרקים הבאים יהיה רע מאוד. לורה-לאה וסלומון מתחתנים. היא מתכוננת להניח פאה על הראש. סלומון שבא מהעולם הגדול אומר שאין צורך. זה כבר לא מתאים. היא עושה כרצונו, וכך היא תעשה גם בהמשך.

בין קזי'מיץ לקראקוב – לורה וסלומון - סיפור אהבה איור - מיכל ברגמן

ייתכן ולאה-לורה ומשפחתה, משפחת רוזנפלד, היגרו להולנד ושם נפגשו עם סלומון. לא מצאתי סימוכין לתאריך הגירתם 6 מקראקוב להולנד. 15.9.1890 לאה לורה סלומון נולדה בתאריך 7

12

הנה היא כאן בתמונה עם חמותה שרה – אם הבנים הנמרצת מהפרק הקודם. גברות אמיתיות ואמידות. אחת שרה גבוהה, קשוחה ובהירה והשנייה לאה, רכה, קטנה וכהה. האם הן באמת כאלה שונות או שהזיכרונות של סבתא שלי פולשים לתצלום?

בקרוב 1910 מימין – לאה ליפשיץ, משמאל – שרה ליפשיץ, בלגיה,

13

3 פרק אבא למופת

זו באמת אידיליה משפחתית בהתחלה. סלומון עושה חייל בעסקים. הבית גדול ויפה. הילדות נולדות: ואחריה מתילד-ביילה’ בהפרש של שנה. המשפחה מגורשת להולנד 1914 רזי’ן-רבקה [סבתא] בשנת כי מלחמת העולם הראשונה פורצת, ויהודי גליציה הם אזרחי אויב – אזרחי האימפריה האוסטרו הונגרית. הם עוברים להולנד הניטראלית, שם נולדת מתילד. חלקם יישארו שם [ענף שלום וגדול של משפחת ליפשיץ למשל – האח חיים שמעון יישאר שם עד שילדיו יעלו כחלוצים לישראל או יעברו לארה”ב]. בין המתגוררים בהולנד נמצאת גם משפחת המוצא של לורה רוזנפלד, הוריה ואחיותיה. מסמכי ההגירה של סלומון ליפשיץ וילדיו נמצאו בארכיון ההגירה של אנטוורפן:

, 1916-1930 רישום של משפחת ליפשיץ, משטרת ההגירה ארכיון העיר אנטוורפן

14

משפחת ליפשיץ “שלנו” חוזרת לבלגיה. רזי’ן הקטנה חולה בפוליו והדבר ניכר בהליכה שלה ויקשה על הליכתה כל חייה. הסבתא . בכל שבת 8 מצטרפת לבית המשפחה מתמלא הבית בדודים ובדודות, בבני דודים ובבני דודות. ארוחות של קיגלים ודברים טובים מוגשים לשולחן. “אם שבתות כאלה פלא שאבא שלי פשט את הרגל?” הייתה סבתא שואלת. אבל זה לא מה שיביא אותו לפשוט את הרגל. בינתיים אוכלים ושותים וחיים טוב. הסבתא רוזנפלד ידועה בעוגות השמרים שלה. הריח ממלא את הבית וכולם משתגעים ולוקחים רק עוד חתיכה קטנה. סבתא רוזנפלד נלחמת שיישאר משהו לשבת. היא מניחה את העוגות מתחת למיטה וכשזה לא עוזר, היא מוצאת בכל פעם מחבוא חדש. עד אותה שבת שחזרה שוב ושוב בסיפורים – השבת שבה סבתא רוזנפלד לא מצאה היכן הניחה את תבניות הענק שלה עם העוגות. הן נעלמו. אולי מישהו אכל. אולי הן מחכות בשדות הנצח של הסיפורים המשפחתיים. סבתא סיפרה שאבא שלה היה אבא למופת ובעל למופת. החיים באמת התנהלו בטוב. בתמונה הבאה אפשר לראות את סלומון ליפשיץ מחופש לאיכר הולנדי לכבוד פורים. הוא בצד ימין של התמונה, כפי הנראה עם אחד מאחיו. התחפושת של הולנדים הייתה כנראה פופולרית, כי נחזור ונפגוש אותה גם בהמשך: . 1920 ואז הגיע השפל כלכלי. השנה היא סלומון ליפשיץ מפסיד הכול. גם האחים שלו נפגעים קשה. שבע השנים הטובות הגיעו לסיומן.

לורה-לאה עם הבנות השלה – משמאל - רזי'ן , מימין - מתילד

מימין - סלומון שלמה ליפשיץ, משמאל - אחיו מחופשים להולנדים, 1915 הולנד או בלגיה, סביב

הכוונה לאמא של לורה סלומון, המכונה בהמשך “סבתא רוזנפלד”. ייתכן כאמור שהיא מצטרפת מהולנד לאחר מות בעלה. 8 היא, בעלה ובנותיה היגרו להולנד.

15

4 פרק איך זה קרה לנו

מיתון כלכלי מתפשט בעולם. האחים ליפשיץ יורדים מנכסיהם. כל מי שרק יכול מחפש עבודה, ואין. אבל סלומון ליפשיץ מוצא עבודה. הוא יודע פלמית כי למד בבית הספר, וכך הוא הופך לסבל בנמל. בבית כבר ישנם ארבעה ילדים – פיליפ-אברהם ואמי-אסתר מצטרפים למשפחה הדלה. אז עבודה יש וגם חברה יש. בין סחיבה אחת לשנייה מצטרף סלומון לשאר החברים למשחק קלפים. ולעוד אחד ולעוד אחד. הוא כמובן בטוח שהוא יכול להפסיק רק אם ירצה. זו לא בעיה. הוא מהמר על כסף וזו גם לא בעיה, כי הוא בטוח שירוויח הכול בסיבוב הבא, ואם לא בסיבוב הזה, אז בסיבוב שלאחריו.

שפל כלכלי ומשחקי קלפים איור – מיכל ברגמן

השוק מתאושש במהירות והאחים ליפשיץ משקמים את עסקיהם. סלומון נותר ליד שולחן הקלפים לעוד משחק אחרון ודי. או שלא. לא שמעתי שום סיפור ולא הייתי שם, אבל אני יכולה לנחש שסלומון ליפשיץ היה האחרון להבחין שמשהו אצלו לא בסדר. למעשה ייתכן והוא לא הבין את זה עד יום מותו. כמו מתמכרים אחרים הוא איבד את עולמו. הוא לא ראה לא את אשתו ולא את ילדיו. הוא ראה רק את המשחק הבא. בהתחלה ניסו האחים לעזור, אבל הדבר הגרוע ביותר שניתן לתת לקלפן זה כסף. הוא יבזבז הכול על אשליית הניצחון, וזה מה שסלומון עשה. הבן מהמשפחה המכובדת, האב והבעל, הפך לאדם רדוף

