התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

, 1942 נשים יהודיות מפנות הריסות בתים, צאנז, אוסף יד ושם

יהודים בגטו צאנז, אוסף יד ושם

הספורט הציוני, ההכשרה החקלאית לקראת העלייה לארץ ישראל, אנשי המקהלות והספריות, פעילי המפלגות, הקומוניסטים והחרדים – על כולם עלה הכורת. עם כניסת הגרמנים לצאנז היו הוריו של סבא פסחיי'ה, פנחס אליעזר ודבורה הי"ד, אנשים מבוגרים: . הם היו הורים לשבעה ילדים, שישה מהם חיו באותה עת. 76 ופנחס אליעזר בן 71 דבורה הייתה בת היו להם כעשרים נכדים וכשישה נינים, חתנים וכלות, אחים ואחיות שגם להם היו משפחות ענפות. חלקם גרו בצאנז. מכל השבט הגדול שהם הקימו נותרו בחיים בפולין שלאחר המלחמה רק אחיין אחד של סבא פסחיי'ה ששהה בצאנז בתחילת המלחמה. כל השאר נספו. רבים מהם, בעיקר הילדים, אינם ידועים לנו בשמם. אני משערת שההורים דבורה ופנחס אליעזר לא שרדו את התקופה שעד ההשמדה ההמונית, בשל גילם ומצבם, ואולי עדיף שכך: רבים מתו בדרך למחנה בבלז'ץ, בשל המחנק, הצמא והכלור שבו חוטאו הקרונות. איננו יודעים מה עלה בגורל בני ובנות משפחת בירנבאום, אך אנו יכולים לשער שגורלם היה נורא וכואב. אני לא יכולה שלא לחשוב על המראה החסידי שאופייני למשפחה, ועל ההתעללות המיוחדת ששמרו הנאצים ליהודים בעלי זקן ופאות. אין קבר לפנחס ולדבורה, לילדיהם חיה פרל, רבקה ובלומה, לחתנים ולכלות, קלמן קריזר, הרשל אנג'ל, מיילך אלטמן, לנכדים ולנכדות מרים וציפורה בירנבאום, שלמה קריזר, רייזל קריזר-שפירא, בן ציון אנג'ל, שרה אנג'ל ושני אחיהם, ולשלושת ילדיהם של בלומה ומיילך אלטמן, לששת נכדיה של האחות חיה פרל קריזר. לכל אלה אין קבר ואני מקווה שאזכורם כאן, והניסיון למצוא את שמות אלה מבניהם ששמותיהם אינם ידועים לנו, יהיו להם יד ושם. אֶרֶץ אַל ת ְּכַס ִּי דָּמָם, וְאַל יְהִי מָקום לְזַעֲקָתָם.

145