התמונות שבאלבום - ואלה שלא - מיכל ברגמן

משפחת ליפשיץ “שלנו” חוזרת לבלגיה. רזי’ן הקטנה חולה בפוליו והדבר ניכר בהליכה שלה ויקשה על הליכתה כל חייה. הסבתא . בכל שבת 8 מצטרפת לבית המשפחה מתמלא הבית בדודים ובדודות, בבני דודים ובבני דודות. ארוחות של קיגלים ודברים טובים מוגשים לשולחן. “אם שבתות כאלה פלא שאבא שלי פשט את הרגל?” הייתה סבתא שואלת. אבל זה לא מה שיביא אותו לפשוט את הרגל. בינתיים אוכלים ושותים וחיים טוב. הסבתא רוזנפלד ידועה בעוגות השמרים שלה. הריח ממלא את הבית וכולם משתגעים ולוקחים רק עוד חתיכה קטנה. סבתא רוזנפלד נלחמת שיישאר משהו לשבת. היא מניחה את העוגות מתחת למיטה וכשזה לא עוזר, היא מוצאת בכל פעם מחבוא חדש. עד אותה שבת שחזרה שוב ושוב בסיפורים – השבת שבה סבתא רוזנפלד לא מצאה היכן הניחה את תבניות הענק שלה עם העוגות. הן נעלמו. אולי מישהו אכל. אולי הן מחכות בשדות הנצח של הסיפורים המשפחתיים. סבתא סיפרה שאבא שלה היה אבא למופת ובעל למופת. החיים באמת התנהלו בטוב. בתמונה הבאה אפשר לראות את סלומון ליפשיץ מחופש לאיכר הולנדי לכבוד פורים. הוא בצד ימין של התמונה, כפי הנראה עם אחד מאחיו. התחפושת של הולנדים הייתה כנראה פופולרית, כי נחזור ונפגוש אותה גם בהמשך: . 1920 ואז הגיע השפל כלכלי. השנה היא סלומון ליפשיץ מפסיד הכול. גם האחים שלו נפגעים קשה. שבע השנים הטובות הגיעו לסיומן.

לורה-לאה עם הבנות השלה – משמאל - רזי'ן , מימין - מתילד

מימין - סלומון שלמה ליפשיץ, משמאל - אחיו מחופשים להולנדים, 1915 הולנד או בלגיה, סביב

הכוונה לאמא של לורה סלומון, המכונה בהמשך “סבתא רוזנפלד”. ייתכן כאמור שהיא מצטרפת מהולנד לאחר מות בעלה. 8 היא, בעלה ובנותיה היגרו להולנד.

15