16

ומחוק, והייתה הבושה הגדולה. מי שמכיר את יהודי אנטוורפן יודע שעד היום השאלה “מה יגידו” או “איך זה נראה?!” שנשאלת בפרצוף חמוץ ומזועזע בו-זמנית, הן השאלות לפיהן יתנהלו החיים. לא לעשות בושות. לא להראות שאין לך. איזו בושה. בן קלפן במשפחה שלנו. איזו בושה גדולה. מי היה מאמין. המשפחה צריכה כסף ורזי’ן עוזבת את התיכון ויוצאת לעבודה. היא בת חמש-עשרה או שש-עשרה ובמקום לתרגל כתיבה תמה, ללמוד שירים בעל-פה ולהראות נימוסים של בת טובים, היא מוצאת את עצמה נוקשת על דלתות של זרים וגובה חובות עבור בית מלאכה, מעין מוסך בן הימים ההם. וכשהיא חוזרת הביתה עם המשכורת, אבא שלה אורב לה ברחובות ומתחנן שתתן לו קצת, כי הוא חייב. יש עוד משחק שהוא פשוט חייב. הוא הולך לצידה, ואנשים רואים את הבושה. זו עבודה קשה וקשוחה ורזי’ן מגיעה אל אחד הדודים, אח של אביה, ואומרת לו שהיא לא יכולה לעמוד בזה. היא מבקשת, יותר נכון מתחננת, שימצא לה עבודה אחרת. היא מוצאת את עצמה עובדת כמזכירה בבורסה ליהלומים. כמו כל מזכירה חדשה – אז והיום – היא עוברת את תרגיל הכסף המזומן: הבוס מניח בידיה צרור שטרות, אומר שיש שם סכום מסוים ומבקש שתבדוק. הסכום כמובן גבוה יותר והיא מדווחת על הטעות. מי שלוקחת את הכסף לעצמה תעוף על המקום. 5 פרק רוצים ללמוד שפה? הקשיבו למבוגרים שלא רוצים שתבינו אותם שנים טענה סבתא שהיא מבינה פולנית. היא סיפרה שבבית שבו גדלה אמא שלה וסבתא רוזנפלד היו מתווכחות ביניהן בפולנית כשלא רצו שהילדים יבינו. נושא הוויכוח שחזר שוב ושוב בא מלב רותח: “למה את צריכה אותו? תעזבי אותו כבר!” . כך קראה סבתא רוזנפלד והתחננה אל בתה שתעזוב את הכלומניק הזה סלומון ששום דבר טוב לא יכול לצמוח ממנו. תארו לכם דבר כזה – אז בימים ההם במשפחה יהודית בורגנית [לשעבר] עם גאווה גליצאית, ללכת ולהתגרש? לשכנע את בתך עצמך ובשרך להתגרש מהבעל? מי שמע על דבר כזה? אבל כך זה היה, לכל הפחות בסיפורים של סבתא, וכך למדה סבתא פולנית. לטענתה. למעשה איש לא ממש האמין לה שהיא באמת מבינה וגם לא הייתה דרך לבדוק את זה כי אף אחד אחר לא הבין פולנית. ברשותכם אני קופצת קפיצה ענקית בזמן , השנה בה התחתנתי. סבתא באה לישראל וצפינו יחד בטלוויזיה. המרואיין 1996 ומתקדמת לשנת דיבר בפולנית. הכתוביות היו כמובן בעברית – שפה שסבתא הצליחה להתקדם בה עד דרגת “שלום מה שלומך” בלבד. אני התחלתי לתרגם לסבתא את הדברים לצרפתית אבל היא קטעה אותי ותרגמה את הדברים מפולנית לצרפתית. היא הבינה הכול. אז הנה שנים של חשדות הגיעו אל סיומן המוצלח. מסתבר שסבתא אכן הבינה פולנית לא רע בכלל, ובוודאי מספיק טוב כדי להבין שסבתא שלה רוצה שאמא שלה תבעט את האבא הקלפן שלה החוצה. סבתא גם קראה רומנים בגרמנית, כי סבתא ואמא הזהירו אותה שאלו לא ספרים לילדים, אז כמובן היא הפכה לקוראת נלהבת של הספרים האסורים. שיטה נהדרת לעידוד קריאה. אם יורשה לי להשיא לכם עצה קוראים וקוראות יקרים, אומר שזו השיטה הטובה ביותר ללימוד שפה: לדבר כדי שהילדים לא יבינו. ואני יודעת זאת היטב, כי גם אני הקשבתי לסבתא שלי ולאמא שלי מדברות צרפתית כדי שאני לא אבין, ובוודאי שהבנתי.

17

6 פרק סבתא שרה ליפשיץ מתנכרת לנכדיה סבתא שלי לא סלחה מעולם לסבתא שלה, שרה ליפשיץ. האישה הגאה והמעשית, שגידלה שבט של בנים מוצלחים, שקברה עוד בקראקוב שתי בנות צעירות ובן ולאחר מכן קברה עוד בן בבלגיה, לא יכלה להבין איך זה קרה לה. אפשר כמובן להבין אותה גם היום. לגלות שהבן שלך מכור לקלפים זה כאב גדול ובושה גם אם את לא חיה באנטוורפן של שנות העשרים. סבתא ליפשיץ לא התנכרה רק לבנה, אלא התנכרה גם לנכדיה. השבט שהקימה גדל ושגשג והיא לא יכלה לשאת את ארבעת הילדים האלה, אחת קצת צולעת וכולם מרופטים ודלים כאילו היו שייכים למשפחה של

בתמונה - שרה אן אליזבט ליפשיץ לבית התמונה הועלתה לאתר 1851-1927 לאובר ע”י אחד מצאצאיה הרבים MyHeritage

צוענים. היא לא יכלה למחול על כבודה ולא יכלה למחול להם על הגורל הקשה שפקד אותם. היא כנראה הייתה אישה קשוחה למדי ואולי כך שמרה על עצמה מפני הכאב, בדרך מעוותת שכזו? את זה לא נדע. אנחנו כן נדע שסבתא שלנו נשאה איתה את כאב ההתנכרות ולא סלחה. , כשסבתא שרה ליפשיץ שכבה על ערש דווי היא הבינה את גודל הטעות וביקשה שיקראו 1927 בשנת לרזי’ן הנכדה שלה, זו שחלתה בפוליו והיא הבת של הקלפן, שתבוא אל מיתתה. האישה בת השבעים ושש ביקשה להיפרד ולבקש מחילה. רזי’ן לא סלחה. אני לא זוכרת אם היא כלל לא הגיעה או שסירבה למחול, אבל פיוס לא היה שם.

18

7 פרק אין מה לעשות אתו – סלומון ליפשיץ עובר לפריס המצב הפך לרע כל כך עד שהייתה הסכמה שלאה-לורה סלומון צריכה להתגרש מסלומון. גם האחים שלו נואשו ממנו ומאחר ולא נמצאה דרך אחרת הרי שהם הביאו אותו לידי כך שעבר לפריס. איך עשו את זה, האם וכמה סייעו לו והאם היה הרעיון שלו או שלהם? – את זאת אני לא יודעת. סבתא סיפרה ], הפלעצל, שבו חיו יהודי LA MAREE שהוא נאלץ לעבור לפריס, לרובע העני מן הסתם, למאר’ה [ מזרח אירופה. האחים מן הסתם עזרו קצת אבל הקשר הרציף ניתק. סלומון ליפשיץ הוגלה מביתו וממשפחתו; כפי שיעידו הפרקים הבאים, לא בטוח עד כמה זה הכאיב לו.

ימים קשים – רזי’ן יוצאת לעבודה, לורה עובדת וחולה, סלומון מגיע לפריס

כשהייתי אני לאמא לשלושה ילדים, שלחה לי אמא במייל לראשונה את התמונה של אברהם ליפשיץ וילדיו – ראש השבט וצאצאיו שנמצאת בפרק הראשון של סיפורנו. כשראיתי את סלומון הקטן והעדין, זה צבט לי בלב. בסיפור ששמעתי הוא היה האיש הרע, או לכל הפחות אדם שאיבד את עולמו בחייו. טובע שהטביע עם עצמו משפחה שלמה; והנה ילדון חמוד, שעוד רגע העולם יתהפך עליו. כל זה יקרה בעולם נעדר הבנה לטראומה, לתהליכי אֵבֶל של ילדים, לאובדן ולדרך הטיפול בו

19

אצל ילדים צעירים. כל זה מן הסתם השפיע עליו השפעה עמוקה ובבית שבו צריך היה לשמור פאסון, להוכיח הישגים ולרצות את אמא – זה ודאי הלך והצטבר. אני שייכת לדור הפסיכולוגיסטי, שמוצא סיבות תודעתיות ותת-מודעות בכל דבר. עם זאת נראה לי שההסבר כאן מתבקש: ילד קט שהופך בן לילה לאדם אחר, שלא מצליח להתגבר על משבר קצר ימים שרבים הצליחו לעמוד בו – האם אפשר שלא לקשור בין העבר הקשה שלו כילד לחיים הקשים מנשוא שהוא נסחף אליהם וסחף אתו את המשפחה שלו? -אין לדעת בוודאות, אך אני מציעה גם מבט כזה. לא כדי להקל על מה שעשה, אלא כדי לומר שלכולנו שכבות ועבר וסדקים ולוחות שיכולים להישבר. אני נותנת לו למרות הכול, את חסד האפשרות הזו. בזמן שסלומון חי בפריס, לורה אשתו הייתה צריכה להתפרנס. מעבר לכסף שהביאו הילדים מעבודתם היא מצאה את עצמה עובדת בעבודה קשה של מבשלת אוכל באזור נופש ליהודים. בשלב מסוים היא עברה ניתוח להסרת אבנים מכיס המרה, ניתוח שדרש אז התאוששות של חודשים וכאב רב שוודאי הקשו עוד יותר על מצבה הכלכלי.

1920 רחוב בפלצעל סביב Albert Harlingue / Roger-Viollet ©

20

8 פרק אהבת נעורים

כשהייתה רזי’ן בגיל ההתבגרות המוקדם . הארי היה בחור 9 היא פגשה את הארי דרנגר נאה, תלמיד טוב וממשפחה טובה. הוא היה הבן היחיד בבית של בנות. בן לאב שהפך לסוחר אמיד. רזי’ן התאהבה בהארי. הארי התאהב בה בחזרה. הם היו יחד בימי התיכון וגם בימים בהם הארי המשיך ללמוד במגמה ההומניסטית ורזי’ן התחילה את חייה כנערה עובדת. זו הייתה אהבת נעורים עם כל הדרמות והקיצוניות הרגשית שאפיינה אותה, והיא המשיכה להתקיים אצל סבתא שלי שנים אחרי שהסתיימו חייו של האהוב שלה. מהפרקים הבאים קל לשער שאבא של הארי, קלמן דרנגר, לא אהב את הקשר הזה. היו לו שתי סיבות: הוא היה יהודי מהדור הישן שבו הורים קובעים לילדיהם מהי “משפחה טובה” ועם מי הם יתחתנו. הסיבה השנייה היא היחוס המפוקפק של רזי’ן, שאבא שלה הקלפן נעלם אחרי שעשה בושות ואמא שלה נאלצה לעבוד מחוץ לעיר ולבשל לקייטנים יהודים באתר נופש. זה לא שידוך מתקבל על הדעת. האם הוא שתק וקיווה שזה יעבור? האם הוא לא שתק? – הדמות שעולה מהסיפורים היא של אדם תקיף ששתיקה לא התאימה לו. הוא בטח קיווה שזה יעבור. הוא טעה. התמונה שכאן צולמה להערכתי אחרי שרזי’ן והארי התחתנו, כי בתמונת הנישואים שלהם הם נראים ילדותיים בהרבה. אני אוהבת את התמונה הזו שבטלן נתקע בה ושהאהבה של סבתא שלי, היופי והבטחון קורנים ממנה. היא צולמה באנטוורפן, בפארק שמשמש יהודים עד היום, ה-”צו’לנט פארק” בעגה המקומית. 30 רזי’ן ליפשיץ והארי דרנגר, אנטוורפן, שנות ה-

. 1913 באוגוסט 8 הארי חיים ראובן נולד בצאנז, פולין, בתאריך

9

21

חלק ב'

הדרנגרים

9 פרק נעים מאוד, הדרנגרים

. הוא היה יהודי תקיף שהגיע 10 משפחת דרנגר: בראש המשפחה שולט ללא עוררין קלמן דרנגר מסביבות צאנז שבגליציה לאנטוורפן והצליח בעסקי היהלומים. קלמן היה ידוע בתיאבון הבריא מאוד שלו ובמשפחה נפוץ הסיפור שלפני שמחה היו המארחים שואלים “עם קלמן או בלי קלמן” – ללמדכם על כמויות האוכל שהאיש ידע לאכול. מקערת הכסף שקיבלו סבא וסבתא שלי לחתונתם אפשר ללמוד שהוא היה ממתנדבי ביקור חולים בקהילה, מי שמעורב עם הבריות.

קערה מתנה לחתונת הארי ורזי’ין מחברת ביקור חולים אנטוורפן

חריטה על הקערה: אות ידיד[ו]ת ומתנת דרשה לבן חברנו הנכבד קלמן דרענגער נ”י [נרו יאיר] מאת ועד החברה ביקור חולים כסלו תרצ”ו

חריטה על הקערה – שילוב ] REGINE & HARRY [ R - H האותיות

. 1882 בנובמבר 17 , גליציה, בתאריך Jelesnia קלמן דרנגר נולד בעיירה

10

26

דרנגר – עץ משפחה בתקופה שלאחר מותה של אמא, גילינו אסופה של מסמכים, וביניהם עץ משפחה מצויר בכתב יד, , שאבא שלו וקלמן דרנגר היו אחים 11 ועליו תיאור משפחת דרנגר שהכין מישהו ממשפחת דרנגר כפי הנראה. העץ מפרט את המשפחה עד לדור של אמא שלי ובני הדודים שלה, ומתאר ששה דורות אחורה, כשאני הדור השביעי לעץ. האב הקדמון בעץ הוא שלמה-שמעון דרנגר וממנו יוצא בנו, שהוא , 19 אב קדמון נוסף: אלכסנדר זוסקינד דרנגר ורייזל רעייתו, שחיו במחצית הראשונה של המאה ה וקבורים בצפת. מכאן לומדים שהוריו של קלמן דרנגר היו יצחק-אייזיק ובלימע, וכי היו לו שישה אחים ואחיות. אחת נפטרה בילדותה, ושלושה נספו יחד עם צאצאיהם: “לא נשארו” כתוב בעץ:

עץ המשפחה - דרנגר

לפי הפירוט בעץ של ענף משפחתי נוסף מדובר באלכסנדר זוסקינד דרנגר, שנולד בביליץ שבפולין ועלה ארצה ונולדו לו 11 ארבע ילדים.

27

. הם ובתם הרכה עוזבים את העיירה צאנז שבגליציה ומהגרים 1908 קלמן והנדל נישאו בצאנז בשנת , בשיטת חבר מביא חבר. חיפוש פרטים על קלמן העלה את רישום 2 לאנטוורפן, שהופכת לצאנז ההגירה שלו במשרד ההגירה באנטוורפן:

קלמן דרנגר ומשפחתו, רישום הגירה באנטוורפן, ארכיון אנטוורפן

28

: 1909 על-פי המצוין במסמכי ההגירה, הגיעה משפחת דרנגר לאנטוורפן בשנת

, ארכיון העיר אנטוורפן 1910 מסמכי ההגירה מגליציה לאנטוורפן, משפחת דרנגר,

מאחר והארי רשום כמי שנולד בצאנז, ניתן לשער שהאם חזרה ללדת סמוך למשפחתה, או שעשתה זאת מסיבות משפטיות של רישום ואזרחות. מהמשך הרישומים שלהם עולה כי גם הם עזבו את העיר . 1919 במהלך מלחמת העולם הראשונה וכי הם שבו אליה בסוף המלחמה, בשנת כאמור, קלמן היה יהודי מהעיירה והיה ברור לו שהילדים צריכים לעשות מה שהוא אומר. זו בכלל לא הייתה שאלה. עם זאת הוא הפתיע כששלח את בנו ללמוד במגמה הומניסטית בתיכון וגם את בתו גיילה-זי’זל שהייתה חכמה ומוכשרת. הוא דאג שרייזל-רוזה תלמד תפירה בתיכון כי הבין שהיא מוצלחת בעיצוב ועד שם הגיעה הבנתו בתחום. קלמן היה יהודי מאוד ובכל זאת נתן לרוחות חדשות להיכנס. בגבולות שלו, ועוד איך היו לו גבולות.

29

1882-1942 קלמן דרנגר הי”ד,

1882-1942 הנדל דרנגר לבית וייס הי"ד,

לאישה טובה וצנועה, 1908 קלמן נישא בשנת שעשתה רצון בעלה ולמרות החינוך שקיבלה ולמרות התקיפות של בן זוגה, גילתה מרדנות מפתיעה, בדרכה. הנדל לבית וייס נולדה בצאנז ונישאה בצאנז לקלמן 1886 12 שבגליציה בשנת דרנגר, מן הסתם בשידוך. היא הייתה אימא ועקרת בית כמנהג הימים ההם. גידלה ילדים, טיפלה בהם ובמשק הבית ההולך וגדל ובצוות שנשכר לעזור לה ככל שרמת החיים עלתה. להנדל הייתה כנראה טביעת עין מצוינת כי הבת הכי מרדנית ולא קונבנציונאלית שלה – זי’זל – זכתה ממנה לנבואה ביידיש: “זי’זל וועט זיין א באָלשעוויק" – זי’זל תהיה בולשביקית. ואכן זי’זל, הייתה לקומוניסטית נלהבת לאחר המלחמה. הנדל גם שמה לב שהבן שלה הארי אוהב בחורה נחמדה בסך הכל. רזי’ן ליפשיץ היא ענייה וממשפחה גרועה, אבל זה לא אומר

8 הנדל וייס דרנגר נולדה בצאנז גליציה בתאריך . הוריה: שלמה-סלומון וייס ואיטה רייזל 1886 באוקטובר .]MAREK[ לבית מארק

12

1910-1931 חיה לנה דרנגר,

30

שצריך להתנכר לה. סבתא מספרת כיצד חמותה לעתיד הנדל הייתה לוקחת אותה לקניות לפני החתונה. היא-זו שקנתה לה את העטרה היפה שעיטרה את ראשה ביום חתונתה. היא זו שקנתה כלי בית ומצעים. היא עשתה זאת בסתר, ללא ידיעת בעלה. [רשמית לפחות. האם ידע והעלים עין?] כמו משפחות רבות בימים שלפני המצאת החיסונים והאנטיביוטיקה, גם הזוג דרנגר ידע מכאוב בגידול ילדיו: הם הביאו לעולם שישה ילדים: חמש בנות ובן. בתם כשהיא 1931 הבכורה והיפהפייה חיה-לנה נפטרה בשנת בלבד. 21 בת מלבדה הם שכלו בת נוספת בשם שרה, שנולדה עשר שנים לאחר אחותה הבכורה ועתידה למות מחולי שלוש בלבד. 14 שנים לאחר מותה של חיה-לנה, כשהיא בת

1912-1943 הארי חיים ראובן דרנגר הי”ד,

מותן עתיד לשמש קלף מנצח בהסכמתו של קלמן דרנגר לנישואי בנו אהובו הארי לרזי’ן ליפשיץ. כשהייתה חיה לנה בת שנתיים הגיע של המשפחה, 13 לעולם ה”קדיש” הארי ראובן חיים – מי שיהיה סבא שלי ולא ידע זאת לעולם. , מאשרר את 1941 מסמך משנת לידתו של הארי בצאנז ואת ייחוסו המשפחתי היהודי. הוא גם מלמד אותנו על סביו וסבתותיו ועל כך שאימו והוריה חיו בצאנז. מהמסמך עולה עוד שהארי נולד בצאנז ברחוב . 1475 מספר Wasowiezon

ביטוי ביידיש שכוונתו שנולד בן במשפחה והוא זה שעתיד לומר קדיש על קבר הוריו לאחר מותם.

13

1941 אשרור תעודת הלידה של הארי ראובן דרנגר, אנטוורפן

31

הארי מגיע לגיל שלוש ומקבל במתנה אחות חדשה – רוזה רייזל. כשהיא בת שנה בלבד, הארי בן ארבע ולנה בת שבע, יולדת הנדל את בתה הבולשביקית זי’זל גיילה, שעתידה להאריך ימים ושנים ומקום של כבוד שמור לה בסיפורנו. המשפחה ממשיכה להתרחב ושרה נולדת בשנת וכאמור חיה ארבע-עשר שנים בלבד על-פני 1920 האדמה. גורל רע לא פחות פוקד את בת הזקונים גיטל - גוסטי (גוסטבה) שמגיעה לעולם בשנת ומסיימת את גם היא את חייה בגיל ארבע- 1928 עשרה, כשהיא מגיעה עם הוריה לאושוויץ.

1915-1989 רוזה רייזל ז”ל,

1928-1942 בתמונה - גיטל- גוסטי דרנגר הי”ד,

) מימין עם גיסתה רזי’ן ז”ל 1916-2014 זי’זל ז”ל ( ) 1914-2007(

1928-1942 גיטל-גוסטי דרנגר הי”ד,

32

רישום בני משפחת דרנגר בארכיון העיר אנטוורפן. לצד שמות ההורים רשום תאריך ההכרזה המשפטית על כך שאינם בין החיים 33

אלו הם ששת ילדי משפחת דרנגר והוריהם. משפחה יהודית טובה שכמו בכל משפחה היו בה דרמות וכאבים וויכוחים ואהבה. קלמן רצה לשלוט בחייהם של ילדיו, אבל הארי התחתן עם מי שבחר ליבו. גם זי’זל צפצפה והתחתנה עם ז’ק יעקב נודל שלא מצא-חן בעיני אבא שלה. רוזה התחתנה עם מוריס כפי שציפו ממנה. רוחות של שינוי הגיעו אל בית משפחת דרנגר, ואפילו אבא דרנגר לא יכול להן. נותרה לנו תמונה חגיגית של המשפחה הצעירה, זוג הורים וארבע ילדים קטנים ומטופחים:

מימין לשמאל – הנדל, זי’זל, לנה חיה, רוזה, קלמן והארי

34

זוכרים שהבטחתי עוד תחפושות של הולנדים? - לפניכם במלוא הדרם המתוק ילדי דרנגר מחופשים להולנדים פעוטים. תמימים וחמודים כמו כל הילדים בעולם, ואפילו השנים והצילום הישן לא עוצרים את שטף המתיקות שנוזל מהתמונה הזו:

1918 מימין לשמאל – זי’זל, רוזה, חיה לנה והארי,

35

10 פרק מי ידאג לרזי’ן

נערה יהודייה בת טובים רוקמת בזמנה הפנוי בקפדנות ראשי תיבות על ציפיות תחרה וכל אלה נאגרים בארגז הנדוניה, שילווה אותה לביתה החדשה; או כמו שאמא שלי הייתה אומרת “לא מתחתנים עם הישבן בחוץ”. זה היה עולם בו בד היה יקר וקניית נעליים הייתה מאורע של ממש שגם אנשים אמידים לא הקלו בו ראש. אלא שבבית של רזי’ן זה כבר לא עניין אף אחד. כסף לא היה וגם זמן לא. דאגות היו דווקא בשפע: אחרי שסלומון אבי המשפחה גורש לפריז היה צריך להתפרנס ממשהו. וכך מצאה את עצמה אם המשפחה, לאה הענוגה, מתפרנסת בדוחק, כשרזי’ן עוזרת לה. הבת הגדולה הנוספת – מתילד – לא ממש רוצה לצאת ולעבוד. והחיים הולכים ונשחקים. כך שנדוניה היא הדבר הכי פחות דחוף. אחת הדודות של סבתא, לקחה יום אחד את רזי’ן הצעירה הצידה ואמרה: “אם את לא תדאגי לעצמך אף אחד לא ידאג לך. את נותנת למשפחה את כל הכסף שלך? – מעכשיו את נותנת לי כל חודש סכום קטן וזה יהיה החיסכון שלך לחתונה”. וכך היה. אני מתארת לעצמי שהרבה כסף לא היה שם בסוף, אבל היה כאן ניסיון כן לעזור לנערה שגידלה את עצמה וחמלה ודאגה. סבתא זכרה לה את הדבר לטובה כל חייה.

11 פרק מתילד מתחתנת

לעבודה. שם היא פוגשת יהודי אמיד ומבוגר ממנה. סבתא סיפרה 14 בלי רצון ובלי חשק יצאה מתילד שמתילד לא הייתה יפה [חטא נורא באמות המידה המשפחתיות לאישה] וגם חמוצה כזאת. ובכל זאת

, יהודי שמבוגר 15 מנדל פלדר ממתילד בשש-עשרה שנה, מתאהב בה ומחליט לשאת אותה לאישה. סבתא סיפרה זאת בפליאה, כמו לא האמינה שסיפור אגדה כזאת יכול להתרחש במציאות, אבל כך בהחלט היה: מנדל פינק את אשתו הצעירה ודאג לה, והיא פרחה. הנה הם ביום חתונתם:

1899-1942 מנדל פלדר הי”ד 1915-1942 מתילד ליפשיץ-פלדר הי”ד [התמונות נמסרו ל"יד ושם" ע"י אחיינית של מנדל, הלה פלדר]

. 1915 לאפריל 27 מתילד בייל’ה ליפשיץ פלדר נולדה בהולנד בתאריך . 1899 לספטמבר 15 מנדל פלדר נולד בבליגרוד, פולין בתאריך

14 15

36

והנה הם יחד, אולי באיזו חופשה, נהנים להיות בטבע –

בתמונה – מנדל ומתילד פלדר הי"ד

סבתא צדקה: מתילד שבתמונה נראית כמו גברת מכובדת שמחה ומאושרת:

בתמונה – מתילד בייל’ה פלדר הי”ד

37

אני מניחה שמתילד ומנדל 30 נישאו בתחילת שנות ה וזמן קצר אחר כך נולדו להם שני ילדים בהפרש קטן: אוסקר 1935 בשנת 16.6 נולד בתאריך ואחותו שרה נולדה בתאריך שנה אחריו. אלו היו 18.10 הנכדים היחידים שסבתא לאה ליפשיץ זכתה להכיר והם היו נינים לאמא שלה, סבתא רוזנפלד, שעוד חיה בהולדתם. אלה הם האחיינים האבודים של סבתא.

שרה ואוסקר היו ילדים בורגנים טובים שחיו ברווחה ובנעימות עד שנמלטו עם ההורים והדודים לצרפת. סבתא ראתה אותם משולחים מהעיירה קוט’ר’ה שבפירנאים, ועולים על משאית עם הוריהם בדרך לדראנסי, ממנה נשלחו לאושוויץ. בלבד. הם היו בני הדודים 6 ושרה בת 7 . אוסקר היה בן 27 בהירצחו. מתילד הייתה בת 43 מנדל היה בן של אמא שלי. בני דודים אבודים - מעולם לא נפגשו. מעולם לא גדלו. מעולם לא התבגרו. התבגרו אולי בעל כרחם, לא בדרך הטבע. המחשבה על החוויות שליוו את שנותיהן האחרונות בלתי נתפסת. הם היו רק ילדים. מנדל פלדר הי”ד, ארכיון MEMORIAL DE LA SHOAH שרה פלדר בגיל צעיר מאוד, נמסר לאוסף יד ושם ע”י הלה פלדר-כהן

1935-1942 אוסקר פלדר הי”ד

1936-1942 שרה פלדר הי”ד

38

1941 מתילד, אוסקר ושרה פלדר – צרפת, סביב

משפחת פלדר נשלחה כולה יחד באותו המשלוח ואולי יש בזה נחמה קטנה. אלה שנותרו בחיים ושרדו, מעולם לא השלימו עם החלטתו של מנדל לא לברוח. הוא היה בטוח שהכסף שלו ישמור על חייהם וכל התחינות מצד סבתא, סבא ושאר בני המשפחה הנמלטים להשתמש בכסף כדי למלט את עצמם – עלו בתוהו. לעולם לא נדע האם היו מצליחים במסע המילוט. כמו שנראה בהמשך, נדרשו תושייה, מזל, אנשים טובים בדרך כדי להינצל. אבל תחושת ההחמצה והכאב ליוו את סבתא כל חייה. מצויין MEMORIAL DE LA SHOAH בארכיון כי משפחת פלדר נתפסה בכפר קוטר’ה, בו נולדה אמא שלי. משפחת פלדר הייתה קרובה מאוד לגבול הספרדי, בעלת אמצעים, כך שהמידע הזה מגביר את תחושת ההחמצה על שלא ברחו. הם נלקחו מהכפר למחנה המעצר , 18 גירס, ממנו אל דראנסי, ומשם במשלוח בספטמבר 4 לאושוויץ. היה זה יום שישי, , שהוא כ”ב באלול התש”ב. סוף 1942 בשנת שנה עברית. בפתח עמדו הימים הנוראים.

, מדראנסי לאושוויץ, משפחת פלדר 18 רשימת השילוח מס’ MEMORIAL DE LA SHOAH 12-15 מסומנת במספרים

39

מימין לשמאל – מנדל, מתילד, סבתא רזי’ן וסבא הארי . עומדים מלפנים – אוסקר ושרה

לפי תיעוד שמצא עבורנו היסטוריון צרפתי לאפריל 15 , ב- Stéphane Amélineau בשם , גר הארי דרנגר בביתו של גיסו, מנדל 1941 לא הרחק מהגבול עם Capvern פלדר, בכפר ספרד. בתמונות האחרונות שצולמו כנראה בצרפת, נראית שרה הקטנה כשהיא מחזיקה בובה, שהייתה בטח חברה טובה ונחמה במסע התלאות המפחיד מבלגיה, דרך הרכבות המופצצות מהאוויר לצרפת, בכליאה במחנות מעצר שהתנאים בהם היו מבישים ומשפילים. אני מביטה בה ומקווה שהבובה ליוותה אותה גם במסעה האחרון.

מימין לשמאל – רזי'ן, הארי, אוסקר, מתילד, מנדל ושרה. 1941 התמונות צולמו בדרום צרפת,

40

12 פרק האם הארי ורזי’ן יתחתנו?

אחרי שהכרנו את משפחת דרנגר וליווינו את מתילד מהחתונה המפתיעה עד הסוף הנורא, הגיע העת לחזור לאחות של מתילד – סבתא שלי ולאהוב ליבה הצעיר – סבא שלי – הארי דרנגר. עזבנו אותם כשאבא קלמן דרנגר מתנגד בעוז לחתונה ולנקודה זו נשוב עכשיו: קלמן דרנגר היה יהודי עם נוכחות שאמר מה שרצה להגיד. ומה שהוא רצה לומר בקול גדול זה שבנו יחידו מחמל ליבו לעולם לא יינשא לרזי’ן ליפשיץ עם האבא הקלפן. כל הקהילה ידעה את זה. הזוג הצעיר עמד במריו. הלבנת הפנים הייתה בשיאה. אנשים צקצקו וניסו לומר לו שאין לעצור חתונה, אבל הוא בשלו. קשה לדמיין איזו עוגמת נפש הוא הביא על בנו ועל חברתו הצעירה, שלא היה לה מגן ואולי אנשים ריחמו עליה, אבל זה לא מספיק. כזכור, משפחת דרנגר קברה שתיים מבנותיה בהפרש קטן. חיה לנה הבכורה מתה ממחלה בשנת . לאחר מותה של שרה 14 כשהיא רק בת 1934 . אחותה הקטנה שרה מתה בשנת 21 כשהיא בת 1931 נערכה פגישה בין רב הקהילה לבין קלמן דרנגר. הרב הוא שיזם את המפגש הזה והתרה בקלמן, כי בשמיים כועסים עליו: מותן של שתי בנות הוא עונש משמיים ועיכוב חתונה הוא חטא. קלמן צריך

ללמוד את הלקח ולהסכים לנישואי בנו, וכך היה. החתונה בין הארי דרנגר לבין רזי’ן ליפשיץ . 1935 נערכה בשנה שלאחר מכן – שנת אבי הכלה נעדר. אמא לאה ליפשיץ קנתה לבת שלה שמלת כלה וסבתא לא סבלה את השמלה הזאת. כזכור, אם החתן הטובה, הנדל דרנגר, קנתה לכלה החדשה כל מיני דברים שצריך וגם את הכתר היפה שעיטר את ראשה ביום החתונה. בתמונה הם נראים מתוחים וצעירים מאוד וכך . סבתא 23 וסבא בן 21 הם אכן היו: סבתא בת לא סיפורה לי דבר על החתונה הזו ומעניין לדעת האם סיפרה למישהו בכלל. תמונת החתונה לא נכנסה לאלבום המשפחתי, כנראה זה כאב מדי והיה רגיש מדי, אחרי שנישאה לגבר אחר. התמונה הזו עברה לאמא שלי שהראתה לי אותה פעם אחת בלבד. כעבור זמן ביקשתי כמה פעמים לראות שוב את התמונה, אבל אמא הגיבה בכעס. אפילו טענה שמעולם לא הייתה תמונה כזו. רק לאחר מותה נמצאה התמונה בין המסמכים שקיבלה מסבתא ובהם גם תצלומים שלא נכנסו לאלבום. אני חושבת שאמא שכחה היכן הניחה את כל המסמכים האלה ולכן

חתונת הארי דרנגר ורזי’ן בירנבאום, אנטוורפן, 1935 דצמבר

41

השאלה הציקה לה. היא לא יכלה להודות שזה אבד. היא גם לא הראתה את התצלום לאיש מלבדי, ואני חושבת שאני זכיתי בזה רק בשל רגע של חולשה ולא מאיזו כוונה נסתרת. בימי השבעה עליה מצאנו את שקית המסמכים ובה התצלום שראו לראשונה שאר בני ובנות המשפחה. בצדה האחורי . ייתכן כי 1935 בנובמבר 12 . תחקיר העלה כי נישאו ב- 1935 בדצמבר 8 של התמונה רשום התאריך היה פער זמנים בין הרישום בעירייה לתאריך החתונה היהודית.

13 פרק חיי נישואים

כפי שידענו מתחילת סיפורנו, רזי’ן והארי אכן התחתנו. סבתא המשיכה לנטור לחם שלה קלמן, ואפילו מותו באושוויץ לא הביא אותה לסלוח לו. היא המשיכה לזכור לטובה את חמותה ולגמול טובה לזכרה. הזוג הצעיר היה מועט באמצעים. הארי היה תלמיד מצטיין בגימנסיה אבל נישואיו בגיל צעיר מנעו ממנו להמשיך וללמוד או לפתח מקצוע מלבד סחר ביהלומים. רזי’ן שכבר עבדה, ידעה להיות מזכירה מצוינת והמשיכה בכך בבורסת היהלומים. במונחים של הימים ההם, לא היה מקובל שאשה נשואה עובדת, ואני מניחה שהם היו זקוקים לכסף ואבא קלמן, על אף שהיה אמיד, לא סייע במיוחד. היו לה לסבתא שתי שמלות, כך סיפרה. אחת לבשה ואחת כיבסה לסירוגין. המנהל שלה הבחין בכך ושאל אותה מדוע יש לה רק שתי שמלות. היא הסבירה וההסבר לא התקבל על דעתו. הוא חשב שגם במצב העניינים בהם חיים בני הזוג על הבעל לדאוג שאשתו תיראה כראוי – וכראוי זה לא שתי שמלות. אני לא יודעת אם הנזיפה שלו שבאה ממקום דואג הזיזה משהו והאם נקנו שמלות חדשות. אני יודעת לומר שנושא הביגוד הראוי ומה יפה ומה מכובד ומה “שיק” העסיק את סבתא תמיד, ונדמה לי שזיכרונות של מחסור היו חלק מזה. חלק אחר נבא מכך שהיא הייתה אישה יפה שאהבה להראות את זה בקהילה בה “מה יגידו” היה הצו העליון. . המשבר פגע 1929 בשנות השלושים סבל העולם ממשבר כלכלי בעקבות משבר המניות של שנת מאיגוד עובדי תעשיית 85% 1932 בבלגיה קשות בשנות השלושים, וגם ענף היהלומים נפגע: בשנת , כך שזה יכול להסביר את הצמצום של הזוג הצעיר. 16 היהלומים היו מובטלים הזוג הצעיר חי את חייו וניהל אורח חיים דתי. סבא שלי שמר שבת כהלכתה עם פלטה והכל, כפי שציינה סבתא שלי, שדברים כאלה לא עניינו אותה במיוחד אבל היא הכירה אותם מהבית ועשתה אותם עבורו. הארי דרנגר היה חבר בתנועת בית”ר המקומית ומן הסתם השתתף בפגישות שהתקיימו בסניף בית”ר שבאנטוורפן. סבתא לא הייתה בעניין אבל הייתה אוהדת של מדינת ישראל ותמיד עודדה להצביע לבגין שהוא איש עם לב טוב ומהתנועה הנכונה. כנראה זכר לאותם הימים. כמקובל אצל זוגות צעירים ומאוהבים היו גם דרמות. וסבתא סיפרה איך הגיעה נסערת לבית של אמא שלה לספר לה על הריב האחרון שלה ושל הארי. אמא שלה לא התרגשה יותר מדי ואמרה ביידיש: “מיי קינד [ילדה שלי], כשהוא מנשק אותך את גם באה לספר לי? אז גם כשאתם רבים אני לא רוצה לשמוע”. וכך בפולנית מצויה שמרה על יחסים סבירים עם החתן. עוד זוגות צעירים נוספו למשפחה:

. 32 , ע”מ 2022 א. בליץ, השואה שהוצנעה, בלגיה כמשל ,

16

42

1939 חתונת זי’זל-גיילה דרנגר וז’ק יעקב נודל, בלגיה אוגוסט

20 רוזה התחתנה עם מוריס וזי’זל עם ז’ק שנולד גם הוא בפולין. הגיע לאנטוורפן בתחילת שנות ה והתייתם בגיל צעיר מאב, ולכן יצא לעבוד כחשמלאי. פרט שיתגלה כחשוב במיוחד בהמשך חייו. מהחתונה של זי’זל וז’אק נותרה לנו למזכרת תמונה מקסימה: הסיבה שהיא כל כך מיוחדת בעיני, היא שבניגוד לימים ההם היא לא צולמה באופן רשמי, כשאנשים מודעים לגודל המעמד שבו צלם מצלם אותם, אלא תפסה רגע של נחת רוח של המסובים לשולחן: החתן והכלה, הורי הכלה ועוד מסובים. מישהו נשא נאום או אמר משהו משעשע. מישהו רקד וגרם להם לחייך? – התמונה נשארה כרגע חי 1 . בימים הקרובים, ב- 1939 בחיים שעוד רגע ייעלמו מהעולם. שכן החתונה הזו נערכת באוגוסט שנת יפלשו הנאצים לפולין ותתחיל מלחמת העולם השנייה. שנה וחצי מאוחר יותר, במאי 1939 לספטמבר ימי מלחמה בלבד, ייכנע מלך 17 , תחל המתקפה הגרמנית על בלגיה. בסוף אותו חודש, בתום 1940 בלגיה בפני גרמניה הנאצית. אנחנו צופים ברגע שהוא על סף התהום: מצב שיהודים השמחים שבתמונה בהחלט חששו ממנו: סבתא סיפרה כי השאלה האם היטלר יפשוט על אירופה העסיקה אותם והם היו מודאגים, ועדיין לא יכלו לשער את עומק הזוועות שיתחוללו בהם. סבתא רזי’ן וסבא הארי רצו להיות הורים ורזי’ן נכנסה להריון. ההיריון הזה לא הגיע לסופו הטוב ובחודש שמיני החלו צירים. סבתא סיפרה כי הם החלו כי היה שיפוץ בבית, מישהו נפל או הפיל משהו ברעש גדול והיא נבהלה. נקרא רופא לעזור לה ויילד אותה. נולד תינוק, בן זכר, שלא חי. סבתא טענה שהרופא לא עשה די להציל אותו. ייתכן, וייתכן שלא היו תנאים לכך. שנים רבות מאוד לאחר מכן, חייה ואני נפרדת מהילד הבכור שלי כשהוא בן חודשיים בלבד, תרים אלי סבתא 80 כשהיא בשנות ה טלפון ותאמר שהיא יודעת מה עובר עלי ושאף פעם זה לא עובר לגמרי. הילד שלא גידלנו ילך אתנו תמיד.

43

לאחר מכן חששו שלושת הזוגות – רזי’ן והארי, מוריס ורוזה וזי’זל וז’ק להביא צאצאים לעולם. הצל המפחיד של היטלר הוטל עליהם והם דאגו. למרות זאת ובאופן בלתי מוסבר, שלושת הזוגות ימלטו מבלגיה וזמן לא רב לאחר מכן הנשים תלדנה, בימים הכי לא מתאימים לילד יהודי להיוולד בהם. בבריחה מבלגיה לצרפת סבתא כבר נשאה את אמא שלי בתוכה. הזוגות האחרים ימצאו את עצמם מצפים לילד זמן קצר לאחר מכן.

14 פרק שומרים על קשר – מכתבים משפחתיים לאחר השבעה על אמא, התגלו בין המסמכים מכתבים משפחתיים שכפי הנראה סבתא שמרה כל חייה. חלקם נכתבו עוד לפני המלחמה והם מביאים משהו מהקשר החם בין בני משפחת דרנגר ובעיקר בין האחיות זי’זל ורוזה – קשר שנותר חם והדוק לאורך כל חייהן, על אף המחלוקות האידיאולוגיות. נותרו בידינו כמה מכתבים שכתבו בני המשפחה לרוזה ולמוריס שחיו בבריסל, והם כוללים ברכות לקראת השנה החדשה, עניינים משפחתיים וכפי הנראה גם עסקיים. כמו במשפחה יהודית טובה ממוצא אוסטרו הונגרי, המכתב כתוב בשילוב של יידיש, צרפתית וגרמנית, חלקה לא מדויקת, וגם . 6 ביידיש הכתובה באותיות לטיניות. סריקה של המכתבים בגודל מלא בנספח . הכותבת היא זי’זל הצעירה הכותבת מאנטוורפן 1935 המכתב הראשון נכתב בתקופת חגי תשרי, בשנת לאחותה קרובת נפשה, רוזה, הנמצאת כפי הנראה בבריסל:

Gisele Drenger Anvers , 4.10.35 Ma tres chere Rosalinde + compagne

En ce jour de Erev - Jom - Kippour , le premier depuis 22 ans ou nous ne serons pas reunise , je me sens le couer plein de melancolie . C ’ est drole , nous avons quand - meme passe notre jeunesse ensemble et voila qu ’ a un certain moment la distance , des kilo� metres sont entre nous . De plus un , ou plutot deux hommes sont venus : resultat : Rosa . et Gislele ne font tout pas ensemble Je suis curieuse ce que ta conscience te conseillera de faire : jeuner ou pas jeuner : . that is the question . Ecoute Rosalinde , fais ce que bon te semble . Ce sera bien . Je t ’ envoie [ ei fourt ] le letter de Johny . Tu auras quelque chose a lire , demain matin Je suis un peu depayse maintenant , ou plutot aujourd ’ hui . Je ne sais vraiment pas ce que j ’ ai : je crois que ce sont les souvenirs qui m ’ assaillent . J ’ ai envie de plonger la tete

44

. dans le lit et dormer quelques jours Je voudrais venir chez vous pour Sukkoth : mais je vais vous dire la verite a la condition que tu ( Rosa ) me reponde exactement la pure et simple verite : Dites : je jure de dire la . verite , toute la verite et rien que la verite J ’ ai peus de vous importuner . Repondez [?] ce que vous en pensez et j ’ agirai selon . votre idee Le cafard commence a paree , je ne dois pas travaille cet apres midi – Hourrah – Hei� . dad . A giten fasttag in bets aich a git jur Votre Gisele

ג'יזל דרנגר 4.10.35 ,] אנוורס [אנטוורפן חבורתה + רוזהלינד יקרה מאוד שלי

שנה שאנחנו לא יחד. אני מרגישה כאב לב 22 בערב יום הכיפורים הזה זאת הפעם ראשונה מזאת ודכדוך. בכל זאת עברנו את ילדותנו יחד. והנה כעת יש מרחק, מספר קילומטרים, ביננו. בנוסף באו גבר אחד, או יותר נכון שניים. התוצאה – רוזה וג'יזל לא עושות את הכל יחד. that אני סקרנית מה המצפון שלך יעץ לך לעשות: לצום או לא לצום, זאת השאלה [במקור באנגלית

]. תקשיבי רוזהלינד, תעשי מה שנראה לך טוב. זה יהיה טוב. is the question אני שולחת לך [...] את המכתב של ג'וני. יהיה לך משהו לקרוא מחר בבוקר.

אני מרגישה קצת לא במקומי כרגע, או ליתר דיוק כל היום הזה. אני באמת לא יודעת מה יש לי: אולי אלה זיכרונות שמציפים אותי. מתחשק לי לשים את הראש על הכרית ולישון במשך כמה ימים. הייתי רוצה לבוא אליכם בסוכות: אבל אגיד לך את האמת בתנאי שאת (רוזה) תעני לי במדויק, [ותגידי] את האמת הברורה והפשוטה. תשבעי להגיד את כל האמת ורק את האמת.

אני יכולה להטריד אתכם. תענו מה אתם חשבים על כך ואפעל בהתאם. ה[?] מתחיל להתפרק ואני לא צריכה לעבוד היום אחה"צ – הידד ! יום צום טוב וגם שנה טובה [ביידיש] שלכם ג'יזל

המכתב מרגש כי הוא מראה את עומק הקשר בין שתי האחיות וגם את האופי המיוחד של זי’זל כפי שמתבטא בצעירותה וכפי שאפיין אותה כל חייה: עצמאות, בחירה אישית, קשר רגשי עמוק וחם, עומק רגשי והרצון הכל כך חזק שלה שלא להיות לטורח ושלא להכביד על הזולת. היא אמנם נורא

45

רוצה לבוא ולבקר את אחותה, אך האמת, כמו תמיד, חשובה אצלה מכל: רק אם היא תהיה משוכנעת שאחותה אומרת לה את האמת ושהיא אכן לא לטורח, היא תבוא לבקר. בצדו השני של הדף מוסיפים בני המשפחה את ברכותיהם: : 17 ראשון הכותבים הוא אב המשפחה קלמן דרנגר, שכותב ביידיש בכתב נפלא ב”ה [ברוך השם] ליעבע קינדער שחל אב צוואר האבע הייטע ערווארטעט ויאהר שיינדלך האטץ איהר ניכט זעקענט קגומן זו ווינשע אום אוין גמר חתימה טובה מיט אלערע גיטון זאלסט זיך אללארע גוטעס אויס בעסען זרישסע אונד גישלסע אנוך פיעל מולכם חתימה לאחריו מופיעים לפי הסדר דבריהם של הארי [צרפתית ויידיש], רזי’ן [צרפתית], ואם המשפחה, הנדל [גרמנית-יידיש]: Chers Rosa et Maurice Je vous souhaite mois aussi que tout vos voeux seront realise et toute bien possible . Bet euch aus a gut Jour [ Johr ?] Harry רוזה ומוריס היקרים גם אני מאחל לכם שכל משאלותיכם יתגמשו והכל יהיה טוב ככל שאפשר [צרפתית]. מתפלל לשנה טובה עבורכם [יידיש]. הארי Chers Rosa et Maurice Je jouis me veut a vous de toute la famille vous souhaite une bien prospere et heu� rese annee , belle que vous vous la voulez vous - meme . Regine רוזה ומוריס היקרים ברצוני לאחל לכם שנה מאושרת ושמחה לכל משפחתכם. טובה כפי שאתם מאחלים לעצמכם. רג’ין

6 לעיון במכתבים המקוריים - נספח

17

46

Liebe Kinder [?] [] werde mir jetzt lieb wan ist fetter Kauen Rauer felt . Ihr fünf audbekam aber gueter und felt gut fabten . Griesse Mamme ילדים יקרים [מילה נוספת] תהיו לי טובים, גם אם חסר. תרגישו טוב ושיהיה לחמישתכם חג שמח. דרישות שלום ממאמה

גלויה נוספת נושאת תאריך לא ברור וגם היא נשלחה מבני המשפחה באנטוורפן לבריסל:

יידיש: ליעבע קינדער ב”ה שם ביא(?) אונס איזט עללעס אין ארדנונג ווינשטע פאן אייך צו הערן גריססע אונד(?) קיססע אייך גוטען שבת פורן(?) דרנגר פלמית: Lieve Risa en Maurice , Zet u vist op een stoel en dan lees het kaartje . Ih heb het kadoge verloren . Ich ben met mama bij Mme / r Dudak geweest en het schijnt mij dat ik het daar verloren heb . Schrijf niets over het geval / gewak , want Papa mag het niet veten . Hoe gaat het in Brussel en met de politich Heb je de maten die ik aan Sche heb gegeven . Een goeden chabbes . Vele groeten , Drenger גרמנית: Liebe Kinder [ V III ] Danke dir l . Rosa für den hut habe noch keine geduld zu lacken (?) machen (?) hier ist aber sehr gespant was sagst doch nichts zu Gustavs / Justus (?) krankung ist wer sorgen das ist ein [ written upside down ] anders kauf schaft sonst war an

יידיש: ילדים יקרים, תודה לאל הכל בסדר אצלנו, אני מקווה לשמוע מכם, ברכות ונשיקות ושבת שלום, קלמן דרנגר.

47

פלמית: רוזה ומוריס היקרים,

כדאי שתשבי על כיסא כשאת קוראת את הגלויה. איבדתי את המתנה. הייתי עם אמא אצל גברת דודק ונראה לי שאיבדתי את זה שם. אל תכתבי שום דבר על המקרה, כי אבא לא יכול להתווכח איתה. איך העניינים בבריסל ועם הפוליטיקאים? האם יש לך את המידות שנתתי לשצ'ה? שבת שלום, בברכה רבה, דרנגר [כפי הנראה זי’זל] גרמנית: V III ילדים יקרים תודה רוזה יקרה עבור הכובע, עוד לא הייתה לי די סבלנות לעשות... אבל כאן מאוד... הייתי רוצה לדעת למה את לא אומרת שום דבר על המחלה של גוסטי? אם מישהו דואג זה...תשלום נוסף במקום...

מכתב אחר השתמר במצב גרוע, והוא עוסק כפי הנראה בעניינים כלכליים, ובעסק התפירה שהיה לרוזה ולמוריס בבריסל לפני המלחמה, לא ברור מי הן הכותבות והאם אכן מדובר בעניינים כלכליים או בדברים דחופים יותר, במיוחד לאור התיאור של פלה, כי לא נותר מה לעשות עבורה:

Meine liebe Rosa und Maurice ! 4/ VIII Ich kann Euch benachrichten dass wir haben gelesen Eure briefe erhalten und mit grosse freude gelesen haben . Ich habe erhalten die letzte Karte dass Ihr befindet Sich bei Gizele . Also wegen Deine [ wäsche ] wird dir können schicken Smitz , und sehr must mir schicken sofort eine adresse fon Hary oder Gisele paton oder Wirt / Wirtz . Die arbeits sachen kann man (?) überhaupt nicht schicken . Hat Ihr die walise erhalten fon Onkel was Leon gegeben hat ? Bei uns verschiedenes . Ich leide sehr auf migrene die letzte Zeiten was macht Rosa [ und irem ]. gesund Ich grüsse und küsse Euch alle Ryska L / C … Meine liebe / n ! Danke für alle Briefe wir freuen uns das wird dort . Ich war bei die Tante sie kann nicht mehr machen für mich ist zu spät . Ich bedaure ich war dum was mach Rosa mit dem gesund schick schnell die Adresse von Hans oder Gizele Patron oder Wirt . Das geld was die tante hat genommen hat sie nicht ( … ) Küsse Pela

48

49

VIII /4 רוזה ומוריס היקרים!

אני יכולה להודיע לכם שקיבלנו את המכתבים שלכם וקראנו אותם בהנאה גדולה. קיבלתי את הגלויה האחרונה, בה אתם מספרים שאתם עם זי’זל. באשר לבגדים שלכם, שמיט יוכל לשלוח אותם, ועליכם לשלוח לי מייד את הכתובת של הארי או זי’זל פטון או ויצקו. את כלי העבודה אי אפשר לשלוח בכלל. האם קיבלת את המזוודה של לאון מהדוד [או את המזוודה של הדוד מלאון?] ? קרו לנו כאן כל מיני דברים. אני סובלת מאוד ממיגרנות בזמן האחרון. מה עם הבריאות של רוזה? אני שולחת ברכות ונשיקות לכולכן RISKA רבקה /

יקירי! תודה עבור כל המכתבים , אנחנו כל כך שמחים שהדברים מסתדרים שם. הייתי אצל הדודה. היא לא יכולה לעשות עכשיו שום דבר בשבילי. זה מאוחר מדי. אני מתחרטת שהייתי טיפשה כזאת. איך הבריאות של רוזה? שלחו במהירות את הכתובות של זי’זל פטרון או וירט. הכסף שהדודה לקחה היא לא ... נשיקות - פלה

מכתב נוסף שהגיע לידנו כשהוא מצולם וחתוך בשוליים, הוא מכתב שכתב קלמן דרנגר לאחיין שלו לאחר פלישת הנאצים:

50

לפי עץ המשפחה שהגיע לידינו סיסקנד הוא האחיין אלכסנדר זיסקינד, הבן של שלמה דרנגר, האח ואלכסנדר עלה לישראל ואחד מצאצאיו הוא 18 הבכור של קלמן. ענף זה של המשפחה התגורר בביליץ שהכין את עץ המשפחה, וסביר להניח שהוא גם זה שהעביר תצלום של המכתב לאמא ז”ל, כשיצר איתה קשר. המכתב מרמז על המצוקה ההולכת וגוברת ועל הזהירות שבה היה ניתן להעביר מסרים כמו גם על הרצון שלא להכביד ולהדאיג את קרובי המשפחה, שמן הסתם חיו בדאגה ובמצוקה גדלה והולכת: Kalman Drenger , Diamant Club , Antwerpen Antwerpen , 1.4.40 Lieber Susskind Heute habe ich beiliegendes Schreiben von deinen Eltern erhalten . Ich schicke ihn hierbei eingeschlossen . Die Vater bedeutet mir [ … ] die ganze Familie sich G . s . D . wohlauf befindet und [ … ] Heute alles in Ordnung . Wie geht es dir , deiner Frau [ und ] sonst deiner Familie . Bei [ uns ] hier ist alles G . s . D . wie [ immer ]. Wir sind alle gesund . Geschäfte sind noch immer [ … ] ach . Sonst habe ich keine [ … ] en . Meine Familie und [ ich ] wünschen Euch einen fröhlichen Pessach und alles Gute von mir dein Onkel . Kalman Drenger קלמן דרנגר, מועדון היהלומים, אנטוורפן 1.4.40 , אנטוורפן סיסקינד היקר היום קיבלתי את מכתב המצורף מהוריך. אני שולח אותו מצ"ב. אביך מדווח שכל המשפחה בטוב ו[...], תודה לאל. היום הכל בסדר. מה שלומך, ואשתך, ושאר המשפחה? אצלנו כאן הכל כרגיל, תודה לאל. כולנו בריאים. העסקים עדיין [...] חוץ מזה אין לי [...]. משפחתי ואני מאחלים לכם פסח שמח. כל טוב מדודך. קלמן דרנגר

, יידיש - ביאלה-ביליץ Bielsko-Biała פולנית - ביילסקו-ביאלה

18

51

המכתב הבא בין השניים מרמז על הקשיים באופן ברור הרבה יותר, יחד עם הבשורה המרה כי אם המשפחה, אמו של קלמן וסבתו של סיסקינד, בלימע דרנגר, נפטרה בקראקוב:

קלמן דרנגר, דיאמנט קלוב, אנטוורפן 9.7.40 , אנטוורפן אחיין יקר מאוד, ממ"ש [ממה שנאמר?]

קיבלתי את מכתבך ואעביר אותו במיידי להוריך בקראקוב. קיבלתי היום גם גלויה מהוריך. הם כותבים שהם תודה לאל בבריאות טובה. כפי שכבר כתבתי לך הם כולם בקראקוב אצל השרמנים, דריאלה . הם בקשו ממני להגיד לך שתמסור לרבי מסדורוגה [?] שמשפחת וולף מביליץ נמצאים 44/75 בקראקוב כעת והם בבריאות טובה. הייתי היום אצל דודך שלוימה מורגנשטרן. הוא סיפר שחמך נמצא בפולין בעיר ההולדת שלו ומצבו לא טוב. הכתובת של דודך היא ש. מורגנשטרן, לנגה קוויטשטרסה, חנות ספרים, אנטוורפן. . גם זה 23.11.39- אני צריך למסור לך גם את בשורה הקשה שאימי/ סבתא שלך נפטרה בקראקוב ב לא נחסך מאיתנו. מעבר לזה אין חדש. אני מוסר לך שוב את דרישות השלום החמות של הוריך ואחייך. אני, אשתי והילדים שולחים ברכות ונשיקות, גם לאשתך. דודך קלמן דרנגר מהמכתב עולה הקושי לשמור על קשר עם קרובי משפחה רחוקים והדאגה המתמדת לשלום המשפחה. הסבתא בלימע דרנגר נפטרה כחודשיים לאחר כניסת הנאצים לפולין, אך ההודעה על מותה מגיעה רק כשבעה חודשים מאוחר יותר, עובדה המלמדת על קשיי התקשורת של התקופה. המילים הקצובות של קלמן “גם זה לא נחסך מאתנו“ מרמזות על הקשיים הגדולים שלא ניתן היה לפרט במכתבים שהיו נתונים לפיקוח. שלוש שנים וכמה ימים לאחר פטירתה של בלימע, בשיא השמדתה של יהדות אירופה, תיוולד לבלימעה נינה, בת לנכד הארי דרנגר. היא תיקרא בלאנש-בלומה על שם הסבתא רבה. רק בעקבות תרגום המכתב גיליתי את הקשר בין השתיים.

52

53

15 פרק התחלת הסוף

נשוב לקשיי החיים בבית של לאה ליפשיץ. שתי בנותיה הבוגרות נישאו ויש לה כבר שני נכדים – אוסקר ושרה שכבר פגשנו. הבת הצעירה והיפה, אמי, החלה לפרוח ויש שסיפרו שנים אחרי שהיא הייתה היהודייה היפה ביותר באנטוורפן. אמי כבר נולדה למשפחה זנוחה ומפורקת ולדעת סבתא זה ניכר בה תמיד. אמי היפה מצאה חן בעיני אדם מבוגר ממנה, אמיד מאוד, סוחר יהלומים מצליח ושמו זו’ל פרייפלד. לאיש שמור מקום של כבוד בסיפור המשפחתי בתור אדם קשה, “מֵש ִׁיגֵנֶעַ", וכנראה היה בזה לא מעט, ואולי זו הסיבה לכך שאמא לאה ליפשיץ כל כך התנגדה לנישואים האלה. האיש חיזר אבל לא עזר לו עד שלא הייתה ברירה: הנאצים כבר כבשו את בלגיה. אמי הצעירה קיבלה צו התייצבות לעבודת כפייה בגרמניה – צו שהדרך היחידה להימנע ממנו היה באמצעות נישואים. וכך בלית ברירה הסכימה לאה לנישואים הללו, שנערכו בימים של דאגה הולכת וגוברת. אנחנו נפגוש את אמי ואת זו’ל בהמשך, כשהם יברחו בקרוב מבלגיה לכיוון צרפת. בבית נשארו לאה, אמא שלה – סבתא רוזנפלד, פיליפ הצעיר ובעלי החיים האהובים על הסבתא, ביניהם הכלב שלה. בתקופה הראשונה של שלטון הנאצים הלך פיליפ הצעיר עם סיכה על ד”ש הבגד. זו הייתה סיכת בח”ד, ברית חלוצים דתיים, התנועה ממנה תקום בהמשך בני עקיבא. הנאצים אסרו על כל הזדהות

פוליטית, וכשראו אותו הולך כך זרקו אותו לכלא יחד עם אסירים פוליטיים. איש לא זכר למה הוא שם ואיש בוודאי לא ידע שהוא יהודי. התקרית הזאת עוד תציל את חייו. הנה דוגמה לסיכה כזאת, שמצאתי באתר לממכר ענתיקות. אמי נישאה. פיליפ מצא את עצמו כלוא ובבית נותרו לאה ליפשיץ ואמה. הן נלקחו משם במשאית ואחר כך ברכבת אל מותן באושוויץ. סבתא סיפרה שכאשר הגיעו הגרמנים לקחת את סבתא שלה ואמא שלה, הכלב של סבתא ליפשיץ ניסה ללוות אותן ורדף אחרי המשאית כשהוא מוחה על הפרידה הכפויה. כפי הנראה היא לא ראתה זאת במו עיניה והיה מי שסיפר לה: יהודיות מבוגרות מובלות במשאית למחנה דוסין שבמכלן, ממנה יאספו כמשלוח לאושוויץ, ורק כלב הגון מלווה אותן וזועק.

סיכת ברית חלוצים דתיים – בח”ד ART - LOT אתר

54